חלפו בערך 70 שניות מהרגע שעידו סולומון, כתב הטכנולוגיה של חדשות ערוץ 2, סיים לדווח במהדורת הערב כי האינטרנט נמצא תחת התקפה, עד שהטלפון שלי צילצל. על הקו היתה תחקירנית של אחת מתוכניות הרדיו (לא חשוב מאיזו עדה) של אחת מתחנות הרדיו (לא חשוב מאיזו תפוצה). היא שאלה אותי אם אוכל לדבר על האינטרנט שנמצא תחת התקפה.

הדיווח של סולומון היה ראשוני במהותו והוא התבסס על דיווחים ממקורות שנחשבים מהימנים ביותר, כמו ה-BBC וה"ניו-יורק טיימס". הם דיווחו שמאבק איתנים בין Spamhaus, ארגון ששם לעצמו למטרה למנוע הפצה של דואר זבל, לבין Cyberbunker, חברה ששולחת דואר זבל, הובילו למתקפת מניעת שירות (DDoS) גדולה על שרתי Spamhaus, וכי למתקפה זו תופעת לוואי קשה הגורמת להאטה בפעילות האינטרנט כולו.

הציטוטים היו מבהילים, ובתוך זמן קצר הם הופיעו גם בתקשורת בישראל. כך, לדוגמה, מתיו פרינס, מנכ"ל CloudFlare, חברת אבטחת מידע שנשכרה על-ידי Spamhaus כדי להתמודד עם המתקפה, טען כי מתקפת מניעת שירות דומה ל"פצצות גרעיניות", שבקלות רבה יכולות לגרום לנזק עצום. ייאמר לזכותו של סולומון שבסוף הדיווח שלו אמר ליונית לוי שבשעות הקרובות נדע פרטים נוספים.

ובחזרה אל התחקירנית. היא לא חיכתה שעות נוספות, היא חיכתה 70 שניות. היא רצתה לדעת אם אוכל לדבר על מתקפת הסייבר הגדולה ביותר בהיסטוריה של האנושות. אמרתי לה שכמוה, גם אני שמעתי את הפרטים לפני 70 שניות ושאני לא יודע מה הסיפור.
"אבל האם תוכל לדבר עליו?", היא שאלה.
"לדבר על מה?", עניתי.
"על הדיווח על המתקפה על האינטרנט".
"אבל אני לא יודע מה הפרטים. גם את לא יודעת מה הפרטים, ואת כבר רוצה שנדבר על סיפור ששנינו לא יודעים מה הפרטים שלו".
"האם אוכל להתקשר אליך בעוד עשר דקות ואז אולי תדע אם אתה יכול לדבר עליו?".
"את חושבת שבתוך עשר דקות יהיו יותר פרטים על סיפור שמתרחש ממש ברגע זה?".
בשלב הזה היא הבינה ששום דבר טוב לא ייצא ממני. נפרדנו לשלום.

סיפורים אפוקליפטיים על מותו של האינטרנט הם תמיד סחורה חמה, וזאת כיוון שהאינטרנט כבר מזמן אינו עניין של פורנו וכמה חתולים מצחיקים. כלכלות העולם המערבי כולו נשענות במידה רבה על תשתית האינטרנט, ומתקפה המסוגלת להוריד את הרשת על ברכיה היא בהחלט עניין שצריך לשים אליו לב, שלא לומר סיפור עיתונאי ראוי. אם בזאת לא די, בתקופה האחרונה אנחנו שומעים יותר ויותר אזהרות, שמגיעות מכיוונים שונים, על מתקפות סייבר כאלו ואחרות. אבל האם האינטרנט באמת הואט?

סם בידל מ"גיזמודו" החליט לחקור את הסיפור קצת יותר לעומק. לדבריו, בניגוד לכל הדיווחים על כך שהאינטרנט האט את פעילותו משום ששני ארגונים שעליהם מעולם לא שמעתם רבים זה עם זה, קצב הגלישה אצלו בבית לא הואט אפילו פעם אחת.

