הולך ומקצין

"כשחלק מהימין הלביש את רבין במדי אס.אס זו היתה הסתה. כשחלק מהשמאל הופך את ישראל לנאצית, גם זו הסתה", קוראת כותרת המשנה למאמר מאת בן-דרור ימיני ב"מעריב", המתפרסם לרגל יום השנה לרצח רבין. 18 שנה לאחר הרצח הפוליטי, הדרת הקודש שאיפיינה את העיסוק ברבין, המדינאי והרצח, היא כבר מזמן נחלת העבר. כשנדמה שהכל כבר נאמר על האיש, מה שנותר לפובליציסטים לעשות הוא לדבר על השיח. לא בהכרח זה שקדם לרצח, אלא השיח העכשווי.

ימיני, פובליציסט המקפיד ללכת על התפר שבין ימין לשמאל, מבקש ליצור תמונה מאוזנת המוקיעה את הקצוות הרדיקליים בשני צדיה של המפה הפוליטית. "כמדי שנה, גם השנה התחדש הוויכוח הישן: האם היתה הסתה, והאם ההסתה היא זו שגרמה לרצח רבין", כותב ימיני. "התשובה לשאלה הראשונה ידועה. היתה ביקורת לגיטימית, אבל היתה גם הסתה. אלא שהסתה, כמו פורנוגרפיה, היא עניין של גיאוגרפיה. כשחלק מהימין הלביש את רבין במדי היטלר, זו היתה הסתה. כשחלק מהשמאל הופך את ישראל לנאצית – איך בדיוק נקרא לזה? ביקורת לגיטימית?

"ההסתה קיימת. היא חלק מהשיח הישראלי. היא קיימת בשני הצדדים של המפה הפוליטית. הסתה מובילה לאלימות. אולי גם למעשי רצח", הוא מוסיף, אך מפירוט דבריו עולה כי במונח "שני הצדדים של המפה הפוליטית" הוא מתייחס לימין הקיצוני ("חלק מהימין, גם אם חלק קטן מאוד") ולאסלאם הקיצוני, ולאו דווקא למעגלים המזוהים עם ראש הממשלה המת.

מחנה השמאל, כותב ימיני, אשם בדבר אחר. "השמאל מעניק פטור לפלסטינים ולחברי המחנה שלו שעוסקים בנאציפיקציה אבל טוענים שרבין נרצח בגלל הסתה", הוא כותב, ומציין מיד כי "הימין זועק נגד ההסתה הפלסטינית, אבל מעניק פטור לרבנים שמצדיקים את נוער הגבעות. והרשימה ארוכה".

מיהו אותו "שמאל" המעניק פטור מדין-וחשבון לפלסטינים, ואילו שמאלנים עוסקים ב"נאציפיקציה"? מהי, בעצם, "נאציפיקציה"? ימיני מפרט: "עד היום העניקה ישראל הכשר לרוב סוגי האלימות. עיתונאים, אנשי אקדמיה ופעילים פוליטיים שהפכו את ישראל לנאצית זכו לפטור, מטעמי חופש הביטוי. והפטור הזה ניתן, למעשה, גם לרבנים מהימין".

הלקח המתבקש מרצח רבין, כותב ימיני במאמר שכותרתו "השיח הולך ומקצין", הוא הגבלת חופש הביטוי בישראל. "כללי המשחק חייבים להשתנות", הוא כותב. "לא כל ביטוי מתועב ראוי לחסות תחת מטריית חופש הביטוי. ולא כל טוקבק ראוי לפרסום. [...] אפשר גם אחרת. לאחר עוד ראיון מסית של חגי עמיר, אפשר לעצור אותו. לטרטר אותו.

"אפשר לתקן את החוק באופן שיבחין בין חופש הביטוי הראוי והרצוי לבין דברים מעוררי בחילה שאין בהם כלום מעבר לגזענות וקריאה לרצח של אחרים, ערבים או יהודים. אפשר לחשוף כתובות IP של חוליגנים ברשת האינטרנט כדי להגיע אליהם. אחרי ששניים או שלושה טוקבקיסטים ועמירים יועמדו לדין – אז יהיה קצת יותר חופש ביטוי ופחות חופש לפלוט דברי תועבה".

הגבלת חופש הביטוי, מסכם ימיני, נחוצה דווקא כדי להגן על חופש הביטוי. "חופש הביטוי חשוב. חשוב מאוד. אלא שהגיע הזמן להציל אותו. ודווקא כדי להציל אותו יש צורך בשינוי כללי המשחק", הוא כותב.

