שמעון ריקלין, מבכירי המגישים בערוץ 14 ומעצב דעת קהל בימין, רואה עצמו פטריוט ישראלי, החרד לביטחונה של המדינה. אבל זה לא הפריע לו לפני כשלושה חודשים לחשוף סוד בעל ערך ביטחוני שקשור למלחמת ה-7.10 ואשר נטען כי פגע פגיעה ממשית בביטחון המדינה.
המידע פורסם בתוכניתו של ריקלין בערוץ 14, כשבמהלך ריאיון שערך נחשפה הידיעה הביטחונית וריקלין הבליט והעצים אותה. בעקבות ראיון זה ובסמוך לו, פרסם ריקלין את אותה ידיעה עצמה בחשבון הטוויטר שלו. בעקבות פרסום הידיעה בתוכניתו של ריקלין בערוץ 14 ובחשבון הטוויטר שלו, חזרו עליה כלי תקשורת אחרים והיא גם הודהדה ברשתות החברתיות.
עוד באותו הערב פנתה הצנזורה לעורך ערוץ 14 בדרישה כי יורה לריקלין להסיר את הפרסום מחשבון הטוויטר שלו. נציג הצנזורה טען כי גלומה בידיעה פגיעה ביטחונית חמורה, במיוחד בהתחשב במספר העוקבים הגדול אחר חשבונו של ריקלין. העורך נענה לדרישה והציוץ הוסר.
חרף זאת, למחרת, ריקלין העלה שוב את המידע האסור בציוץ בחשבונו הפרטי, וזאת בלא שפנה לקבל מראש את אישור הצנזורה כנדרש בחוק לגבי נושאים מסוג זה. הצנזורה פנתה מיד לריקלין במספר שיחות טלפון, להן הוא לא השיב. גם פניות לעורך ערוץ 14 לא הועילו.
רק בעקבות פנייה נפרדת של דובר צה"ל לעורך ערוץ 14, בדרישה להוסיף תגובה הקובעת כי ההאשמה הגלומה בציוץ של ריקלין הינה שקרית, נוצר קשר ישיר בין הצנזור לדובר, והראשון אישר את נוסח התגובה של האחרון. תגובת דובר צה"ל נוספה כציוץ נפרד לאותו ציוץ שני של ריקלין, שהצנזורה דרשה למחוק.
בעקבות גילוי הסוד הגישה הצנזורה קובלנה נגד ריקלין, בפני ערכאה שקרויה "ועדת השלושה". זו ועדה וולונטרית שפועלת בהסכמה בין התקשורת למערכת הביטחון, כדי ללבן תקריות ואי הבנות בין הצנזורה לתקשורת בישראל. בין השאר היא גם משמשת ערכאת ערעור על פסילות של הצנזורה על כתבות שמגישים עיתונאים. בראש הוועדה עומדת כיום השופטת בדימוס של בית המשפט העליון איילה פרוקצ'יה ולצידה מכהנים נציג התקשורת, העיתונאי והעורך הוותיק שלום קיטל, ונציג מערכת הביטחון אלוף (במיל) יוסי ביידץ.
הצנזורה קבעה בפנייתה כי התנהגותו של ריקלין "פגעה באינטרס ביטחוני בעל ערך של ישראל", בכך שפירסם ידיעה "בעלת מטען ביטחוני משמעותי" מבלי לפנות כנדרש לצנזורה לפני הפרסום, ואף חזר ופירסם אותה אחרי שהצנזורה הבהירה לו כי הוא פוגע בביטחון בפרסום שלו.
הצנזורה טענה כי להפרת הצנזורה של ריקלין נלווית "חומרה מיוחדת" משום שהיא נעשתה בזמן מלחמה, "שבו הרגישות לגילוי סודות ביטחוניים גוברת", ומשום שלריקלין קהל צופים ועוקבים גדול.
בתשובתו לקובלנת הצנזורה טען ריקלין להגנתו כי "במהלך התוכנית לא היה ער כלל למטען הבטחוני הכרוך בידיעה". הוא גם הוסיף כי "הוא אינו מעודכן בהנחיות הדין הנוגעות למגבלות פרסום ידיעות חסויות בעלות אופי בטחוני". וכן טען כי לאחר שהסיר את הציוץ הראשון התברר לו כי "הידיעה הביטחונית כבר הדהדה בכל הרשתות בעקבות הפרסום שלו" ולכן מצא לנכון לפרסם את הדברים שוב.
