האם מתקרב היום בו נתניהו יתראיין לתקשורת הישראלית? אם לשפוט על-פי התקדמות תוכנית ההשתלטות ארוכת השנים שלו, אפשר להעריך שהתשובה חיובית, והחרם על העיתונות הישראלית יסתיים יחד עם העיתונות עצמה.

היום מלאו 256 ימים למלחמת עזה, ו-79 ימים למסיבת העיתונאים האחרונה שקיים נתניהו, אי-אז ב-31 במרץ. מאז, תקופה המשתווה לשליש מאורך המלחמה, ראש ממשלת ישראל מסרב לענות אפילו לשאלה אחת של עיתונאי ישראלי ומנהל עם הציבור הישראלי מונולוג.

באותה תקופה הספיק נתניהו להתראיין בחו"ל, באנגלית, לא פחות מתשע פעמים, ראיונות באורך כולל של קרוב לארבע שעות. נתניהו מעדיף, באופן עקבי, לשבת מול עיתונאים זרים שאינם בקיאים בנבכי המציאות הישראלית, ולא מול עיתונאים ישראלים שעלולים לאתגר אותו ולשאול אותו שאלות קשות.

גם מסיבות העיתונאים שנפסקו, החלו רק חודש לאחר תחילת המלחמה בשל לחץ ציבורי עז על נתניהו שסירב להופיע בציבור והסכים לתקשר רק בהצהרות וסרטונים מוקלטים. מסיבות העיתונאים, בהם ניתן למספר מצומצם של עיתונאים לשאול שאלות בודדות, אינן תחליף לראיון עיתונאי עם ראש הממשלה - אירוע כמותו לא התקיים כבר מספר שנים.

מאז 2021 מחרים נתניהו את התקשורת הישראלית, ומוכן להתראיין רק אצל תומכיו ויועציו בערוץ 14. מאז ה-7 באוקטובר נמנע נתניהו אפילו מ"ראיונות" כאלה. זאת בעוד לתקשורת בחו"ל העניק 26 ראיונות שונים. חרם הראיונות של נתניהו על ערוצי החדשות המסחריים ועל השידור הציבורי (אותו הוא מחרים כבר מ-2019), הוא חלק מאסטרטגיה כוללת להחלשת כלי תקשורת המעזים למתוח עליו ביקורת וחיזוק כלי תקשורת המהווים שופר למסריו.

אסטרטגיה זו, שהביאה להקמת "ישראל היום" כבר ב-2007 ולאחר מכן כלי תקשורת נוספים שנועדו לשרת את משפחת נתניהו, כמו ערוץ 14 וגלי-ישראל, נמצאת כעת בצומת מכרעת, שלאחריה עלולה התקשורת הישראלית המרכזית להיכבש כמעט כולה על-ידי ראש הממשלה.

לחסל ולסגור

ככל אובססיה, גם האובססיה של נתניהו להשתלטות על כלי תקשורת אינה יודעת שובע. ערוץ החדשות המתחרה על המקום השני בטבלת הרייטינג מסור לו לחלוטין, תחנת רדיו שלמה משרתת אותו השכם והערב, ואנשי תקשורת המסורים לו שתולים בשידור הציבורי, בערוץ 12 ובתחנת הרדיו האיזורי המואזנת ביותר - 103FM.

למרות זאת, הוא אינו מרפה: בשבועות האחרונים התקרב נתניהו מאוד להשגת חלק ניכר ממטרותיו מזה עשרות שנים, הכוללות את מיטוט העיתונות החופשית בישראל, שההתקפה עליה מתבצעת בחודשים האחרונים במספר חזיתות במקביל.

האסטרטגיה של נתניהו לחיסול הביקורת העיתונאית נגדו היא ארוכת טווח, כשהמשאבים החשובים ביותר העומדים לרשותו הם משך כהונתו הבלתי נגמרת כראש ממשלה, חולשת שומרי הסף ואתוס העיתונות החופשית, נחישות והתמדה, וחוסר מעצורים ועכבות מוסריים או דמוקרטיים. כשנתניהו ננעל על מטרה אותה הוא מחשיב להכרחית להמשך שלטונו – במידה ושומרי הסף סוגרים בפניו את הדלת, הוא יחפור מנהרה מתחת לבית וייכנס ישר לסלון.

את תאגיד השידור ניסה נתניהו לסגור מספר פעמים בעבר ללא הצלחה (אחרי שהשתלט בזמנו על רשות השידור). לתפיסתו אין להתיר קיום שידור ציבורי המחויב לריבוי דעות וחופש העיתונות, ובנוי על דגם המרחיק השפעה פוליטית על השידורים. במידה ולא הצליח במשימתו פעם שעברה, לא נורא, זה יקרה אולי בפעם הבאה או בזו שאחריה, בדיוק כמו ארבעת מערכת הבחירות שישראל נגררה אליהן, עד שבחמישית הוקמה ממשלתו המיוחלת.

