על רקע חידוש המשא ומתן בקטאר וקהיר על עסקה לשחרור החטופים, דיבר שר הביטחון יואב גלנט ביום רביעי (10.7), בטקס סיום הלימודים במכללה לביטחון לאומי, על המחויבות להחזרתם הביתה.
"מוטלת עלינו החובה להשיב את החטופים אל ביתם", אמר גלנט, "זהו ציווי מוסרי עליון - וזוהי מטרת מלחמה מוצהרת. פעולתה הנחושה של מערכת הביטחון יצרה את התנאים למהלך להשבת החטופים. נפתח בפנינו חלון הזדמנויות מוגבל לממש את חובתנו הערכית והמוסרית להשבת חטופים [...] התנאים שייווצרו בעקבות העסקה יקדמו את האינטרסים הלאומיים והביטחוניים שלנו [...] על הסיכונים שעלולים להיווצר - צה"ל וכוחות הביטחון יודעים לגבור. לצד הפעולה להכרעת חמאס ראוי, נכון וצריך לעשות עסקה".
תגובתו של ראש הממשלה נתניהו היתה להציג את גלנט כחתרן בלתי נלאה, שפועל ממניעים פוליטיים לפרק את הקואליציה. כל כך התרגלנו לשיח הזה של נתניהו, שהדברים חולפים ליד האוזן, אבל שווה להתעכב על הנקודה הזו.
האמת היא, שגלנט לא דיבר בטקס בתור פוליטיקאי, פשוט משום שהקריירה הפוליטית של גלנט גמורה, אם או בלי ועדת חקירה ממלכתית. על אף שהמונים יצאו לרחובות בעקבות פיטוריו במרץ בשנה שעברה והוא גם זוכה לעדנה ציבורית מסוימת לנוכח עמדתו בסוגיית גיוס החרדים, בתור שר ביטחון הוא אחראי ישיר להיערכות ולהתנהלות של מערכת הביטחון לפני ואחרי ה-7.10. הוא נושא באחריות לכך שהמוני ישראלים נרצחו, נחטפו, הותקפו מינית, נשרפו ופונו מבתיהם בדרום ובצפון.
גלנט לא דיבר בטקס כפוליטיקאי אלא כנציג - אם תרצו, שופר - של מערכת הביטחון. הוא השמיע את חוות הדעת המקצועית שלה לפיה עסקה לשחרור החטופים מקדמת את האינטרסים הלאומיים והביטחוניים של מדינת ישראל, וכי היא תוכל להתמודד עם הסיכונים שייווצרו בעקבותיה.
מדוע הבכירים במערכת הביטחון אינם משמיעים בקולם לציבור עמדה מקצועית ברורה בעניין העסקה לשחרור החטופים? הביקורת בעניין מוצדקת, אך צריך לזכור שישנם גם סיכונים אמיתיים הכרוכים בכך.
מאז שגנץ ואייזנקוט עזבו את הממשלה ו"קבינט המלחמה", אין יותר טעם לדבר על יחסי ה"דרג המקצועי" וה"דרג המדיני" אלא רק על יחסי הדרג המקצועי עם נתניהו. זאת מאחר שה"דרג המדיני" איננו עוד המכלול של הממשלה ושריה, הקבינט המדיני-ביטחוני וגם הפיקוח של ועדת חוץ וביטחון בכנסת, אלא אך ורק נתניהו עצמו. נתניהו שממשיך להיות ממוקד באינטרס האישי שלו בהארכת המלחמה.
מה אכפת לנתניהו אם חטופים וחיילים ממשיכים להיהרג ברצועת עזה אם הוא יכול להמשיך להשתמש במלחמה כתירוץ לדחות את עדותו בתיקי האלפים, ובעיק את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית וקיום בחירות?
אם צמרת מערכת הביטחון תשמיע בפומבי עמדה מקצועית הסותרת לחלוטין את עמדת ה"דרג המדיני", כלומר את נתניהו, זו עלולה להיות הזדמנות הפז שהוא חיכה לה – להדחת ראשי מערכת הביטחון ומינוי במקומם של מעריציו ומשרתיו.
מכונת הרעל של נתניהו וסביבתו כבר מכינה את הקרקע הציבורית לכך מזה חודשים ארוכים. לפני ואחרי ה-7.10 המכונה הפיצה תיאוריות קונספירציה על "הפיכה צבאית", "בוגדים מבפנים" ו"דיפ-סטייט" במערכת הביטחון. מאז ה-7.10 המכונה תוקפת כל מי שמעזים להשמיע את קולם בפומבי או כ"מקורות" לתקשורת כ"תבוסתניים" ו"נכנעים לחמאס".
לעיתים נתניהו מגיב בקולו. כך למשל, בתגובה לדבריו (19.6) של דובר צה"ל דניאל הגרי שלא ניתן להשמיד את ארגון החמאס כרעיון, נתניהו אמר ש"צה"ל מחויב להשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של הארגון" ובכך רמז שהגרי עצמו או גורמים אחרים בצה"ל חותרים נגד מטרות המלחמה. כאשר העיתונאי רונן ברגמן דיווח ב"ניו יורק טיימס" (2.7) שבכירים בצה"ל רוצים בהפסקת אש בעזה, נתניהו אמר, "אנחנו לא נכנעים לרוחות תבוסה לא ב'ניו יורק טיימס' ולא בשום מקום אחר. אנחנו חדורים ברוח הניצחון".
בזמנים "נורמליים" היה ראוי לאזן בין העמדה של ה"דרג המקצועי" ל"דרג המדיני", אולם בזמנים נורמליים ישנו "דרג המדיני". בזמננו אנו, כל שנשאר הוא נתניהו עצמו ששקוע כולו בניגוד עניינים. על הציבור הישראלי – ימין, מרכז ושמאל – להעדיף את עמדת ה"דרג המקצועי", כלומר מערכת הביטחון, שמושמעת על ידי השר גלנט.