גם ב"הארץ" מתפרסם הבוקר מאמר המוקדש ליום השנה לרצח ראש הממשלה. תחת הכותרת "הרצח השלישי של רבין" כותב אורי משגב על "המאמץ למחיקתו" של התאריך הלועזי של יום הרצח, הקשור לטענתו לניסיון לשנות את מורשתו. "רבין נרצח בפעם הראשונה בפעולה קלאסית של טרור מתאבדים פונדמנטליסטי", גורס משגב. "הרצח השני", לדבריו, טמון בהתנהלותו הציבורית של מחליפו שמעון פרס בחודשים המעטים שבהם כיהן כראש ממשלה, לפני שהוחלף על-ידי בנימין נתניהו.

בנימין נתניהו נואם באירוע לזכר רבין. 28.12.12 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

"הרצח השלישי הוא כבר תולדה של השנים האחרונות", כותב משגב. "לכאורה מדהים ובלתי סביר אפילו יותר משני קודמיו, אבל אולי בעצם המשך טבעי. עוד מדרגה מתבקשת. גם את הרצח הזה מוביל הימין הקיצוני, על פעיליו ותועמלניו, אל מול שתיקה ומשיכת כתף של הרוב הדומם והמסומם. בגלגול הזה מוצג רבין כקרימינל לכל דבר. התיוג הוא של 'פושע אוסלו' שנגרר ל'הזיות השלום' של 'השמאל הסהרורי'. בין השורות מובלעת הנחת עבודה: ברוך שפטרנו מעונשו של זה.

"זה תהליך שקורה ממש עכשיו, לנגד עינינו. כדי להשלים את המלאכה נדרשת רביזיה היסטורית גם אחורה, ולא רק אל מול כהונתו של רבין כראש ממשלה. הרי ההיגיון אומר שמדובר בעבריין מועד. לכן מוצג רבין הצעיר כפושע שהפציץ את מעפילי אלטלנה וטבח בקדושים המעונים במטה האצ"ל. ורבין הבוגר אינו אדריכל הניצחון ב-67', אלא רמטכ"ל כושל שהתמוטט ערב המלחמה הגדולה. וכך, בשכתוב קיצוני של דברי ימי המדינה, מתברר שאבני דרך בחייו הציבוריים (פלמ"ח, ששת-הימים, ראשות הממשלה) היו למעשה זירות פשע. הנרצח הוא בעצם רוצח".

ימיני וגם משגב טועים. משגב צופה בקריסת התדמית שהודבקה לרבין לאחר הירצחו – מהלך הנתמך במידע שאין עליו מחלוקת ובהשלכות הידועות של ההסכמים שעליהם חתם והאופן שבו בחרו ממשלות ישראל ליישמם. את דמות הסבא מהתעמולה הממלכתית הולכת ומחליפה בשנים האחרונות דמותו של מדינאי שנוי במחלוקת, כלומר אנושי, תהליך שבאופן טבעי מטריד כמה ממוקירי זכרו.

ימיני שוגה כשהוא משווה בין קללות ושימוש במאפיינים נאציים לצורכי הבעת עמדה ובין התהליך שאיפשר את רצח רבין. ההסתה נגד ראש הממשלה המנוח – מזכיר הפובליציסט ומנהל לשכתו האחרון של רבין, איתן הבר, בפינה "היום לפני" המתפרסמת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" – לא הסתכמה בביזוי דמותו והצגתו כקצין אס.אס. "על רבין הוציאו רבנים 'דין רודף' והתירו בכך את דמו", כותב הבר.

ההתעלמות מהמימד ההלכתי של הרצח וההשוואה בין ההסתה הישירה שקדמה לו לבין התבטאויותיהם של בעלי דעה מכל קצות הקשת הפוליטית משחקות לידיהם של אלה המרוויחים מטשטוש פרטיו של התהליך שהוביל לרצח.

תהליך השלום

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע על המשא-ומתן המדיני בין ממשלת ישראל להנהגת הרשות הפלסטינית, מגעים הנערכים תחת מעטה סודיות וכמעט ללא סיקור תקשורתי. יאיר לפיד, בראיון שהעניק בשבוע שעבר לאתר ynet, אמר כי המשא-ומתן אינו זוכה לסיקור משום שעם פתיחתו הוחלט שהגורם המוסמך היחיד לפרסום מידע בנושא יהיה ג'ון קרי. מזכיר המדינה האמריקאי, כותב ברנע, הוא הגורם המבדיל בין סבב השיחות הנוכחי לקודמיו.