בממשלה הנוכחית המוציא לפועל של רצון נתניהו לגבי כלי התקשורת הוא שר התקשורת שלמה קרעי, שהתבטא נגד עצם קיומו של שידור ציבורי, הצהיר כי הוא מתכוון לסגור אותו כבר עם כניסתו לתפקיד שר התקשורת וגם במהלך כהונתו, ואמר בפה מלא כי ינסה לחסל את העצמאות העיתונאית של תאגיד השידור. קרעי ניסה גם לתרגם את הצהרותיו למהלכי חקיקה, בהם נכשל שוב ושוב, תוך שבמקביל הוא מנסה להשפיע על המינויים בשוק התקשורת בכלל ובשידור הציבורי בפרט.

לפני חודשיים מינה קרעי את השופט בדימוס משה דרורי לראש ועדת האיתור של תאגיד השידור, והצניח לתפקיד החשוב ביותר בתאגיד אדם שבריאיון לערוץ 13 באוגוסט 2023 אמר כי "אני יודע שערוצי התבהלה עושים מה שהם רוצים, האמת לא נר לרגליהם. אתם בדיוק ערוצי תבהלה, אני לא חושב שמילה אחת שלכם היא האמת", כלומר אדם שאימץ לחלוטין נרטיב קיצוני ושקרי של נאמני נתניהו. אתמול הוגשה עתירה לבית המשפט העליון נגד המינוי המהווה לטענת העותרים ניסיון להשתלטות על השידור הישראלי שקרעי ונתניהו מנסים לחסל.

אם דרורי יישאר בתפקידו וימנה אנשים בדמותו לוועדת האיתור, הרי שבנובמבר הקרוב יוכל למנות את יו"ר מועצת התאגיד וכמה מחבריה, וכך להשלים את ההשתלטות על תאגיד השידור ולשחזר עשרת מונים את ימיה האחרונים של רשות השידור: שידור ציבורי מושחת ומסואב הנתון למרותם של פוליטיקאים. כבר כעת פועלת בערוץ אילה חסון, מאנשי התקשורת המובהקים במחנה נתניהו.

ערוץ חדשות נוסף שמערכת החדשות שלו מהווה מוקד להתקפות נתניהו וסביבתו הוא ערוץ 13. נתניהו מנסה לחסל את הערוץ עוד מהתקופה בה פעל תחת המותג ערוץ 10, ואף הצהיר על כך בגלוי. נתניהו גם הודה בחקירותיו במשטרה כי הוא מי שדאג לכך שהאוליגרך לן בלווטניק ירכוש את הערוץ, על מנת להפסיק את הפרסומים הביקורתיים ששודרו בו. בלווטניק העיד כי נתניהו עמד איתו בקשר והתלונן על פרסומים ביקורתיים שנגעו אליו ואל משפחתו.

מי שחיכה לתגובת רה"מ נתניהו לתחקיר של רביב דרוקר ששודר לאחרונה בערוץ 13, בו נחשפו לכאורה מעשי שחיתות חמורים של שרת התחבורה מירי רגב, מנאמני משפחת נתניהו המובהקים בליכוד, קיבל אותה בשבוע שעבר בדמות מינוי  עליו החליט בלווטניק, של חברת הכנסת לשעבר המקורבת לנתניהו, יוליה שמאלוב ברקוביץ', לתפקיד העורכת הראשית של חדשות 13.

בעבר כינתה שמאלוב ברקוביץ' את דרוקר, מבכירי העיתונאים בישראל, "לוביסט שמקדם אינטרס אישי". במקום שראש הממשלה יפטר לאלתר שרה שנפתחה נגדה חקירה משטרתית לאור תחקיר עיתונאי מטלטל, משרתו של העיתונאי שפרסם את התחקיר היא זו שנתונה כעת בסכנה, כראוי למדינה שממשלתה ממשיכה להניע בה ניסיון הפיכה משטרי.

שלשום פנה ארגון העיתונאים ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה, על מנת שתעצור את מינוי שמאלוב ברקוביץ'. במידה ומינויה יתאפשר, תהיה זו מכה קשה למעט שנותר עדין מחופש העיתונות בכלי התקשורת המסחריים בישראל, וניצחון אדיר לאלה שהצהירו באופן מפורש על רצונם לסתום פיות ביקורתיים כלפי שלטון הליכוד ונתניהו.

