"היום, הטוקבקיסטים שכותבים שטנה ברשת - נמצאים בשטח, וזה כבר לא רק מילים זה גם מעשים". כך מתאר אלירן חיאט, צלם חדשות 12 שמונה לאחרונה לתפקיד מ"מ יו"ר ארגון העיתונאים והעיתונאיות, את המציאות בה פועלים עיתונאים כשהם מסקרים את הנעשה בתוך מדינת ישראל.

בשיחה עם "העין השביעית" מסביר חיאט כי לא הופתע מתקיפת צוותי התקשורת על-ידי המון מוסת, שלשום בכניסה לבסיסים הצבאיים שדה-תימן ובית-ליד. "אני חווה את הדברים האלה על בשרי יום יום", הוא מספר, "אני חווה את האלימות הזאת בהפגנות של החרדים ובהפגנות בקפלן, מחבורת לה פמיליה ועוד, ואני מציף כל הזמן את האלימות הבלתי פוסקת שאנחנו - כתבים, צלמים, אנשי סאונד וכל צוותי התקשורת - חווים בשטח מדי יום".

בבוקר יום ב' (29.7) פשטו חוקרי מצ"ח על בסיס המעצר הצה"לי שדה-תימן, במטרה לקחת לחקירה חיילי מילואים החשודים בהתעללות חמורה בעציר פעיל טרור, כולל תקיפתו המינית. מאוחר יותר הגיעו למקום אזרחים רבים, מלווים בחברי כנסת ושרים ממפלגות עוצמה-יהודית, הציונות-הדתית והליכוד, במטרה למנוע את מעצר החשודים בהתעללות. חלק מהמתפרעים, כולל חברי הכנסת צבי סוכות וניסים ואטורי כמו גם השר עמיחי אליהו, אף פרצו לבסיס הצבאי עצמו. מאוחר יותר חזר על עצמו המחזה מול מחנה בית-הדין הצבאי בבית-ליד.

במסגרת המהומות הותקפו, פיזית ומילולית, עיתונאים ועיתונאיות שסיקרו את האירועים. המתפרעים קיללו, דחפו, ירקו, היכו, פגעו בציוד, גנבו ציוד וניסו לסכל את השידורים מהשטח ולגרש את העיתונאים.

בשדה-תימן הותקפו צוות חדשות 12 - המקליט איקו טבשי, הצלם רוני מרדכי והכתב אורי איזק; צוות חדשות 13 - הצלם שגיא שלפר והכתבת נעם גולדברג, וכתבת ynet ו"ידיעות אחרונות" אילנה קוריאל. בבית-ליד שוב הותקפו עיתונאים, בהם הכתבת הדס גרינברג והצלמת טליה אלוני מכאן 11 וצלם "ישראל היום" שמואל בוכריס.

ציוץ של כתבת ynet ו"ידיעות אחרונות" אילנה קוריאל (צילום מסך)

ציוץ של כתבת ynet ו"ידיעות אחרונות" אילנה קוריאל (צילום מסך)

"קודם כל, זה פוגע בכולנו", אומר חיאט, "מי שפוגע באילנה, בהדס, באורי, פוגע בכולנו. זו שחיקה של אנשים, של עיתונאים ועיתונאיות מעולים עם ערכים, שנלחמים ועושים את המיטב כדי להביא את הסיפור והתמונה המלאה ובסוף הם מותקפים והמשטרה לא שומרת על הסדר ועליהם".

"השחיקה האדירה הזו", הוא מוסיף, "מובילה לכך שפחות אנשים טובים וטובות נמצאים בנקודות שאנחנו צריכים לשים עליהן את העין, ולמערכות תקשורת שנמנעות לשלוח עובדים לשטח מחשש שייפגעו. המשמעות היא שעיתונאי צריך להוריד פרופיל, להתרחק מהזירה, וזה פוגע בסיקור העיתונאי ופוגע במידע שהציבור מקבל".

לומר עד כאן להסתה

שאלנו את חיאט מה לדעתו הרקע או ההסבר לאירועי שלשום, איך קורה שמגיעה חבורת אזרחים, מבחינה בעיתונאים שמבצעים את עבודתם ומחליטה לתקוף אותם ולכנות אותם "בוגדים" ו"נוח'בות"?

