30.10.2009 אולי אין מלים סיפור ההסגרה של אליאור חן מסאו-פאולו לישראל הוא בכלל לא סיפור של עיתונות כתובה. אם בכלל, זהו סיפור של טלוויזיה חנוך מרמרי
29.10.2009 קל להזדעזע אנחנו טובים בסיפורים חריגים שבחריגים, כמו אלה של אליאור חן, אבל הרבה יותר קשה לעסוק בהתעללויות ה"רגילות", שהן חלק מחיינו ובמידה לא מעטה מעשה ידינו או מחדלינו כרמית גיא
28.10.2009 מבוסס על סיפור אמיתי תחקיר "עובדה" על הרפתקאות סוחרי הנשק הישראלים בהודו מתבסס על תחקירים עיתונאיים קודמים, אולם במקום לבנות אתוס תחקירני, הוא מוצג כפרשה שנולדה מעצמה, התפוצצה מאליה, וממילא תתפוגג אל תוך השכחה חנוך מרמרי
27.10.2009 מוגזם ומזיק הדיווחים הנפוצים בתקשורת הישראלית על אודות בנקים שנסגרים בארה"ב מובאים כשהם תלושים מהקשר, מעודדים תפיסה מוטעית של המצב הכלכלי וטועים אפילו בשימוש בפועל "נסגר" אסף צימרינג
27.10.2009 וכמה אתם מרוויחים? שוב חוגגים העיתונאים את הטקס השנתי של דו"ח השכר, צולפים במקבלי המשכורות הגבוהות, ולא טורחים להעמיק חקר באשר לתמורה המתקבלת עבור אותו שכר, או ליזום דיון במשכורותיהם שלהם כרמית גיא
26.10.2009 כולה חרטטת ממוסחרת אין דרך אחרת להסביר את הטקסטים החנפים, המתיילדים, הכופים חמימות מזויפת, המכסים ואינם מגלים, המסמאים והמטמטמים שבמסע הפרסום של "כולה", חוץ מבזלזול מופגן ובוטה בתבונתו של המין הנשי נעה ידלין
25.10.2009 מן המחלה יוצאים נשכרים גם אם נותרו עשרה קוראים אחרונים בעולם שלא יודעים זאת, כדאי לומר זאת מפורשות, למענם: מוסף פרסומי הוא מוסף שכולו מודעות, העובד כמו מונית שירות בין-עירונית: קודם ממלאים, ורק אז יוצאים לדרך חנוך מרמרי
25.10.2009 עיתונאי הסטטוס-קוו מחקר באוניברסיטת נורתווסטרן איפיין עיתונאים על-פי יחסם לרשת. בקצה הרחוק של הסקאלה נמצאת קבוצת ה"סטטוס-קוו", ששיעורה כ-14% מכלל העובדים באמצעי התקשורת. "קבוצה זו", כותבים עורכי המחקר, "זקוקה לקריאת השכמה" יובל דרור
24.10.2009 בובות על חוט התנהלות מדורי הספורט מול מכבי תל-אביב ו"תחקיר" ערוץ 2 על מסעות יו"ר הכנסת ריבלין הם שתי המחשות לרעה חולה אחת: התמסרות יתר של עיתונאים למקורותיהם עוזי בנזימן
23.10.2009 החתול כבר לא בשק הנה מתברר כי גם בחברתנו הפתוחה, עדיין ייתכן שחשוד ייעלם. מהתקשורת המוסדית לפחות. שכן ברשת ממשיכים לזרום פרטים – בלתי מהימנים כמובן, ממקורות עלומים כמובן – על ההתפתחויות בפרשה. דבר אחד לא ברור: מדוע יד נעלמה טורחת למחוק אותם? חנוך מרמרי
21.10.2009 מטמורפוזיס "והסרט. לא סרט משי רגיל, בצבע תואם ללבד של המגבעת. סרט עור חום, תפור בחוט בהיר מעט כדי להבליטו. סרט מאתגר: לכאורה גס, ובעצם מלאכת חייטות עדינה ויוקרתית. חום על שחור, רשמי עם נגיעה שובבית, עירוני עם קשר לאדמה". על התצלום המכונן של אהוד ברק חנוך מרמרי
18.10.2009 לאיש השטח מהאיש שבבית "היום אני יכול להודות כי גם כאנשי שטח ידענו להיות נרקיסיסטים, ניו-ג'ורנליסטים ובלגניסטים, כאלה שלומדים לקלוט מהר ולחזור הביתה בריצה כדי לספר – בעיקר על עצמנו. זה לא המדיום, זה תמיד אנחנו". מכתב גלוי לנחום ברנע בעקבות פולמוס הבלוגרים חנוך מרמרי
18.10.2009 רק לנפח ולשדר הנוסחה שתביא אתכם אל המסך בשידור חי, שתפצח את כותרות המהדורות ותלחץ לעורכי החדשות על בלוטת הרפלקס המותנה. פלקון הייני מסתתר, יובל דרור חושף יובל דרור
16.10.2009 מנוקרי עיניים "פריז" בשפת העיתונות הישראלית אינה עיר. "פריז" היא מטפורה לחיים טובים, פאר מונרכי, עידון אסתטי, אוכל משובח. ברק ונילי רוקדים מתחת לגשרי הסיין, קונים ציור מקלושר, משוטטים בשוק. "לבזבז בפריז", זו הכמיהה. החלום הרטוב של כל ישראלי, שבדרך כלל מבזבז בקניון הסמוך שבאזור התעשייה המכוער חנוך מרמרי
15.10.2009 על הסכיזופרניה של "הארץ" אכן, עיתונות לוחמת במלוא הדרה! קול העיתון שופר הפרולטריון! מציינת לעצמה בסיפוק האזרחית הקטנה האוחזת באותו עיתון מקודש. אבל אז נודד מבטה אל חלקיו האחרים, המפוזרים על השולחן שהם סמיט