החזית השמינית
השבוע כתב ניר חסון ב"הארץ" כי "הימים האחרונים אינם מותירים ספק: האנושות משחקת ברולטה רוסית עם הפלנטה".
לפי חסון, "כשמדברים על התחממות מדברים על ממוצעים ארוכי טווח, כלומר, יש ימים חמים וקרים, חודשים חמים וקרים ואפילו שנים חמות יותר וחמות פחות. אבל במבט ארוך טווח, אפשר למנות יותר ויותר שנים, חודשים וימים חמים מכאלה שהיו קרים. כל זה היה נכון עד לפני שנה. ביוני לפני שנה פרץ גרף הטמפרטורה הגלובלית הממוצעת את כל הגרפים המוכרים עד אז (ועוד קודם לכן זה קרה לגרף טמפרטורת האוקיינוסים). זה, כאמור, אינו חריג. אך באופן חריג מאוד, מאז – מלבד ימים מעטים בינואר ובפברואר – כמעט כל אחד מהימים בשנה האחרונה היה החם ביותר שנמדד אי פעם בעולם באותו התאריך. זו כבר תופעה לא מוכרת ומדאיגה מאוד".
חסון ציטט מדברי מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, שנשא לאחרונה "נאום כמעט נואש בנוגע למשבר האקלים". "גוטרש גם נגע בדבריו בסיבות שבשורש המשבר: ההתנהלות של חברות הנפט הבינלאומיות, שהוא כינה 'סנדקיות של כאוס אקלימי'", כותב חסון. "הוא אף הגדיל וקרא למדינות לאסור על פרסום של חברות נפט, בדומה למוצרי עישון. מדובר ברגע דרמטי, שבו מזכ"ל האו"ם מתמקד בדבריו במלחמת האינפורמציה סביב האקלים. 'אנחנו לא הדינוזאורים. אנחנו המטאור', הוא אמר, 'אנחנו לא רק בסכנה, אנחנו הסכנה'".
שריפות ליד כפר סאלד, שהחלו בעקבות ירי טילים מלבנון, 14.6.2014 (צילום: אייל מרגולין)
בעקבות דברי גוטרש פנה ה"גרדיאן" הבריטי ל-11 כלי תקשורת מובילים כדי לקבל את תגובתם, ובהם ה"וושינגטון פוסט", ה"ניו-יורק טיימס", רויטרס, אקסיוס, בלומברג, npr, CNN, MSNBC ופוליטיקו.
ה"גרדיאן" חדל לפרסם מודעות חברות נפט וגז כבר בשנת 2020. שנה לאחר מכן הצטרף אליו האתר האמריקאי Vox ובשנה שעברה הטיל חרם דומה גם "לה מונד" הצרפתי. כלי תקשורת אחרים מתקשים להיפרד ממודעות דלקי המאובנים. ב"פוליטיקו" הגיבו ל"גרדיאן" וטענו כי האתר מציג מגוון מודעות, כולל חברות נפט וגז לצד חברות אנרגיות מתחדשות. עשרת כלי התקשורת הנוספים שקיבלו פנייה מה"גרדיאן" העדיפו לשתוק.
הבוקר מדווח חסון ב"הארץ" כי את ימי החום האחרונים העבירו 100 אלף תושבי שכונת כפר עקב בירושלים עם מעט מאוד מים. "בהודעת חברת המים הפלסטינית שמספקת מים לשכונה - ושרוכשת את המים ממקורות בתיווך הרשות הפלסטינית - נאמר כי מקורות צמצמה את כמות המים שהיא מעבירה לה", כותב חסון. "[...] בשבוע האחרון זרמו המים בשכונה במשך יומיים בלבד, זאת בעיצומו של גל החום הכבד שפקד את הארץ". לפי תחזית מזג האוויר שבעמוד האחורי של "הארץ", מחר צפויות לשרור בעיר 39 מעלות.
"חודש יוני בדרך לשבור שיאים היסטוריים של חום", נכתב בשער "ידיעות אחרונות". בשער האחורי של קונטרס החדשות כותבת אילנה קוריאל כי לפי השירות המטאורולוגי השבועיים שחלפו מתחילת החודש היו המחצית הפותחת החמה ביותר ביוני מאז החלו המדידות. על הסיבות לעלייה בטמפרטורות לא נכתב דבר.
