עיתונות אקספרס

מדורי החוץ בטבלואידים הישראליים הם זה מכבר החוליה החלשה בעמוד שדרה רך וחולני ממילא, והם מתמקדים פעמים רבות בידיעות סנסציה, רכילות וביזאר. כשם שיש מי שכשהם שוהים מחוץ לגבולות מקום מושבם הם מתירים לעצמם להתנהל באופן שלוח רסן ונטול עכבות, וחושפים את אופיים ההמוני ואף הבהמי (זה שבעירם או בארצם הם מסתירים מתחת למסכות מהוגנות יחסית) – כך גם הצהובונים הישראליים מעניקים במדורי ה"חוץ" שלהם דרור מיוחד לנטיות האינפנטיליות ולפרברסיה שלהם. וכך, ההפרש בין מדורי הזוטות "מסביב לעולם" שבמוספים היומיים לבין מדורי החוץ בעמודי החדשות הולך ומצטמצם.

ואולם, עם שינוי הבעלות על "מעריב" והעברתו מידיהם של נוחי דנקנר וניר חפץ לאלו של שלמה בן-צבי, הראה מדור החוץ של העיתון התאוששות מרשימה. חבל לכן שהיום נדפסת בו ידיעה מאת שי אילן שכותרתה: "דיווח: הנסיכה דיאנה נהרגה בפעולה של יחידה מיוחדת". בידיעה, אחת משלוש שהן המדור כולו, מרחיב אילן ומספר על מזימה עלומה של כוחות ביטחון בריטיים ועל נשק לייזר מסתורי. בערך באמצעה של הידיעה מסגיר כתב "מעריב" את המקור שלו לחשיפה המסעירה: הטבלואיד הבריטי "סאנדיי אקספרס" (מהדורת סוף-השבוע של ה"דיילי אקספרס").

קשה לחשוב על סיבה להטריח קוראים ישראלים בדיווח על נסיבות מותה של נסיכה בריטית לפני עשור וחצי, ותמוה שעיתון המחזיק עצמו כרציני נותן במה לטבלואיד בריטי מסויד עורקים, שידוע בכך שהוא מדפיס דרך קבע בעמודי השער שלו תיאוריות קונספירציה על אודות מותה של הנסיכה דיאנה. נוהג, שכפי שמציין הערך הוויקיפדי של הצהובון, הפך אותו לכוכב מדורי ותוכניות הסאטירה בממלכה-המאוחדת (האובססיה של העיתון לנושא הוסברה בידידותו הקרובה של המו"ל ריצ'רד דסמונד עם איל ההון מוחמד פיאד, שבנו נהרג יחד עם הנסיכה בדימוס בתאונת הדרכים המפורסמת).

"יחידת חיסול של ה-SAS אכן הרגה את דיאנה", כותרת ה"דיילי אקספרס", 5.9.13

ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מגיש היום עורך החוץ מדור סולידי למדי: ידיעה ראשית על חילוץ אוניית פאר טבועה מול חופי איטליה, ידיעה על "ניצחון ראשון למרקל" בבחירות אזוריות בגרמניה, וידיעת כיתוב תמונה על "מאות נעדרים בקולורדו" בעקבות שטפונות באזור. ואף מלה על דיאנה. ברם, זה משום שב"ידיעות אחרונות" לא ייתנו לקונספירציה ממוחזרת של טבלואיד בריטי מזדקן להיקבר במדור החוץ – העיתון מקדיש לכך עמוד שלם תחת הכותרת "כך רצחנו את הנסיכה דיאנה".

