ככה פשוט, בידיים

בכותרות עיתוני הבוקר יש מי שמדגיש את האפשרות כי בקרוב תכרת עסקה להשבת חטופים משבי חמאס ויש מי שמתמקד בחזית הצפונית המסלימה.

ב"מעריב" מכריזים כי אנו "מתקדמים לעסקה". ב"הארץ" מביאים את "עמדת מערכת הביטחון" לפיה "העסקה בהישג יד, נראה שנתניהו אינו רוצה בה".

ב"ישראל היום" קובעים כי "הגליל תחת אש" ואילו ב"מקור ראשון" מפרטים: "יותר מ-300 רקטות וכטב"מים שוגרו לצפון, קצין נהרג מפגיעת רקטה".

ב"ידיעות אחרונות" רוצים גם וגם (וגם) עם שלוש כותרות ראשיות בזו אחר זו: "מתקרבים לעסקה" נכתב בכותרת הראשית הראשונה, "אש בצפון" נכתב בשנייה ואילו בשלישית נכתב "אל תוך רפיח". זו האחרונה מובילה את הקוראים אל "מסע מצולם" שערכו רונן ברגמן וזיו קורן עם מח"ט גבעתי אל"מ לירון בטיטו בעיר העזתית הכבושה.

אחד מקציני החטיבה עמם נפגשו ברגמן וקורן מספר על בית שבו לא הצליחו לוחמי ההנדסה של צה"ל לאתר את התת"ק (מערך תת-הקרקע) של חמאס. כדי לפתור את הבעיה הביאו למקום חוקרי השב"כ שני פעילי נוח'בה שנתפסו בישראל ב-7.10 והכירו מבעוד מועד את המקום.

"ראינו אותם מוצאים מתוך הנמ"ר על ידי חוקרי ואנשי יחידת המבצעים של השב"כ", מצוטט בכתבה מי שמתואר כ"אחד מהקצינים הבכירים של החטיבה", "וידענו מיהם ומה הם עשו בשבת השחורה ההיא, וכולנו, בדיבור בינינו, אמרנו שרק ייתנו לנו רגע אחד לבד איתם ואנחנו נגמור אותם, ככה פשוט, בידיים. אנחנו נלחמנו ב-7 באוקטובר בקיבוצים ובבסיסים, וראינו את הדברים הכי נוראים שהם עשו. הדם עולה לראש. כמובן, אף אחד לא עשה כלום ונתנו לשב"כ לבצע את הפעולה שלשמה הביאו אותם, אבל הייתה לנו נחמה קטנה כשראינו את הפרצוף שלהם, אחרי שהתאוששו לרגע מהסינוור כשהוציאו אותם מהנמ"ר והורידו מהם את כיסוי העיניים, וניכר על פניהם ההלם ממראה השכונה שהשתנתה כליל ומכך שהבינו איזה שטוזה נתנו לחברים שלהם".

"שלושה ישראלים חשודים ברצח מחבל ב-7 באוקטובר", נכתב בכותרת ידיעה מאת מאיר תורג'מן המתפרסמת בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות". לפי הידיעה, תושב אלקנה בן 22 ובן 30 ממרכז הארץ, מתנדב בארגון "איחוד הצלה", יצאו ביוזמתם ובנפרד לאזור הגבול עם עזה ב-7.10. הצעיר הגיע עם חבר נוסף ושוטר חמוש.

"כדי להתחמש, הם לקחו כלי נשק מגופות של לוחמים שנפלו בקרבות – והחלו להילחם גם בעצמם", מדווח תורג'מן. "השניים – שלא הכירו זה את זה – פגשו שם חשוד נוסף בן 35 מתל-אביב, שלימים נאשם בכך שהתחזה לאיש ימ"מ ושב"כ. בשלב מסוים, ככל הנראה, תפסה הקבוצה מחבל שנכנס מרצועת עזה לישראל. בסרטון מהתקרית ניתן לראות את החשוד המבוגר בועט ברגל של המחבל, ואת החשוד הנוסף לכאורה בועט בראשו. החשוד הצעיר לא נראה בסרטון הזה. לטענת החשודים, מדובר באירוע שהתרחש תוך כדי לחימה, ולאחר מכן המחבל הועבר כשהוא חי לכוחות הביטחון – ורק בהמשך נקבע מותו".

השלושה נעצרו השבוע בחשד לרצח. שניים שוחררו ("השופט עודד מאור הבהיר כי חרף הסרטון לא קיים חשד סביר שמחייב את מעצרם של השניים") ואילו השלישי עצור עד תום ההליכים בפרשה אחרת. בגרסה המקוונת של הידיעה מאת תורג'מן אפשר למצוא גם את שמו - רועי יפרח.

בעבר פורסם כי יפרח, לפי החשד, הוא נוכל "שלא ירה ירייה אחת" ב-7 באוקטובר.

