ממשלת נתניהו ממשיכה בניסיונות חקיקה המיועדת להשתלטות פוליטית על התקשורת. לצד שלל חוקים - מחוק שיאפשר כליאת עיתונאים, דרך חוק להפלת רשת האינטרנט ועד לחוקים ייעודיים להטבה עם ערוץ 14 - הונח השבוע על שולחן הכנסת גם חוק שמטרתו להלאים את מדידת הרייטינג ולהעבירה לשליטת הממשלה.
מידת הרייטינג של תוכניות טלוויזיה בישראל נעשית באמצעות טכנולוגיה בשם פיפל-מיטר (People-Meter) המקובלת בעולם ונמצאת בשימוש מאז שנות ה-80'. הריטינג הוא כלי חשוב בשוק הטלוויזיה שכן ממנו נגזרים תעריפי הפרסום בערוצים השונים. הוועדה הישראלית למדרוג, גוף בלתי תלוי הממומן על ידי גופי השידור והמפרסמים, מבצעת כל שנה התאמות לאור נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובוחרת מדגם מייצג של קהל בעלי מקלטי הטלוויזיה בישראל. מדובר ב-700 משקי בית הכוללים 2,200 ישראלים.
ביום ב' השבוע הניח ח"כ שלום דנינו (הליכוד) על שולחן הכנסת את "הצעת חוק חובת הצגה של נתוני צפייה לצופה". בדיקת הצעת החוק מעלה כי מדובר בניסיון לבטל בפועל את הצורך בוועדת המדרוג וההסתמכות על הלשכה לסטטיסטיקה, גוף סטטוטורי שאמור להיות לא-פוליטי, ולהעביר את השליטה על קביעת הרייטינג של הערוצים בישראל לידי פוליטיקאים – ובראש ובראשונה לידי שר התקשורת שלמה קרעי.
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי טכנולוגיית הפיפל-מיטר אינה מתאימה עוד לעידן הדיגיטלי, וכי יש צורך לעבור לכלי מדידה מדויקים יותר. השינויים בהרגלי הצפייה בעידן הדיגיטלי אכן מציבים אתגר בפני מדידת הרייטינג, אולם הצעת החוק כלל אינה מטפלת בהם. כל שהיא עושה הוא להעביר את השליטה במדידה לשר התקשורת.
לפי הצעת החוק של חבר הכנסת מהליכוד, "השר יקבע מערכת, אחת או יותר, למדידת נתוני צפייה, שעל בסיס נתוניה יציג משדר טלוויזיה נתוני צפייה לצופה" כאשר על השר להתחשב ברמת הדיוק של המערכת, נתונים עליהם מתבססת המערכת, יכולת פילוח אוכלוסיות, ויכולת מדידת נתוני צפייה באמצעים דיגיטליים שונים.
החוק של דנינו ממשיך להכפיף את כל תהליך קביעת הרייטינג בישראל לשליטת שר התקשורת ושליטת הקואליציה, "השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ייקבע הוראות לעניין אופן הצגתם של נתוני הצפייה, ובכלל זה הוראות לעניין זמני שידור נתונים, גודל מזערי של הנתונים ועיצובם", כלומר השר ישלוט אפילו באופן בו חייבים להציג הערוצים את הנתונים על המסך, כשהצעתו דורשת את אישור ועדת הכלכלה שבכנסות האחרונות נשלטת בידי הקואליציה באופן קבוע.
"חוק קרעי" חוזר בתחפושת אחרת
סוגיית "הלאמת הרייטינג" לידיים פוליטיות נכללה בחוק השידורים אותו ניסה השר שלמה קרעי לקדם בקיץ הקודם, ושנועד להכפיף את אסדרת שידורי הטלוויזיה בישראל לדרג הפוליטי, לחסל הסדרים שנועדו לשמור על עצמאות עיתונאית ולהיטיב עם ערוצים המשרתים את הממשלה.
החוק ספג ביקורת חריפה וגינויים מקיר לקיר וקומם עליו את כלל הגופים הפועלים בתחום התקשורת: איגודים מקצועיים, גופים אזרחיים, הרגולטורים, מומחים לאסדרת תקשורת וגופי השידור עצמם (מלבד ערוץ 14). קרעי נאלץ לגנוז את החוק אולם מאיים להמשיך ולקדם אותו. במקביל ממשיכה הממשלה בטקטיקה אותה היא מיישמת גם ביחס לשאר חוקי ההפיכה המשטרית: פירוק חבילות חוקים ממשלתיות להצעות חוק בודדות.
באופן זה, מקווים בממשלה, ההצעות הבודדות לא ימשכו תשומת לב ולא יעוררו התנגדות ציבורית. בנוסף, הממשלה מקדמת את החוקים בתור הצעות חוק פרטיות, שאינן צריכות לעבור את משוכת הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה
הלאמת הרייטינג היתה רק סעיף אחד, גם אם קיצוני ביותר, בחוק קרעי, אולם ההתנגדויות הרבות שהוגשו לחוק התייחסו אליה בהרחבה והסבירו עד כמה היא הרסנית.