למרבה המזל, באינטרנט פועלות כמה חברות שעושות דבר אחד: הן מנטרות את מצב הבריאות של הרשת. מכירים את הסייסמוגרפים האלו, שתמיד מראים לנו בחדשות כאשר יש רעידת אדמה, את הקווים האלו שקופצים בבת אחת ומצביעים על הרגע המדויק שבו נרשם הרעש? ובכן, הן עושות אותו הדבר, אבל לאינטרנט. בידל בדק אם החברות האלו רואות על המסכים שלהן הפרעה כלשהי בפעילות הרשת. התשובה שהוא קיבל: לא. אם יש בעיה, נאמר לו, היא ממוקדת בהולנד (שם נמצאים שני הארגונים שרבים ביניהם). אבל הולנד היא לא האינטרנט – היא הולנד.

למעשה, למעט הדיווחים בכלי התקשורת השונים, שמיד שוכפלו על-ידי סוכנויות הידיעות ואלה הועתקו, שועתקו, הופצו ושוכפלו שוב על-ידי שאר אמצעי התקשורת, הוא לא הצליח למצוא כל עדות לכך שמשהו האט במשהו את "הפעילות באינטרנט". זה לא שלא היתה מתקפה על שרתי Spamhaus. היתה, ואפילו מתקפה גדולה, אבל מכאן ועד האטה כללית בפעילות הרשת המרחק גדול.

המסקנה של בידל היא שמקור ההיסטריה נעוץ בפעילות השיווקית של (הנה זה בא) החברה שמספקת את שירותי ההגנה מפני המתקפה הזו, CloudFlare. לחברה הזו, שמתפרנסת מהגנה על חברות אחרות, יש אינטרס ברור לנפח את הסיפור מעל ומעבר לכל פרופורציה, כדי להמחיש עד כמה השירות שהיא מוכרת הכרחי ונדרש.

דומה הדבר להודעות של חברות האנטי-וירוס שמדווחות מדי פעם שהעולם עומד להתפרק כיוון שאיזה וירוס תוקף את האינטרנט. "כמה מזל שהמהנדסים בחברת 'אנחנו-הורגים-וירוסים-לארוחת-בוקר' מצאו פתרון לווירוס ולקוחות החברה מוגנים", נאמר בהודעת החברה.

אז מהן המסקנות מהאירוע הזה?

ראשית, האופי המבוזר של הרשת גורם לכך שקשה מאוד להפיל אותה. כן, אפשר לגרום נזק מקומי, כן, יש לה נקודות תורפה שפגיעה בהן עלולה להוביל לבעיות קשות, אבל תנו לארכיטקטורה של הרשת קצת קרדיט. לא מפילים אותה כל-כך מהר.

שנית, בכל פעם שמישהו מפחיד אתכם, חפשו את האינטרס. לא לחינם האיומים הבטחוניים על מדינת ישראל הופכים לפני דיוני התקציב לאיומים מסדר גודל של מלחמת גוג ומגוג. לא לחינם אם ש"ס לא תהיה בממשלה, הילדים העניים יהפכו לילדים ממש-ממש עניים.

על-פי רוב, מאחורי כל דיווח שבבסיסו פחד מסתתר מישהו שבצירוף מקרים מופלא, מחזיק את הפתרון לבעיה. למערכת הביטחון יש פתרון לבעיה האיראנית (אם רק תיתנו לה כסף), לש"ס יש פתרון לבעיית הילדים העניים (אם רק תכניסו אותה לממשלה), ול-CloudFlare יש פתרון למתקפות מניעת שירות (אם רק תשכרו את שירותיה).

שלישית, לפני שמדברים על סיפור, כדאי לברר את הפרטים. זו עבודה שעיתונאים נוהגים לבצע.

אז אפשר לנשום עמוק; הכל בסדר, אין כאן מה לראות, האינטרנט עדיין פה. חזרו לפייסבוק באופן מאורגן ומסודר.