כותרות בעניינה של הנסיכה דיאנה בצהובון "דיילי אקספרס" (מהבלוג "קארי בט")

למעשה ב"ידיעות אחרונות" עסוקים בקריאה קפדנית של ה"אקספרס". לא רק עמ' 14 מוקדש כולו לדיווח מרעיש של העיתון, אלא גם ידיעת כיתוב תמונה בעמוד הפותח של "ידיעות". "'המוסד הישראלי פועל בלבנון יחד עם כוחות מיוחדים של צבא בריטניה כדי לנסות ולאתר מצבורי נשק כימי שהעביר אסד לחיזבאללה' – כך דיווח אתמול העיתון הבריטי 'אקספרס' מבלי לפרט", נכתב בידיעה שאפילו "כתב 'ידיעות אחרונות'" לא חתם עליה.

אגב, לפי הדיווחים ב"אקספרס", כשהחייל הרוצח מהכוחות המיוחדים הבריטיים נשאל על-ידי אשתו כיצד היה יכול להתנקש בנסיכה, הוא ענה לה: "It’s an order, a job’s a job". באופן מעניין, זו גם תשובתם של עיתונאים רבים כשהם נשאלים לפשר התנהלותם המקצועית.

חלאת העולם הערבי

"ההסכם לפירוק הנשק הכימי הקפיץ את הבורסה", נכתב בכותרת סקירת המסחר של "דה-מרקר". בעוד שעליית מחירי המניות היא עובדה שלא פשוט להתווכח איתה, הרי שהקישור הסיבתי שלה למאורע אקטואלי זה או אחר הוא לכל הפחות שנוי במחלוקת ולכל היותר דבר הבל עצלני של עיתונות נוסחאות (האירוע החדשותי שבכותרות+העלה/הוריד+נתוני הבורסה). ואולם, גם הדיווח הרעוע הזה עומד על כרעיים יציבות יותר מאלו של שלל הפרשנויות שנדפסות גם היום – זה השבוע השני – על אודות מהלכי הדיפלומטיה הבינלאומית סביב מלחמת האזרחים בסוריה ובמוקדם הנשיא האמריקאי ברק אובמה. למעשה הפרשנויות הנדפסות היום בעיתונים לצד הדיווחים והכותרות הראשיות ("ידיעות": "היעד הבא: איראן", "הארץ": "אובמה על ההסכם בסוריה: אסור לאיראן להסיק שלא נתקוף אותה", "ישראל היום": "אובמה: 'מתכתב עם נשיא איראן'") מכסות כמעט את כל קשת האפשרויות – למעט תמיכה גלויה ברודן הסורי.

דוד שאין קובע ב"מעריב" כי ההסכם בין המעצמות לבין אסד "לא שווה את הנייר עליו נכתב", כי "אסד נמצא בעיצומו של מבצע הונאה ואנשיו מסתירים מצבורים של נשק כימי", ומזהיר כי אנו נמצאים ברגע היסטורי שהוא שילוב של 1938 עם 1973, ערב מלחמת יום-הכיפורים. שאין אינו מסביר כיצד בדיוק קומבינציה כזו אפשרית, והעיתון לא מסביר בהערת קרדיט מיהו זה הפובליציסט הנמרץ שגייס כדי לפרשן טור דיווחיו על ההתרחשויות בזירה הבינלאומית.

שלושה מחמשת הטורים במדור הדעות של העיתון מוקדשים לאותו נושא: אורי אליצור בטור לא מוצלח קובע כי התדמית חשובה מהמציאות ("חשובה הרבה יותר") וכי "המציאות הפוליטית היא לא רק אוסף של עובדות", ולכן גם אם אובמה הגיע לתוצאה טובה (פירוק הנשק הכימי ללא מלחמה), הרי שהיה עליו לשפוך דמים כדי לקבע את תדמיתו כאלים ופרימיטיבי; שלום ירושלמי כותב ברוח דומה, אולם מקפיד שלא לצייר לעצמו תדמית בריונית ופרימיטיבית ("פוטין ולברוב עושים בית-ספר לאובמה"), ואילו עודד ערן (לשעבר השגריר בירדן ובאיחוד-האירופי) עולב באובמה ("הוא מהסס, הוא מזגזג, הוא בורח מאש") רק על מנת לשבח אותו ("אי-התקפה על סוריה היא הישג לפוטין, אבל זה ניצחון המתגמד מול הרושם שלפיו רוסיה נאלצה לכפות על משטר שהתקיים תחת חסותה כניעה מסוימת לקהילה הבינלאומית"). גם איראן, לפי ערן, אינה צריכה לשמוח, משום ששיתוף הפעולה הרוסי-אמריקאי "הוא תקדים לא קל עבור מנהיגי איראן".

