האגודה לזכויות האזרח הגישה היום (20.6) ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי לאשר את הארכת המגבלות על שידורי אל-ג'זירה בישראל.
באגודה טוענים כי שופט המחוזי הסתפק ברף ראייתי דל, כולל ראיות חסויות במעמד צד אחד שאינן רלוונטיות לחוק, ובנוסף התבסס על ראיות לא אקטואליות בניגוד לדרישות החוק.
לפני כשבוע אישר שופט המחוזי חגי ברנר את הצווים שהוציא שר התקשורת שלמה קרעי להמשך המגבלות על שידורי ופעילות רשת החדשות הקטארית אל-ג'זירה בישראל. השופט ברנר קבע כי בחלק החסוי של הדיון, שנערך במעמד צד אחד, הוצגו בפניו בידי נציגי הגופים הביטחוניים ראיות חותכות לכך שהשידורים פוגעים גם פוגעים בביטחון המדינה, כולל בימים האחרונים ממש.
"הוצגו בפניי מסמכים מודיעיניים המעידים על ההשפעה הקשה והמאוד מדאיגה של התכנים המשודרים בערוץ אל-ג'זירה על ציבורים מסויימים בישראל. תכנים אלה היו המניע, הזרז (קטליזטור) והתמריץ לפעולתם של מפגעים בתחומי המדינה", כתב השופט ברנר בהחלטתו, וזאת "[...] בלא קשר לשידור מסויים שניתן להצביע עליו ולבודדו משידורים אחרים, אלא כהשפעה מצטברת של מכלול התכנים המשודרים בערוץ אל-ג'זירה מאז תחילת המלחמה".
"אין ספק", כתב השופט, "כי לגבי אותם מפגעים ישנו קשר סיבתי מוכח ומובהק בין התכנים שאל-ג'זירה משדרת לבין הפיגועים שבוצעו. מדובר איפוא בפגיעה ממשית בביטחון המדינה (גם אם לא נלוותה לכך כוונת פגיעה מצד ערוץ אל-ג'זירה)".
השופט ברנר העיר לגבי השידורים שפוגעים בביטחון המדינה כי "בהחלט יש בהם ענין עיתונאי רב, אך מבחינה תוצאתית, פגיעתם רעה והיא מסכנת את חייהם של לוחמי צה"ל (ואחד מהם את הגנת העורף), הגם שמטעמים מובנים לא נוכל להרחיב על כך את הדיבור".
באגודה לזכויות האזרח טוענים בערעורם, באמצעות עורכי-הדין הגר שחטר וגיל גן-מור, כי יש להפוך את החלטת המחוזי.
"מכיוון שענייננו בפגיעה העמוקה ביותר בגרעין הזכות החוקתית לחופש הביטוי", טוענים באגודה, " [...] הרי שהרף הראייתי צריך להיות גבוה ומשכנע במיוחד". לטענת האגודה, במקרה הזה הרף הראייתי היה דל ופגום משום שכלל רק מספר מועט של סרטונים וראיות אחרות.
בית-המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על חמישה פריטי תוכן בלבד. אחד שהוגש ונחשף כבר במסגרת הליך הוצאת הצווים המקוריים (סרטון טנק המרכבה), ועוד ארבעה נוספים. באגודה מציינים כי מדובר בסך הכל בחמישה תכנים מתוך "אלפי תכנים" שמשודרים בערוץ.
בנוסף למספר הקטן של ראיות מן השידורים עצמם, טוענים באגודה, המחוזי התבסס רק על "שבעה מוצגים חסויים הקושרים לכאורה בין צריכת תכני אל-ג'זירה על ידי תושבי המדינה לפגיעה בביטחון המדינה, מבלי שהדבר נקשר בסרטון, במגיש, בתכנית כלשהם, אלא באמירה כללית על התכנים כולם, שאף בית המשפט סייג וקבע כי הערוץ לא התכוון שזו תהיה התוצאה".
מכאן, כך האגודה, שאין מדובר ב"מסה קריטית של ראיות", כפי שהפסיקה מחייבת במקרה של פגיעה כה חריפה בזכות החוקתית לחופש הביטוי.
"המשיבה בררה בפינצטה מספר קטן של תכנים משודרים, עטפה אותם בהרבה מידע חסוי לא רלוונטי ובלתי ניתן לסתירה על היחסים החריגים לכאורה בין הערוץ לחמאס ובמידע מודיעיני לגבי איך החמאס רואה את בערוץ אמצעי להפצת תעמולה, שהם לחלוטין לא רלוונטיים", נטען בערעור, "ומהצד השני - התעלמה ממסה קריטית של תכנים שלא פוגעים בביטחון המדינה, ואף מתכנים שמשרתים את ביטחון המדינה, כמו למשל, מסרים מרסנים שהועברו באל-ג'זירה לכל העולם הערבי בשידור חי ממסיבות העיתונאים של דובר צה"ל, שר הביטחון וראש הממשלה".
