עם צמצומו הניכר של צו איסור הפרסום על פרשת הרצח בבר-נוער, מקדיש הבוקר "ידיעות אחרונות" את 13 העמודים הראשונים בעיתון לסיכום מפורט של המעשה הפלילי ונסיבות פענוחו. בגוף הידיעות משובצים תצלומיהם של שלושה עורכי-דין – שניים מייצגים את החשודים ברצח והשלישי את עד המדינה שהסגיר אותם. מתחת לכל תצלום מופיע כיתוב עם שמו של עורך-הדין. עורך-הדין הרביעי, שמייצג את הפעיל בקהילה ההומו-לסבית שנעצר בחשד לעבירת מין ושיבוש הליכי חקירה, נמנה עם הסניגוריה הציבורית. תצלומו אינו מודפס לצד הידיעה שבה הוא מוזכר, וממילא אין כיתוב שבו מודגש שמו.

הסיקור מקיף וצעקני, אולם לא מעמיק. "עשיתי שם עבודה נקייה", "תעצרו אותם", "אחי לא מסוגל לטבוח", "מוציאים אותי חרא כשאומרים שידעתי על הרצח מראש", "אני מקווה שבעתיד אוכל לנקות את שמי", "אני שוטר הומו". 13 עמודים של סיפורים אנושיים פרטיים, מעניינים כשלעצמם, תלויים באוויר, תלושים מהקשר חברתי.

(בעמ' 27 של "ידיעות אחרונות", במסגרת כפולת העמודים המוקדשת למודעות אבל, מתפרסמת ידיעה קצרצרה מאת נעם ברקן ולפיה חוק הדיור הציבורי צפוי להתבטל במסגרת חוק התקציב, וזאת בניגוד להבטחתו הפומבית של שר האוצר יאיר לפיד. כותרת הגג לידיעה, "כבשת הרש", לקוחה מדבריו של יו"ר מרצ אילן גילאון, המצוטטים בסיום הידיעה.)

"ישראל היום" מקדיש לפענוח פרשת הרצח בבר-נוער 9 עמודים. לעומת "ידיעות אחרונות", החינמון מציע פחות מידע ויותר דעות. "העלבון והקנאה ובראשם השנאה ירדו כרוכים יחדיו לעולם", כותב דן מרגלית בפתח הטור שלו, למשל. עיתון "הארץ" מקדיש את הכותרת הראשית, חלקו העליון של השער ועוד שני עמודים בפנים העיתון לסיקור פענוח הרצח. "מעריב" מקדיש כפולה אחת בלבד לרצח, ועוד עמוד לפארסת איסור הפרסום. בדיווחים של שלושת עיתונים אלה לא משולב כל תצלום של עורך-דין. בעיתונים החרדיים אין כלל דיווח על המעשה הפלילי ופענוחו.

ההגדרה של השואה

"נתניהו וחלק משריו יוצאים היום לוורשה להצהיר מחדש נאמנות לרעיון 2 המדינות", מבשרת הכותרת הראשית של העיתון החרדי "המודיע". לפי הידיעה, מאת "סופרנו המדיני", הצהרת נתניהו בדבר המחויבות לרעיון שתי מדינות לשני עמים תשולב בהודעה משותפת שיוציאו ממשלות ישראל ופולין.

"השרים הפולנים והישראלים יכריזו היום בהודעת המשותפת כי אין לפקפק בלגיטימיות של מדינת ישראל ובצורך לשמר את בטחון אזרחיה וכך במקביל גם בזכותו של העם הפלסטיני במדינה משל עצמו לצדה של מדינת ישראל", מובהר בידיעה (בינתיים התנערה לשכת נתניהו מההודעה).

בעיתונים החילוניים אין הבוקר מידע דומה. חיים לוינסון מדווח ב"הארץ" כי ראש הממשלה בנימין נתניהו אסר על שרי הליכוד להשתתף בכנס השדולה למען ארץ ישראל, מחשש שיביעו את התנגדותם לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות כינון שתי המדינות לשני העמים. ב"ישראל היום" מדווח שלמה צזנה על הנסיעה של נתניהו לפולין, אך מתמקד בחנוכת תערוכת קבע חדשה בבלוק 27 במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.

