ירקות פריכים

"ההתרגשות עולה מרגע לרגע", עונה הטבח "שיבשל לאובמה במעון ראש הממשלה" לשאלת כתב "ידיעות אחרונות" איתמר אייכנר, שמתעניין אם הוא "מתרגש לקראת האירוע". עוד מספר השף כי "יש הרבה לחץ והתרגשות" וכי "זה יהיה כבוד גדול" אם יזכה לפגוש את הנשיא האמריקאי. הוא גם מתאר באריכות את התפריט שיזכה לפגוש את מעיו של האורח הנכבד ("יהיו הרבה ירקות אורגניים פריכים").

"כמה זמן אתה עובד על הארוחה?", שואל אותו עוד אייכנר. "היו לי הרבה פגישות הכנה עם הגברת נתניהו, שנתנה הנחיות חשובות", עונה רב-הטבחים. "צריך לייצג את המדינה שלנו בכבוד". אם כן, מעתה אמור: הפרובינציאליות המאפיינת את הטבלואידים הישראליים חזקה אפילו מההטיות הפוליטיות הטבועות בהם, ובלהט ההתרגשות מביקור אובמה אפילו שרה נתניהו זוכה למלה טובה.

הפרובינציאליות אינה מוגבלת, כמובן, לראיונות קצרים בפתח המוסף היומי. "ברוך הבא Welcome", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", על רקע תצלום של עובד ניקיון השואב אבק משטיח אדום גדול בשדה התעופה בן-גוריון. "ידיעות אחרונות", עיתון בוטה וכוחני בדרך כלל, מדמה עצמו היום לעובד קבלן נטול זכויות, כזה המודה למעסיקיו על הזכות שניתנה לו לשאוב את שטיחו של נשיא ארה"ב.

"ביקור היסטורי", קובעת כותרת אחרת על השער. "באמונה ובתקווה" היא כותרת תמצית מאמר בכייני של איתן הבר הנדפסת על שער העיתון ("חייהם של רבים כל-כך תלויים, במידה רבה, בך, אדוני הנשיא"). לצדה מתפרסם תרגום לאנגלית של המאמר. "yes הוא כאן", מתנשמת בכבדות כותרת הכפולה הפותחת (גם עליה חתום אייכנר). "הנשר נוחת", נכתב בכותרת ידיעה אחרת, אינפוגרפיקה המספקת מספרים הקשורים לביקור אובמה. "2,000 ארוחות מאוחסנות בבטנו של אייר פורס 1", מתפעלים ב"ידיעות אחרונות", העיתון הצועד על קיבתו ולעתים גם על גחונו. לכל אורך הגיליון משובצים פרטי טריוויה ("מה המאכל האהוב על הנשיא?") תחת הכותרת "מנהיג גדול, פרטים קטנים". כרגיל, ב"ידיעות אחרונות" בוחרים להדגיש את העיסוק בפרטים הקטנים.

לא רק "ידיעות אחרונות", כמובן. גם תאומו, החינמון המגויס "ישראל היום", מציג היום חזות מלוקקת. "בציפייה לנאום", נכתב בכותרת הראשית, באותיות לבנות על רקע כחול חגיגי. "Welcome Mr. President", נכתב מעל הכותרת. "אחרי ההתרגשות, החיבוקים והמתנות – בישראל מחכים לנאום שיישא נשיא ארה"ב מחר בבנייני-האומה, ואשר יהיה המסר של הביקור", קובעת כותרת המשנה. אחרי גלונים של ביקורת, חבטות מילוליות וחביות של תיעוב ששפכו כתבי, עורכי ופרשני "ישראל היום" על הנשיא האמריקאי הנוכחי – שהעיתון תמך באופן בוטה במתחרהו על מעמד הנשיאות – השער הצבוע כחול נדמה צבוע מאוד.

