מרתון החקיקה בן 14 שעות שהחל אתמול והסתיים היום ב-4:33 לפנות בוקר, לקראת תום מושב הכנסת הנוכחי, יכול ללמד משהו על סדרי העדיפויות בממשלת נתניהו השישית.
לקראת סופו של הלילה הצביעה הכנסת על חוקים שנועדו להיטיב עם כלל האוכלוסיה ועסקו בסוגיות חברתיות וכלכליות בעלות משמעות, כמו הרחבת הסיוע משפטי לנפגעי ונפגעות עבירות מין ועבירות הקשורות בסחר בבני אדם, הקמת בית דין מינהלי לתעבורה או הקלות בייבוא של מוצרי מזון, טיפוח והיגיינה.
אולם לכל אלה קדמו הצבעות על שלושה חוקים. שלושה חוקים שקיבלו את הקדימות על פני כל היתר. שלושה חוקים שהמוטבים המיידיים שלהם אינם כלל אזרחי מדינת ישראל אלא שלוש קבוצות קטנות של אנשים, האחת קטנה מרעותה: הראשון, חוק "הסלולר הכשר", נועד לעזור לשכבה דקה של עסקנים ורבנים חרדים להדק את אחיזתם בציבור החרדי. השני, חוק המשנה את סדרי הבחירה של נציב התלונות על השופטים, נועד לסייע לקואליציית נתניהו להמשיך במאבקה לרסק את העצמאות של מערכת המשפט.
החוק השלישי, הפוטר ערוצים המוגדרים "זעירים" מאסדרת התקשורת הנהוגה בישראל, מכוון כולו להיטיב עם משפחה אחת: משפחת המיליארדרים מירילשוילי, והבן יצחק המחזיק בערוץ 14. החוק מאריך זו הפעם השנייה הוראת מעבר שנחקקה כבר ב-2018, ונועדה להעניק "הגנת ינוקא" לערוץ 14. יחד איתו, כדי שהחוק לא יבוטל בבג"ץ, ניתנו ההטבות המפליגות, בשווי שיכול להגיע לעשרות מיליוני שקלים בשנה, גם לערוצים 9, 24 והלא-טיוי.
בעוד שלושת הערוצים הללו הם אכן "זעירים" מבחינת נפח הפעילות והיקף הרייטינג, ערוץ 14 שייך לאחת המשפחות העשירות בישראל ומתחרה על המקום השני בטבלת הרייטינג של ערוצי הטלוויזיה. למרות זאת, ממשלת נתניהו ממשיכה להעניק לו הקלות מרחיקות לכת ויתרונות עצומים על פני המתחרים.
כולם, כמובן, יודעים מדוע: ערוץ 14 הוא ערוץ תעמולה ממשלתית דה-פקטו, שבחסות הכסות העיתונאית כביכול, והשימוש באביזרים של אולפנים מעוצבים וחליפות שחורות, מעניק ארומה חדשותית לפמפום מתמיד של דף המסרים של ממשלת נתניהו, לצד חדשות כזב, הפצת שנאה והסתה לאלימות.
אופוזיציה, חצי אופוזיציה
הצעת החוק הממשלתית להעמדת ערוץ 14 מעל לחוק, תיקון מס' 49 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עברה בקריאה שנייה ושלישית בשעה 2:46 לפנות בוקר. ברוב של 44 תומכים ו-37 מתנגדים.
הדיון על החוק היה קצר, יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ דוד ביטן, עלה לדוכן להציג את החוק, ומיד אחר-כך ההחלה הצבעה, ללא שיעלו לדוכן דוברים מהאופוזיציה. "מוצע להאריך בשנה וחצי את תקופת תוקפה של הוראת מעבר שנקבעה בשנת 2018, שעניינה הקלות לבעלי רישיונות שידורים שהם זעירים או זעירים יעודיים", הקריא ביטן מעל דוכן הנואמים את נוסח בית-המרקחת לחוק השוחד התקשורתי.
"ערוצי הטלוויזיה הייעודיים הם ערוצים שנועדו לתת מענה למגזרים ולנושאים ספציפיים, שלא מקבלים ייצוג הולם בערוצי התקשורת המרכזיים", המשיך, זאת למרות שבמציאות הלא-נורמלית של ישראל 2024, ערוץ 14 הוא כבר ערוץ מרכזי. ביטן לא פסח אפילו על הניסוח האירוני לפיו "הוראת השעה" שמעניקה יתרון אדיר ולא הוגן לשחקן מרכזי בשוק, "נועדה לעודד תחרות וגיוון בשוק התקשורת".