גם ב"ידיעות אחרונות" נדפסים כמה טורי דעה ופרשנויות על אודות הנושא הסורי. מרב בטיטו, אם תהיתם, סבורה כי "ההסכם גם נותן לנו זמן להתארגן על עצמנו" ומעלה נימוקים נוספים באותה רמה לטובת ההסכם הרוסי-אמריקאי. לעומתה חגי סגל, באותה במה במוסף היומי של העיתון, מציע טיעונים מושכלים יותר (הסתרת הנשק הכימי על-ידי אסד, אובדן האמינות האמריקאית) מזה שבחרו העורכים לכותרת טורו: "הרעים ניצחו". בכפולה הפותחת כותב איתן הבר טור מזוגזג במיוחד בשבחו של ברק "אגרוף ברזל בכפפות משי" אובמה, שסיכומו הוא דווקא שאי-אפשר לדעת כרגע אם אובמה הצליח או כשל ("נשאר רק לחכות ולראות אם הסורים לא צחקו עליו"). ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי כותב במדור הדעות כי "אם ארצות-הברית תכלכל את מעשיה בתבונה", איראן היא זו שתשחר לפתחה של וושינגטון. הוא גם מוסיף קביעה הנראית כנמהרת: "כבר היום אנחנו יודעים שזה יעדו הנכסף של הנשיא רוחאני". באותו מדור כותב ברוך לשם מאמר המוקדש לפער שבין המלה למעשה אצל אובמה ומדגים את הפער שבין מלים לתובנות.

המאמר המעניין יותר, ולו משום שהוא יוצא דופן, נכתב על-ידי אמנון שמוש, המקדיש את טורו דווקא למתקפה על המורדים באסד ("חלאת העולם הערבי"), מחיה את התיאוריות שהופרכו על-ידי דו"חות המודיעין השונים וכותב כי הוא מאמין שהם אלו שהשתמשו בגז נגד עצמם ("בוויכוח שהיה בין אובמה לפוטין אני עומד לצדו של הנשיא הרוסי בלי היסוס"), ומזהיר כי כך עתידים המורדים לעשות גם לישראל (אחרי שיטבחו במיעוטים הסוריים וזה בזה).

על שער "ישראל היום" נדפסת תמונה של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ומעליה הציטוט "ישראל חזקה מאי-פעם". ואם כך, מה זה חשוב מה יש לכמה עיתונאים להגיד?

ב"הארץ" אין היום טור פרשנות מרכזי שימחזר את טורי הפרשנות מהשבועיים האחרונים. במקומו מברך מאמר המערכת על "ההסכם שהשיגו ארצות-הברית ורוסיה לפירוק הנשק הכימי של סוריה, אם יבוצע כרוחו וכלשונו", וממהר לקבוע כי הוא "טומן בחובו הזדמנות גדולה לישראל" בדמות התפרקותה מהנשק הכימי שהיא עצמה מחזיקה. "אם יש כזה בידיה", מוסיף כותב המאמר.

עוד כותרת ראשית

"יעלון בדיון סגור: יישום חוק הגיוס החדש נתון לשיקול דעתי", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", המעז לשבור גם היום את קרטל הכותרות הראשיות של העיתונות העברית. "בדיון בכנסת של ועדת שקד, המגבשת את החוק לקריאה שנייה ושלישית, אמר יעלון כי אינו מחויב למכסות הגיוס שיקבע החוק: '1,800 עילויים זה לא מספר מחייב'. שביעות רצון בסיעות החרדיות", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לדיווח של זאב קם.

