המון מוסת תקף עיתונאים במחנה המעצר הצבאי שדה-תימן, בעת ששוטרים של משטרה צבאית ניסו לעצור חיילים החשודים בהתעללות חמורה בעציר, שהתנגדו למעצר. צוות של חדשות 12 עם הכתב אורי איזק, וכתבת ynet אילנה קוריאל, ספגו מכות, יריקות וגידופים.

אל ההמון שניסה לסכל את המעצר התלוו שרים וחברי כנסת מקואליציית נתניהו. חברי כנסת ושרים אחרים פירסמו הצהרות בהן התנגדו למעצר ותמכו בחיילים, החשודים בכך שביצעו מעשה סדום בעצור, שנעצר ברצועת עזה לפני מספר שבועות על-ידי כוחות צה"ל בעת שביצע פעולות טרור, וכמעט הרגו אותו.

יו"ר ועדת הכספים משה גפני (יהדות התורה) עצר את דיון ועדת הכספים לבקשת חבר הכנסת חנוך מיליבצקי (הליכוד), שכינה את מעצר החשודים בהתעללות מינית ותקיפה חמורה: "טרלול". יו"ר ועדת חוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן (הציונות הדתית) עצר את דיוני ועדת החוקה במחאה על מעצר החשודים בטענה כי מדובר ב"רדיפה אחרי חיילים גיבורים".

ההמון פרץ לבסיס הצבאי בליווי חברי הכנסת צבי סוכות (הציונות הדתית) ואלמוג כהן (עוצמה יהודית) והשרים עמיחי אליהו ויצחק וסרלאוף (עוצמה יהודית), וחסם את היציאה ממנו. המצב הסלים עד כדי-כך שסביב השעה חמש בערב פירסמה לשכת ראש הממשלה הודעה של נתניהו, שגינה את הפריצה לבסיס וקרא "להרגעה מיידית של הרוחות בשדה תימן".

מדובר בהודעה יוצאת דופן של נתניהו, שנמנע דרך קבע מלגנות מעשי הסתה ואלימות מימין. הפעם הזכורה האחרונה שבה נתניהו הביע בפומבי ביקורת על נטילת החוק לידיים של אנשי ימין היתה ב-2016, עת החייל אלאור אזריה ירה בראשו של מחבל פצוע והרג אותו. לאחר מכן חזר בו נתניהו מהדברים והביע הזדהות עם אזריה.

חברי כנסת ושרים מממשלת נתניהו לא רק גיבו את המתקפה על הבסיס הצבאי והניסיון לסכל מעצר והשתתפו בה בפועל, אלא גם מעודדים ללא הפסקה במהלך השנה מעשי אלימות, פשעי מלחמה ונטילת חוק לידיים. כשהפרשן המשפטי של חדשות 12, גיא פלג, התייחס לכך היום בשידור, קטע אותו פרשן חדשות 12 ו"ידיעות אחרונות" עמית סגל בטענה כי פלג לא גינה אלימות שהופנתה כלפי ערוץ 14.

פלג התייחס לתקיפה האלימה של צוות חדשות 12 שהגיע לסקר את האירוע, שתואר כך על-ידי כתב חדשות 12 אורי איזק: "אנחנו הגענו לכאן והתחלנו לשדר, בהתחלה עמדנו כמו שבדרך כלל אנחנו עושים, במוקד ההתרחשויות, עמדנו סמוך לש.ג איפה שהתאספו המפגינים, ושם התחילו פשוט לעלות עלינו, לצעוק עלינו שאנחנו חמאס, לדחוף גם את מרדכי הצלם פה ואת הסאונדמן, גם אותי. לירוק, לשפוך מים, להעיף את המצלמות, אני אומר לעצמי - ריבונו של עולם, אנחנו באים להראות את המציאות כפי שהיא, לא לעשות שום מניפולציות על אף אחד.

"בנוסף, אני אומר על עצמי, סליחה שאני רגע נוגע בעצמי, אני לוחם מילואים, חמישה חודשים הייתי ברצועת עזה, סיכנתי את החיים שלי, אף אחד לא יבוא ויגיד לי אם אני חמאס או לא חמאס, ציוני או לא ציוני. זו בושה וחרפה שאנשים מרשים לעצמם לבוא ולהגיד ללוחם מילואים, לא משנה אם זה אני או כל אחד אחר, לקרוא לו נוח'בה, חמאס, לדחוף אותו, לנקוט כלפיו באלימות.

"אני לא מבין מאיפה זה בא, זה פשוט לא הגיוני ולא מתקבל על הדעת ואני חושב שהמשטרה, שצריכה להיות כאן וצריכה לעצור את האירועים מהסוג הזה, זה פשוט לא מעניין אותה, לא נמצא פה אף אחד". על כך הגיב פלג, שהנחה את המשדר המיוחד: "לא חייבים להיות לוחם מילואים עז נפש כמוך כדי שמשטרת ישראל תאפשר פגיעה, לא רק בעיתונאי, אלא בכל אדם".