חזיתות נוספות במאבק על חופש העיתונות

להתקפה של ממשלת נתניהו על חופש העיתונות חזיתות נוספות: באפריל הסתיים הליך החקיקה של חוק אותו קידם שר התקשורת קרעי המכונה "חוק אל-ג'זירה", שמטרתו להעניק לקרעי סמכות לסגור בישראל שלוחות של כלי תקשורת זרים. העילה: פגיעה נטענת בביטחון בשל שידורי הערוץ, אלא שבחוק הישראלי קיימים כבר מספר אמצעים לפעול נגד שידורים הפוגעים בביטחון המדינה, ודווקא החוק החדש אינו יעיל בטיפול במטרה זו.

קרעי, וחברי הקואליציה בוועדת הכנסת לביטחון לאומי שם נידון החוק, הצהירו כי מבחינתם החוק מיועד להעניק להם סמכות לסגור כלי תקשורת באופן כללי, גם כלי תקשורת ישראלים, ובעילות עליהן הן יחליטו, ללא קשר לפגיעה בביטחון וללא צורך בחוות דעת מגופי הביטחון.

ואכן, לאחרונה הוגשה הצעת "חוק אל-ג'זירה 2" על ידי חברי כנסת ממפלגת הימין הקיצוני, הציונות-הדתית, חלק מקואליציית נתניהו, שמטרתו להתיר לשר התקשורת לכלוא עיתונאים. בהמשך הוגשו הצעות חוק נוספות, "חוק אל-ג'זירה 3", לפיהן יוענקו לשר התקשורת סמכויות לסגור את האינטרנט בישראל: להפעיל את מערך הסייבר על מנת לחסום רשתות חברתיות או כל אתר אחר.

בינתיים מתחמם על הקווים ערוץ חדשות חמישי, i24news, שיחל לשדר בעברית בעקבות הקלות רגולטוריות שהוענקו לו. הערוץ, בבעלות איל-ההון הצרפתי פטריק דרהי, שארגון RSF כינה אותו "אחד משורה של אוליגרכים ברחבי העולם המהווים איום על חופש העיתונות".

הערוץ הכריז על מינויים של מספר אנשי תקשורת מהימין הקיצוני ואנשי תקשורת תומכי נתניהו, וצפוי להיות שכפול של ערוץ התעמולה 14, עם יתרון בולט: בניגוד לערוץ 14, הוא עתיד לשדר גם במהלך השבת. כך שכשיפתחו שידוריו, לעולם לא תשקע עוד השמש על שידורי ערוצי השופרות של נתניהו.

בדרך לתקשורת ביביסטית

ב-3 ביוני, לפני שבועיים, פנו לראש הממשלה נתניהו ארגון העיתונאים והעיתונאיות, יחד עם בכירים מארבעת מערכות החדשות הטלוויזיוניות המרכזיות בישראל, בדרישה להפסקת חרם הראיונות על התקשורת הישראלית מאז פרוץ המלחמה והתחמקותו מלעמוד מול שאלות כתבים ישראליים. באופן חריג, גם ערוץ 14 הצטרף לפנייה. עד כה אף אחד מהם לא קיבל התייחסות לפנייה.

לאור התקדמות הכיבושים האסטרטגיים המסתמנים של נאמני נתניהו נגד חופש העיתונות, נראה שבהחלט קרב היום בו נתניהו יחליט לשבור את החרם בן השנים ולחזור להתראיין בתקשורת הישראלית. כשזה יקרה, תהיה זו תקשורת שונה לחלוטין מהתקשורת שאותה התחיל להחרים בשנת 2019.

במידה ובימים ובשבועות הקרובים לא יצליחו כלי התקשורת הישראלים, העיתונאים, ארגוני העיתונות והציבור הדמוקרטי, לבצע מהלכי התנגדות משמעותיים נגד המהלכים הכוללים של ממשלת נתניהו, הרי שבקרוב יפעלו בישראל שני ערוצי תקשורת ביביסטים לחלוטין (14 ו-i24), שני "ביביסטים בדרך" (ערוץ 13 ותאגיד השידור), וערוץ אחד - ערוץ 12 - שהכוכב הראשי שלו, עמית סגל, משרת באופן עקבי בדיווחיו את האג'נדה הפוליטית של נתניהו.

בשיח השגור בימין הקיצוני ממליצים להאמין להצהרות חיזבאללה וחמאס בדבר רצונם להשמיד את ישראל, ולהתייחס לדבריהם כפשוטם. שוחרי חופש העיתונות בישראל צריכים גם הם להאמין לנתניהו, קרעי וחבריהם, שהצהירו במפורש שוב ושוב על תוכניותיהם לגבי כיבוש העיתונות בישראל.