"דני נוימן יוצא למתפרצת", הבטיחו בשער "7 לילות" ("ידיעות אחרונות") של סוף השבוע האחרון. כשמבטיחים ראיון תוקפני, אפשר לצפות שהכותרת תהיה ציטוט תוקפני. אלא שהכותרת לראיון היתה "מתחמם". כשכתוב על מרואיין שהוא מתחמם, אפשר לצפות שכותרת המשנה תביא לפחות ציטוט חם אחד. אלא שגם זה לא היה.
כך, עוד לפני שניגשים לקרוא את הראיון עם פרשן הכדורגל של ערוץ 1, התחושה היא שיש פה עסק עם אייטם שמבטיח ולא מקיים. ראיון אמור להוליד כותרת עם ציטוט של המרואיין – מעצבן, מאתגר, מסקרן, מהדהד, פרובוקטיבי. אלא שלא עורך הכתבה ולא עורך המוסף טרחו למצוא חיה כזאת. אפשר להבין אותם. הראיון עם נוימן היה ברובו משעמם. בדיוק כמו הפרשן בזמן שידור.
מה הערך החדשותי של ראיון עם דני נוימן דווקא עכשיו? עונת הכדורגל האחרונה הסתיימה לפני כחודשיים, הבאה תיפתח בעוד כשלושה שבועות, משמע עיתוי הפרסום הוא זמן מת, במונחים ספורטיביים. המראיין רז שכניק ניסה לספק הסבר. לא בטוח שהשתכנע בעצמו: "דבר אחד בטוח, כמו ליאו מסי בהרכב ברצלונה: דני נוימן ימשיך להיות פרשן הכדורגל של ערוץ 1 במשחק המרכזי של העונה, שצפויה להיפתח בסוף החודש". הנחה מוזרה. איש לא הטיל ספק בעובדה שנוימן ימשיך להיות פרשן ערוץ 1. בשום פרסום לאחרונה לא נכתב או נרמז שבערוץ 1 שוקלים את החלפת הפרשן הוותיק.
מתוך הראיון עם דני נוימן במוסף "7 לילות", 9.8.13
אם כבר מדברים על דמויות מתחלפות או קבועות במחלקת הספורט של ערוץ 1, מדוע לא לפרסם ראיון עם בוני גינצבורג, המגיש הוותיק, שהודיע לפתע, לפני כחודש, על עזיבתו? גם אם גינצבורג מסרב להתראיין, אפשר לעמול על כתבה שתשפוך אור על נסיבות עזיבתו, התחנה הבאה שלו והמועמדים להחליף אותו. אם עורכי "7 לילות" מתעניינים כל-כך בנעשה במחלקת הספורט של ערוץ 1, יכלו למשל להעניק במה לקולות המבקרים את ההחלטה להפקיד בידיו של יורם ארבל את המשחק המרכזי בליגת-העל, אולי אפילו איזה תחקירון על הנעשה מאחורי הקלעים. יכלו גם לערוך ראיון עם ליאן וילדאו, היורש המפתיע של שדר השחייה המיתולוגי משה גרטל. למה דווקא נוימן?
אולי בזכות הסיומת של כותרת המשנה, "בדרך לעוד עונה בתפקיד הפרשן הכי מושך אש בטלוויזיה, הוא יודע שהיום אף אחד כבר לא ייגע בו". מנין נוימן יודע שאף אחד לא ייגע בו? מיהם הבכירים ברשות השידור שמגינים עליו מזעם הצופים ומתעלמים מהמלצת נציב קבילות הציבור לשעבר לרענן את העמדה שהוא תופס זמן ארוך כל-כך ומול ביקורת ציבורית עזה כל-כך? את השאלות הללו, שעשויות היו להעניק שמץ לחלוחית ועניין, בקושי ניתן למצוא בראיון.
שכניק הציב בפני נוימן את הטענה כי מי שדאג לו ברשות השידור הוא הפוליטיקאי הוותיק איש מפלגת הליכוד רובי ריבלין. נוימן הכחיש וסיפר שנכנס לתפקידו בזמן השר הממונה אהוד אולמרט והמנכ"ל ג'ו בראל (לטענתו, בזכות עבודתו הטובה ב"שירים ושערים" ברשת ב'). אז מנין לנוימן הביטחון שאיש לא ייגע בו? האם אולמרט היה זה שסידר לו ג'וב נצחי ברשות השידור? שכניק לא שאל זאת, והסתפק באזכור העובדה שגם השר הממונה כיום, גלעד ארדן, הוא חבר של נכס צאן הברזל של הערוץ הראשון.
