עו"ד דוד שמרון, קרוב משפחתו ומקורבו האולטימטיבי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נקלע אתמול (9.7) בחקירתו הראשית במשפט המו"לים לכמה רגעים של מבוכה.

סתירה חזיתית בין שני מסמכים עליהם הוא חתום – האחד חוות דעת שבה נטען כי שאול אלוביץ' הוא רק "מכר" של נתניהו, והשני כתב תשובה שבו טען כי דווקא יש בין השניים "חברות ארוכת שנים" – הובילה אותו להודות שהדברים לא מתיישבים זה עם זה. בחקירתו במשטרה כמעט אישר בפה מלא שנתניהו הסתיר ממנו את תמונת המצב האמיתית של יחסיו עם אלוביץ'.

זאת ועוד, בחלק אחר של החקירה הראשית נאלץ שמרון להודות כי לו היו אומרים לו שנתניהו ובני משפחתו מבקשים מאלוביץ' בקשות בנוגע לסיקור שלהם באתר החדשות שבשליטתו, "וואלה", אפשר שהיה משנה את חוות דעתו שלפיה אין כל ניגוד עניינים בכהונתו של נתניהו כשר תקשורת, האמון גם על אסדרת חברת בזק שבשליטת אלוביץ'. בחקירתו במשטרה אף אמר נחרצות כי לא היה מספק חוות דעת שלפיה אין ניגוד עניינים.

אתמול, לקראת סוף הדיון בבית-המשפט המחוזי בירושלים, החלה החקירה הנגדית של שמרון בידי עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של ראש הממשלה נתניהו בפרשה המכונה "תיק 4000". היום, מעט לאחר תחילת יום הדיונים, היא הסתיימה.

בסד הזמנים הקצר הזה הצליח עו"ד בן-צור, בהופעתו האחרונה כבא-כוח נתניהו, לחלץ משמרון כי למעשה אין כל פער בין שני המסמכים, כי נתניהו לא הסתיר ממנו דבר, וכי גם לו היה נדרש לכתוב כעת חוות דעת בדבר ניגוד עניינים אפשרי, אחרי ששמע את כל מה ששמע על יחסי נתניהו-אלוביץ', לא היה מגיע למסקנה שונה.

בנימין נתניהו נכנס למליאת הכנסת, בחודש שעבר (צילום: חיים גולדברג)

לא ברור אם השופטים ישתכנעו משינוי הגרסה, אבל מבחינת ההגנה לפחות היא נעשתה. כדי להפוך את העדות על פיה הציג עו"ד בן-צור לשמרון ולבית-המשפט את האופן שבו הגיעה הגרסה בדבר "חברות ארוכת שנים" אל כתב התשובה שעליו חתם העד.

חוות דעת שכתב היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, על ניגוד העניינים של נתניהו ביחס לאלוביץ', הסתמכה על מסמך שקיבל מהיועמ"שית של משרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית ברנע-פרגו, ששמעה מפי נתניהו עצמו כי בינו לבין אלוביץ' ישנה "חברות ארוכת שנים" וביטויים נוספים שמצאו את עצמם במסמך שעליו חתם שמרון. העד אישר כי ככל הנראה אחד מהמתמחים במשרדו העתיק את המשפטים הללו מחוות הדעת של מנדלבליט אל כתב התשובה.

עו"ד בן-צור עמד על כך שגם לפי הגרסה בדבר "חברות ארוכת שנים" לא מדובר בחברות קרובה המובילה לניגוד עניינים. שמרון הסכים. הוא אישר כי הוא מכיר היטב את הסביבה החברתית הקרובה של נתניהו, ולא ראה ביחסים בין אלוביץ' לראש הממשלה "איזו קרבה מיוחדת". לדבריו, היתה זו "היכרות, לא מעבר לזה".

עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של נתניהו (צילום: חיים גולדברג)

לדברי שמרון, אילו במשטרה היו מראים לו כי המשפטים בדבר "חברות ארוכת שנים" הגיעו לכתב התשובה לעתירה מתוך חוות הדעת של היועמ"ש, היה משיב במשטרה כפי שהוא משיב כעת בחקירה הנגדית, ולא אומר, באופן שאותו הגדיר "פזיז", כי היה משנה את חוות דעתו.