פערים בלתי ניתנים לגישור

בשער "ישראל היום" מתנוססת הכותרת "גלנט: 'הכי קרובים לעסקה מאי פעם'". תחתיה נכתב: "גורם ישראלי על המו"מ: 'פריצת דרך משמעותית, יש סיכוי אמיתי לעסקה, הכל תלוי כעת בנתניהו'".

הקוראים מופנים לעמודים 7-9 בקונטרס החדשות של "ישראל היום". מי שידפדף לשם ימצא ארבעה טקסטים:

ידיעה מאת אמיר אטינגר ולפיה משפחות שכולות דרוזיות זועמות על נתניהו וטוענות כי הופקרו.

טור מאת מירב לשם גונן, אמא של רומי גונן החטופה בעזה, שקורא לשחררה.

טור פרשנות מאת אריאל כהנא שמגן על נתניהו ("רה"מ נתניהו, במהופך ממה שכותבים עליו, רוצה בעסקה") ומבקש לפוגג את האופטימיות ("בצוות המשא ומתן הישראלי סבורים שעל כל המכשולים האלה אפשר להתגבר בתוך שבועיים-שלושה. נראה שזו הערכה אופטימית מאוד, שלא לומר אופטימית מדי").

טור פרשנות מאת שחר קליימן שטוען כי "אופטימיות זהירה מתגלה במגעים לעסקת חטופים", אולם גם גם אם חמאס נאלץ להסכים לתנאים שסירב להם בעבר, הארגון עדיין ישמור לעצמו קלפי מיקוח להמשך והוא רחוק מתבוסה גמורה. קליימן מזהיר כי עם ההכרזה על העיסקה אנו צפויים לחזות ב"גל של ספינים ושקרים שינסו להמתיק את הגלולה המרה".

באף אחד מהטקסטים הללו אין זכר לציטוט של גלנט על העיסקה המתרגשת לבוא ואף לא לציטוט מפי הגורם שמטיל את גורל העסקה לפתחו של נתניהו. הדיווח הקרוב ביותר להבטחה שמתנוססת בשער מתפרסם בעמוד 17, בטור פרשנות מאת אמיר אטינגר, שם נכתב כי במערכת הביטחון הביעו סיפוק מתשובת חמאס האחרונה ותיארו אותה כ"טובה ביותר שהתקבלה עד היום".

ב"ישראל היום" לא מגלים לקוראים כי הציטוט של גלנט שמופיע בשער ("הכי קרובים לעסקה מאי פעם") פורסם אתמול בחדשות 12 ובכלי תקשורת אחרים, וכי הציטוט של הגורם הישראלי ("פריצת דרך משמעותית, יש סיכוי אמיתי לעסקה, הכל תלוי כעת בנתניהו") פורסם בדיווח של סוכנות רויטרס.

אם כי גם זאת יש לסייג, שכן זהו התרגום שהופיע בתקשורת הישראלית לידיעה של רויטרס. הציטוט המקורי לסוכנות הידיעות הבינלאומית לא כולל את המשפט "הכל תלוי כעת בנתניהו", אלא רק שהעסקה עשויה שלא להתממש בשל "שיקולים פוליטיים".

ב"ישראל היום" (עורך ראשי: עמר לחמנוביץ, ראש מערכת החדשות: אורי דגון), אם כן, נטלו שני דיווחים מכלי תקשורת אחרים, אחד מהם לאחר שעבר עיוות, ומרחו אותם על שער העיתון בלי קרדיט ותוך הבטחה להרחבה בעמודי הפנים, הבטחה שלא התקיימה. אולי בעיתון סומכים על הקוראים שלהם שכבר רגילים לפערים בלתי ניתנים לגישור בין הציטוטים בכותרות לתוכן הידיעות.

לצד חנופה בוטה לבני משפחת אדלסון, זו כנראה המסורת הבולטת ביותר שנשתמרה מאז עידן העורך המייסד עמוס רגב.

עזה (עסקה)

"עסקה תוך שבועיים-שלושה היא ריאלית", מצוטט ב"ידיעות אחרונות" גורם עלום המתואר כמי שבקיא במו"מ בין ישראל לחמאס על שחרור השבויים והחטופים בעזה. איתמר אייכנר מצטט עוד גורמים במערכת הביטחון שאומרים כי "לפי התחושה שלנו נתניהו רוצה עסקה. עושים לו פה עוול כשמנסים להציג אותו כמי שלא רוצה עסקה, עד כה הוא אישר שש פעמים התגמשויות במשא ומתן". לדבריהם, מי שינסה לטרפד את העיסקה הם השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'.

עמוס הראל, הפרשן הצבאי של "הארץ" ונקודת המוצא לכל ישראלי שרוצה להבין טוב יותר את המלחמה הישראלית בעזה, סבור שלא רק שותפיו של נתניהו מהימין הקיצוני מעוניינים בטרפוד העסקה. נתניהו, כותב הראל, ייאלץ לבחור בין שחרור חטופים לבין שרידותו הפוליטית ו"ברור כיצד הוא מתכוון להכריע".