"האקרופוליס נסגר למבקרים עקב גל החום הכבד", נכתב בשער "מקור ראשון". בעיתון גבה-המצח בקבוצת התקשורת של המולטי-מיליארדרית ד"ר מרים אדלסון מציינים בשולי הידיעה, המתורגמת מסוכנויות הידיעות, כי יוון "נחשבת לאחת המדינות שנפגעו באופן החמור ביותר ביבשת מההתחממות העולמית". באתונה, כך נמסר, נטעו 2,000 עצים בניסיון לצנן מעט את האוויר. על מזג האוויר בישראל ועל האפשרות לפעול גם כאן לבלימת ההתחממות ייכתב כנראה בפעם אחרת.
"חם שם בחוץ", נכתב בתחתית שער "ישראל היום", העיתון נמוך-המצח בקבוצת התקשורת של המולטי-מיליארדרית אדלסון. משחק מילים על "קר שם בחוץ", שירו של יהונתן גפן (לחן: רמי קליינשטיין), והפוגה קומית קטנה בדיווח על האסון הגדול בתולדות האנושות, שכלל לא מוזכר בדיווח.
אסף גולן מעדכן בעמוד 15 של העיתון של אדלסון כי שרב כבד ישרור בימים הקרובים בישראל (עד 48 מעלות בבקעת הירדן). גולן מספק המלצות לנופשים ולרוחצים בים ("להרבות בשתייה") ומציין כי לפי רשות הטבע והגנים חל איסור מוחלט להדליק אש בשמורות. הידיעה מסתיימת במשפט הסתמי: "בשירות המטאורולוגי הוסיפו כי גל החום הנוכחי מזכיר את גל החום שעבר על ישראל בתחילת החודש". אם השירות המטאורולוגי סיפק לגולן נתונים על השיא ההיסטורי שנשבר החודש, הם לא מצאו את מקומם בידיעה. בוודאי שאין בה שום הקשר, פשר או הסבר.
מו"ל "מעריב", אלי עזור (צילום: מרים אלסטר)
ב"מעריב" נותנים למשה כהן לדווח על "סוף שבוע לוהט". גם הוא יודע לצטט הוראות זהירות מטעם משרד הבריאות, ולא לשים את האירוע בהקשר כלשהו. בעיתון של אלי עזור, איל תקשורת מקומי אך גם איל אנרגיה, שהונו תלוי בין היתר ביכולת להמשיך ולפלוט לאקלים חומרים המזרזים את החרפת המשבר האקולוגי, מבטיחים הקלה בתחילת השבוע הבא, אם כי בידיעה מבהירים כי עדיין יהיה חם.
בהמשך העיתון מראיין הפרשן הכלכלי הבכיר של "מעריב", יהודה שרוני, את שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן. אחת השאלות של שרוני היא "אולי זה הזמן להגדיל את מכסות יצוא הגז?".
לבנון
"האש בצפון מתעצמת, ראשי היישובים תובעים יציאה למלחמה", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". אולי באמת יש כמה וכמה ראשי יישובים שתובעים יציאה למלחמה בלבנון אבל ישי אלמקייס מביא רק מדברי משה דוידוביץ, ראש המועצה האזורית מטה-אשר: "אחרי יותר משמונה חודשים אנו מצפים שיפסיקו לירות פגזים ללבנון ויתחילו לגרום לחסן נסראללה וחיזבאללה להתחנן על נפשם [...] צריך להתחיל להכאיב להם כדי שהתושבים שלהם יזעקו מספיק".
"האש בצפון: הצבא יסיט מיקוד רק בעוד כמה שבועות", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". שירית אביטן-כהן מצטטת "גורם מדיני" שאמר לה כי "למרות הירי המאסיבי מלבנון - האסטרטגיה נשארה רפיח תחילה". "על פי ההערכות", היא מוסיפה, "מדובר בשבועות ספורים לפני שהמוקד הצבאי-מדיני יעבור לגבול הצפון".
