נשיא בן 81 שאינו מסוגל להשלים משפט, מתבלבל וקופא בעימות טלוויזיוני עם יריב שנחשב בעבר ל"גמור" פוליטית. לאחר העימות הוא מכחיש שמדובר בקטסטרופה ובמקום זאת מחליט על המשך מועמדתו בבחירות על בסיס דעתם של אשתו וילדיו, טוען שהוא פשוט צריך ללכת לישון מוקדם ולא לקיים אירועים אחרי השעה שמונה בערב, שמצבו טוב ו"זה רק המוח שלי" וכי יפרוש רק אם "אלוהים יאמר לי". הנשיא ביידן נראה יותר מכל כדמות בסיפור קצר של גבריאל גארסיה מארקס על דיקטטור שמסרב להכיר בהזדקנותו אי שם באמריקה הלטינית.

האצבע המאשימה מופנית כרגע בעיקר כלפי הצוות והיועצים של הנשיא ביידן, שיש חשד שהסתירו מהציבור את מצבו האמיתי, לכל הפחות במהלך החודשים האחרונים. מאחר שאלה לא ירצו לקטוע את הקריירה, אפשר לנחש שכמו שקרה עם סיום כהונת הנשיא טראמפ, במוקדם או במאוחר חלקם יתראיינו בראיונות "חושפניים" ואף יפרסמו ממוארים על "מאחורי הקלעים" שיסבירו כיצד דווקא הם היו הצדיקים שניסו ללא הצלחה לחשוף את האמת לציבור ולהציל את המצב.

אבל סביר להניח שהאצבע תופנה לא רק אליהם, אלא גם לעיתונים ולעיתונאים בארה"ב ש"איתרגו" את הנשיא ביידן.

קו פרשת המים היה אמור להיות בעקבות הפרסום בפברואר 2024 של דו"ח התובע המיוחד רוברט הור, שמונה לחקור את אחזקת מסמכים מסווגים בידי הנשיא ביידן. בעקבות שיחה שערך איתו במשך כחמש שעות, הור ציין בדו"ח שהזיכרון של הנשיא ביידן מעורפל ומוגבל באופן חמור וכי הוא לא היה מסוגל להשיב על שאלות בסיסיות, וסיכם שמדובר ב"אדם זקן עם כוונות טובות וזיכרון לקוי".

הדו"ח והדיונים שנעשו לגביו בקונגרס, לא הצליחו לחדור את חומת ה"איתרוג". בעיתונים שתמכו בכהונה שנייה של הנשיא ביידן כן דיווחו עליהם וכן פרסמו בעקבותיהם מאמרים המעלים סימני שאלה, אך לא נעשו כמעט תחקירים משמעותיים בעניין ואותם סימני שאלה שהועלו בעניין כשירות הנשיא ביידן "אוזנו" ואפילו נבלעו בצונאמי של מאמרים על הישגיו בשלוש וחצי השנים של כהונתו ביחס לעוצמת הסכנה הברורה וחוסר הכשירות האינהרנטיים של הנשיא לשעבר טראמפ.

נוסף על כך, ניתן היה למצוא רק ביקורת מועטה באופן יחסי על העובדה שהנשיא ביידן מיעט לקיים מפגשים ארוכים עם עיתונאים ומסיבות עיתונאים אמיתיות בהן שאלו אותו יותר משאלה או שתיים צפויות מראש. צמצום החשיפה של ביידן לתקשורת ובאמצעותה לציבור, רק הלך וגדל עם התקדמות הכהונה של הנשיא ביידן.

יש להניח שהקונצנזוס בעיתונים המשמעותיים למפלגה הדמוקרטית, לפיו ביידן הוא עדיין האדם הנכון בזמן הנכון, הוא שגרם לזחיחות הדעת בצוות הקמפיין שלו שיזם את העימות הטלוויזיוני שנחשב על ידי רבים לגרוע בהיסטוריה האמריקאית.