הראל מדווח גם הוא על דברי גלנט לפיהם "אנחנו הכי קרובים לעסקה מאי פעם" ותוהה: "איך זה יושג, אם נתניהו ימשיך לסכל?". לפי הראל, "בסביבת שר הביטחון סבורים כי כמו בלילה שבו ניסה נתניהו להדיחו ונאלץ לחזור בו, במרץ אשתקד, הרבה תלוי בהתעוררות הציבור. פרשנות שלי: אם נדרשה יציאת מאות אלפי אזרחים לרחובות כדי לכופף אז את רצונו של ראש הממשלה, ייתכן שזה מה שיהיה בו צורך גם הפעם. זהו רגע האמת: בלי התעוררות ציבורית לא תהיה עסקה והמלחמה תימשך, ואולי תחריף, ביותר מחזית אחת".

"כ-2,000 בני אדם הפגינו ליד בית רה"מ בי-ם", נכתב בכותרת ידיעה קצרצרה ב"הארץ" (בר פלג, ניר חסון וליזה רוזובסקי). כ-300 בני אדם, נמסר בגוף הידיעה, הפגינו ליד הקריה בתל-אביב. בחיפה פיזרה המשטרה באלימות ובעזרת פרשים הפגנה נגד המלחמה ואילו בשעות הבוקר אתמול חסמו מפגינים נגד הממשלה ומשפחות חטופים את נתיבי איילון וקראו להשבית את המשק עד שיוכרזו בחירות.

ב"מעריב" מדווח מתן וסרמן כי ארגוני המחאה נגד הממשלה קראו ל"יום שיבוש ארצי" ביום ראשון הקרוב לציון תשעה חודשים לפרוץ המלחמה.

הבחירות, לפי הפרשנים הפוליטיים, לא צפויות לפני תחילת 2025, אבל גם לא הרבה אחרי. "טופז לוק, דוברו הוותיק של נתניהו ובעקיפין של יאיר הבן הגולה והמבלה, עזב את תפקידו ונשלח למצודת זאב בתל אביב כדי להתחיל לבנות את מטה הבחירות המפלגתי", מדווח יוסי ורטר ב"הארץ"'. "כבר לפני חודשים, כשבתקשורת דווח לראשונה על עזיבתו המתוכננת של לוק, הבהיר יועץ אחר בלשכת רה"מ בשיחה פרטית: 'כשזה יקרה, תדעו שהולכים לבחירות'".

עזה (כיבוש והתנחלות)

רון בן-ישי כותב ב"ידיעות אחרונות" על המציאות החדשה ברצועת עזה. בצפון הרצועה, עד "מסדרון נצרים", צה"ל עבר לשלב ג' בלחימה: יצא מהשטח ופושט על פי מידע מודיעיני כחלק ממה שבן-ישי מכנה "שלב של התשת האויב". באזור זה יחל הצבא בקרוב "ביישום הבועות ההומניטריות". כלומר, "התושבים שם ינהלו את חייהם ויקבלו סיוע הומניטרי". לפי פרשן "ידיעות אחרונות", "בהמשך המודל הזה צפוי לעבור לשאר הרצועה".

"המובלעות האלה ייהפכו לממשל מקומי שיש לו מעין ועדת גג בינלאומית, המורכבת מנציגים של מדינות מוסלמיות ומדינות ערב שאינן עוינות לישראל", מוסיף בן-ישי, "הן גם יחזיקו כוח שלום לאכיפת חוק וסדר באותה מובלעה, ויחליפו את צה"ל באבטחת הבועות ההומניטריות".

לפי בן-ישי "גורם ממשלתי רם דרג טען שיש למהלך סיכוי", אך הפרשן עצמו ספקן יותר. "התוכנית נראית יפה על הנייר, אבל לדעת מומחים הסיכוי שלה להתממש הוא קלוש", הוא כותב, "בין היתר משום שחמאס עדיין נוכח בשטח ואף רצח ראשי חמולות ושבטים שהיו מוכנים לשקול לקחת חלק במיזם המשילותי החלופי שישראל מנסה לייצר".

בינתיים, מכל מקום, יישום התוכנית מתעכב שכן נתניהו מתנגד להביאה לאישור הקבינט, "מחשש לתגובת השרים סמוטריץ' ובן גביר". את הריק מחליפה מציאות אחרת, גרועה בהרבה. "מה שקורה כרגע בצפון הרצועה, וגם בחלקים אחרים שלה, הוא המצב הגרוע ביותר שמפניו חששה ישראל – 'סומליזציה': משפחות פשע וחמאס נלחמים אלה באלה על שליטה ועל בזיזת הסיוע, שאחר כך נמכר במחירים מופקעים בשווקים", כותב בן-ישי.

באזור מרכז הרצועה ודרומה, מתחת ל"מסדרון נצרים", הלחימה נמשכת בעצימות משתנה שטרם הגיעה לשלב ג'. לפי בן-ישי, המעבר לשלב ג' גם במרכז ודרום הרצועה יכול לקרות בשני תרחישים, אך בכל מקרה צה"ל מתכוון לאחוז בשטח בשולי הרצועה כדי לשמור על זרימה מלאה של מודיעין על המתרחש בה.