לדברי האגודה, מפסק הדין של המחוזי "עולה יותר מחשש שאין תשתית עובדתית של ממש" התומכת בטענה לקשר סיבתי בין צריכת תכני הערוץ לביצוע מעשי טרור על ידי ישראלים. "בית המשפט נמנע מלפרט האם ה'זרז' לביצוע מעשה טרור היה קריאות ישירות מטעם הערוץ לעשות כן, או המציאות הקשה שמציג הערוץ", כותבים באגודה ומוסיפים כי "בית המשפט יותר מרומז שלא מדובר בתוכן משודר מסית מסוים, וגם שלא מדובר בהסתה ישירה שכן הוא מציין שלא הייתה כוונה מצד אל-ג'זירה להוביל לתוצאה".
לפי האגודה, כיוון שביהמ"ש המחוזי העיר כי השידורים לא נעשו בכוונה לפגוע בביטחון המדינה וכי יש בהם עניין עיתונאי רב, הרי ש"מדובר בידיעות עיתונאיות שנעשו מתוך אג'נדה עיתונאית ולא לשם פגיעה בביטחון המדינה".
באגודה טוענים כי "ככל שמדובר בשידורים בעלי ערך עיתונאי רב, כפי שקבע בית המשפט, תמוהה המסקנה שהדבר מצדיק סנקציות גורפות נגד הערוץ, רק בגלל שבמבחן התוצאה הדבר הוביל לפגיעה בביטחון המדינה. זו פרשנות כה מרחיקת לכת שעלולה להוביל לסגירת CNN בגלל החשיפה שלו על מתקן המעצר שדה תימן, למשל".
באגודה לזכויות האזרח טוענים כי מפסיקת המחוזי עולה "חשש כבד" כי הראיות שהונחו בפני בית-המשפט מצביעות על כך שההשפעה נבעה מ"המציאות המשתקפת בשידורים, או במסגור הנרטיבי שלהם" ולא משידורי הסתה. "ככל שבכך מדובר", נטען בערעור, "הרי שאין כל מקום להעניש את אל-ג'זירה בדיוק כפי שאין להעניש את התקשורת הישראלית על פעולות הנקם שביצעו מתנחלים ישראלים בפלסטינים לאחר שפורסם כי אותרה גופת הנער בנימין אחימאיר, וכי ההערכה היא שנרצח על רקע לאומני, גם אם הם יגידו שהושפעו ממה שראו באותם ערוצים".
בהמשך העתירה מזכירה האגודה כי "גם בתקשורת הישראלית פועלים ערוצים בעלי קו סיקור אגרסיבי בלשון המעטה, המעורר קושי לצפייה". באגודה מציינים כי "מחקר מלמד כי ערוץ 14 הינו שיאן בהסתה נגד ערבים, וכי בניגוד לערוצים אחרים – מראייני הערוץ אף חיזקו והחרו אחרי דברי הסתה של מרואיינים. בניגוד לערוצים אחרים, אשר הציגו גם אייטמים חיוביים על ערבים, בערוץ 14 הוצגו רק שני אייטמים שכאלה", ומפנים לפרסום באתר "העין השביעית" על אודות המחקר.
ראיות לא רלוונטיות
טענה נפרדת של האגודה נוגעת להסתמכות על ראיות שאינן רלוונטיות ל"חוק אל-ג'זירה", הנוגעות לקשרים שבין אל-ג'זירה לחמאס. החוק מתוקפו הוצאו הצווים, מזכירים באגודה, מתייחס אך ורק לשידורים ולא למערכת יחסים כזו או אחרת בין הערוץ המשדר למדינות אויב או ארגוני טרור.
"לאחר שנחשף בית המשפט לחומר המודיעיני הלא רלוונטי, הוא אינו מסוגל עוד לבחון את התכנים המשודרים באופן אובייקטיבי ונקי מהשפעה, ובכך המדינה מייצרת מצב בו שיפוט התכנים המשודרים כבר נעשה בתוך קונטקסט חד צדדי, קונטקסט שאין כל אפשרות לסתור או לתת לו הסבר חלופי, שכן כולו בראיות חסויות", נטען בערעור.
לבסוף טוענת האגודה כי המחוזי הסתמך גם על ראיות שאינן אקטואליות, שכן אלה הוצגו כבר בפני בית-המשפט כשהתבקש לאשר את הצווים המקוריים ואילו החוק מחייב תשתית עובדתית אקטואלית לצורך אישור הצווים בבקשה. שופט המחוזי ברנר התייחס לכך בהחלטתו ודחה את פרשנות האגודה, אולם כעת טוענת האגודה כי השופט שגה ויש לתקן את החלטתו בהתאם.
"סגירת אל-ג'זירה הינה בעלת אפקט מצנן, ומובילה לצנזורה עצמית ולחשש ממשי של העיתונות החופשית מפני השלטון", כותבים באגודה בדברי הסיכום לערעור. "זכות הציבור לגישה חופשית למידע נפגעת פגיעה רחבה ככל שהתקשורת תחת מתקפה, ומגבילה עצמה [...] שלטון שמתיימר לקבוע לאזרחיו במה הם יכולים לצפות, סופו שיבקש לשלוט במה שהם יכולים לחשוב".
ע"א 5025/24
20409-06-24