אביטן-כהן מביאה גם מדברי פרופ' רובי מיכאל, חוקר בכיר במכון משגב של פורום קהלת וב-INSS, שטוען כי "חיזבאללה גורר את ישראל למלחמת התשה אינטנסיבית". לדבריו, "אנחנו יכולים לשנות את השיטה והתגובה אל מול חיזבאללה ולהחריב את דרום לבנון. מכל כפר שבו יורים למטולה - שורת הבתים לא תהיה קיימת. ואם הם יורים עלינו מטח של 200 רקטות אנחנו צריכים לירות 800 רקטות. אם הם יחליטו לממש את האיומים ולהגיע לחיפה וחדרה אנחנו נגיע לצור וצידון. אם הם יאיימו על תל אביב - אנחנו נחריב את ביירות". דברי מיכאל מתומצתים בכותרת המשנה של הידיעה בנוסח מוקצן עוד יותר: "לשנות את המשוואה - ולהחריב את דרום לבנון".
שלט בכניסה לקריית שמונה, שעוות בשריפה שנגרמה מירי טילים מלבנון, 4.6.2024 (צילום: דוד כהן)
ב"מקור ראשון" מצטט אלמקייס לא רק את דוידוביץ אלא מביא גם מדברי טל בארי ממרכז עלמא, מרכז מחקרי חינוכי לאתגרי הביטחון של ישראל בצפון. בארי משוכנע כי חיזבאללה דווקא מעוניין במלחמה כוללת, "כי הוא יודע שיצא ממנה עוד יותר חזק ביחס ללבנון ממה שהוא היום". עוד טוען בארי כי יש פגם במחשבה שעל ישראל לפגוע במדינת לבנון. לדבריו, לנסראללה לא תפריע פגיעת ישראל בתשתיות המדינה כהוא זה.
"לבנון היא מדינה על סף פשיטת רגל רשמית, ונדמה שכבר אין עוד נזק כלכלי שאפשר להסב לה, קל וחומר כזה שחיזבאללה יתרגש ממנו", טוען צבי בראל ב"הארץ". בהמשך מאמרו תוהה בראל: "האם התקפה ישראלית רחבה על ביירות, השמדת מבני ציבור ופגיעה נוראה בתשתיות אזרחיות יוכלו לחולל מהפך פוליטי שיגרום לחיזבאללה להרים ידיו ולהסכים להפסקת אש מחשש לאובדן הנכס החשוב ביותר שלו - שליטה פוליטית במדינה? או שהן יגרמו את ההיפך, יצופפו סביב הארגון גם את שורות מתנגדיו ויהפכו אותו שוב ל'מגן לבנון' הבלעדי, שרק בכוחו להבטיח את הגנתה ולהתמודד מול האויב?".
"מערכת הביטחון לדרג המדיני: צה"ל על סף הכרעת חמאס, לא לחשוש מסיום המלחמה תמורת השבת החטופים", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". את עמדת מערכת הביטחון מביא נדב איל שכותב ב"מוסף לשבת" כי "זירת הקרב העיקרית עוברת מהדרום לצפון". לדבריו, האפשרות הסבירה ביותר לשבועות הקרובים היא ש"לא יהיה הסכם בדרום, אבל המלחמה שם למעשה תיגמר. צה"ל יעביר כוחות ומשאבים לצפון, וישאף למבצע ממוקד שיפגע קשות בחיזבאללה ויוביל – בתקווה – להרחקתו מהגבול". לפי איל, מדובר ב"אתגר חריף" שיכלול ירי של אלפי רקטות כבדות ומדויקות מלבנון לישראל, והצטרפות של איראן למלחמה. "ישראל צפויה לחוות הרס שלא ראתה מעולם".
"כשמולה סכנת מלחמה כוללת, לממשלה אין מדיניות או מטרות", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", מעל עוד מאמר פרשנות מפוכח וטעון זעם עצור, מאת עמוס הראל. "לב העניין, וזה נכון בשתי הזירות", כותב הראל על עזה ולבנון, "קשור בקושי של ראש הממשלה לקבל החלטות שיהיו להן השלכות פוליטיות באופן שיכול להשפיע על שרידותו בשלטון. בפועל, אין כאן ממש מדיניות ישראלית; זו יותר התגלגלות, בשתי חזיתות".