גם ב"ישראל היום" מדפיסים, על פני כפולת העמודים הפותחת, את התצלום של לשכת העיתונות הממשלתית המראה עובד ניקיון שחוח גב מנקה יריעת שטיח אדום ענקית. גם ב"ישראל היום" השימוש בתמונה זועק מחוסר המודעות לניגוד בין המסר החגיגי והחנפני שעורכי העיתונים מנסים לשדר לבין זה הביקורתי העולה מהתמונה שבחרו בה.

אגב, גם ב"מקור ראשון" מתרגשים מהביקור. עד כדי כך שהדפיסו את הכותרת הראשית המצחיקה: "נשיא ארה"ב ברק אובמה ינחת היום לביקור נשיאותי בישראל". גם כאן מלווה את הכותרת המתרגשת התצלום הלא מתרגש של עובד הניקיון והשטיח האדום.

ובאותה נימה: "חברי המשלחת החלו לספר לבני המשפחה על שהתרחש בעולם שסביבם במשך יותר מ-40 השנים שבמהלכן הסתתרו במעבה היער", כותב ניסן צור על סיפורם ההיסטורי של בני משפחת לייקוב הרוסית ב"המגזין" של "מעריב". "בני המשפחה נדהמו לשמוע על מלחמת העולם השנייה, על חידושים טכנולוגיים, וקארפ לייקוב בן ה-80 אף מישש בידו פיסת נייר צלופן שעה ארוכה תוך שהוא ממלמל: 'אלוהים אדירים, על מה הם חשבו? זו זכוכית, אבל היא מתקפלת'".

ומה עם פולארד

ב"הארץ" מודיעים בכותרת הראשית על הביקור בקורקטיות: "נשיא ארה"ב אובמה יבוא היום לישראל". הכותרת גם מלווה בתמונה אחרת מזו של השטיח האדום. נראית בה "חזרה לקראת בואו של אובמה למשכן הנשיא". את מקומו של האורח המכובד תופסות ממלאות מקום, המנופפות, פיהן מלא שחוק, אל ים הדגלים המונפים לעברן. כמו התמונה, המשחררת בנפיחה את הנפיחות שהטקסים השונים (והעיתונים השונים) משווים לביקור, גם פרשני העיתון מתייחסים לביקור באופן ביקורתי. רק ארי שביט מתרגש ("פרק חדש מתחיל").

ב"מעריב" מקדישים את השער לקמפיין לשחרור המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד. "אובמה ינחת היום בישראל, פולארד נשאר מאחור", נכתב בכותרת הראשית. שתי התמונות המרכזיות מראות חיילים מתאמנים לקראת טקס קבלת הפנים לאובמה ואת רעייתו של פולארד מתייפחת בהפגנה אמש למען שחרורו. "ההתרגשות", נכתב מעל התצלום האחד, "והאכזבה", נכתב מעל לאחר. שתיים מארבע ההפניות לטורי פרשנות עוסקות בפולארד. אחד של רעייתו ("הכוח למחול") והשני של קלמן ליבסקינד ("אנחנו כועסים").

הפגנה למען שחרור המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד, אתמול מול משכן הנשיא בירושלים (צילום: יונתן זינדל)

התכונה הנהוגה, בעיקר בקרב חוגי ימין, סביב סוגיית המרגל הכלוא מעוררת תמיהה. כך גם ההתגייסות של "מעריב". מהיכן שאובה החוצפה לדרוש את שחרורו של מרגל ששלחה ישראל כנגד בת-בריתה? נראה כאילו מול ההתרפסות של "ידיעות אחרונות" חיפשו ב"מעריב" גישה הפוכה לגמרי. הפוכה מדי. מהשיגיון הזה סובלים הקוראים, שעיתונם מדווח על אירוע מדיני בעל חשיבות מהפריזמה הצרה של גורלו של פולארד, וסובל פולארד עצמו, שבשל קמפיינים כמו זה של "מעריב" מתרחק מועד שחרורו שוב ושוב.

ב"מעריב" מתפרסמים גם טורי פרשנות העוסקים בביקור עצמו. נדב איל מצווה "חבקו אותו חזק" וגם אמנון לורד מתרגש: "משהו חדש מתחיל". אולי יש סיכוי לתוכנית השלום של אובמה.

