ב-26.5.2024 תקף חיל האוויר הישראלי ברפיח שבדרום רצועת עזה. בתקיפה נהרגו היעדים הצבאיים, ראש מטה חמאס בגדה יאסין רביע ובכיר במטה חאלד נגאר, אך גם עשרות אזרחים. כתוצאה מהפגיעה ניצתה שריפה שפשטה במתחם אוהלים סמוך, שבו שכנו פלסטינים שעקרו מביתם בחלקים האחרים של הרצועה כדי למצוא מקום בטוח. משפחות שלמות נלכדו באוהלים בוערים ונשרפו למוות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיר את המקרה "תקלה טרגית". בצה"ל טענו כי לא העריכו שאזרחים ייפגעו מהתקיפה. ברחבי העולם נפוצו באותו הלילה ולמחרת תמונות זוועה של גופות, רבות מהן חרוכות.

אך לא בישראל. בתקשורת המשודרת המרכזית הפעילו צנזורה עצמית כבדה ונמנעו לחלוטין משידור תצלומי ההרוגים העזתים ברפיח. יתר על כן, בעוד שרשתות חדשות מרכזיות בעולם הקדישו את מרכז תשומת הלב לעובדה שעשרות פלסטינים נהרגו ועשרות רבות נוספים נפצעו, סיקור האירוע בתקשורת הישראלית הוקדש ברובו לנושאים אחרים, כך עולה מבדיקה שערכה חברת יפעת מחקרי מדיה על סיקור האסון.

הבדיקה נעשתה במסגרת "מדד הייצוג", מיזם מתמשך מאז 2016 בשיתוף עמותת סיכוי ויחד עם חברת יפעת מחקרי מדיה, הבודק באופן קבוע את שיעור הייצוג של האוכלוסייה הערבית בתוכניות החדשות והאקטואליה בערוצים המרכזיים בישראל.

לפי הבדיקה, בין ה-26-28.5 שודרו 245 כתבות על האירוע ברפיח בתקשורת הישראלית המרכזית (ערוצים 11, 12, 13, ו-14, לצד תחנות הרדיו גלי-צה"ל וכאן ב'). מתוך 245 אייטמים, רק ב-20 הוקדש זמן לתיאור התמונות הקשות וקורעות הלב שיצאו מהמתחם השרוף.

בחלק הארי של האייטמים (108) דיווחו על תגובת צה"ל כי האירוע נמצא בבדיקה; ב-91 אייטמים עסקו בגינויים בעולם ובהשפעה של האירוע על הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל להמשיך במלחמתה בעזה; ב-66 אייטמים עסקו בציטוט דיווחים מהעולם; ב-48 אייטמים עסקו בהשפעה אפשרית של האירוע על עסקת חטופים נוספת; ב-38 אייטמים עסקו במסקנות התחקיר הצה"לי על האירוע; ב-27 אייטמים עסקו בדברי נתניהו כי מדובר ב"תקלה טרגית"; ב-18 אייטמים עסקו בהשפעה של האירוע על המשך התמרון הצה"לי ואילו ב-11 אייטמים עסקו באירוע כ"טרגדיה". רק ב-20 אייטמים, כאמור, עסקו בתיאור התופת שחוללה ישראל במאהל (באייטמים רבים עסקו בכמה נושאים במקביל).

חלוקה לפי כלי תקשורת מעלה כי בערוץ 14, ערוץ התעמולה הימני-קיצוני שמשרת בשידוריו את ראש הממשלה בנימין נתניהו, אוזכר האירוע רק 30 פעמים, פחות ביחס לערוצי השידור האחרים. בראש מחלקת החדשות של הערוץ עומד יורם כהן.

בעוד שאפשר היה לצפות שהערוץ שבשליטת יצחק מירילשוילי יצניע את הטרגדיה, מאכזב לגלות שגם ערוץ כאן 11 של תאגיד השידור הישראלי, שבראש חטיבת החדשות שלו עומד ברוך שי, אזכרו את האירוע מספר דומה של פעמים.

עם זאת, אופי הסיקור היה שונה בתכלית. בעוד שבערוץ 14 אפשר היה למצוא למחרת האירוע כותרת בדבר "הדיווחים הערבים והתבהלה: האם נהרגו 35 עזתים?", בכאן 11 אפשר היה למצוא באותו יום כותרת על "עשרות פלסטינים" ש"נהרגו בשריפה שפרצה בעקבות חיסול שני בכירי חמאס", וזאת על רקע דברי עדי ראיה עזתים מהאירוע.

