זה היה רגע טהור של מבוכה. הכוכב היה אדם שנחשב לאחד מאנשי הסוד המתוחכמים והוותיקים ביותר במעגל הקרוב של בנימין נתניהו: עו"ד דוד שמרון. במרכז אולם משפט המו"לים עמדה התובעת ב"תיק 4000", עו"ד יהודית תירוש מפרקליטות המדינה. היא הציגה לשמרון שני מסמכים משפטיים. את שניהם הגיש בשם נתניהו בשנת 2016, ושניהם נשאו את חתימתו של שמרון. והם סתרו זה את זה באופן חזיתי.

המסמך הראשון הוא חוות דעת שניפק שמרון בזמן שנתניהו כיהן כשר התקשורת, ולפיה נתניהו לא שרוי בניגוד עניינים כשהוא מטפל בעסקיו של שאול אלוביץ' – אז בעל השליטה בקבוצת בזק וכיום נאשם במשפט המו"לים. לפי חוות הדעת, שניתנה במאי 2016, אלוביץ' הוא רק "מכר" של נתניהו ואין ביניהם "חברות קרובה" או "יחסי ידידות מיוחדים". המשמעות: כל הפעולות שעשה למענו נתניהו כשר תקשורת, שערכן עבור אלוביץ' נאמד במאות מיליוני שקלים לפחות, כשרות לחלוטין.

המסמך השני הוא כתב תשובה שהגיש שמרון לבית-המשפט המחוזי בירושלים במענה לבקשה של עורך-הדין האקטיביסט שחר בן-מאיר, שדרש לחשוף מידע על פגישותיהם של נתניהו ואלוביץ'. נתניהו סירב, ותירץ זאת באופי הפרטי של הפגישות. במסמך, שהוגש בנובמבר 2016, טוען שמרון שישנה "חברות ארוכת שנים" בין נתניהו לאלוביץ' ובין בנות זוגם, ושהיא כוללת פגישות אישיות שמתפרשות על פני "כשני עשורים". את הטענות הללו מגבה תצהיר שעליו חתם נתניהו.

בדיון שהתקיים אתמול (9.7) שאלה עו"ד תירוש את העד שמרון כיצד מתיישבות שתי ההצהרות ההופכיות הללו. שמרון בחר פשוט להתכחש: לטענתו, הוא ניסח רק אחת מהן. "לא אני ניסחתי את זה", אמר על המסמך שבו נטען שנתניהו ואלוביץ' הם בעצם חברים ותיקים. הוא הכיר בכך שהמסמך נושא את חתימתו, אך טען שאדם אחר ממשרדו כתב אותו. לדבריו, הוא לא זוכר מי. "הדברים האלה לא מתיישבים", מלמל לבסוף במבוכה גלויה, והוסיף דבר מה שלא נקלט במיקרופון.

"אמרת שהדברים לא מתיישבים", הבהירה עו"ד תירוש למען הפרוטוקול.

"נכון", הודה שמרון.

מה קרה בין מאי לנובמבר 2016 ששינה את העמדה המוצהרת של נתניהו בנוגע ליחסיו עם שאול אלוביץ'? מה שקרה הוא שהיועץ המשפטי לממשלה נכנס לתמונה.

בירור שערך היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט העלה שטיב היחסים בין נתניהו לאלוביץ' הוא כזה שמונע מנתניהו להשתמש בסמכויותיו השלטוניות בנושאים הנוגעים לקבוצת בזק. מנדלבליט כתב זאת בחוות דעת פומבית, ומיד הטיל כתם רטרואקטיבי על שלל ההטבות שקיבלה בזק מנתניהו.

ראש הממשלה לא משקר

דוד שמרון, קרוב משפחתו של ראש הממשלה ומאנשי סודו הוותיקים והמקורבים ביותר, סיפר בדיון שהוא מייצג את נתניהו מאז 1978, כמעט מהרגע שבו הפך לעורך-דין. לטענת שמרון, הוא הפסיק לייעץ לנתניהו ב-2016 בעקבות חשיפת פרשת הצוללות והטענות על מעורבותם המשותפת במסכת הפלילית (שמרון וגם נתניהו לא הועמדו לדין לבסוף).

