פסק דין חמור משרטט ומוקיע קמפיין הכפשה שהוביל משרד הייעוץ של רונן צור בשיתוף עם ניק קוליוחין, "עיתונאי" שנחשף בעבר באתר "העין השביעית" כיצרן של "תחקירים" בהזמנה עבור גורמים אינטרסנטיים. הנתבעים, קוליוחין ויועצת התקשורת דנית ליטאי, הסתירו לכל אורך משפט הדיבה את זהותו של הלקוח ששכר את צור תקשורת כדי לבצע את הקמפיין המכפיש, והודו שהכסף למימון הגנתם המשפטית הגיע ממקור שאינו צד בהליך.

השופט שדן בתיק, גיא הימן מבית משפט השלום בתל-אביב, קבע שקוליוחין וליטאי מסרו עדות שאיננה אמת והורה להם לשלם לתובעים 755 אלף שקל – סכום גבוה במיוחד ביחס לנהוג בפסיקות בתביעות לשון הרע בישראל.

קמפיין ההכפשה יצא לדרך בנובמבר 2018, בעזרת רוח גבית של חדשות ערוץ 12. הכתבת יולן כהן שידרה במהדורה תחקיר שהתיימר לחשוף התנהלות פלילית של חברה למיחזור פסולת אלקטרונית בשם אקומיוניטי שבבעלות היזם דני קוגן.

בתחקיר נטען שבמקום למחזר את הפסולת, קוגן מוסר אותה ל"גורם לא ידוע" בכפר הפלסטיני אידנא – וכך חושף לעיניים עוינות "מידע רגיש" של גופים בטחוניים, מוסדות פיננסיים ואנשים פרטיים. חלק ניכר מהפסולת שמגיע לידיים פלסטיניות, נטען באותה כתבה, נשרף בשטחים ויוצר מפגעי זיהום חמורים שפוגעים בתושבי חבל לכיש.

היזם קוגן ואקומיוניטי הכחישו בתוקף את מסקנות התחקיר, ובהמשך הצליחו לשכנע את מנהלי חדשות 12 למחוק אותו מהרשת. "ערוץ החדשות, אחרי שהבין שטמנו לו מלכודת והוא קיבל תחקיר שקרי לחלוטין, הוריד את זה מהאתר מיד", אמר מנכ"ל החברה צחי עין-גל בעדותו.

אבל הקמפיין כבר התגלגל והוליד כתבות המשך וסרטון ויראלי שהאשים את חברת המיחזור בשיתוף פעולה עם חמאס. הטון והאריזה הגרפית מזכירים סרטונים אחרים שיצאו ממשרדו של רונן צור, אך במקרה זה איש לא חתום עליו.

בשלב הזה נכנס לתמונה ניק קוליוחין, שעבד בעבר כעיתונאי בחדשות ערוץ 10 ואחר כך בתפקיד דוברותי במשרד ראש הממשלה, ובשנים האחרונות מספק שירותים לגופי תקשורת זרים מסין ומרוסיה הטוטליטריות. תחקיר של "העין השביעית" חשף כבר ב-2018 שקוליוחין מתפרנס כמעין קבלן צללים שגופים שוכרים כדי לייצר "תחקירים" שבהמשך ימצאו את דרכם לעיתונות.

ב-2024 נחשף באתר "העין השביעית" שקוליוחין השתמש בכסף של ארגון רוסי עלום כדי לפרסם בגופי תקשורת ישראליים ("וואלה", "ג'רוזלם פוסט" וערוץ 13) כתבות ממומנות שקידמו מסרים פרו-רוסיים לגבי המלחמה באוקראינה. בהמשך, עקב התגייסותו להפצת הנרטיב של הקרמלין, קיבל רוח גבית מגופי תקשורת שלטוניים ברוסיה ובעלי תפקידים בקרמלין, בהם הדובר הבכיר של ולדימיר פוטין ודוברת משרד החוץ הרוסי. בתגובה הגיש קוליוחין תביעת דיבה נגד "העין השביעית", שעודנה מתנהלת.

בדצמבר 2018, זמן לא רב אחרי שידור התחקיר של חדשות 12, קוליוחין גייס בפייסבוק תחקירנית צעירה, בוגרת לימודי תקשורת שעשתה את צעדיה הראשונים במקצוע, והציע לה אלף שקל כדי לבצע מה שהוא הציג כ"תחקיר עיתונאי עצמאי": לפנות לעשרות חברות שעובדות עם אקומיוניטי ולדרוש מהן לנקוט פעולה בעקבות ממצאי התחקיר הטלוויזיוני.