הון-שלטון-מקומון

"ידיעות אחרונות" הראה את חיבתו למועמד לראשות העיר ירושלים משה ליאון. היום מעניקים בעיתון את הידיעה המרכזית בעמ' 22 – כולל תמונות צרובות של הזמר ברי סחרוף וראש עיריית ירושלים ניר ברקת – למחזור של פרסום אתמול בחדשות ערוץ 2, ולפיו סחרוף שלח מכתב זועם לברקת והאשים אותו כי ניצל את במתו של פסטיבל למוזיקה כדי לנאום נאום בחירות.

כבר נכתב כאן בעבר כמה פעמים על מערכת היחסים המיוחדת של ראש עיריית חיפה יונה יהב ו"ידיעות אחרונות". רק ביום חמישי האחרון הקדיש המוסף היומי של העיתון עמודים רבים לחיי התרבות התוססים של העיר, בסינרגיה עם מספר עמודי מודעות שרכשה העירייה באותו המוסף. ואולם, מאחר שמדובר באהבה שאינה תלויה בדבר, העיתון נוהג לפרגן לראש העיר, המציג עצמו לבחירה מחודשת בבחירות המתקרבות, גם בימים שאינו מקדיש מתקציב העירייה לרכישת מודעות בעיתון או מימון חוברות פרסומיות נלוות.

כך ליאור אל-חי מדווח היום בעמ' 20 בעיתון על מחלוקת שנתגלעה בין דיירי בית משותף: משפחה המעוניינת לבנות עבור בנה הסובל ממחלה קשה ביתן בחצר, בעוד שכמה מהדיירים מתנגדים לכך מנימוקים שונים. אלא שהמסגור לידיעה החדשותית לכאורה אינו של מחלוקת שכנים, אלא של "מאבק" ("המאבק על החדר לאופיר החולה", לשון הכותרת) בין טוב לרע (השכנים, שרק חושבים על "ערך הדירות") שיש לו גם, כמו לכל סיפור ילדים (והרי כאלו הם הסיפורים המתפרסמים בצהובון), מלאך מושיע וסוף טוב: "ראש עיריית חיפה יהב, שהפרשה הגיעה לאוזניו [כך במקור], ביקר באחרונה את אופיר. נודע כי חרף התנגדות השכנים, בכוונתו להעביר בעירייה את ההחלטה לאשר את הבנייה. בעירייה צופים שהשכנים המתנגדים יערערו". את המידע הזה, החותם את הידיעה, לא מלווה תהייה על ההתערבות התמוהה של ראש העיר, הנדמית כתעלול יחצני. במקום זאת מצרפים העורכים לתועלת הקוראים תמונה של יהב.

אגב, לא רק ליהב – גם לנפתלי בנט, שר הכלכלה, מערכת יחסים חיובית עם "ידיעות אחרונות". בנט זוכה שם לסיקור חיובי וידיעות פח תדמיתיות, כמו זו המתפרסמת היום בשער האחורי של העיתון ("גיבוש עם אח", "עם כיפה בין השיניים. בנט מדגים עליית מתח", "אם לא מספיק קשה להתקבל לסיירת מטכ"ל – עכשיו צריכים המתגייסים לעבור גם את המילואימניק בנט").

פצצת זמן

כותרות עיתוני ומוספי הכלכלה, למעט "גלובס", מוקדשות למחקר תקופתי של בנק ישראל בנוגע לשוק הדיור. "בנק ישראל מודה: המשכנתא השאירה את השכר מאחור", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "סוף-סוף הסכימו בבנק ישראל להגיד את כל האמת", נכתב בתמצית טורו של שאול אמסטרדמסקי על שער העיתון. "היקף המשכנתאות ואופיין בישראל 2013 הפכו לבעיה של ממש. בעיה שתתפוצץ בפנים של מי שלקח את המשכנתאות האלה, וייתכן שגם של הבנקים, אם האבטלה תעלה ל-10% או אם הריבית במשק תעלה". לפי אמסטרדמסקי, "משפט המחץ של המחקר נמצא כבר בפתיחה": "בשנים 2008–2012 עלה מחירה של דירה ממוצעת בישראל ב-54%, בעוד שההכנסה הממוצעת של משקי הבית עלתה ב-20% בלבד". בהמשך הטור מופיע הצירוף "פצצת זמן".

