ועדת חקירה לאירועי ה-7.10 היא צו השעה. במדינה מתוקנת היא היתה מוקמת כבר מזמן. אלא שישראל אינה כזאת. לו היתה מתוקנת, אסון ה-7.10 כלל לא היה קורה.
על רקע זה, ההכרזה על הקמתה של ועדת החקירה האזרחית לאסון ה-7.10 היא בשורה משמחת. זאת למרות שמסיבת העיתונאים שקיימו מקימי הוועדה (18.7) יוצרת את הרושם שמדובר בגוף יומרני, לא ממוקד, ובלתי מנוסה. בתוקף הנסיבות, יש לזקוף זאת דווקא לזכות הוועדה.
כגוף וולנטרי נטול סמכויות, לוועדה אין כתב מינוי, סדרי דין ומקור מימון ברורים. מאחורי הוועדה ניצבים שורה של ארגונים אזרחיים, שמחוברים לאירועים בדרום ובצפון. עם זאת, לא ברור מי בחר את שבעת חבריה, ביניהם יושב-הראש, השופט בדימוס גדעון גינת. הנסיון להציג את הוועדה כאילו היא מייצגת "תשעה מליון קטגורים", קרי את כלל אזרחי ישראל, יהיר למדי, שלא לומר מטעה. אם זה היה המצב, לא היה צורך ביוזמה הברוכה הזאת מלכתחילה.
בכוונת חבריה להיפגש שלוש פעמים בשבוע, ככל שידרש לצורך מיצוי החקירה. היא עתידה לעסוק בשורה ארוכה של נושאים, כולל הרקע שהוביל לאירועי ה-7.10, אירועי היום עצמו והתנהלות כלל הגורמים הצבאיים והמדיניים מאז האירוע, בדרום ובצפון כאחד. בכוונת הוועדה להעיד ולקבל מקסימום מידע מכמה שיותר גורמים, בכלל זה אנשי מילואים, כוחות הצלה, אזרחים מהשורה, פדויי שבי, משפחות הקורבנות, ומפוני הדרום והצפון.
חרף האפשרות להעיד בפני הוועדה בצורה דיסקרטית, לא ברור כיצד ניתן לצפות מלובשי מדים וגורמים מדיניים לחלוק עם הוועדה מידע רגיש ואף מסווג. יו"ר הוועדה הביע את דעתו, שכל הנוגעים בדבר ישתפו עם הוועדה פעולה ושהיא תצליח להגיע לחקר האמת. לעומת זאת, שני חברים נוספים, האלוף אייל בן-ראובן ומפכ"ל המשטרה לשעבר שלמה אהרונישקי, הביעו עמדה ריאלית יותר. השניים מכירים בכך שבפני הוועדה יעמדו גם קשיים באיסוף חומר.
ריבוי-קולות וחוסר אחידות בא לידי ביטוי גם באופן שבו דוברים שונים הציגו את מטרות הוועדה.
מעבר לאיסוף עדויות והסקת מסקנות, הוועדה חותרת לשמש גם כ"פה ואוזניים" לאזרחים מהשורה: לספק להם תשובות, ולבוא חשבון עם האחראים, בחזקת משפט אזרחי מול המנהיגים.
קיומה של הוועדה האזרחית כמובן שאינו מייתר את הצורך בוועדה ממלכתית, ומקימיה הדגישו שהם דורשים הקמה של ועדה כזו. לשיטתם, אחת ממטרות הוועדה האזרחית היא דווקא לשמש מנוף להקמת ועדה ממלכתית. בנוסף, הוועדה האזרחית תסייע לממלכתית, לכשתקום, באיסוף ממצאים וגיבוש מסקנות.
ההצהרות הנחרצות שהושמעו באירוע הקמת הוועדה מלמדות שבבסיס עבודתה עשויות להימצא מסקנות כלליות, שלכאורה הוסקו עוד בטרם החלה החקירה הרשמית. הצבא והמדינה הוצגו כמי שלא היו מוכנים ל-7.10 כאשר המדיניות הישראלית לקתה בחסר גם בהקשר של הכלת האיומים מהצפון. מספר דוברים לא הסתירו את תחושות הכעס, האכזבה, חוסר האמון והבושה שמציפות אותם, ושגרמו להם לקחת חלק בהקמת הוועדה. מבחינה זו, יתכן שיותר מגוף חוקר, מתגבש לפנינו פורום חשוב להשמעת תלונות וכאבים.
חברי קבינט המלחמה: רה"מ בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והשר בני גנץ, במסיבת עיתונאים (צילום מסך)
לאוזניים ישראליות זה עשוי להשמע מוזר. אולם בעשורים האחרונים הוקמו בעולם ועדות חקירה שכללו גם גופים שכאלו. לרוב מדובר בוועדות אמת ופיוס, שהשתמשו בחקירה כאמצעי להתמודדות עם טראומות לאומיות וקהילתיות. כאלו היו, בין היתר, הוועדה הידועה של דרום-אפריקה, וועדות ידועות פחות שהוקמו בגוואטמלה, פרו, וקנדה. אלה אולי לא מדינות שישראלים נוהגים לשאת אליהן עיניים. אולם על רקע האסון הנוכחי, דווקא יש לנו מה ללמוד מהן.
ועדת החקירה האזרחית לאסון ה-7.10 עשויה לתרום תרומה חשובה ומכרעת לשיפור תרבות ועדות החקירה בארץ. בשנים שמאז ועדת אגרנט, התקבעה אצלנו התפיסה שוועדת חקירה היא הליך מעין-משפטי, שמצריך עורכי דין וכולל התנערות רבתי מאחריות (קרי: הטלתה על גורמים אחרים). הגיע הזמן להשתחרר גם מהקונספציה הזאת.
הוועדה החדשה עשויה לשמש מענה לראש הממשלה נתניהו שהודיע זה מכבר, שמבחינתו טרם בשלה השעה לחקירה. לטענת נתניהו, קודם יש לנצח את החמאס, מבלי שראשי הצבא יהיו עסוקים "בלקיחת עורכי דין". לפחות בשלב ראשון, הוועדה החדשה עשויה לבטל את הצורך הזה.
ועדות חקירה הן כלי ציבורי חשוב, שניתן וצריך למנף לצורך התמודדות עם אירועים טראומתיים. הסקת מסקנות כלפי גורמים מקצועיים ונבחרי ציבור שכשלו בתפקידם, בכירים ככל שיהיו, היא פונקציה חיונית בכל דמוקרטיה שוחרת חיים. אלא שוועדות חקירה ממלכתיות התגלו ככלי חלש בקידום הפונקציה הזאת.
הקמת הוועדה האזרחית היא צעד מבורך. טוב תעשה לו תשכיל למקד את עבודתה, ולשלב בה אנשי מקצוע מתחום העבודה הסוציאלית, בריאות הנפש והיסטוריונים. אלה יכולים לתרום לוועדה באיסוף עדויות בצורה קונסטרוקטיבית, שתשרת את העדים, הקהילות שלהם והחברה הישראלית בכללותה.
את משפט המפתח באירוע הקמת הוועדה האזרחית טבעה הילה אביר, נציגת ועדת משפחות נרצחי ה-7 באוקטובר: "כשאין תשובות - אין תהליך ריפוי". ראוי להקשיב לה ולחבריה. חובה לאפשר לאזרחים מהשורה להשמיע את קולם ברמה.
ד"ר נדב מולצ'דסקי הוא היסטוריון, חוקר את עבודתן של ועדות חקירה