ברשת 13 וקשת 12, לעומת זאת, אזכרו את האירוע 41 ו-42 פעמים בהתאמה. בראש חברת החדשות של רשת 13 עמד באותה תקופה אור צלקובניק ובראש חברת החדשות של קשת 12 עומד אבי וייס.

בערוצי הרדיו דיווחו על האירוע מספר רב יותר של פעמים. בגלי-צה"ל, תחת פיקודו של טל לב-רם, אזכרו את האירוע 48 פעמים. בכאן ב', שאף היא תחת חטיבת החדשות שמנהל שי, אזכרו את האירוע 54 פעמים.

רק בשבעה אייטמים מצאה חברת יפעת מחקרי מדיה כי שובצו קטעים שבהם נראים או נשמעים עדי ראייה עזתים שמספרים מנקודת מבטם על האירוע הנוראי שנוצר כתוצאה מההפצצה ישראלית.

למחרת האירוע, ב-27.5, נפתחו כותרות המהדורה המרכזית של כאן 11 בזעקת עד ראייה לאירוע. היתה זו המהדורה היחידה שבחרה לפתוח בקולות עדי הראייה לאסון. כמה דקות אחר-כך, בכתבה המרכזית על האירוע שהכין הכתב הצבאי איתי בלומנטל, שוב ניתן פתחון פה לעדי הראייה ולקרובי הקורבנות. את המהדורה ערך יהונתן יפה.

קולות דומים אפשר היה למצוא גם בכתבתו של חזי סימנטוב במהדורה המרכזית של חדשות 13, שערך הדר שיפר. בכתבתו של ניר דבורי בחדשות 12, ניתן גם כן מקום לעדי ראייה, אם כי פחות מאשר בשני הערוצים שלעיל. את המהדורה בחדשות 12 עורך יניב הלפגוט.

יצוין כי גם בכתבתו של ברוך ידיד, כתב ערוץ 14 לענייני ערבים, ניתן פתחון פה ראוי לעזתים בכתבה המרכזית שהכין על הפעולה ברפיח. עם זאת, היתה זו המהדורה היחידה באותו ערב שבחרה לא לפתוח את הכותרות בדיווח על האירוע ברפיח. את מהדורת חדשות 14 ערך יהונתן וויס.

התנהלות זו של כלי התקשורת הישראלים אינה יוצאת דופן. מאז תחילת המלחמה התקשורת הישראלית מצנזרת את עצמה ומונעת מהציבור הישראלי את המראות והקולות של האסון האנושי שגורמת המלחמה ברצועת עזה, אם בשל פחד מתגובת חלקים בציבור ואם בשל תחושת פטריוטיות כוזבת.

התנהלות לא עיתונאית זו של התקשורת הישראלית מובילה לתודעה כוזבת בקרב הציבור הישראלי, שאינו נחשף למראות הקשים השוטפים את התקשורת העולמית.

"הפער העצום בין האופן בו המלחמה ותוצאותיה משתקפת בשיח ובדעת הקהל הגלובלית לבין האופן בו היא נתפסת על ידי דעת הקהל הישראלי אינה רק תוצר של אנטישמיות, אנטי-ישראליות או קיצוניות פרוגרסיבית. היא גם תוצר של הבדל תהומי בין המידע והתמונות שהתקשורת בעולם מציגה לצופיה על ההרס והמחיר ההומניטרי הכבד שאזרחי עזה משלמים, לבין ההימנעות הכמעט מוחלטת של התקשורת הישראלית מלעסוק בכך", כתבו כאן עידן רינג ושוקי טאוסיג כבר בנובמבר.

"דיווח מלא על המצב בעזה הוא גם אינטרס של האזרחים כאן. כדי לגבש דעה ועמדה על המצב ולהבין איך נכון לדרוש את החזרת החטופים חשוב שנקבל מהתקשורת תמונה מלאה ומורכבת של המחיר שגובה המלחמה הזאת גם בצד השני, ולא רק הדהוד והצפה של דובר צה"ל".

בחודש שעבר כתבה כאן חן אגרי כי העיתונות הישראלית מועלת בתפקידה בסיקור המלחמה בעזה ויוצרת חור שחור בתפיסת העולם של הישראלים: "לממשלה יש אינטרס ציני לשמור על בורות אזרחיה בכל הנוגע למצב האמיתי ברצועה, וישראלים רבים אינם מעוניינים לשמוע דבר על סבל אזרחי האויב, אולם התקשורת מועלת בתפקידה לספק מידע אמין ומקיף גם כשהוא אינו נוח לממשלה ואינו מתקבל בברכה בציבור".

פרויקט "מדד הייצוג" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף עמותת סיכוי-אופוק ויפעת מחקרי מדיה​​​​​​​​​​