ועדת המדרוג עצמה, גוף בלתי תלוי הממומן על-ידי הערוצים והמפרסמים, הדגישה בהתנגדות שהגישה כי רוסיה של פוטין היא המקום היחיד בעולם בו המדינה שולטת בנתוני הצפייה, וכי ההצעה לא-דמוקרטית, לא ישימה ותפגע בתחרות.
"הצעת משרד התקשורת היא להלאים את נתוני הצפייה ולפתוח פתח לבצע בהם מניפולציות פוליטיות ואחרות", קבעה הוועדה, פתח שנותר פרוץ לרווחה גם בהצעת החוק של ח"כ דנינו – מהיכולת של השר לקבוע מכשיר מדידה הנוח לגורמים שהוא מעוניין לחזק, ועד ועדת הכנסת שבשליטת הקואליציה שיכולה לקבל החלטות על נראות פרסום הנתונים.
ההתנגדות של ועדת המדרוג הוגשה בשם החברות בה: קשת (ערוץ 12), רשת (ערוץ 13), תאגיד השידור (ערוץ 11), ערוץ 9, הלא טי.וי, ערוץ 24, איגוד חברות הפרסום (המאגד, לפי הוועדה, כ-30 משרדי פרסום המרכזים כ-80% מהפעילות בשוק) ואיגוד השיווק הישראלי.
גם בתאגיד השידור הישראלי ציינו בהתנגדות שהגישו כי "להסדר המוצע אין אח ורע בשיטה הדמוקרטית. מנתונים שנאספו על ידי ועדת המדרוג מ-56 מדינות מובילות בעולם – 29 מדינות באירופה, 10 באסיה, 15 בדרום אמריקה, 2 בצפון אמריקה (ארה"ב וקנדה) – עולה כי באף אחת מהן, למעט רוסיה, הממשלה אינה עוסקת ישירות בנתוני המדרוג".
"אין לאפשר לממשלה – שהיא באופן מתבקש, מושא סיקור מרכזי בתחום התוכן החדשותי עיתונאי, לשלוט במדידת נתוני הצפייה ועיבודם, אלא יש להשאיר פרקטיקה זו בידי גורמים חיצוניים לממשלה. יש למצוא דרך אחרת כדי להתמודד עם הכשלים שקיימים בשיטה הקיימת", קבעו בלובי 99 בהתנגדות שהגישו.
ד"ר תהילה אלטשולר-שוורץ מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ועו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה" ושל "העין השביעית", התייחסו בהרחבה בהתנגדות שהגישו לחוק ל"הלאמה המתוכננת של מדידת הרייטינג וההשתלטות הממשלתית על נתוני הצפייה" וקבעו כי מדובר ב"הסדר פסול ובעייתי".
לדבריהם, "הכנסת שיקולים פוליטיים לתוך מדידה מקצועית תיצור משבר אמון מול האזרחים ומול המפרסמים – מדידת המידרוג צריכה להיעשות באופן מקצועי ונטול פניות ולא ניתן לבצע אותה באמצעות גוף הנמצא בשליטה פוליטית". זו הסיבה, הסבירו, להדגשת עצמאותם של גופי איסוף ועיבוד מידע כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או מחלקת המחקר של בנק ישראל וכיוצא בהם.
בנוסף, "ההסדר יוצר מאגר מידע רגיש על נתוני צפיה ועמדות פוליטיות של אזרחי המדינה בתוך רשות שלטונית פוליטית". לפי תזכיר החוק של קרעי, משרד התקשורת יוכל לאסוף מידע בנוגע לנתוני צפיה וצריכה של תוכן חדשותי בישראל. "מדובר במידע אישי רגיש מפני שהוא חושף הרגלי צפיה של אזרחי ישראל בפלטפורמות אודיו ויזואליות, דבר שעשוי ללמד באופן ישיר על עמדותיהם הפוליטיות ועל עמדות שלהם בתחומים נוספים. אין להתיר זאת בשום פנים ואופן".
הלאמת הרייטינג "מייצרת פגיעה בזכויות ומהווה בזבוז של תקציב המדינה שלא לצורך", קבעה גם התנועה לאיכות השלטון בהתנגדות שהגישה לתזכיר החוק. במכון זולת כתבו כי "העברת השליטה במדידת הרייטינג למועצה פוליטית תיתן בידה את האפשרות להטות את נתוני הצפייה, בידיעה שעל בסיסם נקבעות הכנסות הערוץ. כך יהא בכוחה לחזק, להחליש ואף להביא לסגירתם של ערוצים, כפי שיחפוץ השר והשלטון".
גם מועצת העיתונות הצהירה בזמנו שהיא מתנגדת נחרצות לקידום רפורמת קרעי, ובהתייחסות להלאמת מדידת הרייטינג טענה כי מדובר ב"תופעה שאינה דמוקרטית בעליל" והדגישה כי "מתן כוח כזה בידי פוליטיקאים או הממונים מטעמם עלול לעוות את שוק התקשורת, ולהביא לקידום אמצעי תקשורת המועדפים על השלטון ואף עלול לגרום לאמצעי תקשורת אחרים לצנזורה עצמית, או לשינוי תכנים כדי ליהנות מהכנסות שהן נגזרות מהרייטינג".