"הביתן חודש על-ידי מוזיאון יד-ושם בירושלים, וממשלת ישראל השקיעה כ-30 מיליון שקלים בתהליך השיפוץ והשימור שלו", נמסר בידיעה. "התערוכה מציגה את המרכיבים העיקריים של השואה ומחליפה את התערוכה היהודית שהוקמה בתקופת השלטון הקומוניסטי בפולין, שהוזנחה והתיישנה ושרוב המבקרים פסחו עליה בביקורם באושוויץ-בירקנאו. במבואת התערוכה כתובה על הקיר ההגדרה של השואה, ובמסדרון היוצא מהמבואה המבקר רואה ושומע מלים וקולות של תפילה, כביטוי יהודי ואוניברסלי לרוח האדם".

בקלה כבחמורה

בשער "מעריב" מופיע ציטוט מתוך ראיון שערכה שרי מקובר-בליקוב עם ח"כ אורית סטרוק: "בצעדים המשמעותיים לאורך כל הפעילות הציבורית שלי אשמע לעמדת הרב דב ליאור".

הראיון המלא יתפרסם בגליון סוף-השבוע של "מעריב", אולם הבוקר מתפרסמות בעמ' 6 של העיתון עוד כמה התבטאויות של ח"כ סטרוק מתוך הראיון. בתשובה לשאלה "כל הצבעה שלך היא החלטה של הרב ליאור?" ענתה חברת-הכנסת: "איך אמרה לי איילת שקד? אנחנו מתייעצים עם רבנים, וציפי לבני מתייעצת עם עבריין מין". משפט זה מודגש בכותרת הגג לידיעה (הנה סרטון שבו אומר דברים דומים יו"ר המפלגה של השתיים, נפתלי בנט).

בהנחה שהכוונה היא לחיים רמון, שהורשע במעשה מגונה אחרי שנשק והחדיר את לשונו לפיה של קצינה בצה"ל, יהיה מעניין לראות כיצד יגיב לדברים השר לשעבר. מצד אחד, בית-משפט השלום קבע בהכרעת הדין של רמון כי "נשיקה בפה עם הלשון בניגוד להסכמה הינה עבירת מין במובהק שאינה צריכה הוכחה. לא בהטרדה מינית עסקינן, לא בתחום האפור עסקינן ולא בתחום הדמדומים, אלא במעשה פולשני, פוגע ומשפיל [...] אין מדובר בנשיקה תמימה על הלחי או על המצח מתוך רגש של חיבה, אלא בנשיקה שיש בה את כל האלמנטים של עבירת מין". מנגד, הרכב השופטים קבע בגזר הדין כי "האירוע היה נקודתי וחד-פעמי, שאין בו כדי להעיד שעסקינן בעבריין מין או במי שדבק בו דפוס עברייני. המעשה עצמו אינו מצוי ברף העליון של עבירות מסוג זה, והתרשמותנו היא שמדובר באירוע בלתי מתוכנן. אנו סמוכים ובטוחים שהלקח נלמד וכי הנאשם ייזהר מכאן ולהבא 'בקלה כבחמורה'".

לפני כמה חודשים, אחרי שעיתונאית "הארץ" רויטל חובל התייחסה אל השר לשעבר רמון בדף הפייסבוק שלה כ"עבריין מין", הצליח רמון לשכנע אותה לחזור בה, להקדיש כמה שעות מזמנה לטובת מעון לנשים מוכות ולפרסם התנצלות מפורטת. לנוכח ההתבטאות של ח"כ סטרוק לעיתון "מעריב", נראה כי מלחמתו של השר לשעבר רמון למען שמו הטוב טרם השיגה את מטרתה.

לחיים!

הקריקטורה היומית של יונתן וקסמן ב"כלכליסט" שוב מעולה. הפעם נראה בה שר האוצר יאיר לפיד יושב על כורסה מהודרת ומוזג לעצמו כוסית של ג'וני ווקר "בלו לייבל", כשעל הקיר, מעל לאח, תלויים לראווה שני ראשי איילים ירוקים שצד מבקבוקי עלית-הערק.