"השיחות חשאיות: איננו יודעים עליהן הרבה, לבד מההרגשה הכללית, משני צדי הקו הירוק, שהן לא מתקדמות לשום מקום. העובדה שאין כמעט הדלפות מאפשרת לשני הצדדים, ולמתווך האמריקאי, לעבוד בשקט. זה הצד החיובי. הצד השלילי הוא שאין הדלפות כי אף אחד לא מאמין שייצא משהו מהשיחות האלה, ומעטים מגלים בהן עניין", כותב ברנע. "כל עיתונאי מתחיל יודע את ההבדל בין כלב שנשך אדם – זה לא סיפור – לאדם שנשך כלב. המשא-ומתן הזה שייך בינתיים לקטיגוריה של לא-סיפור".

ראוי להבדיל בין האמונה באי-הצלחתו של סבב המגעים הנוכחי, המבוססת על נסיון העבר הקרוב, ובין הטענה כי תוכנם של המגעים הוא "לא-סיפור". כדי להגיע למסקנה הראשונה מספיק להיזכר או לעיין בדיווחים על סבבי השיחות הקודמים. את הקביעה שלפיה מדובר במקרה של כלב-שנשך-אדם יש לבצע בהסתמך על מידע שמקורו בדיונים עצמם. כל עוד מידע זה נותר חסוי, בחדרי הדיונים או אצל העיתונאי, קשה לבסס את הטענה שלפיה אכן לא חלה שום התקדמות במשא-ומתן, אף שזוהי טענה הגיונית.

לא ווטרגייט

"פרשת ווטרגייט שיגשגה על עובדות. הוצגו מסמכים, היו עדויות, היו הודאות. בקיצור, היה בשר עם הכשר עובדתי. כמעט כל מלה וכל גרסה נבדקו לפחות מול שני מקורות נוספים – לפני הפרסום. אצלנו הגרסאות השונות והסותרות עוברות מהפה של גורם אינטרסנטי אל מקלדת המחשב, ומשם ישירות לעיתון, לטלוויזיה ולרדיו", כתב מתי גולן בגליון אמש של "גלובס", במאמר שנושאו הוא פרשת אשכנזי-ברק, או בקיצור פרשת הרפז.

במדור "אימפריית הרשע של נוני מוזס", המתפרסם היום ב"ישראל היום", טוען גונן גינת כי עורכי "ידיעות אחרונות" בחרו להצניע את הראיון שנערך עם בועז הרפז, שפורסם בסוף-השבוע האחרון במוסף הדגל של העיתון.

"למה הם דחקו את הראיון ה'בלעדי' לעמודי מוסף '7 ימים', בלי לעשות ממנו שער כמתבקש, בלי להוציא ממנו כותרת לעמוד הראשון, וגם בראיון עצמו, דומה שהכותרות על סמך דבריו של הרפז דוללו היטב. למה? ממה הם מפחדים?", תוהה גינת. גינת בוחר להתעלם מכך שביום פרסום הראיון היה דיוקנו של הרפז האלמנט הגרפי הבולט על שער "ידיעות אחרונות".

שער "ידיעות אחרונות", 1.11.13 (פרט)

בהמשך הטור קושר גינת בין הפרשה להתבטאויות שהשמיעו ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין וראש המוסד לשעבר מאיר דגן, שחלקו על עמדותיו של ראש הממשלה נתניהו בנוגע לגרעין האיראני. לטענתו, מדובר בקנוניה שנועדה "להפיל את נתניהו". בסופו של הטור, לאחר שהוא מייחס לעיתונאי רביב דרוקר תיאוריית קונספירציה שנועדה גם היא לפגוע בראש ממשלת ישראל, מכחיש גינת כי העיתון שבו הוא כותב וממלא תפקיד בכיר לוקח חלק פעיל בפרשה.

"המריונטות של אשכנזי", קוראת כותרתו של טור המתפרסם מתחת למדור המוקדש למאבק במתחרים. בטור זה מתפרסמת הערכה כדלקמן: "חברים של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בתקשורת, חברים-חברים, מתחילים להזיע. לכן הם מודאגים. הם מבינים: אפילו יהודה, יודל'ה כלשונם, יתקשה לעזור להם. אפילו 'אהלן יהודה' יתקשה לפתוח מטרייה מעל ראשם". הכותב, מרדכי גילת, מתייחס לשינויי הגרסאות של הרפז וקובע כי עדותו אינה אמינה.

