במרכז יום עדותו האחרון של דוד שמרון במשפט המו"לים עמדה התפיסה שהנאשם נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", משתמש בעיתון שלו כדי לסחוט פוליטיקאים – ובמקרה זה את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעומד לדין יחד איתו. שמרון, פרקליטו ומקורבו האולטימטיבי של נתניהו, כבר סיפר באולם כיצד ייעץ לו להקליט את שיחות הסתר עם מוזס. אם מוזס היה מנצל את המעמד כדי לסחוט את נתניהו, הסביר שמרון, נתניהו היה משיג ראיה מפלילה שניתן יהיה להעביר למשטרה.

ראש הממשלה אמנם האשים את מו"ל "ידיעות אחרונות" בסחיטה הרבה לפני שמישהו בלהב 433 הגה את השם "תיק 2000" – וחזר על כך שוב בהמשך, בחקירתו הפלילית – אבל נדמה שהעדות של שמרון יצרה בעיה אצל צוותי ההגנה של נתניהו ומוזס. מדבריו של שמרון השתמע שנתניהו ידע שהוא עומד להיכנס לתוך משא-ומתן בעל משמעויות פליליות. בדיון שהתקיים היום (15.7) בבית-המשפט המחוזי בירושלים ניסו הסנגורים לצמצם נזקים.

הדיון נפתח בדלתיים סגורות: השופטים הוציאו מהאולם את כל העיתונאים והאזרחים כדי לדון בחקירתו של שמרון בפרשת הצוללות, שבה הוגדר כחשוד עד סגירת התיק נגדו ב-2021. לאחר מכן זימנו את כולם בחזרה פנימה ועברו לדון בתיק שיחות השוחד. מוזס לא מרבה להגיע לבית-המשפט, אבל הפעם הופיע לדיון. הוא ישב בדריכות מאחורי צוות ההגנה שלו, עיין בחומרים, הישיר מבטים אל שמרון ומדי פעם העביר מסרים לסנגוריות.

עו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו, ביקש להוריד מהשולחן את האפשרות שנתניהו ידע שהוא עומד להיכנס לסיטואציה של הצעת שוחד – סעיף האישום שעליו מוזס עומד לדין. "בניגוד לפוליטיקאים ושרים אחרים, שבפגישות עם גורמים בעלי השפעה פוליטית היו נוהגים להתנות דבר בדבר – תמיכה תמורת פעולה כלשהי – אתה סיפרת שהמלצת לראש הממשלה להימנע מזה", אמר חדד.

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ונאשם מס' 1 במשפט המו"לים, השבוע (צילום: דודו בכר)

"נכון, ולא רק להימנע", השיב שמרון. "במשחק הפוליטי ברור שיש דילים פוליטיים. תמיד הקפדתי שלא יהיה מצב שבו מישהו יבוא אחר-כך ויוכל להגיד 'נעשיתי שר פלוני כתוצאה מזה שתמכתי בדבר זה או אחר'. חשבתי שזה יכול לפגוע בראש הממשלה. רוב הפעמים הצלחתי, במיעוטן נכשלתי".

עו"ד חדד זיהה את הסכנה, ומיהר ליישר את העד: "זה היה בקונטקסט פלילי?".

"לא", השיב שמרון, אך מיד לאחר מכן הלך חצי צעד אחורה. לדבריו, כשהתייעצות כלשהי עם נתניהו העלתה חשש לפלילים הטיפול בה הועבר לעורך-הדין המנוח יעקב וינרוט. שמרון השתתף בחלק מההתייעצויות, אך וינרוט היה הסמכות המשפטית העליונה.

ובכל אופן, הוסיף שמרון, נתניהו התכונן לתרחיש שבו מוזס ינסה לסחוט אותו – ולא לתרחיש שבו יציע לו לקחת שוחד. "מישהו בעיניים פקוחות הולך לקיים פגישה שבה הוא יודע שהוא עומד לקבל הצעת שוחד?", אמר בתמיהה.

השם הטוב של הכלבה קאיה

את אותה שאלה, בשינוי אחד, הציג לשמרון אחד מחוקריו: מדוע שנתניהו יקיים פגישה שבה, לדעתו, הוא עומד להיסחט? בחקירה שהתקיימה בדצמבר 2017 ניסה שמרון למצוא תשובה. הוא סיפר לחוקרים שלנתניהו לא היה מידע קונקרטי על הסחיטה המשוערת, אבל הוא העריך שמוזס יציג לו פרסום עתידי שנוגע ל"מישהו מבני המשפחה". כשהסיטואציה הוזכרה היום בבית-המשפט, עו"ד חדד מיהר להודיע שהוסכם לא להסגיר פרטים נוספים.