גם ב"ידיעות אחרונות", ויותר מכך ב"ישראל היום", ניתן למצוא התייחסות עניינית לביקור אובמה. בטקסט קצרצר מזכירה כתבת "ידיעות" בוושינגטון אורלי אזולאי כי "לא די בדיבורים" וכי על אובמה להציג "תוכנית שלום אמיתית, שמצורף לה לוח זמנים" (והשבוע כבר ליגלג אלוף בן, עורך "הארץ", על הנטייה השמאלנית לראות באובמה את משיח בן דוד). בטקסט הרציני השני שעוסק בביקור אובמה בעמודי החדשות של העיתון כותב אלכס פישמן כי שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, אכן יביא איתו תוכנית שלום כזו, המבוססת על יוזמת השלום הסעודית (אולי כדאי שעורך עמ' 6 ועורך עמ' 4 בעיתון ייפגשו מדי פעם לקפה). לפי אלון פנקס, בטקסט רציני שלישי, בעמ' 10, אובמה מגיע כדי "להעביר לנתניהו מסר חד וברור: אני ידיד שלכם. שבו בשקט – ותנו לי לטפל באיראן".

ב"ישראל היום", עיתונו של התורם הגדול ביותר למועמדים רפובליקאים בארה"ב ובכללם מיט רומני, שהתמודד מול אובמה, נפרץ המעטה הכחול על-ידי טורי ביקורת צפויים. "בא לנסות להקסים את הקהל" היא כותרת הטור של בועז ביסמוט. "Welcome, אבל הפערים עדיין עמוקים" היא כותרת טורו של דן מרגלית. ויש כמובן גם את פובליציסט הבית, דרור אידר. כמו עובד ניקיון הנקרא לחדר כדי להבריק את השטיחים, כך אידר נקרא לדגל כדי לנקות את החלונות (לנפשם של מצביעי הימין כפי שמבינים אותה בחינמון). בטור קצר הוא מזכיר את החרם (שלא היה) על אוניברסיטת אריאל, שואל איפה פולארד ואפילו מספיק להכניס מלה רעה על "הארץ".

מחזיקים אצבעות

"בנאום הבכורה כשרת המשפטים רמזה ציפי לבני: היא תקים גוף ביקורת על פרקליטות המדינה", מתעקשת כותרת המשנה לדיווח של טובה צימוקי על חילופי השרים במשרד המשפטים. "הצדק שלה" היא כותרת הידיעה. הצדק שלה, הצדק של העיתון.

כותרות כלכליות

"למרות שכל ההסכמים נחתמו מזמן, עובדי הניקיון לא קיבלו את תוספות השכר שהובטחו להם", נכתב בכותרת המשנה לראשית של מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "במשרדי הממשלה מצפים מאיתנו 'לעשות פסח', אז למה אנחנו לא מקבלים את מה שמגיע לנו?", מצטטת עוד כותרת המשנה. "עובדי הקבלן מחכים לכסף", נכתב בכותרת הראשית עצמה, המובילה לידיעה של נעם ברקן. הכותרת נדפסת על רקע תצלום של עובדת ניקיון הממרקת את כסאות אולם המליאה במשכן הכנסת – קולגה של עובד הניקיון הממרק את השטיח האדום. גם הוא, יש לשער, מחכה לתוספת שכר.

"זקן: לקוחות יעברו בקלות בין הבנקים" היא ההבטחה של המפקח על הבנקים בכותרת הראשית של "גלובס על הבוקר". כותרת המשנה מצטטת את זקן כמתלונן על כך ש"יש לנו מערכת ריכוזית", מה שמלמד אולי שהטאבו של עיתון האם נמוג במהדורת הבת המופצת עם "מעריב" (על שער "גלובס" מוזכר המונח החלופי, הרשמי, "תחרותיות", ולא הריכוזיות, המזוהה עם "דה-מרקר").