"המצב ידמה למציאות כרגע ביהודה ושומרון, בהבדל אחד גדול", מסכם בן-ישי, "באיו"ש הצבא חייב להגן על היישובים היהודיים והמאחזים הלא-חוקיים שנמצאים בתוך השטח. בעזה ההגנה תתבצע תוך אחיזת שטח מודיעינית ואווירית ופשיטות קרקעיות – בלי להיות נוכחים דרך קבע על אדמת הרצועה".

לא כולם מסכימים עם קביעה אחרונה זו.

מיזם מקוון מרהיב מאת ירדן מיכאלי ואבי שרף שהתפרסם אתמול באתר "הארץ" ורואה אור היום בגיליון המודפס, מתעד כיצד הימין הדתי מתכנן לייהד את רצועת עזה.

"על פי חישובי 'הארץ', שנעשו על בסיס ניתוח תצלומי לוויין ומקורות מידע גלויים נוספים, היקף השטחים שצה"ל שולט בהם כעת מגיע ל-26% מהרצועה", כותבים מיכאלי ושרף. מלבד אזור החיץ ברחוב כקילומטר שמקיף את הרצועה כולה (מלבד בגבול עם מצרים), ביתור הרצועה ב"מסדרון נצרים" כולל תפיסת שטח נרחב משני צידי המעבר ("שטח בגודל בת ים, בני ברק, רמת גן וחריש יחד", לפי הכתבה).

סביב הכביש החותך את הרצועה ממזרח למערב, ה"מסדרון" כולל גם מבנים ובסיסים צבאיים, הבולט שבהם הוא בית החולים הטורקי.

"בית החולים הטורקי הוקם על חורבות ההתנחלות נצרים, שפונתה ב-2005", כותבים מיכאלי ושרף. "[...] כעת הפך אזור זה למוקד משיכה מרכזי של התנועה לייהוד מחדש של הרצועה. כך למשל, בחנוכה האחרון אספו חיילים במדים ממוזיאון גוש קטיף בירושלים את המנורה שהורדה מגג בית הכנסת בעת פינוי נצרים, והביאו אותה לבניין צמוד לבית החולים הטורקי. מפקד גדוד עמד לידה והכריז כי החיילים הם 'צאצאי המכבים ונכדיהם', וכי הם השיבו את המנורה למקומה. חיילים גם ערכו במקום טקס הכנסת ספר תורה, ולדברי עמית סגל ועיתונאי ימין נוספים, היה זה ספר תורה שהוצא מבית הכנסת של נצרים בהתנתקות, וכעת הושב למקומו.

"לאחרונה פורסם גם על ידי עיתונאי ימין צילום של סדר יום בבית כנסת שנפתח במסדרון נצרים - 'בית הכנסת לנצח נצרים - נוסח טורקיה'. לפי הפרסום, במקום מתקיימים שיעורים, כולל בהנחיית רב הישיבה במאחז אביתר, דוד אמיתי, השוהה ברצועה כחייל מילואים".

בכתבה מוזכר עוד כי "לפי סקר המכון לדמוקרטיה מחודש אפריל, 33% מהנשאלים היהודים המזהים עצמם בימין תומכים בהתנחלות ברצועת עזה" וכי "לפחות 12 שרים - יותר משליש משרי הממשלה - הביעו תמיכה פומבית בחזרה לגוש קטיף וייהוד הרצועה".

במאמר המערכת של "הארץ" מזהיר העיתון מפני שיבה להתנחלות בעזה. "ישראל יצאה מעזה ב–2005 שלא על מנת לחזור. אסור שתשקע עכשיו בכיבוש מחודש ובהתנחלות, שיעצימו את הסכסוך, יגרמו סבל לאוכלוסייה הפלסטינית וירחיקו את הסיכוי להסדר", נכתב בו.

פרשן "הארץ" צבי בראל טוען כי "הניסיון הארוך שצבר צה"ל בכיבוש שטחים מאוכלסים לא יועיל לו עכשיו. עזה של 2024 אינה עזה של 1967. יחד עם הרס התשתיות הצבאיות של חמאס, צה"ל הרס גם את רוב התשתיות האזרחיות ברצועה". לדבריו, " גם אם ישראל תמשיך לשלוט ברצועה ולנהל את המערך האזרחי שלה, ובכך להפוך שוב לגורם ריבוני על כל ההשלכות הבינלאומיות, המדיניות והמשפטיות - לא תהיה בכך ערבות לביטחונם של תושבי עוטף עזה. כמויות הנשק והתחמושת שעדיין נמצאים ברצועה, יכולת האלתור של מטענים, והמוטיבציה של אזרחים לפעול נגד כוחות הכיבוש - גם אם אינם מאורגנים במסגרות סדירות כמו חמאס או הג'יהאד האיסלאמי - יבטיחו עימות מדמם וקבוע בין צה"ל לאוכלוסייה, שיזין את העימות האלים המתרחש בגדה".