"השאלה", חידד השופט משה בר-עם, "היא האם בעקבות השאלות של מר בן-צור והנתונים שכן הובאו, איך אדוני היה נוהג בחוות הדעת?".

"אני סבור כך", השיב שמרון, "חשבתי על זה מאז שאדוני שאל ועד עכשיו, הנושא הזה עבר בראשי, ואני עדיין חושב... אתמול דיברנו די בהרחבה על סוגיות החברות למיניהן והמרחקים ומד המרחק וכו'. אני עדיין, לאור זה כשאומרים לי שצריך לתחזק חברות על-ידי פגישות תקופתיות, זו לא חברות אמיצה אם צריך לתחזק חברות על-ידי דבר מלאכותי כזה או אחר, זה לא חברות עמוקה. חבר אמיתי לא צריך לתחזק".

בכך כיוון שמרון למשפט אחר שמופיע בתשובה לעתירה שהכין בשמו של נתניהו: "חברות זו עם המשיב 3 [אלוביץ'] קיימת מזה כשני עשורים וכמו כל חברות בין בני אדם – מתוחזקת היא על-ידי פגישות תקופתיות בהשתתפות ראש הממשלה, המשיב 3, נשותיהם ואחרים".

כפי שניתן לראות, בעבר טען שמרון כי כל חברות בין בני אדם מתוחזקת על-ידי פגישות תקופתיות. היום, בבית-המשפט, טען כי רק חברות שאינה אמיצה או עמוקה צריך לתחזק.

מכל מקום, השופט בר-עם לא הסתפק בתשובה המעורפלת וחזר ודרש לדעת מה שמרון היה עושה כעת לו נדרש להכין חוות דעת על יחסי נתניהו-אלוביץ'.

"השאלה היא הרף", השיב שמרון, "האם יש מעבר של הרף או אין, והמסקנה שלי, כשאני רואה את כל החומרים האלה וקורא את כל מה שהיה כאן, ומה שנעשה במשרדי – הרף לא נעבר. הרף של החברות הקרובה, של היחסים המיוחדים, לא נעבר, וזו השאלה שהיתה שאלת המוקד. אם ברגע זה אני צריך לכתוב עוד פעם חוות דעת, יכול להיות שאכתוב טיפה אחרת, אשנה כל מיני דברים, שום דבר לא מושלם, אבל המסקנה שלי היא זהה – מאחר והרף לא נעבר, אין מניעה".

אני עם חברים קרובים מאד שלי לא נפגש בתדירות כזו, ואני לא ראש ממשלה עסוק מעל הראש. ומה שעוד יפה אצל השקרנים שמשום מה בדיוק כאשר ארדן סיים להיות שר תקשורת מספר הפגישות קפץ פי שניים. ואלו רק פגישות בבלפור pic.twitter.com/fT5IY3GZhi

— Shachar Ben Meir (@shacharbm) July 10, 2024

לקראת סוף חקירתו של שמרון בידי עו"ד בן-צור התייחס העד לדברים שאמר לחוקר צחי חבקין בשנת 2019, כשחבקין חקר אותו בפרשת הצוללות וכלי השיט, המכונה "תיק 3000".

שמרון סיפר כי אחרי שקרא את ההדלפות על חקירתו שלו במשטרה ב"תיק 4000" הוא היה "מאוד מוטרד עם עצמי כלפי עצמי ברמת האינטגריטי הכי עמוקה שיש", כדבריו, וזאת לנוכח "שני מסמכים לכאורה סותרים ששניהם חתומים בחתימת ידי". בעקבות זאת הלך לבדוק את המסמכים מחדש, ראה את חוות הדעת של מדלבליט, קרא שוב את המסמכים שעליהם חתם והבין מה מקור הניסוחים.

עוד סיפר שמרון כי חש שעשו לו "תרגיל". אותו חבקין, שחקר אותו ב"תיק 3000", אמר לו בחקירתו ב"תיק 4000" כי בתשובה לעתירה נטען שבין נתניהו לאלוביץ' יש "קשרי חברות עמוקים ומשמעותיים". בכתב התשובה, טען שמרון בבית-המשפט, "נאמר הפוך מאשר קשרים עמוקים". כשפגש את חבקין בחקירת פרשת הצוללות וכלי השיט אמר לו: "פעם אחת כבר עשיתם לי תרגיל, הקראתם לי משהו לא מדויק".

