מלחמת ההתשה שמתנהלת מזה שמונה חודשים בין ישראל לבין איראן באמצעות החיזבאללה, היא נושא "חמקמק" בתקשורת ובפוליטיקה הישראליות. למרות המחיר העצום שמשלמים מדי יום עשרות אלפי המפונים מיישובי הגבול עם לבנון, עדיין זו נתפסת כזירה משנית לזירה המרכזית בדרום הארץ מול החמאס.

בפועל ולמרות הכחשותיה, נראה שממשלת נתניהו אימצה את עמדת החיזבאללה שעם סיום המלחמה בדרום גם תיפסק הלחימה בצפון ועד אז הצדדים ימשיכו להכות אחד בשני מבלי "לחצות קווים אדומים" שיובילו למלחמה מלאה. ממשלת נתניהו אף הצליחה לעשות "נורמליזציה" לדבר בקרב חלקים מהציבור ומהתקשורת בישראל.

סיבה מרכזית להתפתחות האדירה של התעשייה הצבאית הישראלית במהלך שנות המלחמה הקרה ולהפיכתה לאחת מהגדולות ומהמובילות בעולם, היא ההישענות שלה על טכנולוגיה צבאית סובייטית.

במהלך מלחמותיה ומבצעיה הצבאיים, ישראל תפסה נשק שברית-המועצות סיפקה למדינות ערב ולארגונים המזויינים הפלסטיניים. התעשיות הצבאיות הישראליות למדו את הנשק שנתפס שידרגו אותו וגם מכרו אותו ואת שדרוגיו למדינות אחרות. בנוסף, תוך כדי הלחימה ישראל רכשה ניסיון שנחשב יקר ערך עבור מדינות המערב בהתמודדות עם מערכות הנשק וההגנה הסובייטיות וגילוי הפרצות בהן.

נראה שעתה איראן עושה לישראל מהלך דומה. מזה שמונה חודשים איראן, באמצעות החיזבאללה, לומדת את מערכות ההגנה והנשק הישראליות, שחלקן כוללות טכנולוגיה אמריקאית. מעת לעת גם מזכירה התקשורת הישראלית דיווח בלבנון או בסוריה על כלי נשק ישראלי שהופל ונתפס.

כל הידע שאיראן רוכשת במלחמת ההתשה בצפון יוכל לשמש אותה לצורך שיפור התעשיות הצבאיות שלה ויש להניח שגם פוטין ירוויח מהידע הזה. כבר כיום רוסיה עושה שימוש מסיבי בנשק איראני במלחמתה באוקראינה.

דוקטרינת "הכל עובר חביבי" של ממשלת נתניהו בצפון הארץ, עלולה להתברר כאשליה ובהתאם ייתכן שמדינת ישראל תשלם מחיר אסטרטגי ארוך שנים בגין ההתנהלות המופקרת. כמו בדרום הארץ גם בצפונה ממשלת נתניהו ויתרה במקביל גם על התושבים וגם על הביטחון. זליגת הידע הביטחוני היא עוד אספקט של הנזק האדיר.