שר האוצר יאיר לפיד מגיש את הצעת התקציב ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, 11.6.13 (צילום: פלאש 90)

שר האוצר יאיר לפיד מגיש את הצעת התקציב ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, 11.6.13 (צילום: פלאש 90)

אתמול דווח כי לפיד שוקל לשנות את שיטת חישוב המס על המשקאות האלכוהוליים כך שלא יקרה מצב שבו במקביל לעליית מחירי המשקאות העממיים, יוזלו מחירי המשקאות היוקרתיים. לפי דיווחה של מירב ארלוזורוב הבוקר ב"דה-מרקר", נראה כי הנחיה זו לא תצא אל הפועל. בועז סופר, לשעבר סמנכ"ל רשות המסים והאחראי לרפורמה במיסוי האלכוהול, טוען בפניה כי נסיגה מהמתווה שעליו הוסכם בעבר תפר את ההתחייבות שנתנה ישראל ל-OECD. "כאשר משרד האוצר חותם על הסכמים ארוכי טווח עם הארגונים הכלכליים בישראל ועם הארגונים הבינלאומיים, חשוב מאוד לשמור על אמינותו בכך שההסכמים לא ישונו", אומר סופר.

"בעבר, הנחת ספר תקציב חדש היתה יום חג למדינה, לציבור, לממשלה ולכנסת, למשרד האוצר וגם לעיתונאים", כותב מוטי בסוק בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". "[...] אתמול, עם השתלטות עידן הפייסבוק על האוצר, נעלמו כל החגיגות. העיתונאים לא זומנו למסיבת העיתונאים המסורתית של התקציב החדש, לא שמעו כל תדרוך או הסברים משר האוצר, מנכ"לית האוצר או ראש אגף תקציבים וסגניו, וגם לא קיבלו את ספרי התקציב ('הספרים הכחולים') של משרדי הממשלה – מכיוון שלאוצר נגמר התקציב. כאילו האוצר מתבייש במה שיצא מתחת לידיו".

ב"כלכליסט" סוקרים תומר אביטל ואמנון אטד את המאבקים הצפויים לקראת אישור התקציב בכנסת. להערכתם, עד שיאושר התקציב "יתחוללו בצורה בלתי פוסקת שני סוגי קרבות: הראשון ייערך באולמות הוועדות לעיני המצלמות וייראה לא אחת כתחרות צרחות, שבה ינסו הח"כים להוכיח שהם אלו שעובדים למען בוחריהם. השני והמעניין יותר יתקיים בחדרים הסגורים שבמשרדי ראש הממשלה והאוצר ובלשכות הח"כים – ובראשם של יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומינסקי".

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מודגשת תגובתו של שר האוצר לביקורת על התקציב: "התקציב קשה, אבל השכבות החלשות זקוקות למדינה חזקה".

בשולי החדשות

א. גילי כהן מדווחת בתחתית עמ' 8 של "הארץ" כי צה"ל מתכוון לקבוע לוח זמנים להעברת דו"חות חקירת מוות למשפחות חללי הצבא, במקרי מוות שלא אירעו במהלך פעילות צבאית. עד היום חיכו משפחות רבות למעלה משנה לקבלת הדו"ח הסופי. לפי הנהלים החדשים, החקירה תסתיים בתוך מחצית השנה עד תשעה חודשים, בהתאם לנסיבות המוות. אם יוחלט על העמדה לדין, ההליך יתבצע בתוך שנה מיום האירוע. קצין בכיר בפרקליטות הצבאית מצוטט בידיעה כאומר: "חשבנו שמשך הזמן שהעניינים האלה מטופלים הוא ארוך מדי".

שר הביטחון משה (בוגי) יעלון והרמטכ"ל בני גנץ מבקרים במחנה אימונים, 11.6.13 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

שר הביטחון משה (בוגי) יעלון והרמטכ"ל בני גנץ מבקרים במחנה אימונים, 11.6.13 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

לפני כשנתיים פירסם הארגון יש-דין מסמך על הליכי חקירת חשדות לעבירות של חיילים נגד פלסטינים. בין היתר הוזכר במסמך פרק הזמן הארוך שעובר, לא עד סיום ההליכים, אלא עד שמוחלט בכלל על פתיחת חקירה: "ב-80 הודעות מבין 192 האירועים שיש דין עוקב אחר הטיפול בהם בידי רשויות האכיפה הצבאיות, קיבלו הפרקליטות הצבאית או מצ"ח את ההחלטה הסופית אם לגנוז את התיק ללא חקירה, לסגור חקירה פלילית שנפתחה או להגיש כתב אישום. ב-15 מההודעות האמורות החליטה הפרקליטות הצבאית לאחר הליך של 'בירור' שלא לפתוח בחקירה פלילית כלל. ב-15 המקרים הללו, משך הזמן הממוצע שחלף ממועד מסירת ההודעה למצ"ח על האירוע ועד מועד מסירת החלטתה של הפרקליטות הצבאית על סגירת התיק בלי לקיים בו חקירה פלילית היה קרוב לשנה וארבעה חודשים".