תשובתו חדה וברורה, "יש פה חברי ממשלה שמייצרים ומהדהדים הסתה נגד התקשורת באופן קבוע, כולל ראש הממשלה, ולוקחים אותנו למציאות שבה ביקורת היא דבר בוגדני, שבה סיקור עיתונאי הוא סיקור שמאלני, שבה מותר להכות עיתונאים שאומרים דברים שהם נגד השלטון".

לדבריו, גם מערכות התקשורת משתפות פעולה עם ההסתה, בכך שהן "נותנות פרס לאנשי ציבור מסיתים, כמו צבי סוכות, שקיבל אתמול זמן מסך בפריים טיים, שלא לדבר על זה שבן גביר עלה לשלטון בזכות אותן מערכות שנתנו לו במה פעם אחרי פעם וסיקרו אותו בהגזמה".

חיאט מציע למערכות התקשורת לקחת אחריות על התנהלותן, "נכון, אי אפשר להחרים חברי כנסת ולא לראיין אותם, אבל כן חייבים לעמת חברי כנסת וממשלה כל הזמן עם המציאות והעובדות, ולא לאפשר להם לנצל את זמן המסך להסתה, פשוט להוריד אותם מהשידור.

"זה האומץ שאנחנו כעיתונאים צריכים לגלות בתקופה הזאת. יש לנו תפקיד משמעותי לשמור על מה שנשאר מהדמוקרטיה הזאת ולומר עד כאן להסתה, עד כאן לשקרים ועד כאן לפגיעה בעיתונאים ועיתונאיות, הם משרתי ציבור".

המשטרה לא עונה

העיתונאים שהותקפו התלוננו על כך שהמשטרה נעדרה מהזירה או התעלמה מההתקפות. היעדר ההגנה על עיתונאים ועיתונאיות בשטח הוא כישלון כפול, אומר חיאט, של המשטרה שאינה מבצעת את עבודתה  ושל מערכות התקשורת שכושלות בהגנה על עובדיהן.

"מערכות התקשורת חלשות בגיבויים, ארגון העיתונאים והעיתונאיות עושה מה שהוא יכול, ועל המשטרה אי אפשר לסמוך בימים אלו, בקושי על הסדר היא מצליחה לשמור". כבר בבוקר ראו מה קורה בשדה-תימן, הוא אומר, "ועדיין הצליחו להיכשל בשמירה על הסדר ובדאגה לסיקור העיתונאי".

חיאט מציג דוגמה מניסיונו האישי, מהתקופה האחרונה: "אני עומד ומצלם, אדם עומד לידי ומאיים עלי והשוטרים עומדים בצד וחוזרים לטלפון שלהם. הרי כבר היה לנו את זה בעבר, מהפלת גדרות על צוות ערוץ 13 ועד מעצר של עיתונאי 'הארץ'. אינסוף התקפות פיזיות, שלא לדבר על מילוליות".

"במשטרה יודעים על הבעיה", הוא אומר, "אנחנו מדברים איתם, אנחנו תובעים אותם, אנחנו מנסים מכל זווית אפשרית לעורר אותם, אבל זה לא קורה. רואים שהשטח אטום לגמרי וזה קשור מן הסתם לאופן הניהול של המשטרה".

המשטרה, אומר חיאט, נוקטת במדיניות שונה בהפגנות שונות. "לדוגמה", הוא אומר, "בחודש שעבר סיקרתי ביום חמישי את הפגנות החרדים וביום שבת את ההפגנות בקפלן. בחמישי אחרי הצהריים המשטרה חוסמת כצעד מניעתי את כביש 4, במשך שעה מנסה לפנות את הציר בלי להפעיל פרשים ובלי להפעיל מכת"זית, בזמן ש-200-300 מפגינים חרדים מסכנים את התנועה, קופצים לתוך הגלגלים, סכנה אמיתית. ובמשך שעתיים השוטרים לא עושים כלום".

ציוץ של כתבת כאן 11 הדס גרינברג (צילום מסך)

ציוץ של כתבת כאן 11 הדס גרינברג (צילום מסך)

לעומת זאת, ממשיך חיאט, "בשבת, בקפלן, אני רואה משטרה שמביאה אוטובוס, מכת"זיות, מכתרת את כל צומת קפלן והצירים מסביב, אם מישהו יורד לאיילון תוך 10 דקות הוא מקופל לאוטובוס או לניידת, בזמן שעומדים שם מפגינים ימניים קיצוניים שתוקפים את המפגינים בקפלן, ממש ליד השוטרים. שלא לדבר על האלימות של השוטרים, גם כלפי העיתונאים וגם כלפי מפגינים".