מתמליל החקירה ברור ששמרון דיבר על שרה נתניהו או על אחד מבניו של ראש הממשלה, יאיר ואבנר. כדי להסתיר את זהותו של בן המשפחה השתמש בשם קוד: קאיה, הכלבה המנוחה של משפחת נתניהו. "אפשרות אחת היא שמישהו אומר לנתניהו: 'תשמע, נוני עושה ברגע זה תחקיר על הכלבה קאיה. הוא רוצה לבדוק את ההתנהגות של הכלבה קאיה, והוא שלח בודק כלבים, מרחרח, והוא הולך לפרסם משהו שיגרום נזקים אדירים לכלבה קאיה'".

"ולשמה הטוב", העיר החוקר, סער שפירא.

"ולשמה הטוב של הכלבה קאיה. נורא. ולכן, אותו מישהו מציע להיפגש", המשיך שמרון. הוא אמר לחוקר שאם היו מציעים לו לפגוש עבריין כלשהו שבדיוק מוחזק בבניין להב 433, הוא היה מסרב. אבל המקרה של מוזס שונה. הוא ונתניהו נהגו להיפגש מפעם לפעם, ולכן לא מן הנמנע שפגישה נוספת היתה פותרת את הבעיה, כפי שכבר קרה בעבר. ואם הפעם זה לא היה מסתייע, תיעוד הסחיטה היה מאפשר לנתניהו לנטרל את מוזס בדרכים אחרות.

שרה ויאיר נתניהו באירוע הדלקת נרות חנוכה, דצמבר 2015 (צילום: הדס פרוש)

עו"ד איריס ניב-סבאג, הסנגורית שייצגה את מוזס בדיון, טענה שמדובר בתרחיש דמיוני שמבוסס על תפיסת מציאות מופרכת. לטענתה, נתניהו שִכנע את עצמו ואת סובביו שמוזס הוא דמון שמנצל לרעה את כוחו התקשורתי ושולט בחברה הישראלית באמצעות אימפריית העיתונות שלו – "אימפריית הרשע", בפיהם – אך ללא כל בסיס עובדתי.

"אמרת כאן על נוני מוזס ו'ידיעות אחרונות' דברים מאוד קשים, דברים קיצוניים", הטיחה עו"ד ניב-סבאג בשמרון. "שאלתי את עצמי איך עורך-דין מעיד בצורה כזו קיצונית ולא מבדיל בין ידיעה אישית לתפיסה סובייקטיבית".

"התייחסתי לשני דברים. הדבר המרכזי הוא שאלת הפרספציה – איך נתפס 'ידיעות אחרונות' כעיתון, ואיך נתפס מר מוזס בעיני מר נתניהו", אמר שמרון.

עו"ד ניב-סבאג ניסתה לעצור אותו בנקודה הזאת. היה לה נוח שמהתשובה שתיחקק בפרוטוקול ישתמע שהתדמית הדמונית של מוזס היא רק תדמית. אך שמרון התעקש להמשיך ולדבר גם על הממד הנוסף: "אני תפסתי את 'ידיעות אחרונות' כגורם שיש לו עוינות רבה מאוד למר נתניהו, במישרין ובאמצעות בני משפחתו. 'ידיעות אחרונות', בעיני, פִרסם בהקשרים האלה פרסומים שחורגים מהנורמה העיתונאית המקובלת".

שמרון נתן כדוגמה כתבה מעוררת הדים מ-1997 שנחקקה כ"תחקיר הנעליים" של שרה נתניהו, ואת החשיפה הנרחבת שניתנה ב-2010 לתביעה שהגישה ליליאן פרץ, עובדת משק בית במעון הפרטי של משפחת נתניהו, שקיבלה את הפניית השער "שרה התעללה בי, השפילה ועשקה אותי".

עו"ד איריס ניב-סבאג, חברת צוות ההגנה של נוני מוזס (צילום: אורן פרסיקו)

עו"ד ניב-סבאג, מנגד, טענה שמה שנתניהו ושמרון תפסו כרדיפה לא עניינית הוא בסך הכל עבודה עיתונאית סטנדרטית. "המחשבה שיש לכתבות האלה תכלית מעבר לעבודה עיתונאית, אני אומרת לך שאין לה שום בסיס עובדתי", הטיחה בעד.