"כשצחי מזמין אותי", סיפר שמרון בבית-המשפט, "מצאתי לנכון להגיד לו את זה. הוא קטע אותי, אבל אני יודע שאני כבר כמה שנים מוטרד מהעובדה שאני חתום על שני מסמכים שלכאורה יש ביניהם סתירה...".

"אבל אין סתירה!", התפרץ עו"ד בן-צור.

"עכשיו אני יודע שאין סתירה", אישר שמרון.

"כלומר מה שאמרת כאן, בחקירה הנגדית, זה הדברים שאמרת לחוקר ב-2019 [בחקירת 'תיק 3000']", המשיך עו"ד בן-צור.

"נכון" אישר שמרון.

"ולכן אין שום פער בין כתב התשובה לבין חוות הדעת", המשיך עו"ד בן-צור, "ולכן לפי כל המסמכים שהראיתי לך, כשאתה בוחן את הכל, המסקנה היא שנתניהו לא הסתיר ממך שום דבר".

"נכון", אמר שמרון.

ושוב השקר הזה

רוב יום הדיונים הוקדש לחקירה הנגדית של עו"ד עמית חדד, בא-כוחו של נתניהו בפרשות המכונות "תיק 1000" ו"תיק 2000" ומי שעתיד להיכנס לנעליו של עו"ד בן-צור כשתגיע עת פרשת ההגנה ב"תיק 4000".

אתמול, בחקירה הראשית, סיפר שמרון כי נתניהו זימן אותו לשיחות ייעוץ לקראת רצף הפגישות עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס שמהן נולד "תיק 2000". לדברי שמרון, נתניהו אמר לו כי מוזס מבקש לסחוט אותו, ועל כן ייעץ לראש הממשלה להקליט את השיחה. שמרון גם הציע לנתניהו להיזהר בדבריו, כך שלא ישתמע שהוא מסכים לכרות עסקה עם המו"ל. "אמרתי לו לעולם לא לייצר מצב של קוויד-פרו-קוו, של דבר תמורת דבר, כי זה רע", העיד שמרון אתמול.

לכאורה, יש כאן עדות למודעות של שמרון, ומכאן גם של נתניהו, לכך שהשיחה עם מוזס עלולה לגלוש לפלילים. את המוקש הזה ביקש עו"ד חדד לפרק.

הצעד הראשון היה להבהיר כי שמרון, אף שהיה מקורב מאוד לנתניהו, הקפיד שלא לייעץ לו בעניינים שמהם נדף אפילו ניחוח קל של פליליות. לפי עו"ד חדד, שמרון ייעץ לנתניהו בזירה הפוליטית, הציבורית, אך בכל פעם שנזקק ראש הממשלה לעצה במישור הפלילי פנה לעו"ד יעקב וינרוט. שמרון העיד כי גם אם נתניהו ניסה להתייעץ איתו בנושא שנוגע לפלילים היה הוא עצמו מפנה אותו לעו"ד וינרוט. "הוא המומחה לעניין, אני רחוק מלהיות מומחה לעניין", נימק.

הנאשם נוני מוזס באולם משפט המו"לים, פברואר 2024 (צילום: אורן פרסיקו)

נתניהו, כך הדגיש עו"ד חדד, חשש מאוד מכל בדל של פליליות ולכן היה מזעיק את עו"ד וינרוט גם במקרים הקלושים ביותר. "למשל פעם היה חשש, אני חושב שהוא חשש מוגזם מאוד, על שאלת מיחזור הבקבוקים בבית ראש הממשלה", אמר הסנגור. "אתה זוכר?".

"כן", אישר שמרון תוך כדי שהוא צוחק. בהמשך אישר כי "אפילו שזה חשש רחוק, ד"ר וינרוט הוקפץ כדי לחשוב על כל ההיבטים, שמא יש משהו פלילי בעניין".