"פצצת הזמן של שוק הנדל"ן: שיא במשכנתאות המסוכנות", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "מחירי הדירות דוהרים: עלו ב-9.3% בתוך שנה. שיעור המשכנתאות שבהן ההחזרים גבוהים מ-40% מהכנסות הלווים הגיע בישראל לשיא ב-2012, וגבוה מבארה"ב ובאירופה. מחקר שנערך בבנק ישראל מזהיר: נוטלי המשכנתאות יספגו פגיעה קשה במקרה של עלייה בריבית. אם האבטלה במשק תטפס – גם הבנקים ישלמו מחיר כבד", נכתב בכותרת המשנה. כותרת טבלה מצורפת היא "השכר לא הדביק את החזרי המשכנתא". אריק מירובסקי, החתום על הידיעה הפותחת את העיתון, מקדיש את חלקה האחרון ל"גורמי נדל"ן ומשכנתאות" המתנגדים למסקנות הדו"ח, סבורים שמדובר בכסת"ח, זריעת פאניקה והצדקה בדיעבד של החלטות הבנק עצמו להגבלות על נוטלי המשכנתא (ואולם, אותם גורמים עלולים להינזק מלפחות אחד התרחישים החזויים בדו"ח: ירידת מחירי הדיור).

לפי תמצית טור הפרשנות של עורך "דה-מרקר", סמי פרץ, "פצצת הזמן" תנוטרל או על-ידי פעולה ממשלתית לריסון מחירי הדירות באמצעות הגדלת ההיצע ו"תיקוני מיסוי" – או על-ידי התפוצצותה (נכון, קשה לקרוא לזה נטרול). לפי פרץ, "באופן פרדוקסלי, האזהרות החוזרות ונשנות של בנק ישראל מפני התנפחות מחירי הדירות מרתיעות קבלנים ובנקים מלקחת סיכונים ולבנות יותר דירות, אבל זוהי התנהגות כלכלית רציונלית מבחינתם. מה שפחות רציונלי הוא ההתמכרות של הממשלה לתקבולי מסי הנדל"ן, שריפדו את קופת המדינה בשנים האחרונות".

"הגזמנו עם המשכנתא", נכתב בכותרת הראשית של "ממון", המפנה את האצבע המאשימה לא אל הממשלה, בנק ישראל או הבנקים, אלא אל הציבור. הנטייה להאשים את הציבור – האמורפי מבין הגופים המוזכרים לעיל – אינה אמיצה במיוחד, אולם טור הפרשנות של רועי ברגמן, המשמש עורך והכתב היחיד של תחום שוק ההון במוסף, ממקד את תשומת הלב בפן נוסף וחשוב של הנושא – או אם תרצו, ברוח הדימויים העבשים האהובים על עיתונאים, למרעום אחר, גדול וחשוב, של פצצת הזמן.

נתוני המחקר מדאיגים, אבל הם אינם אמורים להפתיע אף אחד, כותב ברגמן. "השאלה שצריכה להטריד את מנוחתו של הציבור בישראל היא, מהיכן משיגים רוכשי הדירות את המימון כשהמחירים גבוהים כל-כך? התשובה לכך אינה נמצאת במספרים. כל מי שמסוגל, משלים חוסרים מההורים ששמחים לעזור, אבל תוך כדי אוכלים את חסכונותיהם הפנסיוניים. מי שלא זכה למשפחה מבוססת מביא כסף ממקורות אשראי חיצוניים, כמו הלוואות מקופות גמל ומגופים חוץ-בנקאיים ובהוספת קרובי משפחה כלווים במשכנתא – לפעמים רק כדי לשפר את יכולת ההחזר הנראית לעין במבחני כושר העמידה שמעבירים אותו הבנקים. התופעה הזו מדאיגה הרבה יותר, מאחר שכאשר יגיע משבר, היא תעצים אותו הרבה יותר".