אוכל (1)

האבא גולש במחשב הנייד, הבת בודקת הודעות, האמא מפטפטת בסלולרי והבן בוהה בהנאה במחשב הלוח. ארבעתם יושבים לשולחן האוכל ואינם מביטים זה בזה.

"רוצים להפוך את ארוחת הערב לחוויה משפחתית אמיתית?", קוראת הכותרת, הנפרשת מעל מודעת פרסומת לקמפיין "שולחן משפחתי" של העיתון "ידיעות אחרונות" וחברת המזון אוסם. "פרויקט 'שולחן משפחתי' יעזור לכם להתקרב מחדש אל האנשים החשובים לכם", נכתב בחלקה התחתון של המודעה, שבה מוסבר כי הפתרון לניכור מסביב לשולחן האוכל הוא שליחה של תמונה משפחתית, מתכון אהוב וחוויה משותפת לכתובת הדואר האלקטרוני של המבצע.

כמה עמודים אחר-כך, בכפולה האמצעית של המוסף "24 שעות", נדפס טור המתכונים היומי של נירה רוסו כשלראשו סמליל הקמפיין החדש, שהושק לפני כעשרה ימים. "כולם לשולחן", מצווה כותרת הטור. "דרכים להתניע את ארוחת הערב המשפחתית של אמצע השבוע (ולדאוג שהיא תתקיים!)", נכתב בכותרת המשנה.

בטור עצמו חולקת רוסו עם קוראיה רשמים מ"הארוחה המשפחתית המקודשת" ש"הפכה לסשן עינוי מאוס", במה שנראה כמו חריקת שיניים. "מומלץ כמובן שכולם יישבו יחדיו, אבל תשכחו מכך שכולם יאכלו את אותו האוכל. זו לא המנה הספציפית, זה הגורם המלכד", כותבת רוסו בהמשך, ומספקת מתכון ל"מנה מלכדת": צ'יפס. המשך יבוא.

אוכל (2)

"רשתות השיווק: ירידה במכירות זוגלובק בעקבות תחקיר 'כלבוטק'", מדווחת ב"דה-מרקר" עדי דברת-מזריץ, המתבססת על הערכות מפי גורמים אנונימיים ברובם, ולפיהם בימים האחרונים חלה ירידה של 5%–30% במכירותיה של יצרנית מוצרי הבשר ("מזוגלובק נמסר בתגובה שאין שינוי ברמת המכירות", מציינת דברת-מזריץ).

"בעקבות 'כלבוטק': המכירות של חברת זוגלובק ירדו ב-5%–15%", מדווחות איריס ליפשיץ-קליגר ונווית זומר ב"ממון", גם כאן בהתבסס על הערכות של "גורמים ברשתות השיווק". ישראלים המזוהים בשמות "גילי", "רחלי" ו"חזי" מעידים כי החליטו לצרוך פחות מוצרים מתוצרת זוגלובק בעקבות תחקיר "כלבוטק" שבמסגרתו שודר תיעוד של הנעשה במשחטה של חברת הבשר הוותיקה.

"בעולם מתוקן, בעלי-חיים לא היו נשחטים לצורך מאכל; אבל בעולם מתוקן גם לא היו מלחמות, רעב ועוני נוראיים", כתב אביב לביא בגליון אמש של "גלובס". "אבל יש מלחמות, ובתוך התופת שבה בני-אדם נהרגים והורגים זה את זה, האנושות ניסתה להכניס סדר וכללי חוק ומוסר בסיסיים. החוקים האלה קובעים שאפילו במלחמה יש מותר ואסור, יש מלחמה ויש פשעי מלחמה".

לפי הטור, המראות הלא נעימים ששודרו במסגרת "כלבוטק" האפילו על הממצאים שלפיהם יש חשד לעבירות על החוק בהתנהלותה של זוגלובק, ממצאים שדווקא להם יכולות להיות השלכות של ממש על התנהלותה העתידית של החברה. "אחד מקווי ההגנה שנקטו השבוע אנשי זוגלובק ויחצ"ניה היה – 'מה לעשות, שחיטה זה דבר מכוער'. בכך הם ניסו לטשטש את העובדה שמצלמות 'כלבוטק' חשפו את מה שנראה כמו צפצוף מתמשך על החוק במפעל מוצרי הבשר הגדול בארץ".

