במשך שש שעות וחמישים דקות (כולל הפסקה) התקיים אתמול (18.6) דיון בבג"ץ בעתירות לביטול תיקון מספר 37 לפקודת המשטרה. תיקון שמכונה "חוק בן גביר" מאחר שנתפר אישית בהתאם לדרישתו של איתמר בן גביר מנתניהו במשא ומתן הקואליציוני והפך אותו ל"מפכ"ל-על". החוק אושר בכנסת ב-28.12.2022, יממה לפני השבעת הממשלה.
בשנה וחצי שחלפו מאז נחקק החוק, המשרד לביטחון פנים ששמו שונה למשרד לביטחון לאומי דילג משערורייה לשערורייה.
עובדים בכירים נמלטו ממנו והיועמ"שית לממשלה נאלצה שוב ושוב להתייחס להתערבות הלא-חוקית והמופקרת של השר בן גביר בעבודת המשטרה ויחידות המשרד השונות. בין היתר, נחשף בתקשורת כיצד השר בן גביר התערב באופן הפעלת הכוח כלפי המפגינים נגד הממשלה לפני ואחרי ה-7.10, במתן רישיונות המוניים לכלי ירי, במתן אבטחה לשיירות הסיוע ההומניטרי לעזה ובעבודת השב"ס.
בג"ץ אף נאלץ להתערב והוציא צו ביניים המורה לשר בן גביר להימנע מלתת הוראות אופרטיביות למשטרה לגבי אכיפה בהפגנות.
על הרקע הזה, תשעת השופטים ועורכי הדין שייצגו את העותרים, הכנסת, היועמ"שית לממשלה והשר בן גביר, דנו במשך שעות ארוכות אם הוראות תיקון 37 עמומות יותר מדי ולכן מקנות לשר בן גביר סמכויות ללא גבולות, או שהן פחות מדי עמומות ולכן מקנות לו במפורש סמכויות חריגות.
השופט אלכס שטיין נקט בעמדה השנייה וחזר וטען שמפריע לו רק האישור המפורש כי בסמכות השר לקבוע מדיניות בתחום החקירות, וכי אילו נשארה העמימות ולא נכתבה המילה "חקירות" הייתה נחה דעתו. לעומת זאת, נציג היועמ"שית לממשלה אחז בעמדה הראשונה וטען שבג"ץ צריך בדרך פרשנית לפזר את העמימות ולקבוע מגבלות מפורשות על סמכויות השר.
המפכ"ל קובי שבתאי, שמשמש מזה כשנה וחצי כשק חבטות של השר בן גביר ואף התלונן בשיחות סגורות שנהיה "חולה בגללו", הצטרף לעמדת היועמ"שית לממשלה ובתגובה שהגיש לשופטים כתב שהבעיה ב"מצב החוקי העמום".
מתוך שאלות והערות השופטים עלה שהם מעדיפים שלא לבטל את החוק ולתת פתרון פרשני. כמו רופאים בחדר הניתוח שמנסים להפיח חיים ב"גופה" של "חוק בן גביר", הם דנו ארוכות עם עורכי הדין של הצדדים מה יקרה אם תזוז מילה אחת לפה או לשם או שתפורש באופן שניתן לסבול אותו.
כך למשל, התנהל דיון סמנטי ממושך במשמעות המילה "שמע". זאת מאחר שבניגוד לנהוג בחוקים בישראל שכתוב בהם שהשר נדרש "להתייעץ" או "לקבל הסכמה", ב"חוק בן גביר" נכתב שהוא יקבע את מדיניותו בתחום החקירות לאחר שרק "שמע" את היועמ"שית לממשלה.
בדומה למורים בישראל שנאבקים מדי יום כדי להסביר לתלמידים שלא מספיק ש"ישמעו" את דבריהם אלא עליהם גם "להקשיב" להם, כך השופטים דנו אם ניתן לומר לשר בן גביר שלא מספיק ש"ישמע" פיזית את היועמ"שית לממשלה אלא עליו גם להתייעץ או לקבל הסכמה ממנה.