למעשה, הציבור גילה בעימות את מה שכבר עלה מהדו"ח של התובע הור – ביידן עדיין מסוגל לקרוא מטלפרומפטר באירועים פוליטיים ולדבר לעניין במפגשים קצרים, אך כנראה כבר אינו מסוגל להחזיק מעמד בשיחה, ראיון או עימות ארוכים יותר.

לאחר העימות, מרבית העיתונים המשמעותיים למפלגה הדמוקרטית קראו להסרת המועמדות של ביידן. סוף סוף החלו להתפרסם תחקירים שחשפו שמי שנפגשו עימו בחודשים האחרונים, שמו לב להידרדרות במצבו הקוגניטיבי וביכולתו לזכור ולהשיב לעניין על שאלות. לא ברור מדוע תחקירים כאלה לא נעשו ופורסמו קודם.

הנזק שנגרם לעיתונות האמריקאית ולאמינותה הוא כבר עצום, לאחר שכבר שנים זו מפסידה בתחרות מול הרשתות החברתיות על צריכת תוכן בידי הציבור וסובלת ממתקפה בלתי פוסקת מצד פוליטיקאים שאינם רוצים שיבקרו אותם.

ב-10.2.2024 ה"ניו יורקר" פרסם תחקיר מרתק על סכנת ההכחדה של העיתונים הוותיקים בארה"ב, כאשר לשני שלישים מהציבור האמריקאי אין אמון או שיש אמון מועט בתקשורת המסורתית. הוסבר שה"ניו יורק טיימס" יציב יותר מאחרים רק בשל רכישתו אפליקציה של משחקים ומתכוני בישול.

מי שנראה שהבין זאת במהירות הוא הפרשן הבכיר של ה"ניו יורק טיימס", תומאס פרידמן, שפרסם מיד טור בו טען שבכה כאשר צפה בעימות. פרידמן קרא כ"חבר" של ביידן לפרישתו, אבל במקביל גם "זיכה" את עצמו וכתב כי "במהלך הפעמים שנפגשתי איתו אחד על אחד, מצאתי אותו עומד בתפקיד. ברור שהוא כבר לא".

סביר להניח שפרידמן מבין שהוא פספס את אחד הסיפורים העיתונאיים הגדולים של העת הזו – העדר הכשירות של נשיא ארה"ב, וכי הפספוס הזה פוגע באמינותו וירדוף אותו וגם עיתונאים אחרים שדחו באופן נחרץ מדי את הביקורת על כשירותו של ביידן לכהונה שניה.

מי שצורכים את החדשות שלהם מהערוצים ומהעיתונים הטראמפיסטים ומהרשתות החברתיות, קיבלו במתנה עוד "קיסם" למדורת הקונספירציות ההולכת וגדלה שלהם.

עוד ייכתבו ספרים ותחקירים על ה"גילוי" המאוחר של מצבו האמיתי של הנשיא ביידן. אף שטרם ידועים כל הפרטים, המתרחש בארה"ב חשוב גם לעיתונות במדינות אחרות הנאבקות על עתידן הדמוקרטי. הלקח הבסיסי הוא שרב הפיתוי "לאתרג" את מי שמסומן כ"מושיע" מפני יריב שמאיים על הדמוקרטיה ועצמאות העיתונות. התמיכה העקרונית והלגיטימית במועמד עם ערכים דמוקרטיים וגם ההתנגדות למועמד אנטי-דמוקרטי שמסוכן לציבור ולחופש העיתונות, אינם אמורים במקביל לצמצם את תשומת הלב והתחקירים העיתונאיים לגבי ה"מושיע" וסביבתו.

חשיפת האמת על כשירותו של הנשיא ביידן בעימות היא הוכחה נוספת לכלל הידוע ש"אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר". אילו הנשיא ביידן היה חשוף מספיק ל"אור השמש" התקשורתית כמה חודשים קודם לכן, אולי היה סיכוי גדול יותר להחלפתו המסודרת במועמד עם סיכוי טוב לנצח את טראמפ והעולם כולו לא היה צריך להמתין עד ש"אלוהים" יפנה לביידן אישית ויבקש ממנו לפרוש.