"שאלת מיחזור הבקבוקים", יש לציין, התבררה כמה שנראה כמעשה גניבה: רעיית ראש הממשלה לקחה לכיסה אלפי שקלים מפדיון בקבוקים ריקים שנקנו עבור המעון הרשמי מכספי המדינה. כמו במקרים אחרים שבהם התגלה חשש לפלילים במעשיה של שרה נתניהו, הפרשה טויחה. היא הסתיימה בכך שבני הזוג העבירו לאוצר המדינה 4,000 שקל. אב הבית של מעון ראש הממשלה העריך כי הסכום האמיתי היה גדול פי שישה.

עו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו (צילום: יונתן זינדל)

בהמשך החקירה טען עו"ד חדד כי באותה תקופה לא העלה איש בדעתו כי לכל הנושא של יחסי פוליטיקאים ותקשורת יש מימד פלילי. שמרון אישר והוסיף כי ידע שנתניהו מדבר דרך קבע עם שלדון אדלסון ועורכי "ישראל היום" בנושאי סיקור, אבל לא ראה בכך כל ניגוד עניינים. הסנגור והעד לא עמדו על ההבדל שבין אדלסון, שאין לו עסקים בישראל, לבין אלוביץ', שהתאגיד שבו שלט הושפע ישירות מהחלטותיו של נתניהו כשר תקשורת.

עוד בהקשר זה הדגיש שמרון כי הוא לא ראה ב"ישראל היום" את "עיתון הבית" של נתניהו. "הוא היה עיתון אוהד יחסית למה שמכונה הימין ולמר נתניהו", טען שמרון, "אבל הוא לא היה חד-חד-ערכי או חד-חד-צדדי". בפועל, "ישראל היום" זכה לכינוי "ביביתון" ונודע בכך שאין כמעט אפשרות למצוא בו ביקורת על ראש הממשלה. בנוסף שימש כלי להתקפות על יריביו הפוליטיים של נתניהו, גם מימין, שכינו אותו לא פעם בכינוי "פראבדה".

מבחינת שמרון, כך העיד ואישר לסנגור, לא היה גם כל פסול בניסיון של נתניהו להשפיע על שוק התקשורת בישראל. בין אם בשיחות עם מו"לים ובין אם בניסיון לאתר משקיעים שירכשו כלי תקשורת "עוינים", כלומר כאלה שהביעו ביקורת על ראש הממשלה נתניהו, כדי שישנו את קו הסיקור.

"הוא ראה תקשורת שכולה, כמעט כולה, מצויה בצד פוליטי אחד ומייצרת שיח ציבורי אחיד, שיש לו פנייה פוליטית מסוימת", אמר שמרון על ראש הממשלה נתניהו, "והוא רצה לגוון את התקשורת הישראלית, הוא חשב שהסגירות, המונוליתיות, שלילית, ורצה לפתוח את זה, להרחיב, לגוון".

בפועל, נתניהו הוכיח פעם אחר פעם כי כל רצונו בתקשורת נאמנה לו אישית ולא בתקשורת שמרנית-ימנית אידיאולוגית, כך מהעשור הראשון של "ישראל היום" ועד ערוץ 14 של ימינו. הדבר לא הפריע לשמרון לטעון כי נתניהו "תמיד דיבר על מגוון דעות, לא רק על יצירת כלים שתומכים בדעתו, אלא על יצירת מגוון דעות".

שלדון ומרים אדלסון במהלך ביקור בירושלים, מאי 2008 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

כדי לשבור את "מונופול הדעות", המשיך שמרון ואישר את דברי עו"ד חדד, נתניהו "ניסה לעודד בעלי הון בעלי נטייה אחרת לקנות גופי תקשורת קיימים ולהקים גופי תקשורת חדשים". שמרון לא הסביר כיצד הדבר מתיישב עם העובדה שנתניהו עודד גם את המיליארדר ארנון מילצ'ן להיכנס לתחום התקשורת בישראל, אף שאינו משתייך למחנה הפוליטי המזוהה עמו אך כן נמנה עם חבריו האישיים.

