יום שלישי השבוע (9.4.13) היה מאותם ימים שלווים, שבהם שום דבר גדול או חשוב מאוד לא קורה. כך זוכים הדברים הקטנים לכבוד כגדולים, הטפל מתחפש לעיקר והשגרתי מוכרז כחגיגי. באתר one יום כזה הוא בבחינת שבת גדול: העולם שובת מלספק חדשות ממשיות, וכדאי ומותר לעסוק בזוטות, כרגיל.

וכך, לצד דיווחים נרגשים מקבוצות הכדורגל הבכירות ("פרננדס שוקל את המשך דרכו בבית"ר ירושלים", "אוהד מכבי תל-אביב התלונן במח"ש"), נאמן האתר לייעודו האמיתי עלי אדמות: שמועות, רכילות, קאלט. יודע one נפש קוראיו ודואג לשובב את רוחם.

הנה הידיעה המצמיתה, הבלעדית, הראשונית, שזכתה למקום השני בעמוד הפותח: אייל ברקוביץ' לא מת. "בהלה היתה היום בעיר חיפה משעות הבוקר המוקדמות כאשר התפשטה שמועה שאדם בשם ברקוביץ' לקה בלבו. חובבי הכדורגל וכל מי שבעצם מכיר את אייל ברקוביץ' כוכב העבר חשבו שמדובר בו", דיווחה בסערת נפש אופירה אסייג בפתח הידיעה.

הקוסם ובני משפחתו, פירטה התחקירנית, הוצפו באלפי שיחות טלפון כדי לברר מה שלומו. לא עשרות או מאות – אלפים! לא מיילים או סטטוסי פייסבוק, כנהוג – אלא שיחות טלפון ממש. לא קומץ מעריצים או תושבי רחוב אחד – אלא העיר חיפה כולה (לפחות העיר גילתה אחריות: השמועה נעצרה, כנראה, בגבולותיה). "לא מדובר בי", הדגיש ברקוביץ' את המובן מאליו, או שלא, "אני חי, בריא ונושם". תודה לאל. בהזדמנות זו זכה המנוח האמיתי, האלמוני, לדקות תהילה משלו: גידי ברקוביץ', שכנו של הקוסם.

הידיעה הזו הרעישה את אמות הספים של one. עבור אסייג מדובר בנס של ממש. ואכן, ברקוביץ' עצמו סיפק את הסחורה המיסטית המתבקשת ופירש: "אני מאמין שכל השמועות הן סגולה לאריכות ימים". לפי ההיגיון הזה, שמועה שהופכת לידיעה מרכזית באתר אינטרנט נחשב היא סגולה לחיי נצח. כך או כך, באופרה של אופירה מדובר בפרק שלא יישכח: ברקוביץ' (אייל, לא גידי) הוא ידידה האישי ושותפה לתוכנית רדיו, ולכן מבחינת one מדובר בניוז מהמעלה הראשונה.

אחרי שנרגענו מהנס הגדול שאירע לאייל, אפשר להתבשם מניחוחות המטבח המבעבע של מנהלת התוכן אסייג, שמקורם במרק היום של הפרסום הראשון: "לוזון וחלובה יהיו בוררים בסכסוך בין טביב לרמון". ספורט אין כאן, אבל יש סכסוך, אגו, יצרים, דמויות מוכרות ורכילות טרייה. בסטנדרטים המקצועיים של one זוהי כותרת ראשית הכרחית.

מרוצים מהסחורה נודדים קוראי one אל מורד הדף, שם מזדקר לו סיפור על אוהד מכבי חיפה המתגורר ברמת-גן. כן כן, חוץ מהבעלים של הקבוצה, יעקב שחר, המתגורר ברמת-גן, מתברר שבעיר הישנונית אפשר למצוא גם אוהדים. "מהיום שנולדתי שמו לי צעיף, אנחנו ירוקים בדם", מספק האוהד וידוי מתבקש, ומדווח שמדי שבת הוא מקפיד לקחת את ילדיו לכל משחק.

חייו של אוהד שלבו בצפון ואנוכו בפריפריה אינם קלים: "השנה הילדים שלי נאלצו להתרגל למציאות לא פשוטה בבית-הספר, בגלל שמכבי תל-אביב זוכה בתואר", הוא קונן. "לנצח אשאר ירוק", סיים את האייטם הקצר, שבכל עיתון ואתר אחר היה נזרק לפח או מתכווץ בצניעות לכיתוב תמונה. ב-one הוא חלק אינטגרלי מגזרת הסקופים והחדשות.