הפער בין התנהלות השוטרים הוא כה גדול "שהוא בלתי ניתן לגישור, אין הסבר ואין דובר שיכולים לבוא להסביר לי את הפער הזה. המשטרה ממש בוחרת צד, רואים את זה בחיבוקים שהשוטרים נותנים למי שנותנים, בחוסר יחס למפגינים שמבקשים עזרה וביחס המאוד פושר לעיתונאים שמנסים להיכנס לדיאלוג ועד לאלימות של ממש אם איזה עיתונאי לא בא טוב לשוטר".

ממשטרת ישראל טרם נמסרה תגובה לטענות.

העיתונאים שלנו מופקרים

חיאט, צלם ומפיק שטח, החל לעבוד בחדשות 12 ב-2008. לפני כן עבד כצלם ב"מעריב" ובאתר nrg והיה ממקימי יחידת התיעוד המבצעי בדובר צה"ל. הוא מתגורר בקיבוץ מזרע בעמק-יזרעאל, ומשרת במילואים בתפקיד רב-סרן במערך הנפגעים. החודש נבחר על-ידי הוועד המנהל של ארגון העיתונאים לממלא מקום היו"ר, במקום נורית קנטי שיוצאת לשנת לימודים בארה"ב. חיאט יכהן בתפקיד עד לבחירות הצפויות להתקיים בעוד פחות משנה.

אלירן חיאט (צילום: ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל)

אלירן חיאט (צילום: ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל)

האחריות על שמירת ביטחונם של העיתונאים מוטלת גם על המערכות, הוא אומר. "כשרואים את הבלאגן בשדה-תימן במהלך היום, ואז אחרי-הצהריים שולחים לבית-ליד צוותים ולא מוציאים איתם אבטחה, זה סימן שאין הפקת לקחים. המערכות מפספסות את הדיווח והעובדים, העיתונאים שלנו, מופקרים. אחר-כך הם לא ירצו ללכת שוב. לא כולם אמיצים או מעוניינים לעמוד מול הסיטואציות האלו".

חיאט מזכיר כי "מערכות התקשורת יכולות לספק אבטחה פרטית, וזה אחד הדברים שאנחנו דנים עליו עכשיו. כל המערכות היום יודעות להפעיל את הכלי הזה אבל צריך לעשות את זה קצת יותר מוקדם וצוותי השטח צריכים להציף ולדרוש את זה. עורך או עורכת טובים יודעים להריח אירוע כזה מקילומטרים. ראית שהדבר הזה קורה? תוציא אבטחה. שידאגו שיהיה לנו את המינימום ההגנתי".

"זה יפה שמערכות היום מציעות טיפול נפשי לפוסט טראומה", הוא מוסיף, "אבל אפשר למנוע חלק מהטראומה על ידי אבטחה מראש ודרישה מהמשטרה שתעשה את העבודה שלה ותשמור על הסדר. צריך להבין שאנחנו נמצאים בתקופה שבה השטח בוער וצריך לקבל את הכלים הנכונים כדי לסקר אותו".

כל עוד עיתונאים ועיתונאיות בישראל לא זוכים להגנה הראויה, מהמשטרה או מהמעסיקים, הם נאלצים להתמודד לבדם עם האיומים בשטח. "לפני כמה שנים פתחנו כמה קבוצות ווטסאפ שבהן אנחנו מעדכנים אחד את השני, מי שמגיע לזירה עוינת יודע להתריע - אנחנו מבינים שאם אין אני לי, מי לי", מספר חיאט.

"ברור לי שמקרים כמו אלו שקרו השבוע ימשיכו לקרות כי אין שום הרתעה. אחד הדברים המשמעותיים שאני מקווה להצליח לעשות במסגרת הקדנציה הקצרה שלי כיו"ר הארגון זה לדאוג שתהיה לעיתונאים ועיתונאיות הגנה חוקית של משרתי ציבור", מסכם חיאט.

"אנחנו אולי מקבלים משכורת מגוף מסחרי, אבל בסוף אנחנו משרתי ציבור ואנחנו צריכים לקבל את ההגנות שיש למשרתי ציבור, שאם מישהו מרים יד על משרתי ציבור הוא נכנס לכלא, שלא תהיה פשרה בנושא הזה. הפשרות שנעשו עד היום הביאו אותנו למקום הנמוך שאנחנו נמצאים בו היום".