אחד משותפיו של שמרון במשרד הוא יצחק מלכו, קרוב משפחה נוסף של נתניהו, שייצג אותו בשליחויות מדיניות. משרדם עוסק בין היתר בנושאי תקשורת, ובמסגרת זו ייצג גם חברות מקבוצת בזק – היבט שכלל לא עלה בחקירתו הראשית של שמרון.

מעמד השוואת המסמכים באולם המשפט לא היה המעמד המביך הראשון שאליו נקלע שמרון עקב חקירות נתניהו. ביולי 2018, כשנחקר במשטרה במסגרת "תיק 4000", החוקר צחי חבקין ביקש ממנו להסביר את הסתירה בין שני המסמכים. "אני אומר לך חד-משמעית שהמסמך שהוצאתי במאי 2016 נסמך על דברים מדויקים שאמר לי ראש הממשלה, שלפיהם הוא לא חבר של שאול אלוביץ'", אמר שמרון. "אני לא יודע להסביר את הסתירה, שאני לגמרי מסכים שהיא מהותית".

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בחודש שעבר (צילום: שאול גולן)

"האם יכול להיות שראש הממשלה שיקר בתצהיר שעליו חתם במסגרת התגובה לעתירה?", תהה החוקר.

"אני לא מאמין שראש הממשלה משקר בתצהיר", טען שמרון.

"אם כך, ראש הממשלה שיקר לך במסגרת העובדות שנתן לך על מנת שתכין לו חוות דעת חצי שנה קודם לכן?", לחץ החוקר.

שמרון לא הגיב מיד. אחרי השתהות מסר תשובה מפותלת: "העובדות בחוות הדעת, שניתנו לי מפיו של ראש הממשלה, עומדות בסתירה חזיתית לאמור בתשובה לבית-המשפט. אחד הדברים אינו אמת".

החוקר הגביר את הלחץ: "ישנה אפשרות שלישית, שראש הממשלה סיפר לך על קשריו עם שאול אלוביץ', שהוא חבר קרוב שלו, ואתה ביודעין כתבת אחרת בחוות הדעת".

"זה לא נכון", הגיב שמרון.

לפי כתב האישום שהוגש לבסוף נגד נתניהו והאלוביצ'ים, האפשרות האחרונה נשללה גם על-ידי החוקרים. נתניהו, נטען שם, קיבל את חוות הדעת הנוחה משום שהסתיר משמרון את טיבה של מערכת היחסים עם אלוביץ', שכללה גם דרישות תכופות להטיית הסיקור ב"וואלה".

הסתרת מערכת היחסים הזאת מהגורמים המוסמכים אִפשרה לנתניהו לנצל את תפקידו כשר התקשורת כדי לסייע לעסקיו של אלוביץ'. כתב האישום מתאר את המצב הזה כ"ניגוד עניינים חריף, לעתים תוך סטייה מן השורה", שעולה לכדי עבירת מרמה והפרת אמונים ו"פגיעה מהותית בתקינות פעולותיו של המנהל, בטוהר המידות של עובדי הציבור ובאמון הציבור בעובדי הציבור".

מיהו חבר

חלק ניכר מהעדות של שמרון הוקדש ליכולת לקבוע מה הם יחסי חברות שעוצמתם מקימה ניגוד עניינים. שמרון ניסה להוביל את הדיון למחוזות ערטילאיים. הוא עמד על כך שלא היתה לו דרך להבין באופן עצמאי – בלי שישמע זאת מנתניהו – שמערכת היחסים עם אלוביץ' עולה לכדי חברות קרובה. על הקשר בין משפחת נתניהו והסיקור ב"וואלה", לטענתו, לא ידע דבר בזמן אמת – הוא שמע על כך מהתקשורת, ובכל מקרה לא נטה להאמין לדיווחים.