נחום ברנע קורא בטורו לרמטכ"ל הרצי הלוי לפרוש מתפקידו. בהמשך הטור הוא מספר על סיור במטולה, שם פגש את בן המושבה א', בן 30 ממשפחה חילונית, סטודנט לכלכלה במכללת תל חי, בוגר יחידות מובחרות, מ"פ בחטיבת המילואים כרמלי. א' אמר לברנע כי יצביע בבחירות הקרובות לאיתמר בן-גביר והסביר: "במלחמה הזאת גילינו את האמת: אנחנו צריכים דיקטטורה יהודית".

בהמשך השיחה עם א' הגדיר המרואיין של ברנע את נשיא ארה"ב ביידן "אויב", והביע רצון לכניסת צה"ל לדרום לבנון, כולל הקמת התנחלויות. "אני לא רוצה לעצבן אתכם", אמר א' לברנע, "אבל בסוף נעשה לערבים טרנספר".

לבנון (לקראת מלחמה)

"עסקת חטופים מול חמאס צפויה להוביל להפסקת אש בצפון, אבל ככל הנראה לא להסדרה מול חיזבאללה", טוען רון בן-ישי ב"ידיעות אחרונות". "גורמים ביטחוניים ומדיניים בישראל מעריכים שמזכ"ל ארגון הטרור חסן נסראללה לא יסכים למתווה שמציע השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין, שעיקרו פירוז דרום לבנון – עד עשרה ק"מ מגבול ישראל".

בשל הסירוב, מוסיף בן-ישי, "בעוד מספר חודשים יהיה צורך לצאת למהלך צבאי עצים בלבנון שירחיק את חיזבאללה למרחק של לפחות עשרה ק"מ מהגבול, ויפרז את דרום לבנון מנשק כבד".

"על ישראל ליטול את היוזמה ההתקפית ולתת מכת מחץ אווירית", כותב דורון ניר-צבי במאמר הרואה אור ב"מקור ראשון" תחת הכותרת "מלחמת אין ברירה בלבנון". "לאחר מכן עליה לבצע תמרון יבשתי להחרבת הכפרים, לפחות השיעיים, עד הליטני, כך לא יהיה לכוח רדואן לאן לשוב. בניגוד לעזה, שבה היה צריך להחריב רבי-קומות רבים ופירים אינספור, כאן אנו עוסקים בבתים נמוכי קומה ללא ממד תת-קרקע. העורף יספוג מכת טילים, אך החזית לא תהיה בהכרח קשה יותר".

משהו נמוך ואטביסטי

"השבוע ישבתי עם מישהו שאני מכיר שנים. דיברנו על המצב", כותב בן כספית ב"מעריב". "הוא לא עיתונאי, לא פוליטיקאי, סתם אזרח. גר בפריפריה. איש מרכז-ימין, אבל לא תומך בנתניהו. תומך בהחלפת נתניהו, מוקדם ככל האפשר. דיברנו, בין היתר, על מחדל 7 באוקטובר. על הגורמים שהובילו אליו. על התוצאות המחרידות. לקראת סיום השיחה, הוא הפטיר משפט שהקפיא את דמי: 'אבל בסוף, ברור לך שהייתה כאן בגידה, נכון?'".

כספית מזועזע. ובהמשך כותב: "ניסיתי לברר עם האיש מאיפה השתרבבה לתודעתו התחושה ש"הייתה כאן בגידה". אי אפשר היה להניח על זה את האצבע. אי אפשר היה לזהות את הרגע שבו פיסת הפייק הארסית הזו התגנבה למצבור ההנחות והידיעות של ישראלי מהשורה. וזה הסיפור. הפשעים הללו, ומדובר בפשעים חמורים, מתרחשים כל יום, כל היום, בכל מקום. בכל פלטפורמה של רשת חברתית, בחלק מערוצי הרדיו והטלוויזיה, בשיחות חולין, בהטמעת מסרים מתוחכמת על ידי צבא אינסופי של 'שרשראות השפעה מפוברקות', בוטים, רובוטים, פרופילים מזויפים וכמובן שופרות רבי-עוצמה שמהדהדים את השקר, זורעים אותו ברינה, כדי שבהמשך נקצור אותו בדמעה".

אחרי מחדל אוקטובר 1973, מציין כספית, אף אחד לא חשב שראש אמ"ן אלי זעירא בוגד, אבל היום, ב"עידן הביביזם הממאיר, כולם בוגדים". מה השתנה? כספית מאשים את מכונת הרעל. "מי שנחשף לתכנים בערוץ 14 או בערוצים ביביסטיים נוספים ברדיו וברשתות החברתיות, יתקשה להבדיל בין דמיון למציאות, בין הזיות לעובדות", הוא כותב.

