בתצלומים: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתוך סרטון שבו הוא קורא לתומכיו להשתמש באפליקציית "אלקטור" (צילומי מסך)
מדד הייצוג ערבים בתקשורת העברית, המחצית הראשונה של 2026
ציפה קמפינסקי על רקע כתובות גרפיטי מהסוג שתיעדה בספרה "הכתובת הייתה". פלורנטין, 18.8.2026 (צילום: איתמר ב"ז)
רה"מ הנאשם בנימין נתניהו, מאחור: יצחק מירילשוילי, הבעלים המוצהר של ערוץ 14. ברקע: מו"ל "ידיעות אחרונות" הנאשם ארנון (נוני) מוזס (מימין) ומו"ל קבוצת ה"פוסט" אלי עזור (צילומים מקוריים: פלאש90, רונן גולדמן, רשיון CC BY-SA 3.0)
יצחק מירילשוילי, בעל השליטה בערוץ 14, במהלך שיחה עם מפגינים שהגיעו לביתו בהרצליה (צילום: ארכיון "העין השביעית")
צילום מסך, מתוך שיעור של הרב אסף נאמבורג במכינת עצם, פברואר 2025
גבר חרדי אוחז בגיליון של העיתון "המודיע". ירושלים, 2011 (צילום: מנדי הכטמן)
אייל ציונוב מסתובב בבגדי הרב הראשי הספרדי בשוק מחנה-יהודה בירושלים, 26.4.26 (צילום: חיים גולדברג)
בנימין נתניהו עם אחד הילדים שצולמו בסרטון, מתוך העתירה (ההשחרות אינן במקור)
אנטי־עיתונות: ערוץ 14 כמקרה מבחן למודל חדש
שר התקשורת שלמה קרעי (צילום: יונתן זינדל) וחבר מועצת הרשות השנייה לשעבר יוני שמעוני (צילום: אתר הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו)
רה"מ בנימין נתניהו, נאשם מס' 1 במשפט המו"לים, והדס קליין, עדה מרכזית ב"תיק 1000" (צילומים: חיים גולדברג ויונתן זינדל)
רה"מ הנאשם בנימין נתניהו (משמאל) עם עורך-דינו עמית חדד, ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, 28.10.25 (צילום: מרים אלסטר)
שר התקשורת מהליכוד, שלמה קרעי, מופיע בערוץ 14, 6.7.26 (צילום מסך)
יצחק מירילשוילי, הבעלים המוצהר של ערוץ 14 (צילום מקורי: רונן גולדמן, רשיון CC BY-SA 3.0)
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, באולפן "הפטריוטים". יוני 2026 (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 14)
צילום מסך משידורי אל-ג'זירה, 2.8.26
רה"מ בנימין נתניהו. מאחוריו: יצחק מירילשוילי, הבעלים של ערוץ 14 (צילומים: פלאש90, רונן גולדמן, צילומי מסך מערוץ הכנסת וערוץ 14)
תמונה מרוטשת של שרה נתניהו שהופצה על ידי לע"מ ב-28.7.2026 וחדרה למאגר התמונות של רויטרס (צילום מסך ממאגר רויטרס)
ח"כ טלי גוטליב, 23.12.25 (צילום: חיים גולדברג)
ניק קוליוחין מתראיין בערוץ 13, כמה שעות לאחר הדיון הראשון בתביעה שהגיש (צילום מסך)
שיטת "ידיעות אחרונות", פרק 17. עיבוד: אוהד סטון (צילומים מקוריים: אורן פרסיקו, משה שי, פלאש 90 וסוכנות יפפ"א, באדיבות הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, רישיון CC BY 4.0)
משמאל לימין: חברי מערכת "העין השביעית" אורן פרסיקו, איתמר ב"ז ושוקי טאוסיג; הדוקומנטריסטית שני חזיזה; הפרשנית הכלכלית מירב ארלוזורוב ("דה-מרקר"); ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי; הכתב המשפטי של חדשות 12, גיא פלג; הקריקטוריסט שי צ'רקה. טקס הענקת פרסי סוקולוב ודוש, תל-אביב, 11.9.23 (צילום: חנוך גריזיצקי)

דעות לרשימת כל הכותבים

תגובות אחרונות

הספרייה | ממדפי הארכיון

פרקים נבחרים

ב‑4 ביוני 1989 קיימה המפלגה הקומוניסטית בפולין בחירות חופשיות חלקיות, ואלה התניעו שרשרת של אירועים שבסופו של דבר סילקו את הקומוניסטים מהשלטון. זמן לא רב אחר כך, הפגנות שקראו לחופש הדיבור, לאחריותיות ולדמוקרטיה סייעו בהפלת המשטרים הקומוניסטיים בגרמניה המזרחית, בצ'כוסלובקיה, בהונגריה וברומניה. בתוך שנים אחדות, ברית המועצות עצמה חדלה להתקיים. באותו יום, 4 ביוני 1989, המפלגה הקומוניסטית בסין הורתה לצבא לסלק אלפי סטודנטים מכיכר טיאננמן. בדומה למפגינים במזרח אירופה, הם דרשו חופש דיבור, אחריותיות ודמוקרטיה. אולם בסין, חיילים עצרו והרגו את המפגינים בבייג'ינג וברחבי המדינה ואחר כך לכדו את מנהיגי תנועת המחאה ואילצו אותם להתוודות ולהביע חרטה. כמה מהם ישבו שנים בכלא. אחרים הצליחו לחמוק מרודפיהם ולהימלט מהמדינה לתמיד. בעקבות האירועים האלה, הסינים הגיעו למסקנה שאפילו התגובה הזאת לא היתה מספקת. על מנת למנוע מהגל הדמוקרטי ששטף אז את מזרח אירופה להתפשט עוד מזרחה, מנהיגי סין שמו לעצמם למטרה לחסל לא...