האם העובדה שאלוביץ' נכח במעון הרשמי בבלפור מספיקה כדי לקבוע שהוא ונתניהו חברים טובים? לא, פסק שמרון. הוא ציין שהמעון הרשמי משמש את נתניהו גם כלשכה שבה נכנסים ויוצאים אינספור בעלי תפקידים משירות המדינה, כמו גם אנשים מהמגזר הפרטי, וברור שאין להסיק מכך שכולם ראויים להיקרא "חברים" או "מקורבים".

כיצד הגיע למסקנה שהתואר המתאים לאלוביץ' הוא "מכר", כפי שכתב בחוות הדעת שהופרכה? "אין לי סרגל קליבר מדויק כזה, שיודע להגיד בדיוק מיהו מכר, מיהו ידיד ומהו חבר. אלו דברים מאוד אינטואיטיביים. אבל אני יודע מה זה ידידות קרובה ומה לא", השיב שמרון לשאלתה של התובעת תירוש. וממילא, טען, לא כל "חבר" הוא כזה שאסור לשר לטפל בענייניו – זאת צריכה להיות חברות קרובה. "אני ידעתי שאין ביניהם יחסי קִרבה מיוחדים", אמר על נתניהו ואלוביץ'.

הנאשמים איריס ושאול אלוביץ', יוני 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

שמרון טען כמה פעמים שאינו זוכר כיצד בירר עם נתניהו מה טיב יחסיו עם אלוביץ', ולא שינה את תשובתו גם כשהשופט משה בר-עם לחץ עליו. עו"ד תירוש דרשה ממנו תשובות גם לגבי המישור הנוסף של מערכת היחסים בין הנאשמים: הטיית הסיקור התקשורתי למען ראש הממשלה.

"האם נתניהו אמר לך שהוא ובני משפחתו מבקשים בקשות ממר אלוביץ' בנוגע לסיקור ב'וואלה'?", חקרה התובעת.

"לא", השיב שמרון.

"עד כמה מידע כזה היה רלבנטי לך, ועשוי היה לשנות את המסקנה שלך בחוות הדעת?".

שמרון השיב תשובה מפותלת: "אילו מר נתניהו היה מספר לי בקשר לחוות הדעת שהוא בקשר הדוק עם מר אלוביץ' ומבקש ממנו דברים ומקבל – אילו! – הייתי צריך לשקול את הדברים, ויכול להיות שחוות הדעת היתה משתנה. בוודאי שהייתי מציין את זה בתשתית העובדתית".

עו"ד תירוש, בתגובה, הזכירה לשמרון שכאשר נשאל על כך בחדר החקירות הוא היה נחרץ יותר: "לא הייתי מביא חוות דעת כזו", ציטטה אותו, "הייתי מגיע למסקנה שאני לא צריך להקים חוות דעת שאומרת שאין יחסים מיוחדים".

לאחר מכן דרשה משמרון להסביר את הפער בין גרסאותיו, אך שוב נענתה בהתפתלות: "התשובה מאוד פשוטה", ענה שמרון. "אילו הייתי מקבל נתונים כאלה, שאני לא יודע אם הם נכונים, אילו היו נאמרים לי דברים מעין אלה – הייתי שואל שאלות, והייתי צריך לשים את זה בתשתית העובדתית של חוות הדעת, ולשקול מה המסקנה המשפטית שצריך להסיק. אני לא יודע להגיד לך בוודאות".

"בחקירה הגבת בצורה חד-משמעית", הקשתה עליו רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים.

"שם הייתי חד-משמעי, ועכשיו אני אומר שיכול להיות שהייתי טיפה פזיז כשאמרתי דברים בצורה כל-כך קטגורית", השיב שמרון. "הקטגוריוּת של התשובה, אני לא חושב שהיא נכונה".

ביבי שירותי תיווך

חלק אחר של הדיון הוקדש לפיסה זעירה בפאזל גדול: הניסיון המתמשך של נתניהו לרסק ולעצב מחדש את מפת התקשורת הישראלית בהתאם לאינטרסים הפוליטיים שלו. במהלך המשפט נידונו בין היתר נסיונותיו למצוא רוכש כלבבו ל"ידיעות אחרונות", ולפרק את ענף הטלוויזיה כך שמקורבו, ארנון מילצ'ן, יזכה למעמד בכורה שניתן יהיה לנצל. אתמול נידון אפיק צדדי שלא הגיע לכדי מימוש: האפשרות שהאלוביצ'ים ימכרו את "וואלה" לאחד ממקורביו של נתניהו.

