עמית סגל, בשבתו כפרשן "ידיעות אחרונות", מנצל את המגעים שהתקיימו בתקופה האחרונה בין ראשי המפלגות הערביות כדי להכפיש אחת מהן, רע"מ בראשותו של מנסור עבאס, הפוליטיקאי הערבי שמוביל קו פורץ דרך של השתלבות ערבית בפוליטיקה הישראלית.

סגל, ששואל אם הפריצה הנחשונית של עבאס היתה "אנקדוטה היסטורית שלא תחזור", מתאמץ לאורך הטור להוכיח שכן. בין השאר הוא קובע כי "בציבור אין לגיטימציה להישענות על מפלגה לא ציונית עם חברת כנסת שניסתה להכחיש את מאורעות שבעה באוקטובר", פוסק שאם הקואליציה החלופית תהיה תלויה ברע"מ "החלפת נתניהו תיאלץ להידחות לפחות לעוד סבב של בחירות" ומדגיש דברים שאמרו ליברמן, לפיד ובנט נגד האפשרות של הישענות על רע"מ.

עוד לפי סגל, עבאס אמר לו כי "אם ההתנערות מרע"מ [של ראשי מפלגות באופוזיציה; ד.נ] תלך למחוזות קשים יותר לא תהיה לנו ברירה, ונחזיר את  הרשימה-המשותפת עם חד"ש, תע"ל ובל"ד".

סגל מקפיד שלא לדייק.

ראשית, הוא מכפיש לחינם את המפלגה בראשותו של עבאס: מעולם לא הייתה חברת-כנסת ברע"מ שניסתה להכחיש את מאורעות היום הנוראי. ח"כ אימן חטיב אמרה בזמנו ששמעה שלא היו עדויות לאונס בסרט שהוקרן בכנסת – אך היא הבהירה שלא ראתה את הסרט, ומה שיותר חשוב לענייננו, גינתה בכל פה ומכל הלב את מה שעשו עזתים ואנשי החמאס ב-7 באוקטובר בלי קשר לשאלת האונס. מאוחר יותר ח"כ חטיב גם התנצלה על דבריה, והבהירה שהיא מכירה בכך שכן היו מעשי אונס. אבל סגל הפך אותה בהבל פיו למכחישה של ה-7 באוקטובר.

שנית, למעט ח"כ אחמד טיבי, שפירק את המשותפת בלי כל סיבה בתחילת 2019, כל המפלגות הערביות רוצות אחדות. כולן רוצות, בעקרון, לרוץ יחד ברשימה אחת. אך כל אחת מהמפלגות גם רוצה לשמור על האפשרות לקדם את האידיאולוגיה שלה. רע"מ רוצה להיות חלק מהרשימה-המשותפת ככל שזו תאפשר לה לנסות לשתף פעולה עם מפלגות ציוניות. רע"מ אינה דורשת ששאר החברות ינהגו כמוה, רק שלא ישללו ממנה את האפשרות ללכת בדרכה.

שלישית, בניגוד למה שמשתמע מהטקסט של סגל, לא הייתה בתקופה האחרונה התנערות יוצאת דופן מרע"מ מצד פוליטיקאים מהאופוזיציה. המהלכים של ח"כ עבאס, ובכלל זה השיחה שלו עם יריבו הפוליטי משכבר הימים ח"כ אחמד טיבי, ולפני כן שיחתו של עבאס עם יריבו המר ח"כ איימן עודה, משקפים היענות של ח"כ עבאס לרצון הציבור הערבי. גם הציבור הערבי צמא לאחדות, והצימאון הזה הולך וגובר בתקופה האחרונה, במידה רבה בגלל הזוועה המתמשכת בעזה.

משמע, המהלכים של ח"כ עבאס אינם תולדה של דה-לגיטימציה של רע"מ מצד השותפים לשעבר היהודים, שלכאורה הובילה את המפלגה, בחוסר ברירה, לאחדות. המיסגור של סגל כאילו מנסור עבאס נדחק לפינה על-ידי שותפיו לשעבר מהמרכז הפוליטי, וזו הסיבה שהוא מדבר על הרשימה-המשותפת - פשוט מטעה.

בניגוד מוחלט לפרשנות של סגל, אם יש ממש בסקרים שמנבאים תבוסה לליכוד - יש סיכוי טוב שרע"מ תהיה בקואליציה הבאה. אביגדור ליברמן יכול היום לנער חוצנו מרע"מ כאוות נפשו, וגם יאיר לפיד – אלו דיבורים בעלמא שנובעים מפחדנות ומחשש לאבד קולות של "הימין הרך". בפועל, שילוב של רע"מ בקואליציה עתידית יהיה כנראה הכרח בל יגונה כדי להחליף את הבלוק המטורף שהורס פה את המדינה והחברה מאז שחזר לשלטון, והוא יתקבל בהבנה, אם אכן נתניהו לא יוכל להרכיב את הממשלה הבאה.

סגל יודע את כל מה שכתבתי כאן. הוא יודע שהפוליטיקאים היהודים ש"מתנערים" בפומבי מעבאס או מותחים עליו ביקורת, מעריכים אותו מאוד - ורוצים בו כשותף. סגל גם יודע שהאמת על רע"מ שונה מהדברים שפרסם. אין בה מכחישי אירועי אוקטובר, והיא לגיטימית בקרב חלק לא מבוטל מהציבור היהודי - שיקבל את רע"מ בקואליציה עתידית, ולו כדי להיפטר סוף סוף מנתניהו.

חוסר הדיוק של סגל אינו נובע מתכונות אופי והוא אינו מקרי. הוא נועד לקידום ענייניו ותפיסותיו, כשהפעם עניינו הוא לשלול מרע"מ את הלגיטימציה שלה. בין שאר הדברים, סגל מנסה ככל שביכולתו למנוע מרע"מ להיות גורם פוליטי של ממש. אולי כי כמו בצלאל סמוטריץ, סגל לא יכול לסבול את האפשרות שמפלגה ערבית תהיה חלק בשלטון, ותקבע פה דברים, כמו שאר המפלגות, בזכות ולא בחסד.