עיקרי הפסיקה
בג"צ מס' 234/84
1. "חדשות" בע"מ
2. גרפופרינט בע"מ
3. חיים סולן, מנהל דפוס גרפופרינט בע"מ
4. רוני ארן, מנכ"ל העתון "חדשות"
5. יוסי קליין, עורך העתון "חדשות"
נגד
1. שר הביטחון
2. הצנזור אשר מונה על-ידי שר הביטחון
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט גבוה לצדק
[29.4.84, 9.5.84]
לפני השופטים מ' אלון, ש' לוין, א' חלימה
העתירה נסבה על צו, שהוציא המשיב 2 מכוח סמכותו על-פי תקנה 100(1)(ב) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, לאסור על העותרים להדפיס במשך מספר ימים את העיתון "חדשות". להוצאת הצו קדמה הודעה מטעם המשיב 1, שנמסרה למערכות העיתונים, ובה נתבקשו עורכי העיתונים, להימנע מפרסום ידיעה בדבר הקמת ועדת חקירה פנימית, בעניין נסיבות מותם של שני מחבלים, שתקפו אוטובוס שהיה בדרכו לאשקלון. בנוסף למסירת ההודעה, כאמור, טילפן נציג המשיב 2 אל מערכת העיתון "חדשות", והזכיר את החובה, להעביר כל חומר הנוגע לפיגוע באוטובוס ולתוצאותיו לצנזורה מוקדמת. למרות הודעות אלה, פירסם העיתון ידיעה על הקמת ועדת החקירה, על הרכבה ומשימותיה.
בית המשפט הגבוה לצדק פסק:
א. תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, לא תמיד הדעת נוחה מהן ומקובל, כי מן הראוי לפרשן בדרך הצמצום, כל עוד הדבר ניתן ונסבל בלשון החוק, באופן שיעלו בקנה אחד עם העקרונות הדמוקרטיים עליהם מושתת משטרה של מדינת ישראל.
ב. (1) קיומם של צנזורה ואיסור פרסום, יש שהם נוגסים, לעתים פחות ולעתים יותר, בזכות היסוד של חופש הביטוי, של הזכות להודיע ולדעת, שהיא אחת מזכויות היסוד שאינון כתובות על ספר, אלא הן נובעות במישרין מאופיה של מדינתנו כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש.
(2) אחת המשימות הגדולות והחשובות של הדמוקרטיה היא, למצוא את האיזון הנאות בין קיומה של זכות זו והשמירה עליה לבין הצורך בשמירת סודיות לגיטימית להבטחת ביטחונה של המדינה ופעולתם התקינה של השלום והסדר הציבוריים, הבטחה שאף היא תנאי הכרחי לעצם קיומו של המשטר הדמוקרטי.
(3) בהקשר למציאת איזון זה, חשיבות רבה להוראה המצויה בסוגיית הפרסומים האסורים, הוראה שמיוחדת היא באופיה ובניסוחה, שלפיה בית המשפט יכול שלא ימצא אשם מי שעבר עבירה זו אם מן ההוגן הוא לנקותו מאשמה לדעת בית המשפט (תקנה 88(2) יפא-סיפא לתקנות ההגנה (שעת חירום)). הוראה זו מן הראוי ומן הנכון ליישמה בדרך ההרחבה, כדי לשמור ולקיים את האיזון האמור.
ג. (1) טענת העותרת 1, שאין בפרסום הידיעה בדבר מינוי ועדת חקירה משום פגיעה בהגנתה של המדינה ובשמירת הסדר והשלום של הציבור, גם אם טענה טובה היא, עניינה באשר לאיסור או ההיתר של עצם הפרסום, ויש להעלותה, בטרם פרסום, לפני הצנזור, ולאחר מכן לפני בג"צ. אך אין לה לטענה זו ולא כלום לעניין חובה להגיש את הידיעה לאישורו המוקדם של הצנזור.
(2) כשם שבית המשפט מצווה על שמירתה וטיפוחה של זכות היסוד של חופש הביטוי והמידע, כך הוא מצווה על שמירת החוק וקיומו, שניהם כאחד ציפור נפשה של הדמוקרטיה הם.
ד. (1) בנושא כה חיוני כחופש המידע, מן הראוי להימנע מתגובה כה חמורה כאיסור הדפסת עיתון, כאשר קיים ספק סביר בדבר הכוונה לעבור על צו הצנזור.
(2) ההוראה שבסיפא של תקנה 88(ב) לעניין איסור עצם הפרסום כוחה יפה בדרך ההיקש גם לעניין האיסור שבאי-הגשת החומר לאישור הצנזור.
ה. (1) הסנקציות המסורות בידי הנצזור לפי הוראת תקנה 100 לתקנות ההגנה (שעת חירום) באות בנוסף לסמכות הענישה של בית המשפט על מי שעובר על התקנות, ובבוא הצנזור להפעילן, אין הוא זקוק תחילה לפסק-דין מרשיע של ערכאה שיפוטית על עבירה לפי התקנות.
(2) כמקובל בסנקציה מינהלית, מה שדרוש להפעלתה על-ידי הצנזור הוא, שאדם סביר היה רואה בחומר המצוי לפניו משום הוכחה מספקת לעבירה על התקנות שתקנה 100 חלה עליהן.
(3) השימוש בסנקציות שבתקנה 100 צריך שייעשה רק לעתים נדירות מאוד ובמקרים חריגים הראויים לכך, והברירה בין שתי הסנקציות האמורות - החרמת מכונות הדפוס או איסור הפעלתן ¬תלויה היא במהות העבירה במקרה המסוים, בחומרתה ובנסיבותיה.
(4) הוראה שבסיפא לתקנה 88(ב) בדבר האפשרות של ניקוי מן האשמה על-ידי בית המשפט, כאשר הדבר נראה להיות הגון כך, מן הנכון ומן הראוי שתעמוד גם לנגד עיני הצנזור, בבואו לעשות שימוש בסמכות המינהלית המסורה בידיו על-פי תקנה 100.
(5) בנסיבות דנן, היו לפני הצנזור ראיות מספיקות לביצוע העבירה המיוחסת לעותרים במידה הדרושה, כדי להפעיל את סמכותו לפי תקנה 100.
ו. (אליבא דשופט ש' לוין): (1) גם בהנחה שבדיעבד היה מתברר שהצנזור לא היה רשאי לפסול את הידיעה, הרי מלכתחילה היתה מוטלת חובה על עורך העיתון להגיש את הידיעה לאישור הצנזור, להתווכח עמו ובהעדר הסכמה אפילו לפנות לבג"צ.
(2) נראה, שהצו שהוצא על-ידי הצנזור הראשי הוא חמור ביותר ואין לנקטו אלא במקרים נדירים, אך לא שיקול-דעתו של בית המשפט קובע כאן, אלא שיקול-דעתם של המשיבים, העומד לבדיקתו של בג"צ. בנסיבות דנן, המשיבים לא עברו את הגבול הדק, שמעבר לו שומה על בג"צ להתערב.
ש' ליבליך- בשם העותרים
ר' יאראק, מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה - בשם המשיבים