ארבעה ימים שהה כאן מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי בניסיון מאומץ להתניע מחדש את המו"מ הישראלי-פלסטיני. במהלכם דילג מירושלים לרמאללה, לרבת-עמון וחוזר חלילה, נפגש וחזר ונפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן וגם הנשיא פרס, כשהוא חותר לפרוץ את המבוי הסתום שבו לכודים יחסיהם של שני העמים. החיזור הנמרץ שהפעיל קרי על הנפשות הפועלות הניב דיווחים שבישרו על כינוס אפשרי של ועידת פסגה בירדן. מרבת-עמון אף הגיעו ידיעות על הכנות לטקס, בהשתתפות המלך עבדאללה.
ביום שבת, 29.6.13, התברר כי הבאז התקשורתי (שאמנם לא היה רועש) הקדים את זמנו: מזכיר המדינה עזב את ישראל בלי שהצליח לעמוד במשימה שלקח על עצמו. התקשורת הישראלית (ברובה הגדול) התייחסה לכשלון שליחותו באדישות מפתיעה: היא לא ייחסה לה חשיבות ולא הטריחה את עצמה להנהיר לציבור מה התרחש בחדרי המו"מ, מדוע חזר קרי לנשיא אובמה בידיים ריקות ומה פשר הידיעות האופטימיות שבישרו על פריצת דרך קרבה ובאה.
רוב כלי התקשורת דיווחו על סיום סבב השיחות האחרון של קרי באופן לקוני, כמעט יוצאים ידי חובה: טרם צאתו כינס מזכיר המדינה מסיבת עיתונאים בנתב"ג ובה הודיע על התקדמות בשיחות, על כוונתו לשוב ועל אמונתו שבקרוב יוכל לבשר על הצלחת מאמציו. האופן שבו סיכמו ynet וקול-ישראל את ביקורו של קרי מייצג היטב את הסיקור שהעניקה לו התקשורת הישראלית ברובה.
גם "ידיעות אחרונות" התייחס לסבב השיחות, בעיקר לסיומו, באופן דומה (1.7.13): בעמ' 18 הקדיש העיתון למסע המדיני הזה כתבה קצרה שכותרתה "עוזב בידיים ריקות". המידע בדיווח הזה כלל את דברי קרי במסיבת העיתונאים, משפטי רקע על משך הביקור ומועדי הפגישות וגם קטע אינפורמטיבי ממשי שבו הובאה, בתמצית, גרסת הצד הישראלי על הסיבות לכישלון. הגרסה הזו אמרה: אבו-מאזן הוא האשם בכשלון השיחות; הוא רצה לנופף בהישג עוד בטרם חודש המו"מ, ולפיכך עמד על קבלת מחוות ישראליות ובראשן שחרור אסירים פלסטינים. נתניהו הסכים למחווה מדורגת ומתונה, אך ככל שראש הממשלה גילה נכונות להיענות לציפיות המנהיג הפלסטיני, כך העלה זה את רף דרישותיו.
אמנון לורד (צילום: זאב גלילי, cc 3.0)
"מעריב" העניק לדיווח על סיום שליחותו של קרי מקום נרחב יחסית: עמוד וחצי שכלל סקירה עובדתית מאת אלי ברדנשטיין וטור פרשנות של אמנון לורד. דיווחו של ברדנשטיין מפורט ומציג תמונה אמינה של נפתולי המו"מ. טורו של לורד נודף נימה זחוחה ויודעת-כל, וניכר בו שהמידע שעליו הוא נשען נשאב מסביבתו של ראש הממשלה.
לורד מספר כי קרי מבין שאבו-מאזן לא יספק את הסחורה המצופה. על-פי תיאורו, סבב השיחות האחרון העמיק את קרבת הדעות בין הממשל האמריקאי לממשלת ישראל וחיסן את ירושלים מפני ההאשמה שהיא מונעת את התקדמות המו"מ. לורד אינו מבסס את תובנותיו על מקורות כלשהם, אלא יוצר רושם שהן פרי התבוננותו שלו. ולקורא לא נותר אלא לתהות אם אין זו המחשה נוספת לעמדה מוטה מראש המעצבת את פרשנותו של הכותב.
זו גם הנימה השלטת בסיקור שמעניק "ישראל היום" לביקורו של מזכיר המדינה. דיווחם של מיכאל טוכפלד, דניאל סיריוטי ויוני הרש הוא בעיקרו טכני – מובאות ממסיבת העיתונאים של האורח וממקורות גלויים אחרים על סיום הביקור, ללא שילוב של מידע ממשי על מהלך השיחות. הידיעה כוללת ציטוט של "מקור מדיני" המהדהד את גרסת סביבתו של ראש הממשלה בדבר אשמתו של אבו-מאזן בכישלון.
"ישראל היום" מפרסם גם את פרשנותו של דן מרגלית על מסע הדילוגים, ואף היא מביאה את האבחנה שמופיעה בטורו של אמנון לורד, ולפיה מזכיר המדינה יודע אל נכון שלא נתניהו אשם בכשלון תיווכו; אלא שמרגלית מוצא לנכון לציין שתובנתו זו, הנוחה מאוד לראש הממשלה, מסתמכת על גורמים אחרים.
תמונת המצב העולה עד כה מסיקור ביקורו של קרי היא אפוא של שליחות שנכשלה, או אפילו חסרת חשיבות, ושלכל היותר כתוצאה ממנה התהדקו יחסי ישראל-ארה"ב והתבססה ביניהן הבנה משותפת שהאחראי לכישלון יהיה, בבוא היום, בן-השיח הפלסטיני.
אלא שברק רביד ב"הארץ" סיפק ביום שני (1.7.13) תמונה שונה בתכלית. הכותרת הראשית של העיתון בישרה שברגע האחרון הגיש מזכיר המדינה לצדדים הצעה מעודכנת לחידוש המו"מ. הידיעה גם העניקה משקל רב לשני הנציגים שהשאיר קרי באזור ואשר אמורים להמשיך את שליחותו. רביד מצטייר בדיווחו כמי ששוחח עם כמה מקורות – לא רק בסביבתו של נתניהו – וכתבתו מסתמכת גם על השלמות מהצד הפלסטיני שמביא עמיתו, ג'קי חורי. לצד הסיקור החדשותי מצרף רביד טור פרשנות שאף הוא מרענן בתובנותיו, בהשוואה לעמיתיו בכלי התקשורת המתחרים.
פרשן "הארץ" מותח ביקורת על קרי ועל הממשל האמריקאי על שאינם מגלים תקיפות מספקת שתניע את שני הצדדים להתפשר. הוא מתאר את המתווך האמריקאי כמי שדבק במשימתו, מגלה יחס הוגן כלפי בני-שיחו משני המחנות ויודע גם לדפוק על השולחן בשעת הצורך. רביד משקיף על הדברים בריחוק הדרוש ואינו פוסח על חלקו של איש מהשחקנים העיקריים בזירה. אין בסקירתו מלה או חצי מלה ברוח האבחנות של אמנון לורד ושותפיו לדעה, כאילו הביקור האחרון של מזכיר המדינה יצר קרבה חדשה בין ירושלים לוושינגטון, הגורמת למנהיגיהן לראות באבו-מאזן מי שיישא באחריות לכשלון המו"מ.
תיאוריו של רביד נגעו, כנראה, בעצב רגיש אצל ראש הממשלה, אחרת קשה להבין מדוע טרח להכחישם מכל וכל בישיבת סיעת הליכוד.