ח"כ דוד ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה, בדיון בחוק שמיטת חובות של ערוץ 14 לעידן פלוס (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)
אם סדר ההצבעות על החוקים לימד משהו על סדרי העדיפויות של הקואליציה, דפוס ההצבעה על חוק ערוץ 14 הצביע על סדרי העדיפויות של האופוזיציה.
הפער הטבעי בהצבעות בין האופוזיציה לקואליציה עומד על שמונה חברי כנסת (64 מול 56), בהצבעה הנוכחית האופוזיציה הצליחה לצמצם את הפער לשבעה חברי כנסת, מה שמעיד על התגייסות והתייחסות רצינית להצבעה. עם זאת, הדבר הבליט עוד יותר את מי שהצביעו ברגליים ופשוט לא הגיעו.
סיעות יש עתיד והעבודה התגייסו במלוא כוחן בניסיון להפיל את החוק. ארבעת חברי הכנסת של מפלגת העבודה נכחו בהצבעה והצביעו נגד, כמו גם 23 מבין 24 חברי הכנסת של יש-עתיד, כולל יו"ר המפלגה יאיר לפיד. גם במחנה-הממלכתי התגייסו נגד החוק. למעט ח"כ גדי איזנקוט, כל שבעת חברי הכנסת האחרים בסיעה, כולל בני גנץ, הצביעו נגדו.
שתי סיעות אופוזיציה נעלמו לחלוטין מההצבעה – סיעת ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן, וסיעת הימין הממלכתי בראשות גדעון סער. מדובר בשתי מפלגות ימין מובהקות, שמצאו עצמן באופוזיציה רק בשל חוסר אמון אישי חריף ברה"מ נתניהו. האם ליברמן וסער סבורים כי יתכן ויבוא יום ומכונת הרעל של ערוץ 14, המגדיר עצמו ערוץ "ימני", תשרת גם אותם?
בימין-הממלכתי ביקשו להוסיף אחרי פרסום כתבה זו, כי חברי הכנסת של הסיעה "היו מקוזזים בהצבעה, שהתקיימה לפנות בוקר, מול חברי קואליציה (שתמכו בחוק). אשר על כן, לא היתה לכך שום השפעה על תוצאות ההצבעה". יצויין כי לקואליציה, כמובן, ישנו רוב קבוע במליאת הכנסת. להצבעה על חוקים, במיוחד חוק כזה, ישנה משמעות מעבר לתוצאה עצמה.
בנוסף, גם הנוכחות בקרב הסיעות הערביות הייתה דלילה, כשמחד"ש-תע"ל רק חברי הכנסת עופר כסיף ויוסף עטאונה התייצבו להצבעה, ומרע"ם רק ח"כ ואליד אלהואשלה. את דפוס ההצבעה הזה ניתן אולי להסביר בכך שאחת המוטבות של החוק היא תחנת הלא-טיוי בשפה הערבית.
לפנק, לפנק
שערורייתי ככל שיהיה החוק הנוכחי, שערורייתית עוד יותר היא העובדה שזה אינו החוק היחיד שממשלת נתניהו מנסה לקדם כדי להיטיב עם הערוץ המשרת אותה.
אתמול בשעות הצהריים הודיעה ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ דוד ביטן, כי כבר ביום הראשון של פגרת הכנסת, יום שני הקרוב, עתידה הוועדה להתכנס (בשעה 11:30) על מנת לדון ולהצביע על הצעת חוק של ח"כ אריאל קלנר, תיקון מס' 7 לחוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות.
השם המורכב מסתיר מאחוריו סיפור פשוט: הוא פוטר את ערוץ 14 מתשלום, המוערך בכ-2 מיליון שקל בשנה, על הפצת שידוריו במערך עידן פלוס, ומוחל על חוב של כמיליון שקל שהוא חב לרשות השנייה לאחר ששידר במערך ללא תשלום מאז החלה המלחמה.
כינוס הוועדה מצביע לכאורה על כך שהקואליציה לא מתכוונת להעביר את החוק עוד ביום ראשון הקרוב, יום הפעילות האחרון של מליאת הכנסת בכנס הנוכחי. אם אכן כך, חברי האופוזיציה בוועדת הכלכלה, שעיכבו את העברת החוק למליאה, יכולים לרשום לעצמם הישג נאה. המאבק יתחדש, כמובן, עם תום הפגרה.