בשלב הזה לא מופתעים קוראי one לחזות בבאנר הבולט בדף הבית, מתחת לכותרת הראשית: פרסומת לסוכנות השחקנים של אבי נמני. זהו הפרשן שסיפק לערוץ 1 מסמך שהצהיר כי הוא אינו מחזיק בתעודת סוכן, בניסיון להכשיר ניגוד עניינים ולהמשיך לככב בפאנל המשחק המרכזי.

ועל הדרך, ככה בקטנה, אפשר להיתקל ב-one גם בשורה מופלאה, קצרה ומאתגרת: "לחץ ואל תצא קבנוס". לחצנו, מטעמי צמחונות, והגענו לעמוד עם קטעי וידיאו של החמצות, טעויות ופדיחות בעולם הספורט, בחסות יצרנית נקניק. ג'אנק-פוד שמשתלב נהדר בארוחה האסייגית.

one הוא טרף קל לכל מבקר תקשורת. הוא מציע בכל יום ובכל שעה סדר יום מעורר פלצות וגיחוך, המכוון במודע לחלק הלא אינטליגנטי של הקורא. מדובר בצהובון מכף רגל ועד ראש, אבל האנשים שעורכים ומנהלים אותו מאמינים שהם עושים עבודה טובה, שזה מה שהקהל שלהם רוצה. במובן הזה הם צודקים: מבין אתרי הספורט, הם הכי מובילים והכי מטוקבקים.

בתוכנית הרדיו שלהם אפשר מדי פעם לשמוע את אסייג וברקוביץ' מתלוננים על מדינה ללא "תרבות ספורט". העמוד הפותח של one מדגים כיצד צריכה להיראות תרבות ספורט, לשיטתם: ידיעות טראש, שמועות, רכילויות, ג'סטות לחברים, סגירת חשבונות, ובקיצור: תת-תרבות. הקהל הרחב מת על התת-תרבות של one, ואנשי האתר מתפרנסים ממנה. לשיטתם, בכבוד.

הסיבה לחוסר העניין

מי אמרה שערוץ הספורט מחק את כדורסל הנשים, ומי התלוננה ש"חדשות הספורט" העלימה את הענף? במהדורת הלילה של "חדשות הספורט" ביום שני השבוע דווקא עשו כבוד לנשים, לרגל פתיחת סדרת הגמר-סל: לקראת סיום התוכנית הופיעה שקופית עם התוצאה והקלעיות הבולטות. אייטם של חצי דקה. בכך עשו בערוץ הספורט את המינימום ההכרחי מבחינתם, יחסית לעובדה שמדובר בענף זניח שמשודר, רחמנא ליצלן, ב-one.

וברצינות: לא מעייף לתבוע בפעם המי יודע כמה את עלבונו של ספורט הנשים, ושל ענף הכדורסל בפרט. העובדות בקצרה: בחורף 2010 הפך ערוץ הבית של כדורסל הנשים את עורו. אחרי שנים רבות שבהן היו הכדורסלניות אחד הממתיקים בכוס התה של ערוץ הספורט, הוא הפנה להן עורף והעיף אותן מלוח התוכניות. "אנחנו מתפוצצים מהמצב שערוץ שקיבל מהמדינה מנדט לשדר ספורט משחית כל פינה טובה אצל מי שאינו חפץ ביקרו", אמרה אז ל"העין השביעית" אורנה אוסטפלד, המנהלת המקצועית של רמת-השרון.

מירי נבו ואלי אילדיס בערוץ הספורט (צילום מסך)

במדורי הספורט בעיתונים פירגנו השבוע לכדורסלניות. בלט לטובה "ידיעות אחרונות", שביום המשחק העניק לנשים את עיקר השער. ב"מעריב" הקדישו כמעט עמוד, כולל הסבר נקודתי של כדורסלנית העבר, אורלי גרוסמן, למצבו של הענף: "הסיבה לחוסר העניין היא המעבר של השידורים מערוץ הספורט ל-one. ברגע שהליגה לא מוזכרת ב'חדשות הספורט', היא לא קיימת". לא כל האשמה מוטלת על ערוץ הספורט, אבל יש לו חלק מרכזי בענף שהפך לזלזל.