ב-2012 או ב-2013, לפני שההתערבויות ב"וואלה" החריפו והפכו למה שמוכר כיום כ"תיק 4000", נתניהו פנה לשמרון וביקש ממנו לברר אם נכונה השמועה שהאלוביצ'ים רוצים למכור את האתר.

בחדר החקירות אמר שמרון שבפגישה שאליה זימן אותו נתניהו שהה בחדר אדם נוסף שלא הכיר. הוא לא שלל את האפשרות שהיה זה סטיבן שנאייר, אחד מעדי "תיק 1000", שתואר בטור של בן כספית כאיש שהופקד על "ציר הכסף" בין נתניהו לרון לאודר, מקורב בדימוס של ראש הממשלה.

שמרון נרתם למשימה. הוא נפגש עם שאול אלוביץ', ובהמשך גם עם המנכ"ל הריכוזי של "וואלה" אילן ישועה, שאיתו היו לו לדבריו יחסים מצוינים. לדברי שמרון, הוא הניח שאם לבסוף היתה מתגבשת עסקה, אחד הצדדים היה עשוי לשכור את שירותיו. לטענתו, הוא לא זוכר דבר מעבר לכך.

עו"ד תירוש ביקשה לרענן את זכרונו. היא ציינה שבחקירתו במשטרה נשאל שמרון אם עלה בהקשר זה שמו של שלדון אדלסון, מקורבו המנוח של נתניהו והאיש שהקים עבורו את "ישראל היום". בחדר החקירות, שמרון לא שלל את האפשרות אך הקפיד להתבטא בעמימות. הוא אמר שהאפשרות שאדלסון יתעניין ב"וואלה" עלתה בראשו, והוסיף: "אולי זה אפילו נאמר לי, אני לא זוכר".

באולם, שמרון נאחז בעמימות: "אני לא זוכר שנאמר לי השם 'אדלסון'. יכול להיות שהשם הזה עבר לי בראש, אולי כן ואולי לא".

עו"ד יהודית תירוש, התובעת ב"תיק 4000", אתמול באולם משפט המו"לים (צילום: יונתן זינדל)

מיליארדר אחר ששמו הועלה בהקשר זה הוא לארי אליסון, מייסד אורקל ואחד מבעלי ההון שנתניהו ניסה לעניין ברכישת "ידיעות אחרונות" ובהקמת מעין "פוקס ניוז" ישראלי שישרת אותו – שתי יוזמות שכמו מכירת "וואלה" לא קרמו עור וגידים. גם הפעם השיב שמרון בשלילה. לטענתו, הוא לא זוכר את אליסון כרוכש פוטנציאלי.

"היו עוד מקרים שבהם ראש הממשלה נתניהו ביקש ממך לבדוק אם עסק מסוים עומד למכירה?", חקרה עו"ד תירוש.

"לא", השיב שמרון. "צריך להבין את הקונטקסט, זה לא סתם עסק מסוים שעומד למכירה. מר נתניהו, לאורך השנים, היה מאוד מוטרד מהמונוליתיות התקשורתית במדינת ישראל, בלי קשר אליו כראש ממשלה. זה נושא שמאוד-מאוד העסיק אותו. לכן כשיש אתר למכירה זה לא ביזנס, הוא רוצה בפיצוח המונוליתיות התקשורתית במדינת ישראל".

אחת המסקנות הברורות שעולות מדיוני משפט המו"לים ומחומרי החקירה היא שכאשר נתניהו ומקורביו מדברים על הצורך ב"גיוון" ו"שבירת מונופולים" בענף התקשורת, מדובר ביופמיזם שמסתיר נסיונות להשתלט על העיתונות ולהכפיף אותה לצרכיו של המנהיג. התובעת יכולה היתה להעיר על כך בתגובה להסבר המניפולטיבי של שמרון, אך העדיפה להמשיך הלאה.