בצור תקשורת ציידו את קוליוחין ואת התחקירנית, הילה אופמן, ברשימת החברות ובתסריטי שיחות. התחקירנית התבקשה להטיח בנציגי החברות שהן שותפות לפרקטיקה מזהמת ובלתי חוקית שעלולה להוביל לקנס בגובה 6 מיליון שקל, ולשאול אותם האם בכוונתם להפסיק לעבוד עם חברת אקומיוניטי. באותה תקופה פעלו בישראל רק שתי חברות מאושרות למיחזור פסולת אלקטרונית, כך שהמשמעות של צעד זה היתה מעבר לחברה המתחרה, מא"י.

השופט הימן הגדיר את הפניות הללו כ"איום או הפחדה". הוא ציין שהתחקירנית התקשרה לארבעים חברות שונות, "כמעט כולן בעלות מעמד נכבד בשוק", ומנה כמה מהן: צ'ק פוינט, אורקל, פרטנר, טלדור, נספרסו ועוד. "ב-25 מהמקרים שוחחה המתקשרת עם גורמים בכירים בחברות הללו – בעלים, מנכ"ל, סמנכ"לים, רפרנטים ומזכירות מנכ"ל – והביאה לפניהם את עיקרם של הדברים אשר הוטל עליה לומר", ציין השופט. לדבריו, ניכר שבחברות התייחסו לטענות בכובד ראש.

התחקירנית אופמן סיפרה כי בשלב מסוים קוליוחין ביקש ממנה גם לעשות לו "טובה": להתקשר לדובר השר להגנת הסביבה דאז, זאב אלקין. בתמורה, אמר קוליוחין, הוא יזמין אותה לארוחה. "סירבתי", הדגישה.

במקביל נשלחו לחברות פניות כתובות באימייל, שאליהן צורף מכתב התרעה מטעם ארגון בשם "הפורום לישראל ירוקה". מנכ"ל הארגון, פעיל הימין גלעד אך, היה המרואיין המרכזי בתחקיר של חדשות ערוץ 12 ונטל חלק (בכובעו כמנכ"ל ארגון "עד כאן") בתחקירים נגד ארגוני שמאל ששודרו באותו ערוץ. כתב "דה-מרקר" גור מגידו, שפִרסם כתבה על קמפיין ההכפשה ב-2019, ציין כי אך השתמש בארגון הסביבה שלו כדי לשרת אינטרסים מסחריים של אחיו, שניהל מזבלה.

הארגון הסביבתי של גלעד אך נאבק באקומיוניטי גם בכלים משפטיים: הוא הגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית, אך נסוג ממנה לאחר שבית המשפט קבע שהיא נעדרת תשתית ראייתית ממשית. השופט הימן ציין שמכתב ההתרעה שנשלח מטעמו כלל דרישות דומות לאלו שנכללו בתסריטי השיחה שסופקו על ידי משרדו של רונן צור.

קוליוחין טען להגנתו שכל הפעולות שביצע היו חלק מתהליך ההכנה של תחקיר עיתונאי. לאורך ההליך הוא ניסה להשתמש בטענה שלפיה הוא מנוע מלמסור פרטים מחמת "חסיון מקורות". אך כפי שציין השופט, באחד התצהירים שלו אישר קוליוחין בטעות שה"מקורות" שלו היו צור תקשורת והיחצנית דנית ליטאי. ובכל מקרה, הדגיש השופט, הם לא תִפקדו במקרה זה כמקורות עיתונאיים, וניכר שקוליוחין לא פעל כעיתונאי אלא כשותף ב"מסע תעמולה".

השופט הימן ציין שקוליוחין כינה את ליטאי "הלקוחה", ושגם התחקירנית קיבלה רושם כזה. "ניק אמר שהלקוחה צריכה להיות מרוצה, כך נוכל לעשות דברים בעתיד", העידה התחקירנית. השופט פירש: "אין זאת אלא כי שולחיה של הנתבעת [ליטאי] רכשו או שהתכוונו לרכוש מן הנתבע את השירות שהוא התאמץ להעמיד להם, בתקווה כי הם יוסיפו ויימנו עם חוג לקוחותיו גם בעתיד".

קוליוחין הצהיר שלא קיבל תמורה כלשהי מהפורום לישראל ירוקה או מחברת מא"י, המתחרה הישירה של אקומיוניטי. האם קיבל תמורה מצור תקשורת? הוא הודה שהוא עובד כבר "שנים ארוכות" עם משרדו של רונן צור, אך לא אישר שהמשרד שכר את שירותיו במקרה זה. לטענתו, הוא התכוון "למכור" את התחקיר לגוף תקשורת לאחר השלמתו, אך בסופו של דבר לא קיבל תשלום כלשהו משום שהתחקיר לא פורסם.