מכל מקום, אישר שמרון, הוא לא ראה כל דבר חריג ביחסים שבין ראש ממשלה לבעלים של כלי תקשורת. "אתה יודע שכמעט כל הפוליטיקאים, שרים, חברי-כנסת, משקיעים הרבה-הרבה מאמץ בקשרים עם גורמים בכירים בכלי התקשורת בישראל", אמר עו"ד חדד. "בהחלט כן", השיב שמרון, "זה פחות או יותר נשמת אפה של מדינה דמוקרטית".

הגדרה זו דומה להפליא לדברים שאמר דובי איכנולד, מנכ"ל ידיעות-ספרים ומקורבו של מוזס, כשהגיע תורו להיחקר מעל דוכן העדים.

"כשמסתכלים על ההיסטוריה של מדינת ישראל, זה עובר כקו ברור", העיד שמרון על יחסי שלטון-עיתון, "אם קוראים את הספר של תום שגב על בן-גוריון והמגעים שלו עם קרליבך, שהיה הבעלים והעורך של 'מעריב', דב יודקובסקי היה מבאי ביתם של ראשי ממשלה אחד אחרי השני, והיה מבעלי 'ידיעות אחרונות', גם מוזס האבא. זה חלק יצוק בתוך הממשק שבין הפוליטיקה לבין העיתונות".

אילו הצעה לסיקור או הבטחה לסיקור היו יכולות להיחשב מתת בעסקת שוחד, הוסיף שמרון, "הבניין הזה היה צריך להיות כולו מלא בעשרות אם לא מאות פוליטיקאים שדואגים לעצמם לראיונות, לכתבות עומק, לכתבות רוחב".

נח מוזס, אביו של נוני (מימין), עם עורך "ידיעות אחרונות" דב יודקובסקי, 1984 (צילום: סוכנות יפפ"א, באדיבות הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, רישיון CC BY 4.0)

ובכל זאת, מכל התקשורת המונוליטית, טען שמרון, "ידיעות אחרונות" היה חריג, "סוג של מעצ... על גבול המעצמת רשע", הגדיר זאת. מוזס עצמו, הוסיף, היה לא רק בעל כלי תקשורת אלא גם בעל השפעה גדולה על הפוליטיקה הישראלית. מוזס, כך סבר נתניהו לפי עדות שמרון, עשה שימוש בכוח התקשורתי שלו כדי "לצבור כוח פוליטי, לחזק גורמים פוליטיים שהוא רוצה ביקרם".

"ואם אגיד שהוא היריב הפוליטי הבולט שלו, אני אדייק נכון?", ניסה עו"ד חדד.

שמרון כמעט שהתמסר לחלוטין. "בגדול כן", אמר, "הייתי אומר 'אחד מהיריבים הפוליטיים הבולטים ביותר'".

מבחינת נתניהו, אמר שמרון, מוזס רצה בסילוקו מהזירה הפוליטית כיוון שסירב "לרקוד לפי החליל שלו". "זה היה לא רק סוגיה של שמאל-ימין, אלא גם סוגיה אישית", הדגיש שמרון, והוסיף כי העימות הזה החל כבר בקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, הרבה לפני שנתניהו גייס את אדלסון לייסד עבורו חינמון.

"'ישראל היום', אם להשתמש בביטוי, הוא מגן, לא חרב", טען שמרון. "'ישראל היום' נוצר מפני שהיתה תפיסה שיש כאן איזה מין דבר מונוליתי מצד אחד וצריך לייצר משהו מהצד השני, על רקע זה הוא צץ".

בשנת 2013, כשיאיר לפיד עבר מ"ידיעות אחרונות" לכנסת, שמרון ונתניהו ראו במהלך עדות לכך שמוזס "שם רגל ממשית בפוליטיקה הישראלית". ואמנם, בהמשך התקדם המהלך של הגשת "חוק 'ישראל היום'", שנועד לפגוע בחינמון ולסייע לעסקי העיתון של מוזס. לכן, כך לפי שמרון, כיוון שהפוליטיקאי מוזס מקדם חוק כדי לשרת את האינטרס שלו, אך מתבקש שנתניהו ייפגש עמו כדי להשפיע על החוק.