במוסף "כלכליסט" מראיין יובל שדה את יא-פינג (אבי) לי, נציגת טייוואן בישראל. בין היתר עולה נושא חדשות הכזב שמפיצה סין כדי לערער את החברה בטייוואן. "הלוחמה הקוגניטיבית לא כוללת רק דיסאינפורמציה ופייק ניוז, אלא גם שימוש במסרים שנועדו לפגוע בדמוקרטיה, להפיץ שפה מלאת שנאה, לגרום לאנשים להאמין בתפיסות קיצוניות ולשנוא זה את זה", אומרת המרואיינת.

בהמשך היא מפרטת כיצד טייוואן מתמודדת עם התופעה: "מאז 2018 אנחנו מתמקדים בהגברת האוריינות התקשורתית של אזרחי טייוואן: אנחנו מזכירים לאנשים שצריך להתייחס בספקנות למידע ברשת ושצריך להשתתף בבדיקת עובדות משותפת. יש לנו ארגונים שעוסקים בהתמודדות עם פייק ניוז, ויש חוק ביטחון סייבר שאוסר על עובדי המדינה שימוש בחומרה, תוכנה או פלטפורמה שיכולות להישלט בידי ישות זרה".

במוסף "הארץ" מביא ד"ר עומר יעיר ממצאים לפיהם אין כלל עלייה בדור האחרון בשיעור האנשים המאמינים לתיאוריות קשר. יעיר, מנהל המחקר ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, מתבסס על מחקר שהתפרסם ב–2022 בכתב העת PloS One ונערך בקרב הציבור האמריקאי. לגבי הציבור הישראלי הנתונים פחות מקיפים, אולם גם כאן מצביע יעיר על ממצאים לפיהם אין "עלייה משמעותית" בשנה החולפת באמונה בתיאוריות קונספירציה.

"מה יכול להסביר את הפער הגדול בין התפיסה הרווחת בציבור שלפיה אנו חיים 'בעידן הזהב' של תיאוריות קונספירציה, לבין הממצאים האמפיריים?", תוהה יעיר, ומשיב: "ייתכן שההסבר לפער נובע מכך שרבים מבלבלים בין חשיפה לטענות קונספירטיביות כלשהן לבין הסכמה איתן. רבים, כולל אנשי תקשורת, סבורים שאחרים (וכמובן לא הם עצמם) נוטים להיות מושפעים ממידע חדש. אבל חוקרים מסבירים כי אנשים ייטו להאמין בתיאוריית קונספירציה כלשהי בעיקר אם יש להם נטייה מוקדמת (predisposition) להאמין בתיאוריות קונספירציה, נטייה המכונה 'חשיבה קונספירטיבית', ואם התוכן של אותה תיאוריית קונספירציה תואם את ההעדפות שלהם ו/או אם היא מופצת על ידי אנשי ציבור וגופים שאותו אדם נותן בהם אמון.

"הרי לא כל קוראי שורות אלו מאמינים ב'בגידה מבפנים' ב-7 באוקטובר, הגם שנחשפו לטענה זו. ואותם האנשים שמאמינים בתיאוריות קונספירציה בנוגע לנגיף הקורונה נטו לפני כן להאמין בטענות קונספירטיביות לגבי חיסונים קודמים, או בנוגע לתפוצת וירוסים קודמים.

"למעשה, הטענה לגבי עלייה בשנים האחרונות באמונה בתיאוריות קונספירציה מרמזת על קיומו של גורם חדש כלשהו שאשם בכך, וכיום לרוב מואשמות בכך הרשתות החברתיות. ישנם הסבורים שאם רק נשית רגולציה על הרשתות החברתיות, בעיות רבות — כולל אמונה בתיאוריות קונספירציה — ייפתרו. אבל אנשים לא זקוקים, ולא נזקקו בעבר, למקורות המידע הללו כדי להאמין בתיאוריות קונספירציה, ואלו הנחשפים להן ברשתות החברתיות לא בהכרח מאמינים להן".

בניגוד לאופטימיות שמפגין יעיר, מחקר מתמשך שנערך באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל-אביב, מראה כי קונספירציית "בוגדים מבפנים" התפשטה מאוד בציבור הישראלי. "כשהתחלנו לבדוק את הנושא, מיד אחרי אירועי ה-7.10, הופתענו מהעוצמה של התקבלות הקונספירציה, של הפייק ניוז הזה", אמר ד"ר אסא שפירא, אחד החוקרים, ל"עין השביעית" בדצמבר האחרון. הנתון המהמם שמצא המחקר הוא כי כשליש מהישראלים מאמינים בקונספירציה.

בטורו הקבוע במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" כותב אמנון (אני לא קונספירטור) לורד בין היתר על ההופעה הכושלת של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בעימות הטלוויזיוני מול הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, ועל התגובות בקרב אנשי תקשורת בכירים שנחשבו מקורבים לביידן וכעת קוראים לו לפנות את מקומו.