המדריך לנסחט

החלק השני של החקירה הראשית של שמרון הוקדש בעיקר ל"תיק 2000", תיק שיחות השוחד של נתניהו ונוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות". שמרון היה אחד מכמה גורמים שנתניהו התייעץ איתם בנוגע למגעים עם מוזס – ובאופן ספציפי בנוגע לאפשרות שראש הממשלה יקליט את השיח הסודי.

"איפה זה פוגש אותך?", שאל אותו עו"ד אלון גילדין, התובע בתיק זה.

שמרון, בתשובה, סיפר שהוא זוכר שערב אחד, במוצאי שבת, נתניהו זימן אותו להתייעצות חשובה במעון הרשמי. כשהגיע לשם הבחין לדבריו בדב איכנולד, מקורב משותף של מוזס ונתניהו שהוא גם המנכ"ל, העורך הראשי ואחד מבעלי ידיעות-ספרים. איכנולד, שכבר העיד במשפט המו"לים, תיווך בסבב שיחות קודם שקיימו השניים. לפי התיאור של שמרון, איכנולד היה מעורב גם בסבב השיחות הפלילי של 2014.

בצוות ההגנה של מוזס טענו ששמרון מבלבל בין הסבבים ושהוא מדבר על אירוע מ-2013, אך שמרון התעקש שהמפגש אירע "כמה ימים" לפני השיחות שהוקלטו, כלומר ב-2014.

הנאשם ארנון (נוני) בבית-המשפט המחוזי ירושלים, פברואר 2024 (צילום אורן פרסיקו)

כששמרון נחקר במשטרה, הוא טען שאיכנולד הוא זה שהציע לקיים את המפגש בין מוזס לנתניהו. "ידיעות אחרונות" היה אז לדבריו "אחד האויבים המשמעותיים ביותר של נתניהו" – וראש הממשלה היה בטוח שמוזס עומד לנצל את המעמד כדי לסחוט אותו. תיעוד מוקלט של נסיון סחיטה כזה, הסביר שמרון, ניתן לפרסם בציבור, או להעביר למשטרה – וכך לפרוק את מוזס מנשקו.

"מוזס באותה תקופה נחשב לסוג של נמסיס, אויב נפש של נתניהו – בעיני נתניהו, ולא רק בעיניו", אמר שמרון בבית-המשפט. "הוא פעל נגדו לאורך מספר שנים באמצעות 'ידיעות אחרונות' בשורה של כתבות מאוד מופרזות, מוגזמות", טען, שאותן השלים סיקור מחמיא של יריביו הפוליטיים של נתניהו. שמרון נקב בכתבה אחת שהכאיבה במיוחד למשפחת נתניהו: חשיפת תביעת הנזיקין שהגישה ב-2010 ליליאן פרץ, עובדת משק בית לשעבר במעון בקיסריה, שקיבלה את כותרת השער "שרה התעללה בי, השפילה ועשקה אותי".

"הבנתי שמדובר בסחיטה על רקע אישי", אמר שמרון, אך הודה שלא שאל את נתניהו כיצד בדיוק, לדעתו, מוזס מנסה לסחוט אותו. "נתניהו האמין שתכלית הפגישה היא סחיטה, איום כזה או אחר שהוא יפרסם דבר מה בנוגע למי מבני משפחת נתניהו, אבל אני מניח שגם הוא לא ידע במה בדיוק מוזס מאיים", הוסיף העד. לדבריו, הוא לא זוכר את האפשרות שמוזס בעצם ביקש לדון עם נתניהו ב"חוק 'ישראל היום'". "אני לא הייתי מעורב בענייני 'ישראל היום'", טען.

שרה נתניהו בשער "ידיעות אחרונות", בכתבה על התביעה שהגישה נגדה סוכנת הבית ליליאן פרץ. 15.1.2010 (לחצו להגדלה)

לדברי שמרון, הוא קיים עם נתניהו שלוש פגישות שבהן ייעץ לו לכוון את השיחות עם מוזס כך שניתן יהיה להקליט "משהו סחטני מובהק". לצד זה ייעץ לו להיזהר שלא ישתמע שהצדדים מסכימים על עסקת תן-וקח כלשהי. "אמרתי לו לעולם לא לייצר מצב של קוויד-פרו-קוו, של דבר תמורת דבר, כי זה רע", העיד.