השופט לא התרשם מהטענות. הוא ציין שבשום שלב של ההליך לא הוצג לבית המשפט "ולו זנב של תחקיר" או הוכחה לנסיונות להביאו לפרסום בכלי תקשורת, וקבע כי ברור שהפניות לחברות השונות לא נועדו להשיג מידע לשם פרסום עיתונאי, אלא כדי לגרום להן להפסיק לעבוד עם אקומיוניטי.

"לאלה התווספה העובדה העגומה כי כל אחד משני הנתבעים, בתורו, בחר שלא להעיד אמת לפניו של בית משפט זה", הוסיף השופט בנוגע לקוליוחין וליטאי. הוא צירף לפסק הדין ציטוט מתוך חקירתו הנגדית של קוליוחין, שבו אחד מעורכי הדין של אקומיוניטי ניסה לקבל ממנו תשובה לשאלה פשוטה: האם הוא יזם בעצמו את ה"תחקיר".

"מה השאלה?", היתמם קוליוחין.

"אתה החלטת לעשות תחקיר?", חזר ושאל עורך הדין.

"לא הבנתי את השאלה", השיב קוליוחין.

"האם החלטת באירועים מושא התביעה לעשות תחקיר?".

"אתה אומר אם הרעיון הגיע ממני ישירות?", התחמק קוליוחין.

"אני שאלתי שאלה: האם אתה החלטת לעשות תחקיר?".

"אני לא מצליח להבין את השאלה", המשיך קוליוחין.

בשלב הזה התערב השופט וביקש ממנו לספק תשובה ברורה, אך קוליוחין הסיט את הדיון והחל לדבר על נושא אחר. "הנתבע נקלע למצב מביך זה משום שהוא חשש כי השאלה הבאה תהא כלום היה מי שהנחה אותו בפעולותיו", ציין השופט בפסק הדין. קוליוחין אכן נשאל על כך, והמשיך להתחמק. לבסוף הודה שהיוזמה ל"תחקיר" היתה של ה"מקור" שלו.

"אין לטעות, הנתבע לא השיב כך משום שהוא חשש מחשיפתם של מקורות עיתונאיים", הבהיר השופט. "לדאבוני שימשה התיבה 'מקור' בפיו של הנתבע לא כאמצעי להגן על גורם המספק מידע לתחקיר עיתונאי, כי אם כ'מילת קסם' להסתרת זהותו של מי שלא אטעה אם אשער כי הזמין מהנתבע את הפעולות שנעשו. [...] לא עיתונאות ייקרא למלאכתו של הנתבע בפרשה זו, אף לא דבר מה קרוב לכך. על זאת אוכל רק להצר".

השופט לא חסך בביקורת גם על יועצת התקשורת דנית ליטאי, שפרשה מעבודתה אצל צור ב-2019. "בניגוד לכל היגיון, שהרי הגשתה של תביעה כספית בת לא פחות מחצי מיליון שקלים היתה אירוע משמעותי מאוד בחייה, נתקפה הנתבעת קשיי זיכרון עמוקים ואי ידיעה מובהקת. יחד הוליכו אלה לציורה – בעיני עצמה בלבד – כמי שחלקה בפרשה היה כה שולי עד כי אינה מצליחה לזכור דבר", כתב בפסק הדין.

"איני יודעת אם התחקיר 'מומן' ומי 'מימן' אותו", כתבה ליטאי בתצהיר. לדברי השופט, כשליטאי נשאלה מי במשרד סיפק לה הנחיות, היא השיבה שהוחתמה על הסכם סודיות ולכן אינה מוסמכת להשיב. "בית המשפט תהה אם הוא עצמו נעשה אי פעם צד לאיזו הסכמה להסתיר מפניו מידע בהליך שיפוטי. דומה כי מפעיליה של העדה יכלו רק לברך על כך שאל מול ההתעקשות כי היא תשיב בכל זאת שָׁבה העדה ונתקפה שיכחה", כתב השופט, והדגיש: "לא אמת, להתרשמותי, היתה זו, גם לא תמים".