אתה לא תגיד נגיד

העיתונים מדווחים היום על מסלול החתחתים בדרך למינוי נגיד לבנק ישראל. "מחלוקת על מינוי הנגיד: נתניהו תומך במריו בלכר; לפיד – בצבי אקשטיין", לשון הכותרת על שער "דה-מרקר" (כותרת הידיעה עצמה נפתחת במלים "קרקס הנגיד"). ב"גלובס" כותב אדריאן פילוט כי נתניהו עוד מתלבט בין בלכר למדינה, כך גם גד ליאור ב"ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום" כותב זאב קליין כי נתניהו מעדיף את מדינה. ב"גלובס" כותבת סטלה קורין-ליבר על ויקטור מדינה. תחת הכותרת "החברים הטובים של ויקטור מדינה" משרטטת קורין-ליבר תמונה באושה ומייאשת של ערבוביה סימביוטית תוך חילופי מיצים ותפקידים בין פקידי אוצר בכירים ומשרתי ציבור להלכה, שרי ממשלה מתחלפים (זה בזה) ומערכת עסקית המתגמלת את מנהליה במיליונים.

לעג לרש

"לא כלכלי לאכול בריא", נכתב בכותרת כתבה של גבריאלה דוידוביץ'-ויסברג ב"דה-מרקר". "כולם מדברים על החשיבות שבצריכת מוצרי מזון בריאותיים, אך כשלחם, אורז או פסטה מלאים עולים עד 150% יותר ממוצרים מקבילים מעובדים – הצריכה שלהם הופכת לפריבילגיה השמורה לאמידים בלבד", נכתב בכותרת המשנה.

"יש דברים שהרפורמה הוזילה", נכתב בהערה נתונה בסוגריים בסוף המדור "אלכוהול" בכפולת האמצע של מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", המוקדש לקלבדוס מנורמנדי במחיר של 215 שקל לבקבוק.

"למה לקנות אי, אם אפשר לשכור אותו?" (פתיח לידיעה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות").

סימנייה

מוסף הנדל"ן של "גלובס" מוקדש למלאות 20 שנה לתחנה המרכזית בתל-אביב. "בטוחני שבמהרה יחושו הכל במהפך. דרום תל-אביב ישגשג" היא הכותרת הראשית, ציטוט של מרדכי יונה, יו"ר ובונה התחנה, באירוע פתיחתה.

ענייני תקשורת

"ערוץ 10 בקשיים: מבקש אשראי מחברות פרסום ומעכב תשלומים לספקים", נכתב בכותרת כתבה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "הערוץ צפוי לסיים את 2013 בהפסדים בשל רייטינג נמוך מהצפוי בכמה מתוכניות הדגל. בכירי הערוץ נפגשו עם בעל המניות הדומיננטי רון לאודר, ודנו בין השאר בהזרמות כספים נוספות. עם זאת, לאודר דורש מהערוץ להציג בפניו תוכנית שתביא אותו לאיזון תקציבי", נכתב בכותרת המשנה. עוד מדווח טוקר ב"דה-מרקר" כי "רשות ההגבלים תאשר מיזוג בין yes לבזק, אך תאסור תוכן בלעדי ב-yes". בעמוד אחר של העיתון כותב אמיתי זיו על "הסטארט-אפ שמנתק עשרות אלפי ישראלים מ-hot ו-yes".