התמיהה מתגברת אם זוכרים ששכניק עצמו הוא שכתב על הקשר המוכחש עם ריבלין, ב-2010, מעל דפי אותו מוסף. שכניק הוא גם מי שדיווח בשנה שעברה ב"ידיעות אחרונות" כי נוימן נשלח מטעם ערוץ 1 ללונדון על אף שהשידורים היחידים שבהם השתתף כפרשן התבצעו כשהוא יושב במשרד שנשכר לצורך זה, ולא באצטדיון הכדורגל. אז מה גרם לשינוי שהניב ראיון כזה?
מצד שני, שכניק, האחראי על תיק רשות השידור ב"ידיעות", הוא מי שהיה חתום לאחרונה על שני ראיונות מפרגנים עם "העוזר הבכיר" למנכ"ל רשות השידור זליג רבינוביץ' ועם מנהל הטלוויזיה בפועל משה נסטלבאום בשעתם הקשה ביותר: רבינוביץ' ועמיתיו להנהלה עלולים להיות מי שבקדנציה שלהם יכבו את האורות סופית ברוממה, נסטלבאום מואשם בהטרדה מינית על-ידי שניים מעובדי הרשות. נוימן טורח להעניק מחמאות דביקות לרבינוביץ'. שכניק דואג לצטט (תיקון: את הראיון עם רבינוביץ' ערך נבו זיו ולא שכניק).
וכך דישדש הראיון עם נוימן מקציצה לעוסה למסטיק דאשתקד. שוב שאלות על הביקורות הרבות נגדו, שנענו בתשובות שנוימן חזר עליהן כמעט בכל ראיון איתו בשנים האחרונות: "אני חוטף אש כי קל לאנשים לצאת עלי... תהרוג אותי, לא יודע, אין לי מושג, אף פעם לא התקשרתי למבקרים, אני אדם עם כבוד, אולי זה בגלל שאני מירושלים, לא יושב עם האנשים הנכונים, אאוטסיידר, רחוק מהברנז'ה".
כתב "ידיעות אחרונות" רז שכניק, יוני 2012 (צילום: משה שי)
שכניק ניסה לקושש אצל נוימן ניגוד עניינים ושאל אותו למידת קרבתו להנהלת בית"ר ירושלים. נוימן סיפר שבית"ר הציעה לו להיות מנהל ספורטיבי. "אבל אני עובד ברשות השידור, טוב לי שם, למה להכניס ראש בריא למיטה חולה?". אחת התשובות האירוניות שנרשמו באחרונה. ערש הדווי של הערוץ הממלכתי מוקף זה חודשים ארוכים במקוננים, מחשבי קצין ומודדי ארונות, אבל לנוימן "טוב שם", במיטה הבריאה. התשובה הזאת אינה מפתיעה כשהיא באה מפיו של אחד התסמינים למחלה חשוכת המרפא של ערוץ 1.
לפני כשבוע נחשף בדף הפייסבוק "מחליפים את לוזון" כי נוימן הוא חבר הוועדה המקצועית של ההתאחדות לכדורגל במקביל לעיסוקו כפרשן של משחקי הנבחרת לעת מצוא. שכניק לא שאל את נוימן על כך. אולי לא ידע. אם היה חופר קצת ברשת תחת המלים "דני נוימן ניגוד עניינים" היה מגיע לזה.
בתשובה לשאלה מה הכי פוגע בו, גילה הפרשן שאין לו בעיה שיטילו ספק בהבנה שלו בכדורגל, רק שלא יגידו שהוא עילג. "אומרים שדני נוימן עילג, אתה מבין מאיפה זה בא? כי אני לא. הרי אתה שומע אותי עכשיו, את ההתנסחויות. הביקורת הזו באה לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. תגידו שאני לא מבין כדורגל, אבל שאני עילג? יש גבול? לא מבין למה. לא עשיתי לאף אחד רע בימי חיי. אולי אני מפריע למישהו? לא יודע למה אני חוטף. בסוף עוד ידרשו שוועדת טירקל תבדוק אותי".
גם התשובה המביכה הזאת לא חילצה שאלת המשך מתבקשת. אולי המראיין נזהר מלהעליב את מי שבראיון הזכיר את עצמו שוב ושוב ובאופן כללי השאיר רושם, למי שעוד זקוק לכך, ש"רגע של עברית" היא לא הפינה הטבעית שלו. "אולי יוצא לי מהכדורגלן של פעם", המשיך נוימן להפגין רהיטות בתשובה להערה של שכניק על נטייתו לדבר על עצמו בגוף שלישי, "אבל זו עברית תקנית, לא? לא עילגת".
עילגת או לא, הראיון הזה תפור במידותיו של המרואיין: לא מחדש, סתמי. שני עמודים וחצי של מארז גונב דעת ובו פרשן גרוע שמשוכנע שאין בו דופי, אבל נוכחותו תמשיך להעיק על שידור המשחק המרכזי.