כששדר one, מאור דייטש, אמר עם תחילת שידור המשחק ש"כולנו חיכינו לרגע הזה", קשה להאמין שהוא התכוון ל-one. האתר הפופולרי לא עשה דבר כדי לקדם את המשחק בערוץ הטלוויזיה החלש שלו. כשהגוף המשדר שותף להתעלמות, הענף השפל מושפל עוד יותר.

כבר נכתב כאן על חלקה של מורן ברק, העורכת הראשית של "חדשות הספורט", בהפקרת הנשים בתוכנית. ברק שימשה בעבר המנהלת המקצועית של אתנה, ארגון הפועל לקידום ספורט הנשים. ברק אשמה מרכזית במצב, אבל אינה היחידה. המגישה הראשית של "חדשות הספורט", לצדו של אלי אילדיס, היא מירי נבו. גם היא היתה פעילה למען ספורט נשים, כולל באתנה. היא דיברה וכתבה על חשיבות הספורטאיות, הנחתה פאנלים בנושא, אבל למרות מעמדה בערוץ הספורט, לא נראה שטרחה לתבוע מהעורכת שלה לתת לספורטאיות את תשומת הלב הראויה. נראה שהטקסטים שהיא מקריאה על בית"ר ירושלים, מכבי תל-אביב ומסי מרתקים אותה יותר. כך נראה סיפורן העצוב של שתי פעילות אתנה, שממלאות בנאמנות ובשתיקה תפקיד מרכזי בסדר יום גברי.

בקטנה

סליחה, חיים. מרטין שלאף לא עומד מאחורי חיים רמון ואינו מעורב ברכישת הפועל תל-אביב. זהו חלק מהודעת ההתנצלות שתוקרא בתוכנית הספורט ברדיו-ללא-הפסקה ב-22 באפריל 2013. כך סוכם בפשרה בין פרקליטו של רמון לפרקליטתו של רון קופמן. לפני כעשרה חודשים הגיש רמון קובלנה פלילית נגד הפרשן, בעקבות דברים שאמר וכתב עליו ברדיו ובערוץ הספורט. הקובלנה תימחק בעקבות ההתנצלות. "לאחר בדיקה נוספת ומשלא נמצא בסיס עובדתי או יסוד לכך, אני חוזר בי מהדברים הנ"ל ומהרמיזות שנרמזו על-ידי בהקשר זה", ייאמר בשמו של קופמן. פרט מעניין: הצדדים סיכמו כי מי שיקריא את הודעת ההתנצלות לא יהיה הנאשם, אלא מאיר איינשטיין.

הכל מקצועי? המדור "הכל מקצועי" של אורי קופר ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet עסק השבוע בחשיבותם של שחקני הכנף בברצלונה. שלושה תרשימים הציגו אופציות התקפיות, בתוספת טקסט שניתח את נפלאות הטקטיקה של הקבוצה הטובה בעולם. כל אלה דמו באופן מפתיע לפוסט שפורסם בחודש שעבר בבלוג של טורה הוגסטאד, עיתונאי כדורגל נורבגי שמתגורר בלונדון. לשיפוטכם.

אלפרון שוב אאוט. לפני חודש בישרו ב"וואלה" על חזרתה לעונה רביעית של "בראש ובראשונה", תוכנית סאטירת ספורט הזויה שמגיש יועד אלפרון (שי נובלמן). זוהי תוכנית ש"וואלה" הפך לשק חבטות. לפני שלוש שנים החליטו להוריד אותה בגלל קשיי תקציב, אחר-כך החזירו, שוב הורידו ושוב החזירו. נראה היה שהפעם היא תעשה קאמבק ממושך, מאחר שבהנהלת האתר החליטו לתת דחיפה לנושא הווידיאו. אלא שהמושג "עונה" הצטמצם לארבע תוכניות בלבד, שאחריהן הוחלט במפתיע לבטל אותה שוב. לא בטוח שב"וואלה" יודעים בכלל מה הם רוצים מעצמם.

התיקונים

באתר "ספורט 1", הלא הוא צ'רלטון, בעלי הזכויות לאליפות אירופה עד גיל 21 שתיערך בקיץ בישראל, לא יודעים שאין רבע גמר, כמו שמבשר הסקר. העולות מהבתים ייפגשו היישר בחצי הגמר.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il