עוד ב"דה-מרקר": הילה רז מדווחת כי חנה טל, בתו של הנרי פרידלנדר, תובעת 5 מיליון שקל ממיקרוסופט, שהפרה כביכול את זכויות היוצרים בגופן "הדסה" שיצר ב-1958. החברה טוענת כי "פרידלנדר העביר את זכויותיו בגופן לבית-דפוס הולנדי, שדרכו הועברו הזכויות לחברה". עוד מדווחת רז כי "נשיא בית-המשפט העליון המליץ לתובע ייצוגי למשוך את ערעורו על החלטה לדחות תביעה ייצוגית שהגיש נגד גוגל, בטענה שיוזמת 'גוגל בוקס' מפירה זכויות יוצרים של סופרים ישראלים". התובע חזר בו מהערעור. רז מצטטת את השופטת מרים נאור, המשנה לנשיא, שאמרה כי המיזם "נראה כמשהו טוב לתרבות וליוצרים, שמאפשר לשלוף כל דבר, מה רע בזה?".

מוסף "הארץ", 14.9.13

מתי גולן כותב ב"גלובס" על התחקיר המאלף של גידי וייץ ורויטל חובל במוסף "הארץ" ביום שישי האחרון. וייץ וחובל הגישו מסכת ראיות המציגה את מבקר המדינה הנכנס, יוסף שפירא, כמי שמחד הגיע לתפקיד בעזרת שרים בכירים ואנשי אמונם, ומנגד כמי ששובר את הרצף של מבקרי מדינה שמילאו תפקידם נאמנה ונלחמו, איש-איש וסגנונו, בתופעות של שחיתות ציבורית במדינת ישראל. שפירא מצדו טוען כי הוא מעדיף להתמקד בטיפול ב"זכויות אדם".

"רבים חושבים וחוששים שהסיבה האמיתית לכך היא ששפירא מבקש להימנע מעימותים עם השלטון שבחר בו לתפקיד. אני חושב שהסיבה הנכונה יותר היא ששפירא כנראה לא בנוי למאבקים הקשים עם אנשי שלטון ועם מוסדות שלטון מושחתים", כותב גולן. "[...] שפירא לא אומר שהוא לא יעסוק כלל בשחיתות ציבורית. הוא רק אומר שיעשה זאת בפחות דבקות מקודמו. יש להניח כי מושחתים רבים חייכו בהנאה. כי המסר הוא, בעצם, שהשור המושחת יכול להמשיך בדישו. הסיכוי שייעצר על-ידי המבקר אינו גדול, כי המבקר עסוק ב'זכויות אזרח'. ככל שהספקתי להכירו, שפירא הוא אדם נבון, וקשה להאמין שהוא אינו מבין זאת. אבל כנראה שזה לא עניין של הבנה. לפעמים פוסלים אנשים לכהונת שופטים בגלל העדר מזג שיפוטי. שפירא עבר את המבחן הזה כאשר מונה לשופט. אבל האם יש לו 'מזג ביקורתי'? לאחר כשנה ורבע בתפקיד, רבים חוששים שלא, ושעובדה זו עלולה לדרדר את הביקורת ולהפריח על חשבונה את השחיתות הציבורית, הפוגעת קשות בזכויות אזרח בסיסיות".

לקוח בוחן לולב בשוק "ארבעת המינים" אתמול בירושלים (צילום: מרים אלסטר)

ב"ידיעות אחרונות" נדפסת היום ידיעה שלמה שכל עניינה הוא קיומה של אשה בשם "ערבה אתרוגי". לא מצוין אם מדובר בעבודה של מחלקת התחקירים של העיתון.

אגב, לתשומת לבם של עורכי מדורי החוץ בטבלואידים הישראליים: ב"דיילי אקספרס" מתכוונים להחליף את הסיקור הסנסציוני, האובססיבי, חסר האחריות והמשתכפל של הנסיכה המנוחה ושל שאר תיאוריות קונספירציה בסיקור בעל אופי דומה של ענייני בריאות (לחץ דם גבוה, התקפי לב וכיוצא בהם) במטרה לקלוע לתחומי העניין של קהל הקוראים המצטמק שלו, הנמנה עם ציבור הפנסיונרים. אז תחטפו את זה כל עוד זה שם.