תגובת זוגלובק שנמסרה ל"ממון" עשויה להצביע על הכיוון שאליו מנסה החברה להסיט את הביקורת על האופן שבו היא ממיתה בעלי-החיים המשמשים חומר גלם לייצור נקניקים ועוד: "חשוב להדגיש כי העסקתם של כל 400 העובדים שלנו במשחטה בשלומי שעל גבול הצפון לא תיפגע. לא ניתן יד לכך ש-400 איש על גבול לבנון יישארו בלי עבודה ופרנסה".

לגיון הזרים

"צה"ל מתנצל בפני חמש לוחמות אתיופיות", מודיעה כותרת ב"ישראל היום", המוקדשת לעוול שנעשה לחיילות ישראליות ממוצא אתיופי.

ענייני תקשורת

אלוביץ' (1). עיתוני הכלכלה מדווחים בהרחבה על נסיונותיו של בעל השליטה בחברת בזק, שאול אלוביץ', למזג לתוכה את חברת yes, שגם היא בשליטתו.

"לכאורה, אלוביץ' הוא המרוויח הגדול מהמיזוג", כותבים ב"דה-מרקר" אמיר טייג ואמיתי זיו. "בזק תרכוש ממנו את המניות ב-yes ותייצר לו תזרים מזומנים בחברת יורוקום, החברה הפרטית שלו, הנמצאת מעל אינטרנט-זהב ובי-קום, השולטת בבזק. תזרים זה ייצב את הפירמידה ויסיר סופית את הספק לגבי עתיד השליטה של אלוביץ' בבזק", מוסיפים כתבי "דה-מרקר".

על האופן הבהול שבו זקוקים אלוביץ' ויורוקום לתזרים המזומנים כתב לאחרונה אורי טל-טנא, בסקירה מקיפה שהתפרסמה ב"כלכליסט".

אלוביץ' (2). "מסתמן: 'וואלה' תרכוש את מלוא הבעלות ב'יד2'", מדווח ב"גלובס" רועי גולדנברג. על-פי הידיעה, "וואלה" של אלוביץ' תרכוש מחברת קורל-תל 25% ממניות "יד2" תמורת סכום הנאמד ב-30–40 מיליון שקל, המשקף לאתר הפופולרי "שווי מוערך של 120–160 מיליון שקל". מנכ"ל "וואלה" אילן ישועה ומנכ"ל קורל-תל, שון תל, שהתבקשו למסור תגובה לידיעה, נמנעו מלאשר את תוכנה.

מנכ"ל "וואלה" אילן ישועה ויו"ר ומייסד "יד2" שון תל, 11.7.10 (צילום: דוברות "וואלה")

משכתבים אנונימיים. במדור הדעות של "מקור ראשון" מתפרסם הבוקר מאמר שהוא למעשה תשובה שהעניק רב לשאלה בנושאי הרזיה. "אם כל העצות הנ"ל אינן מועילות, פנה לקבוצת תמיכה O.A – Overeaters Anonymus – אכלני יתר אנונימיים", המליץ הרב לשואל לפני שנתיים או יותר, ודבריו נדפסים בעיתון כעת.

בטחון מידע. ב"דה-מרקר" מתפרסם ראיון (נדן פלדמן) עם ג'ימי ויילס, מייסד "ויקיפדיה", שנערך כשביקר בישראל לאחרונה במסגרת כנס שערכה קרן נדב של המיליארדר ליאוניד נבזלין, בעל מניות מיעוט בקבוצת "הארץ". "אחת הבעיות של תוכנות סגורות הוא שאם החברה שממנה קנית את התוכנה שתלה בה 'דלת אחורית' סודית, אין לך דרך לדעת זאת, וזה מסוכן", אומר ויילס. "באופן טבעי, הרבה מאוד חברות אינטרנט משתמשות כיום בקוד פתוח כי זה בטוח יותר, וזהו כלי יעיל נגד חדירה לפרטיות של סוכנויות ממשלתיות כמו NSA".

בועה. הבוקר מתפרסמת תמונתה של הדוגמנית טיטי איינאו במדור הרכילות העסקית של "ידיעות אחרונות", "בועות". הדוגמנית נסעה לאשדוד כדי לקבל לידיה שמלות העתידות לשמש אותה בתחרות יופי שתיערך בקרוב ברוסיה. "'בועות' גם עם טיטי", כותבת חבצלת דמארי בעיתון שעבור עורכיו אנדרסטייטמנט הוא מושג ידוע, אך רק במידה מסוימת.