ריקלין התייחס גם לכך שדובר צה"ל ביקש ממנו לשלב תגובה באותו ציוץ שני, וטען כי "העובדה שהצנזור אישר את פרסום תגובת דובר צה"ל, שהתייחסה לאירוע הבטחוני עצמו, מאיינים את ההפרה ככל שהיתה כזו, ומצדיקים את שחרורו מאחריות".
למעשה, לכל אורך הדרך סירב ריקלין לקחת אחריות על התנהגותו וטען כי "הקובלנה הוגשה נגדו מתוך משוא פנים של הצנזורה ובשל טעמים לא עניינים". ועדת השלושה דחתה מכל וכל את הטענה הזו, שלא סופק לה שום ביסוס והעירה כי אילו ריקלין "היה מקבל עליו אחריות ומודה בטעותו" ניתן היה לחסוך את ההליך כולו.
לפני כחודש פרסמה הוועדה את החלטתה, "תיאור העובדות שאינן במחלוקת מצביע על כך שהמשיב [כלומר ריקלין; י.מ] הפר את הדין בכך שפרסם וחזר ופרסם ידיעה בעלת ערך בטחוני רב בלי שפנה לקבל אישור", נכתב בהחלטה שקבעה כי ריקלין "אחראי לפרסום ידיעה בעלת מטען בטחוני בלא קבלת אישור הצנזור, ואשר פרסומה גרם בפועל לנזק בטחוני ממשי".
הוועדה החליטה להספק ב"הערה", אמצעי הענישה הנמוך ביותר, זאת משום שהפרת הצנזורה הראשונה נעשתה בשידור חי, משום שהצנזורה התירה לפרסום את תגובת דובר צה"ל לציוץ השני ומשום שריקלין הואיל בהמשך לפנות לצנזורה בנוגע לפרסום אחר.
אולם למרות שמדובר באיש תקשורת ובעבירת צנזורה שעניינה מידע בטחוני חשוב, החליטה הוועדה בראשות השופטת פרוקצ'ה, באופן תמוה ועל אף שהיא שאמונה על המושג "זכות הציבור לדעת" ו"התנהלות שקופה", שלא לפרסם את שמו של ריקלין.
בתגובה לפנייתי אמרה השופטת פרוקצ'יה: "ועדה ציבורית, בדומה לגוף שיפוטי, איננה אמורה לתת פרשנויות להחלטותיה, שכן מלוא ההנמקות לאופן הפעלת שיקול דעתה מצויות בגוף ההחלטה עצמה. קריאה מדוקדקת בנימוקי ההחלטה הנדונה בוודאי תספק תשובה לשאלה מדוע הוועדה החליטה כך ולא אחרת. ומעבר לכך - אין צריך לומר שהחלטת הוועדה פתוחה כתמיד לביקורת ציבורית בדומה לכל החלטה הניתנת בידי גוף שיפוטי".
למעשה, בהחלטת הוועדה אין כלל הסבר מדוע לא פורסמו שמם של ריקלין וערוץ 14. אבל כך או כך, היא מחייבת רק את בעלי הדין.
שמעון ריקלין מסר בתגובה: "אינני מאשר דבר וחצי דבר. ראשית, ההחלטה פורסמה לגורמי התקשורת תוך חסיון פרטי הזיהוי של המשיב ועורך דינו ובהשמטת פרטים הנוגעים לביטחון המדינה. שנית, כלי התקשורת אמורים לכבד את החלטת הוועדה הן לענין חסיון פרטי הזיהוי והן לענין הפרטים הנוגעים לביטחון. אנו נגן על החסיונות האלה בכל דרך. שלישית, אתה רשאי לפרסם את ההחלטה במתכונת המצונזרת הפתוחה לעיונו של הציבור".
מהצנזורה נמסר כי "עקרונית המדיניות שלנו היא שאין להגיב".