סגן השר אלמוג כהן הודה בבית המשפט כי אין בידיו ראיות המוכיחות שאחד ממייסדי ארגון "אחים לנשק" הכניס לפיקוד דרום את אסף שמואלביץ', טענה שהופצה במסגרת קונספירציית "המרגל מהדרום". בעקבות בקשת "העין השביעית" הותר לפרסום פרוטוקול הדיון שבו נחקר כהן על מקור ידיעותיו לגבי הפרשה, והודה כי מדובר בשמועה בלבד.

בחודש שעבר ניתן פסק דין בתביעה שהגישו "אחים לנשק" ואחד ממייסדיו, שזוהה באותיות א.ש. בשל צו איסור פרסום על זהותו, נגד הצייצנית מורן לויאן. את התובעים ייצגו עו"ד עמית מור ויותם שמיר ואילו את לויאן עו"ד מרי אביב.

לויאן, תושבת נתניה שמרבה להפיץ ברשתות החברתיות מסרי תעמולה מבית-מדרשו של רה"מ הנאשם בנימין נתניהו, פרסמה שורה של פרסומים בקשר לקונספירציית "המרגל מהדרום" אסף שמואלביץ.

בפועל, הפרשה, שהתפרסמה גם כ"פרשת הקצין המתחזה", ושבמסגרתה הסתנן שמואלביץ לבסיסים בדרום, לא היתה ביטחונית כלל וכלל, והאישומים נגדו לא ייחסו לו כוונה לסייע לאויב או לפגוע בביטחון המדינה, אלא איסוף מידע והעברתו לגורמים לא מורשים בניגוד לדין. שמואלביץ' לא הורשע גם בכך, לאחר שהוכרז לא שפוי.

למרות זאת, ובחסות צו איסור הפרסום שהוטל על הפרשה, היא הפכה בידי גורמים שונים לקונספירציית "המרגל מהדרום", והשתלבה בתיאוריית הקשר השקרית בדבר "בוגדים מבפנים", כביכול ישראלים סייעו לחמאס לתקוף את ישראל ב-7 באוקטובר 2023, וזאת ממניעים פוליטיים, במטרה לפגוע בשלטונו של ראש הממשלה הנאשם בשוחד בנימין נתניהו.

השופט יעקב שפסר דחה את טענותיה של לויאן וחייב אותה לשלם ל"אחים לנשק" וא.ש. סכום של קרוב ל-400 אלף שקלים. בפסק הדין ציין השופט שפסר כי אחת מטענות ההגנה של לויאן היתה הסתמכותה על דברי סגן השר כהן, שטען כי התובע א.ש. אמר לחייל בש.ג. של פיקוד דרום "הוא איתי". אלא שכהן הצהיר בבית המשפט "כי המידע שבידיו הוא עדות שמועה בלבד, וכי אין ברשותו ראיות המוכיחות את טענתו", כך לשון פסק הדין.

פרוטוקול הדיון נותר חסוי מהציבור בשל צו איסור הפרסום על פרטי התובע א.ש., אך לבקשת "העין השביעית", שהוגשה באמצעות עו"ד אלעד מן, יצר השופט שפסר "פרוטוקול מותמם", המותר בעיון.

מפרוטוקול זה עולה כי במענה לשאלות עו"ד מור אישר סגן השר כהן כי לא שהה בבוקרו של ה-7.10 בש"ג של פיקוד דרום וראה את א.ש. מכניס את שמואלביץ לבסיס.

סגן השר כהן אישר עוד כי הגיש עתירה לבג"ץ על מנת לחייב הגשת כתב אישום או לפחות חקירה נוספת בפרשה, אך כשנשאל האם הציג לבית המשפט העליון ראיות המצדיקות חקירה נוספת או הגשת כתב אישום נגד א.ש. השיב כהן: "אני הצגתי ראיות?! אתה שומע מה אתה אומר?".

"הצגת ראיות?", התעקש עו"ד מור.

"לא" השיב כהן.

לדבריו, כשעתר לבג"ץ הוא הסתפק בהעלאת תהיות.

"שאלתי שאלות ותהיתי תהיות. במסגרת תפקידי כמשרת ציבור פרלמנטרי תפקידי לוודא בין היתר שאין זיהום הליכים", אמר סגן השר כהן בבית המשפט. "לא הצגתי ראיות אלא רק העליתי תהיות".

גם שופטי בית המשפט העליון עמדו על כך, כשדחו את עתירתו.

"העותר טוען כי ענייננו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעת רשויות התביעה בהעמדה לדין, שכן לטענתו מדובר בהחלטה שרירותית, שמניעים זרים עומדים בבסיסהּ. דא עקא, העותר לא מספק תימוכין כלשהם לטענות חמורות אלו", כתבו השופטים דוד מינץ, יעל וילנר וחאלד כבוב.

"העותר משעין את מסקנותיו מרחיקות-הלכת, על מה שנראה בעיניו כ-'פערים עלילתיים', סימני שאלה, קצווֹת-חוטים כאלו ואחרים בחלקו הגלוי של כתב האישום – ומכל אלו מבקש העותר להסיק כי רק מניעים פסולים בכוחם להסביר את החלטת המשיבות שלא להעמיד לדין גורמים נוספים מלבד הנאשם; ברם, 'ראיות' אלו של העותר – יסודן בסברות בעלמא, מבלי שחומרי החקירה מצויים לנגד עיניו, ואין בכוחן להרים ולוּ ראשית מן הנטל הכבד המוטל עליו בנדון".

62658-11-24
בג"ץ 4796/24