"פה יש לנו ויכוח", אמר שמרון. התחקירים עצמם, הסביר, עשויים להיות מוצדקים, אבל ב"ידיעות אחרונות" אורזים אותם באופן שנועד להשיג את המטרות הפוליטיות של מוזס. "לערוך תחקירים זו נשמת אפה של העיתונות, ואנחנו מדינה דמוקרטית", אמר שמרון. "התקשורת היא אולי בעיני חד-צדדית, אבל יש לה זכות ואפילו חובה לערוך תחקירים. השאלה היא העוצמה, הכיוון, היקף הפרסום, ההעצמה של הדברים – שם, על-פי תפיסתי, 'ידיעות אחרונות' חרג מהסביר".

הסנגורית ניסתה לגרום לשמרון להודות שבניגוד לעדות שנתן בחדר החקירות ובבית-המשפט, בזמן אמת הוא כלל לא הזהיר את נתניהו מפני סחיטה. היא הסתמכה על עד המדינה של ארי הרו, שנכח בהתייעצויות של שמרון עם נתניהו ולטענתה כלל לא הזכיר את תרחיש הסחיטה – והצביעה על זיכרון כוזב שנכלל בעדותו של שמרון.

בחקירתו הראשית טען שמרון שלקראת סוף 2014, כשנתניהו זימן אותו להתייעצות בנוגע לשיח עם מוזס, הוא פגש בפאטיו של המעון הרשמי בירושלים את דב איכנולד, המנכ"ל והעורך הראשי של ידיעות-ספרים, שותפו של מוזס בהוצאה, שהוא מקורב משותף של המו"ל וראש הממשלה. לטענת צוות ההגנה של מוזס, שמרון בִלבל בין סבב השיחות של 2014 והסבב שקדם לו, שהתקיים ב-2013. לטענת הסנגוריות, וגם לפי עדותו של איכנולד, הצדדים הסתייעו בו רק בסבב של 2013.

ארנון (נוני) מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות" ונאשם מס' 4 במשפט המו"לים, היום בבית-המשפט המחוזי בירושלים (צילום: איתמר ב"ז)

מה משמעות הדבר? עו"ד ניב-סבאג גרסה שלא מדובר בטעות תמימה. היא ציינה שלפי כתב האישום נתניהו הוא זה שיזם את הפגישות עם מוזס, וטענה ששמרון מנסה להציג מצג הפוך שלפיו היוזמה הגיעה ממוזס, באמצעות המתווך איכנולד. "כבר בחקירה, כמו כאן, בבית-המשפט, עמדת על כך שדובי היה בפגישות ב-2014 – כי היה לך חשוב להציג את נוני כמי שיוזם פגישה שתכליתה סחיטה, דבר שהוא פשוט לא נכון", הטיחה בו.

"אני מוחה נגד האמירה הזאת", הגיב שמרון. "אני אומר דברים לפי מיטב זכרוני, לא מתוך רצון לייצר מניפולציה כזאת או אחרת. כך אני זוכר את הדברים. אם אני טועה בציר הזמן, בין פגישה מסוימת שאיכנולד ואנוכי השתתפנו בה לבין פגישה אחרת, אז יש לי טעות – אם אני טועה. אבל כך אני זוכר את זה.

"היום, אחרי כל הדברים שאתם מביאים בפני, יש לי איזה ספק בעניין, אבל זה הזיכרון שלי, שתקוע לי בראש. יש לי סוג של זיכרון צילומי של פגישה עם דובי איכנולד בפאטיו בבלפור. את אומרת לי שהיא התקיימה ב-2013, אבל לי היא מתחברת עם 2014. זה לא משנה את הזיכרון הצילומי שלי, שיכול להיות שהוא שגוי".

צללים של ארנבים

עו"ד ניב-סבאג התעקשה שבכל הנוגע למוזס ו"ידיעות אחרונות", שמרון ונתניהו ראו צל הרים כהרים. כדי לבסס זאת הקריאה קטע מתוך תמליל חקירה מ-2017 שבו מתאר שמרון את תפיסת המציאות של ראש הממשלה ככזו ששבויה בידי חוג קטן של מקורבים ולחשנים. נתניהו, הסביר לחוקרים, מוקף באנשים שמזרימים אליו "כל מיני אינפורמציות" ומאכילים אותו בהודעות פקסימיליה ומסרים קדחתניים: "הוא עומד לסחוט אותך", למשל.

בתוך תא הדהוד כזה, האפקט הנפשי לעתים קרובות מתנתק מהעובדות. "כשאתה רואה מקל וחושב שהוא נחש – אתה מגיב פיזיולוגית כאילו הוא נחש", סיכם שמרון בחקירתו.