"ייעצתי לו לדובב. כשמישהו בא לסחוט אותך, אתה רוצה שהדברים יהיו בהירים, שיהיה לך בשר, אם הדבר יתגלגל למצב שתוכל לעשות בו שימוש. אתה צריך לדובב, להסביר, לקבל תשובות ברורות כדי שיהיה בשר שתוכל לעשות בו שימוש למקרה הצורך".

כמה ימים לאחר מכן, סיפר שמרון, הוא פגש את נתניהו בלשכת ראש הממשלה לשיחה בנושא אחר ועל הדרך ניסה לגשש אם מבצע ההפללה הצליח. "אני שואל אותו: 'נו, איך היה? מה קרה עם הסחיטה, ההקלטה?', והוא עושה לי תנועת יד של כאילו 'עזוב את זה'", העיד שמרון, וצירף מחוות יד שמדמה גירוש של זבוב. לטענתו, הוא ציית והפסיק לחקור.

השופטים: נתניהו יתחיל להעיד בדצמבר

בפתח הדיון שהתקיים אתמול דנו הצדדים במועד פתיחת פרשת ההגנה – הרגע שבו הנאשמים, ובראשם נתניהו, יעלו על דוכן העדים וייחקרו. צוות ההגנה של נתניהו ניסה להשיג עבורו תקופת חסד ארוכה ולקבוע שהעדות תתחיל במרץ 2025. מדובר בהשתהות חריגה בהשוואה להליכים דומים מן העבר, והיא תורצה בקושי של ראש הממשלה להתכונן לעדות במקביל לניהול המלחמה.

צוות התביעה, מנגד, דרש להתחיל לכל המאוחר ב-1 בנובמבר. בפרקליטות ציינו בפני בית-המשפט שנתניהו טען בעבר שכהונתו כראש ממשלה לא תשפיע על ניהול המשפט, והוסיפו שאם שינה את עמדתו ונוכח שמילוי תפקידו לא מאפשר ניהול תקין של ההליך – "עליו להבהיר זאת במפורש".

עו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו, פתח בביקורת חריפה על עמדת המדינה וטען שזהו מסר פוליטי שנועד "לרמוז בקול גדול" שנתניהו מתקרב למצב שבו ניתן להדיחו בטענה שנבצר ממנו למלא את תפקידו. עו"ד תירוש שללה בתוקף את הקביעה הזאת, וטענה שיש אינטרס ציבורי מובהק בקידום מהיר ככל הניתן של ההליך. "אין כאן שום לינקג' פוליטי, כלום. אני כופרת בזה מכל וכל", הכריזה, וטענה שאחת הסיבות להתמשכות המשפט היא "חוסר תום לב" של נתניהו.

שופטי משפט המו"לים, מימין לשמאל: עודד שחם, ראש ההרכב רבקה פרידמן-פלדמן ומשה בר-עם (צילומים: אתר הרשות השופטת)

שעות אחדות לאחר תום הדיון הפיצו השופטים את החלטתם: פשרה שנוטה לצד של הפרקליטות. במקום להתחיל ב-1 בנובמבר, פרשת ההגנה תחל ב-2 בדצמבר. נתניהו יידרש להקדים את הלו"ז המבוקש שלו בשלושה חודשים. השופטים נימקו שישנו "אינטרס ציבורי מהותי" בקידום ההליך, וטענו שהאינטרס הזה משותף לכל הצדדים במשפט.

אם כולם יעמדו בכך, בעוד ארבעה חודשים וחצי יירשם על שם נתניהו עוד מעמד היסטורי עגום בתולדותיה הקצרות של מדינת ישראל: ראש הממשלה הראשון שנחקר כנאשם בתיק פלילי בעוד מכהן בתפקיד.

67104-01-20