"זה קורה כדבר שביומיום", אמר שמרון כשנשאל על פוליטיקאים הנפגשים עם בעלי אינטרס. "כל המנגנון של הלובי הפוליטי, כל הדברים האלה הם תוצאה מזה שיש ממשק בין הפוליטיקאים לבין בעלי אינטרס, בין אם זה יבואני תמרוקים ובין אם זה בעלי עיתון, ובין אם מישהו אחר. זה חלק מהחיים הדמוקרטיים. בצפון-קוריאה זה כנראה לא קורה".

הוא רק לא אוהב כריכה

בשלב זה חזר עו"ד חדד לעצות שהעניק שמרון לנתניהו לקראת פגישותיו עם מוזס, ובמיוחד לעצה שלא "לייצר מצב של קוויד-פרו-קוו", מונח לטיני ("משהו תמורת משהו") לעסקת קח-תן, המשמשת בעולם המשפטי לדיון בעסקאות שוחד.

נתניהו ומוזס נפגשו עוד קודם לכן, באותו עניין שבו תעסוק גם סדרת הפגישות שבבסיס "תיק 2000": "ישראל היום". אך שמרון טען כי כששמע מנתניהו כי מוזס מתכנן לכאורה לסחוט אותו עלה בדעתו במה מדובר – "עניין אישי של בן משפחה קרוב, שאין לו קשר לתפקיד הציבורי של ראש הממשלה, עניין אישי שיכול לגרום חלילה לפגיעה בנפש, בגלל מצוקה קשה", כהגדרת עו"ד חדד, שאישר שמרון.

"חשיפה של פרט", הוסיף עו"ד חדד. "פרסום צפוי מאוד-מאוד-מאוד מזיק", המשיך אותו שמרון. "ושקרי גם, זה הכי חשוב", מִלמלה ממקום מושבה בספסלי העיתונאים עו"ד כנרת בראשי.

עו"ד חדד שב והדגיש עוד פעמים רבות כי לו היה שמרון חושש כי דבר מה בשיחה של נתניהו עם מוזס היה אפילו עלול להתקרב לחשד קל שבקלים לפלילים, הרי שהיה מזעיק את עו"ד וינרוט. מדוע אפוא בכל זאת מצא שמרון לנכון להזהיר את נתניהו מפני האפשרות שייצר בשיחה "מצב של קוויד-פרו-קוו"?

לפי גרסת שמרון בעדותו, לביטוי הזה אין כל קשר לעסקת שוחד. "בשום אופן" ו"בכלל לא", הצהיר. "אני לא אוהב שיש כריכה בין דברים", אמר שמרון, "דבר בעד דבר, לא אוהב את זה. אני חושב שזה לא טוב, זה לא בריא".

"כי...", ביקש לדעת השופט עודד שחם.

"כי אז מייחסים לך הבטחה, אתה כביכול נותן משהו בעד משהו שקיבלת", השיב שמרון.

"אבל הבטחה זה דבר אחד וקוויד-פרו-קוו זה דבר אחר", העיר השופט שחם.

"כשאתה רוצה להבטיח, תבטיח. אין לי בעיה", ניסה שוב שמרון להסביר. "אני לא אוהב שאתה אומר לו 'אם תצביע בעד חוק הלאום, אז תהיה שגריר ישראל בצפון-קוריאה'".

"למה?", התעקש השופט שחם.

"מפני שאני לא רוצה לכרוך דברים שאינם קשורים אחד בשני, זה לא בריא, זה לא טוב".

"למה?", שב ושאל השופט שחם. "למה? מה לא בריא בזה?".

"אני לא רוצה לקשור את הדברים", חזר שמרון על תשובתו.

"זה הבנתי", הבהיר השופט שחם. "אני מנסה להבין את הרציונל של העצה".

"הרציונל הוא שזה משהו שעלול להזיק, עלול לגרום נזק, אנשים עלולים לנצל את זה לרעה, אני לא רוצה את זה", אמר שמרון, והשופט שחם חדל לנסות לחלץ ממנו תשובה כנה.

בשבוע הבא צפוי שמרון לסיים את חקירתו הנגדית. לאחר מכן צפוי להעיד ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו. בכך תסתיים פרשת התביעה, ארבע שנים וחצי אחרי הגשת כתב האישום.

67104-01-20