בדיון שהתקיים היום ביקשה ממנו הסנגורית לחזור לציטוט הזה ולהבהיר שהתפיסה שלו של "ידיעות אחרונות" כמכשיר פוליטי היא עניין סובייקטיבי ואינה מבוססת על עובדות. שמרון השיב לה באלגוריה: "יש ספרי ילדים מופלאים בנושא הזה. אתה רואה משהו ואתה חושב שהוא מאיים עליך, למרות שבעצם זה רק צל של ארנב. אם אתה כילד מפחד מפילים, והצל של הארנב נראה לך כמו פיל – אתה מגיב כמי שיש מולו פיל".

"אז אני מבינה שכשאתם מדברים על כך שנוני מוזס משתמש ב'ידיעות אחרונות' ככלי להפעלת כוח – בין אם זה כוח פוליטי או כוח אחר – זו תפיסה שהיא בגדר מחשבה, תחושה, השערה, פרספציה", הציעה הסנגורית.

"לא", אמר שמרון, וחזר על ההסבר שלפיו ניתן לנצל לרעה גם פרסומים עיתונאיים לגיטימיים.

"חלק מהנחש זו המחשבה שנוני מוזס שולט על כלי תקשורת אחרים?", שאלה הסנגורית.

"לא שולט, אבל משפיע", השיב שמרון.

"זו קונספציה שחייתם על-פיה, אתה ונתניהו? שנוני משתמש בכלי תקשורת אחרים?".

שמרון השיב בחיוב, וחידד: "זו פרספציה שחיינו בה".

דוד שמרון, עורך-דינו ואיש סודו של בנימין נתניהו, על שער "7 ימים". 23.4.2010

על ה"פרספציה" הזאת, טענה הסנגורית של מוזס, השפיעה גם העובדה ששמרון עצמו ספג סיקור ביקורתי מ"ידיעות אחרונות". הדוגמאות שלה היו תחקיר של העיתונאים שחר גינוסר ואמיר שואן מ-2010, שקיבל את כותרת השער "הון, שלטון ושמרון", והדיווחים על מעורבותו בפרשת הצוללות, שכמה מהם הוצגו על המסכים באולם.

"הפרסומים האלה השפיעו עליך באיזשהו אופן?", שאלה עו"ד ניב-סבאג.

"באיזשהו אופן ודאי", השיב שמרון, ומיד ניגש לשלול את הרמיזה של הסנגורית. "למדתי לאורך השנים שמי שנמצא בסביבתו של מר נתניהו צריך להתרגל שהוא חוטף מדי פעם אש. זה בא עם הטריטוריה. יכולתי באופן נקודתי להצביע על טעויות, דברים לא נכונים או כאלה שאין להם שום קשר עם המציאות – אבל בסדר. זה לא גרם לי איזה זעזוע עמוק או משהו כזה".

לדבריו, מרגע שנחשפה פרשת הצוללות ב-2016 הוא החליט להתרכז במאבק על חפותו ולהבליג על הסיקור העיתונאי: "קיבלתי עם עצמי החלטה שמנקודת המבט שלי אין מנוולים ואין רשעים, אני לא רב עם התקשורת ולא עם אף אחד – יש את חקירת 'תיק 3000', אני אעבור אותה בשלום, אבל ברור לי שבדרך אני צריך לזחול מתחת להרבה קונצרטינות ולהישרט הרבה. זה חלק מהחיים, וכך קיבלתי את זה. זה לא עבר לידי, אבל זה לא היה דבר שהשפיע עלי בצורה מהותית".

"לא היה לי כעס", הוסיף בהמשך. "היה לי כעס על פרסומים שקריים ספציפיים, אבל בגדול זה שהנושא סוקר ופִרסמו את שמי ותמונתי בצורה מאוד לא מחמיאה, זה בסדר. זה לא נראה לי דבר שלעיתונות אסור לעשות. לגיטימי. יש חקירה, ומותר לפרסם – אסור לעבור גבולות מסוימים".

בסוף הדיון, כשהשופטים שִחררו את שמרון, הוא חייך חיוך רחב, ניגש לנאשם מוזס – שאותו, לדבריו, פגש עד היום רק פעם אחת בשנות התשעים – לחץ את ידו בחום וטפח בעוצמה על שכמו. לאחר מכן מיהר שמרון החוצה והותיר את הצדדים להתדיין על ההיבטים הטכניים של המשפט.

67104-01-20