פלג, כאמור, המשיך וקשר בין תקיפת צוות החדשות לבין תקיפת נהגי משאיות הסיוע לעזה ותקיפת פלסטינים על-ידי פעילי ימין, גם כאשר ישנם שוטרים וחיילים במקום, תופעות שמתרחשות בשל מסע דה-לגיטימציה והסתה לאלימות נגד צה"ל ומערכת המשפט ואכיפת החוק.

מסע ההסתה, שאחד ממוביליו הבולטים הוא יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה ומי שנחשב חברם הקרוב של יועצי הקמפיין הצמודים של נתניהו והליכוד, מתמקד גם בהסתה ודה-לגיטימציה של התקשורת הישראלית. בחלק זה של הקמפיין משתתף ראש הממשלה בגלוי: הוא מחרים את כלי התקשורת הישראלים, מכנה כלי תקשורת בשמות גנאי ומאשים אותם בסיוע דה-פקטו לאויב.

שחקן בולט אחר במסע ההסתה נגד התקשורת הישראלית הוא ערוץ 14, אותו הזכיר כאמור עמית סגל בשידור. "חברי כנסת, פורצים לבסיס צבאי, משלהבים את ההמון, הגיבור, הקולגה שלנו, אורי איזק, היכו אותו ופגעו בציוד. האם על רקע ההסתה הזו כנגד אנשים שמבצעים את תפקידם, עיתונאים או חוקרים…", אמר פלג עת נקטע על ידי סגל שאמר "גיא, תרשה לי רגע, אני לא זוכר אותך מגנה את האלימות כלפי ערוץ 14". משם עבר השידור לאיזק שניסה להמשיך לשדר למרות תקיפות מילוליות והפרעות בלתי פוסקות.

כאמור, גם העיתונאית אילנה קוריאל, כתבת הדרום ואיכות הסביבה של ynet, הותקפה באלימות. "טוב, אני בדמעות" כתבה קוריאל בחשבון הטוויטר שלה, "ירקו עליי. קראו לי שרמוטה. בוגדת. העיפו לי את הטלפון. פעמיים. כשרק ניסיתי לעשות את העבודה שלי. ניסו לגנוב לי את הטלפון. קיללו אותי שוב ושוב. ערב רב. בוגדת. ומצד שני זה לא מפתיע אותי.

"ב-7 באוקטובר לא יצא לי לבכות. הייתי באופקים. וראיתי גופות על גופות ואת השוטרים האמיצים. והגעתי עד לכניסה לכפר עזה וראיתי מה המחבלים עשו, ואת העוטף בוער, אבל היו הלוחמים האמיצים שעזרו לי וחילצו את הילדים של רועי וסמדר שנרצחו ונתנו לי אותם בידיים. והיום מתייחסים אליי כבוגדת פשוט כי אני עושה את העבודה שלי. ירקו עליי. חשו צורך להשפיל אותי. מה שהכי גרוע זו השנאה הזו. אבל בחיים לא תהיה לי אותה. זה ממש לא יצליח להם. אני בעיקר מרחמת עליהם, שהנפש שלהם התקלקלה ככה. בדרך להגיש תלונה במשטרה (תודה שחילצו אותי. אם הייתי מרגישה שהייתי יכולה להמשיך בעבודה שלי הייתי נשארת).

"ולך, לאישה שירקה עליי, עטופה בדגל ישראל, אני ממש מצטערת עלייך. כואב לי שכל השנאה הזו בעבעה בתוכך, עד שחשת צורך שרק באלימות כלפיי תמצאי לעצמך פורקן. ואחר כך, כשכולם המשיכו לקלל, באת שוב, אותו הדגל עוטף אותך, הדגל ששייך גם לי, וירקת עליי. שוב. ראיתי שזה הרגיש לך טוב. כל כך מספק. לפגוע במישהו אחר. צר לי עליך. אני מקווה שמתישהו תמצאי דרך לנקות את הנפש הזו שלך, שלא הייתה יכולה להכיל את השחור שעוטף אותך. ואתם שקיללתם ודחפתם, צר לי גם עליכם. כואב לי שאנחנו חלק מאותו העם ואתם מסוגלים לשנוא כל כך".

לאחר שהמשטרה הצבאית הצליחה לסיים את המעצר, נמשכו הפרות הסדר בבסיס בית-ליד, לשם נלקחו העצורים. כתב המשטרה של "ישראל היום", ירון דורון, דיווח כי "עשרות מפגינים, חלקם רעולי פנים, ניסו למנוע בכוח מצלם 'ישראל היום', שמואל בוכריס, לבצע את עבודתו ולצלם את המחאה מול בית המעצר בית ליד. המפגינים התקרבו לצלם 'ישראל היום', החלו לצעוק: 'טלוויזיה לא פה', וניסו להרחיק אותו בכוח. המפגינים דחפו גם צלמים אחרים מהאזור".