ב. לפי ידיעה המתפרסמת ב"ישראל היום", שר התקשורת וההגנה על העורף, גלעד ארדן, נפגש בשבוע שעבר בדרך מקרה עם סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן במהלך נסיעה ברכבת מניו-יורק לוושינגטון. "כתב ישראל היום" מדווח, תחת הכותרת "רכבת ההפתעות: ארדן נתקל באקראי בסגן נשיא ארה"ב", כי השר "ניצל את המפגש האקראי כדי להחליף עם ביידן התרשמויות מהמצב בסוריה. לפני שנפרדו מסר ביידן דרישת שלום לרה"מ נתניהו". לידיעה מצורף תצלום נטול קרדיט של "ארדן עם ביידן ברכבת".

ענייני תקשורת

"הציבור צריך לומר תודה לנוחי דנקנר", טוענים נתי טוקר ואמיר טייג בטור דעה המתפרסם ב"דה-מרקר". הטור מצורף לדיווח על הדו"ח הטרי של מרכז המידע המחקר של הכנסת על בעלויות צולבות בשוק התקשורת הישראלי. לפי טוקר וטייג, כניסתו של דנקנר לעולם העיתונות קרעה את המסכה מעל לקשרי הון-עיתון בישראל. "דנקנר", הם כותבים, "הוא אחד האחראים העיקריים לחשיפת המחלה הקשה שממנה סובלת העיתונות בישראל".

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי מועצת העיתונות תמליץ על סבסוד ממשלתי לעיתוני הדפוס בישראל. ב"כלכליסט" מדווח אופיר דור כי לפי פירמת ראיית החשבון PwC, "הירידה בהכנסות העיתונות העולמית צפויה להיבלם בארבע השנים הקרובות ולהיתמך בעלייה בהכנסות מדיגיטל". יש להדגיש כי הערכה זו מתייחסת לשוק העיתונות העולמי כמקשה אחת, ולוקחת בחשבון את "ההתחזקות של העיתונות המודפסת בארצות מתפתחות".

מוסף "המגזין" של "מעריב" מקדיש את שערו והכפולה הפותחת ליצחק שמעוני, שמת אתמול בגיל 86. אלקנה שור מביא ציטוטים שאמר שמעוני בראיונות עבר והספדים מפי עמיתיו.

לגליון "גלובס" צורף אתמול המוסף "פירמה", ובו שלל כתבות. "אנחנו חברת חדשות של ישראל. הקונסנזוס הוא לא המטרה ולא החזון שלנו", אומר אבי וייס בראיון לעורך המגזין לי-אור אברבך. "אנחנו התכנסנו כדי לספר לצופים את האמת, לשנות, לתקן". בהמשך הראיון נכתב כי "וייס מתעקש שבעלי הבית שלו, הכוללים טייקונים כמו מוזי ורטהיים, יצחק תשובה ואודי אנג'ל, לעולם לא מרימים טלפון".

עוד ב"פירמה" – ראיון שערך יובל אביבי עם גל גבאי ("[אנחנו העיתונאים] שכחנו מה התפקיד שלנו: להיות נאמנים לזכויות אדם ולערכים דמוקרטיים, לצייד את הציבור בכלים לפענוח המציאות שבה הוא חי ולשנות אותה. הפסקנו לשאול דברים מהותיים, אלא רק מה מוכר"); כתבה מאת יונתן כיתאין על סגירת רשת "זמן מעריב" ודעיכת העיתונות המקומית הישראלית כולה ("כל סגירה של מקומון כזה, או של רשת כזאת, היא מכה ניצחת למקורות המידע של התושבים שם"); וראיון שערך חן מענית עם אביב לביא ואסף ליברמן, מגישי התוכנית "יהיה בסדר" בגלי-צה"ל.