לא פעם שופטי בג"ץ אוהבים לאתגר את יציבות עמדת הצדדים באמצעות מקרה קצה שלילי ודמיוני. כך למשל, בדיון בעתירות לביטול חוק הלאום, המשנה לנשיאה חנן מלצר שאל את נציגת הכנסת שהתנגדה עקרונית להתערבות בג"ץ בחוקי יסוד, האם דעתה תהיה שונה כאשר יחוקק חוק שיאסור על השתתפות נשים בבחירות.
לנוכח השנה וחצי הקטסטרופליות במשרד לביטחון לאומי, הפעם בדיון בבג"ץ על "חוק בן גביר" השופטים בחרו לאתגר את הצדדים באמצעות מקרה קצה דמיוני דווקא חיובי – האם הם יעמדו על עמדתם שיש לבטל את החוק גם אם יתגלה שהשר מתערב באופן המיטיב עם הציבור ומצמצם את הגבלות המשטרה על חופש המחאה. אכן, קשה לדמיין שדבר כזה יקרה.
לקראת סוף הדיון, לאחר כשש שעות, מבלי להתכוון לכך, נציג הכנסת עו"ד יצחק ברט תפס את תפקיד הילד שצועק "המלך עירום". עו"ד ברט התייחס לכלל ההתנהלות של השר בן גביר מאז חקיקת תיקון 37 כשאמר: "אין קשר בין ההחלטות האלה ובין החוק, ההחלטות לא התקבלו מכוח החוק. זו לא החלטת מדיניות, זה לא פורסם".
בתגובה השופט עופר גרוסקופף שאל, "אז לשר יש עוד מקור סמכות? מאיפה יש לו הסמכות?", וברט השיב לו, "צריך לשאול את נציגי השר". כלומר, השר בן גביר פשוט עושה כל מה שהוא רוצה, עם או בלי קשר לתיקון לחוק.
אם עו"ד ברט צודק, אז מה הטעם בכל הדיון בבג"ץ ובניסיון של השופטים להציל את תיקון 37 בדרך פרשנית? זו, בסופו של דבר, המסקנה מהיום הארוך והמתיש הזה בבג"ץ וגם מהשנה וחצי האחרונות שבהן בן גביר מכהן כשר. דמוקרטיה אינה בנויה רק על לשון החוק היבש אלא גם על ערכים ותרבות שלטונית.
להבדיל מחקיקה פלילית, אין נוסח חוק שיכול לבלום באופן מוחלט פוליטיקאים ללא גבולות ומעצורים.
במהלך הדיון השר בן גביר ניגש לעורך דינו ו"לחש" במכוון באופן שהדהד באולם "מה אני עציץ?". זו היתה הדגמה של הפילוסופיה השלטונית של ממשלת נתניהו: אם כל הכוח אינו מרוכז בידיהם, משמע שהם אינם שולטים. הרי במציאות, בן גביר אינו עציץ אלא צמח טורף, התוקף את המשטרה והיחידות במשרדו.
יחליטו מה שיחליטו שופטי בג"ץ, סביר להניח שפסק הדין לא יבלום באמת את ההתנהלות של השר בן גביר שהפך לאחד מהאנשים החזקים במדינה בזכות אחיזת החנק הפוליטית שלו בצווארו של נתניהו.
העתירות שנידונו אתמול הן מהמוצדקות שהוגשו, אך הדיון סיפק תזכורת לכך שבג"ץ אינו פתרון קסם להצלת הדמוקרטיה מיד מחוקקים המעוניינים לפורר אותה. כדי להגן על הדמוקרטיה, הציבור הישראלי צריך להצביע בקלפי עבור פוליטיקאים המבינים את חשיבות מגבלות הכוח והפרדת הרשויות במשטר דמוקרטי.