עוד כותרת על שער "גלובס על הבוקר": "מנכ"ל פרטנר, חיים רומנו, קיבל ב-2012 שכר של 4.3 מיליון ש'".

שער "כלכליסט" מופקע לטובת ציטוטים של הדוברים בכנס בענייני נדל"ן שערך העיתון. בכותרת הראשית ציטוט של שר הכלכלה והמסחר הנכנס, נפתלי בנט. בנט מוכיח שהאינפנטיליות שאיפיינה את ז'רגון קמפיין הבחירות שלו היתה אותנטית ומבטיח כי "עם סכין בין השיניים, נפרק את החסמים אחד-אחד". מציטוטים אחרים של בנט על השער ניכר כי הלה שינן לפני בחירתו את מאמריו של גיא רולניק ב"דה-מרקר": בנט דיבר בגנות "החברות שנשענות על החיבור לרגולטור" והבטיח "לנתק את המחוברים כדי לתת לכולם, כי משימת-העל היא לא מעמד הביניים, אלא המעמד המוחלש".

החסמים הם כמובן חסמים בתחום הנדל"ן, והסרתם נועדה להוריד את מחירי הדירות, אולם מי שתלה בממשלה הנכנסת תקוות לירידת מחירי הדירות בגוש דן יכול, כנראה, להוריד אותן ולהחזיר לארון. "מי שאין לו כסף, לא יכול לבקש לגור במרכז וגם ליילל", מצוטט שר השיכון הנכנס, אורי אריאל, על שער "כלכליסט".

ובינתיים, בבורסה

"ת"א 25 ות"א 100 טיפסו לשיאים של שנה וחצי", נכתב בכותרת סקירת המסחר של "דה-מרקר".

 ענייני תקשורת

"ג'נגל הסיליקון מסביר למשתמשי האינטרנט בשפה ברורה שאם הם חושבים שפרטיות זה משהו שאפשר לשמור עליו, הם טועים", נכתב בכותרת המשנה לביקורת של יובל דרור על הספר של שומיט בלוג'ה במוסף "ספרים" של "הארץ".

ב"גלובס" מונה לי-אור אברבך את האתגרים המונחים לפתחו של שר התקשורת הנכנס, גלעד ארדן, ש"חייב לעשות סדר בשוק מבולגן, הפסדי ובעייתי. מלבד ההכרח בהקמת רשות תקשורת, בפתרון לשוק הטלוויזיה המסחרית ובפירוק הפלונטר של רוממה, יצטרך ארדן, שמכיר היטב את האולפנים בתור מרואיין מבוקש, להוכיח שהוא מסוגל לפעול בנחישות גם כשהוא לא מול מצלמות".

"כחלון הפך את משרד התקשורת לצרכני. למרות שלדאוג לכיסו של האזרח זה חשוב וטוב לכותרות, זו לא בהכרת משימתו העיקרית של המשרד", מסכם אברבך. "תיק התקשורת אמור לדאוג בעיקר לריבוי דעות, לתקשורת חופשית ולפתיחת הזדמנויות, בין אם בתחומי התשתיות ובין אם בעולם המדיה. ארדן ידוע בזכות יושרה, פקידותית כמעט, שמוליכה אותו לעשות את מה שהחוק היבש דורש. תכונה זו חשובה מאוד במשרד התקשורת, במיוחד לאור ההתמודדות עם בעלי הון. אך חשוב עוד יותר – וזאת הוכיח כחלון – להיות רפורמטור שלא יהסס להשאיר דבר כפי שהוא, כולל את משרדו שלו".

"בכל הכנות, אני לא מתרגש", אומר דוד ביטון, "סגן השף במלון המלך דוד", ש"יבשל לאובמה את הארוחות", לאיתמר אייכנר (אלא למי) ההמום. "יאכיל את הנשיא אובמה – ועוד מרשה לעצמו להתלונן", הוא מתלונן באוזני קוראי "ידיעות אחרונות". שמישהו יקרא לרופא.