"אתה מרגיש משהו נמוך ואטביסטי, צמאון לדם שנובע ממקומות אפלים", כותב לורד על התגובות בקרב הדמוקרטים. "גדוד מגיני הדמוקרטיה הפך לפתע לאספסוף לינץ' הצמא לדמו של הנשיא. יש תחושה שהיצר ההמוני גובר: אם אנחנו לא מצליחים לתלות את טראמפ, אם אנחנו לא מצליחים למגר את נתניהו, אז אין ברירה. ההמון שועט, אז קדימה, נתלה את ביידן. רוצים לראות דם".

לטענת לורד, ביידן עדיין מתפקד הרבה יותר טוב מאשר מנחם בגין בשנתו האחרונה כראש ממשלת ישראל, אז הצליחו יועציו הקרובים, בראשות דן מרידור, למנוע כל דליפת מידע על מצבו עד לפרישתו. "הבעיה אצל ביידן היא אחרת", פוסק לורד, שכנראה לא שמע על ממצאי המחקר בדבר אי-הנפוצות של תיאוריות קונספירציה, "אתה לא יודע למי אתה באמת מצביע. מיהם חברי ממשלת הצללים".

ארה"ב (בחירות)

"נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ תועד מגדף את יריבו הדמוקרטי, הנשיא ג'ו ביידן, ומכנה אותו 'ערימת חרא זקנה ושבורה'", מדווח ב"הארץ".

במוסף "הארץ" מסכם אלון עידן את האפשרות שטראמפ יזכה מחדש בנשיאות: "העולם השתעמם (ביידן) מספיק זמן (כמה זמן עבר מאז הנאצים?), ולכן הוא צמא לריגוש (טראמפ)".

בשער "גלובס" מתנוסס תצלום של טראמפ מעל הכותרת "הכלכלן שלוחש לנשיאי ארה"ב, ארתור לאפר, חושב שטראמפ טוב לכלכלה".

לאופר, שקיבל מטראמפ את מדליית החירות הנשיאותית, מעניק ראיון לאריאל ויטמן. בתשובה לשאלה "מה אתה חש לגבי מה שקרה ב-7 באוקטובר ויחסי ישראל-ארה"ב מאז?" עונה הכלכלן את אותם הדברים שאמר טראמפ עצמו בראיונות לתקשורת: "זה עצוב. אני לא חושב שהמצב הזה היה מתרחש אם טראמפ היה נשיא. אני לא חושב שהניסיון של חמאס היה קורה. נשיאות טראמפ הייתה מונעת זאת. אני אישית נמצא 100% עם ישראל בזה. זו פשוט טרגדיה".

שני עמודים קודם ב"גלובס" כותב יואב קרני על ג'יל ביידן, ש"תחרוץ את גורל נשיאותו" של בן-זוגה ג'ו. "היא הצילה את הביידנים פעם אחר פעם מתלאות הגורל", מזכיר קרני, "עכשיו מוטלת עליה המשימה, להציל את ג'ו מיומרות פוליטיות שהקיץ עליהן הקץ, כנראה".

ב"הארץ" מספק נתנאל שלומוביץ עדכונים ופרשנות לגבי מצבו של ביידן, אך  מומלץ לקרוא גם את שולי הטור שכן שם מוקדשת תשומת לב לפסיקה של ביהמ"ש העליון בארה"ב, ברוב קולות שמרני, אשר הקנתה לנשיאי המדינה מעמד עליון על החוק הפלילי. "בכל פעם שהנשיא משתמש בכוחו, הוא בפועל מלך הפועל מעל החוק", כתבה השופטת סוניה סוטומאיור בדעת המיעוט של השופטים הליברלים.

ובינתיים, בעיתונות הפלסטינית

שחיתות

"ראש הממשלה בנימין נתניהו אישר לשר החוץ ישראל כץ לצרף את רעייתו רונית לנסיעותיו לחו"ל, על חשבון המדינה", מדווח גידי וייץ ב"הארץ".

בן כספית מזכיר את הדיווח הזה הבוקר בטורו ב"מעריב" ומוסיף: "אגב, כמה ימים קודם, אישרה ועדת השרים לענייני השב"כ להאריך את האבטחה האישית של היחידה לאבטחת אישים על שרה ויאיר נתניהו (במיאמי!) אף על פי שהשב"כ עצמו קבע כי אין בה צורך. ניחשתם נכון, ישראל כץ יושב בוועדה הזו. מדובר, כמובן, בצירוף מקרים".

הפיסקה הזו, ממנה ניתן להבין כאילו לא מדובר בצירוף מקרים אלא שיש תן וקח פסול, ואולי פלילי, בין נתניהו לכץ, הופיעה במקור גם בגרסה המקוונת של הטור מאת כספית אבל מי שיגלוש כעת לאתר "מעריב" יגלה כי נמחקה. בתשובה לפניית "העין השביעית" מסר כספית כי הפיסקה לא הוסרה בשל איום כלשהו אלא ביוזמה שלו, אחרי שנוכח לדעת כי כץ, למעשה, לא חבר בוועדה.