השופט מתח ביקורת גם על ההחלטה של קוליוחין וליטאי להסתיר את זהות הגורם שמימן את הגנתם המשפטית – עורכי הדין יורם מושקט ואוריין אשכולי-יהלום, שייצגו יחד את שניהם. ליטאי, שמסרה כי קיבלה שיפוי מצור תקשורת, העידה בבית המשפט שהיא "לא יודעת" מי משלם על שירותי עורכי הדין. קוליוחין מסר תשובה מפותלת. בהתחלה אמר שהוא משלם את שכר הטרחה, אך כשנשאל האם קיבל התחייבות לשפות אותו על ההוצאות הוא סירב לגלות. "אני חושב שזה עלול לחשוף מקורות שלי", נימק.

"בית המשפט לא חייב את הנתבע להשיב", ציין השופט בפסק הדין. "ברם, דומני כי מעטים הם העיתונאים הזוכים להתברך במקורות כה מוצלחים, שלא רק מציידים אותם במידע שאך מקרה הוא כי פוגע קשות בבעל עניינם; עורכים עבורם תחקיר וגם מנסחים עבורם שאלות; אלא נושאים גם בעלויות העלולות להיכרך בחשיפתה של התנהלות עגומה זו".

התחקירנית, הילה אופמן, נוקתה מאחריות. התביעה המקורית של אקומיוניטי הוגשה רק נגדה. בהמשך, כשהתברר שהיא הופעלה על ידי קוליוחין וליטאי, התובעת מחקה את אופמן מכתב האישום. השופט שיבח את אקומיוניטי על ההחלטה, והדגיש שאופמן "נפלה גם היא קורבן לאותו מעשה פסאודו-עיתונאי".

התביעה התקבלה במלואה. השופט קבע שלקוליוחין וליטאי לא עומדת אף אחת מההגנות הקבועות בחוק לשון הרע, והבהיר שהם לא פעלו כעיתונאי ומקור אלא כחלק מ"קמפיין מתוכנן ומאורגן שתכליתו לפגוע בבית העסק של התובעת ובקשר שלה עם חוג לקוחותיה. מסע תעמולה זה עבר במסירתו – ובווידוא המסירה – של מידע שלילי בעליל על אודותיה של התובעת לגורמים מסחריים מן הבולטים בשוק, ולמספר רב של גורמים כאלה. זאת, שלא לשמה, אלא מתוך מניעים אשר בינם לבין טובתו של הציבור אין דבר וחצי דבר".

בפסק הדין, שניתן מוקדם יותר החודש, הורה השופט לנתבעים לשלם לאקומיוניטי את מלוא סכום הפיצויים שהתבקש, חצי מיליון שקל, שבצירוף הפרשי ריבית והצמדה עומד כיום על 598,813 שקל. בנוסף נדרשים קוליוחין וליטאי לשלם לתובעת 15,500 שקל לכיסוי הוצאות משפט, ועוד 141,320 לכיסוי שכר טרחת עורכי הדין – ובסך הכל 755,633 אלף שקל.

את חברת אקומיוניטי ייצגו בתיק עורכי הדין יגאל קווה, שלמה מנחם, בר הולנדר, זהר בן-דור ויקיר בן-גליל.

קוליוחין בתגובה: אערער על פסק הדין

לאחר פרסום הכתבה פנה ניק קוליוחין לאתר "העין השביעית" וביקש למסור בתגובה שהוא דוחה את קביעותיו של השופט הימן ומתכוון לערער על פסק הדין. קוליוחין עמד על כך שפעל כעיתונאי שמכין תחקיר, ולא כשותף בקמפיין הכפשה, והאשים את השופט ב"פגיעה חמורה בחופש העיתונות, חופש הביטוי וחופש הדיבור". כמו כן הוסיף רצף של השמצות נגד "העין השביעית".

קוליוחין חזר על טענות בגנותה של התובעת, חברת אקומיוניטי, והוסיף: "אין לי שום קשר לתאגיד מא"י, המתחרה לשעבר של אקומיוניטי. אולי בתקופת היותי בערוץ 10 הם שלחו לי הודעות לעיתונות או עניינו אותי בכתבות, בדיוק כמו אקומיוניטי. אפילו יש סיכוי שצילמתי כתבות למהדורה המרכזית בהשתתפותם, אינני זוכר. מה שבטוח, אחרי שעזבתי את ערוץ 10 בשנת 2016 לא דיברתי עם איש מתאגיד מא"י מאז ועד היום, ואינני יודע דבר על הקשר שלהם לתחקיר ששודר בערוץ 12".

* * *

לעיון בפסק הדין של השופט גיא הימן

להורדת הקובץ (PDF, 657KB)

72523-12-18
12522-07-19