"מ-2017 לערך אנחנו לא רואים חקירות שחיתות ציבורית גדולות נגד נבחרי ציבור ברמה הגבוהה ביותר, אלא קיפאון מוחלט. הסיבה המרכזית, לדעתי, היא האפקט המצנן של תיקי האלפים ושל המלחמה שנפתחה נגד מערכת אכיפת החוק, בניהולו ובהובלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו", אומר תנ"צ בדימוס ערן קמין בראיון לעמיר קורץ במוסף "כלכליסט".

"התמונה שלו כנאשם בפלילים שעומד בבית המשפט המחוזי בירושלים במאי 2020 ומכריז מלחמה על מערכת אכיפת החוק גורמת לי עד היום לצמרמורות - וזה האירוע המכונן לדעתי. אחרי שנפתחה מערכה כזו נגד משרתי ציבור, היא הפכה לפלטפורמה שדרכה אפשר לעשות הכל: לא למנות מפכ"ל קבוע במשך שנתיים אלא להאריך את כהונתו כל כמה חודשים כי הוא כנראה לא היה נאמן מספיק; למנות אנשים לא ראויים ולא מתאימים לתפקידים רגישים; לעכב קידום של קצינים או להראות להם את הדרך החוצה כי הם לא הסתדרו עם המצב הזה".

קמין עצמו, שהיה בעבר סגן ראש יאח"ה, עזב את המשטרה לפני כשנתיים אחרי שהמפכ"ל קובי שבתאי סירב למנותו לראש היחידה. "שבתאי הבין שאני הולך להתפוצץ, וזימן אותי אליו", מספר קמין. "אמרתי לו: 'איך אתה עושה לי דבר כזה?', והוא ענה לי: 'אני סוגר דברים מראש'. הסבטקסט היה שהמינוי נסגר מראש עם הדרג הפוליטי. ידעו שאם אקבל את התפקיד הזה, אעשה אותו באופן עוצמתי שלא סופר אף אחד, וזו כנראה הסיבה שלא רצו אותי בו".

התיקונים

בטורו ב"ידיעות אחרונות" כותב הפרשן הפוליטי של חדשות 12 עמית סגל כי מנסור עבאס היה לפני שנתיים "האיש החזק, ולבטח המסוקר ביותר, בממשלת השינוי". זו קביעה שגויה.

בתקופה שקדמה לבחירות 2021 נציגי רע"מ הופיעו 78 פעמים בלבד בתקשורת, 0.7% מכלל הופעות הפוליטיקאים לפני הבחירות. לאחר הקמת הממשלה בתמיכת רע"מ, הגיע יו"ר המפלכה מנסור עבאס למקום התשיעי ברשימת הפוליטיקאים המסוקרים עם 265 הופעות בתקשורת, אחרי שר הביטחון בני גנץ (336 הופעות), שר האוצר אביגדור ליברמן (369 הופעות), (שרת הפנים איילת שקד (470 הופעות), שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד (קרוב ל-600 הופעות),  שר הבריאות ניצן הורוביץ (628 הופעות) וראש הממשלה נפתלי בנט (2,548 הופעות).

בדיקה נפרדת של כל שנת 2021 הצביעה פעם נוספת כי בראש רשימת הפוליטיקאים המסוקרים עומדים בנט, נתניהו, לפיד, גנץ ובן-גביר. עבאס כלל לא נכלל בידיעה על הרשימה. בשבועות שהובילו לבחירות 2022 הובילו לפיד, נתניהו, גנץ, שקד, בנט ובן-גביר. עבאס הגיע רק למקום ה-15 עם 1,674 אזכורים. לשם השוואה, לפיד קיבל באותה תקופה יותר מפי עשר אזכורים - 16,189.

פרשן פוליטי בעל זיכרון כמו סגל בוודאי יודע שעבאס לא היה "האיש החזק, ולבטח המסוקר ביותר, בממשלת השינוי". מדוע שיכתוב דבר מה כה רחוק מהמציאות? אולי זו פליטת קולמוס, ואולי זה קשור לכך שעבאס עצמו אומר לו כי אף שאינו מתחרט על כניסתו לקואליציית בנט-לפיד, הוא כן מתחרט "על כך שהוצג כבעל הבית".

בשולי החדשות

"בטיילת של יוקוהמה, אישה צועדת עם עגלת תינוק, כלב ובקבוק קטן, ושוטפת מיד את המדרכה אחרי שהכלב מטיל את מימיו. בעגלה אין תינוק, אלא בובה בדמות הכלב", כותב אוריה כנף במוסף "הארץ".

עושים לביתם

כמו בימים הטובים, "גלריה" שוב מכרו את השער.

פרסומת הנחזית לשער מוסף "גלריה" של "הארץ", 5.7.2024

ענייני תקשורת

ב"ישראל היום" מבהירים כי אמו של הבמאי שמי זרחין עודנה בחיים.

"ישראל היום", 5.7.2024

"ישראל היום", 5.7.2024