מפיסטופלס
"קשה היה שלא להתמקד בחיוך. החיוך של נתניהו, בליל ההצבעה על מתן רציפות פרלמנטרית לחוק הפטור מגיוס לחרדים. הוא עלץ. רוב גורף בציבור, ובכלל זה בליכוד, חושב שעיגון ההשתמטות לבחורי הישיבות הוא חרפה מוסרית, סכנה ביטחונית, יריקה בפרצופי הלוחמים, החיים והמתים. אבל לאבי אבות המחדל זה לא מזיז. היה זה ליל חגו", כך פותח יוסי ורטר את טורו הפוליטי ב"הארץ".
"כשהנרקיסיסט האטום פיזר חיוכים במליאה, אבות ואמהות לארבעה לוחמי גבעתי התבשרו שבניהם יחזרו בארונות מתים. הוא ידע זאת. נו, עוד כמה משפחות להתעלם מהן", הוא כותב.
"יממה אחרי פרישת גנץ, קואליציית נתניהו דווקא הפגינה משמעת ויציבות. זהו פשר מתקפת החיוכים של נתניהו במליאה, רגע אחרי שהוחל דין הרציפות", כותב יאיר שרקי ב"מקור ראשון". "היא עוררה זעם מוצדק באופוזיציה, נוכח מהות החוק שימסד את הפטור לחרדים וגם משום שכבר בזמן ההצבעה ידעו כל הח"כים על נפיתלם באותו היום של עוד ארבעה לוחמים בעזה, אבל פוליטית היא הייתה מובנת".
ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדיון בכנסת על "חוק הגיוס", 11.6.2024 (צילום: יונתן זינדל)
"חייבים להודות שאין מה שמעורר שאט נפש יותר מחיוכו של ראש הממשלה במליאת הכנסת, לאחר ההצבעה על החלת חוק הרציפות על חוק הפטור מגיוס. ככה נראה מפיסטופלס, כשהוא מפתה את פאוסט בניסיון להכשיל אותו", כותבת סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות". "[...] סצנת החיוך תופסת ממדים מפלצתיים יותר, כשמבינים שבאותו זמן שבו הקואליציה קימבנה את חוק הרציפות בטענה שמדובר בעניין טכני בלבד, כבר ידעו 63 חברי הכנסת שהצביעו בעד, שארבעה לוחמי סיירת גבעתי - אלמוג שלום, יאיר לוין, טל פשבילסקי ואיתן קרלסברון ז"ל - נפלו בעזה כשבית ממולכד קרס עליהם".
"הביטו בחיוך הזה, של ראש הממשלה", מבקש גיא רולניק מקוראי "דה מרקר", "[...] .החיוך הזה בתמונה יעלה ויופיע מול מאות אלפי אמהות ואבות, בני ובנות זוג שלא ישנו במשך חודשים בלילות הנוראיים מאז ה-7 באוקטובר כשיקיריהם בעזה. נתניהו מחייך, צוחק עם כל הלב. [...] איך אפשר לצחוק בימים אלה? מול המצלמות. בבניין הפרלמנט. אפשר, בקלות, כשאתה חי בבועה סגורה הרמטית שבנית לעצמך במשך עשור".
"מישהו, שאינו מתומכי נתניהו, טען באוזניי שהוא ראה את האירוע ויודע למה נתניהו צחק", מוסיפה קדמון בהמשך טורה ב"ידיעות אחרונות". "זה היה כשחברי הכנסת של מפלגת העבודה צעקו לעברו 'בושה' על חוק ההשתמטות, ואילו השר קרעי צעק לעברם: 'מי שמדבר. הרי יו"ר המפלגה שלכם (יאיר גולן) מעודד סרבנות'. ביבי, כמה מפתיע, אהב את התשובה וחייך".
גזירת השמד
שילה פריד מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי "בעוד שבמפלגות החרדיות מנסים להתחמק ככל שניתן מסערות תקשורתיות סביב הגיוס לצה"ל – הזרמים הקיצוניים בחברה החרדית מתכננים לקיים בשבועיים הקרובים עצרת מחאה גדולה סביב נושא הגיוס, ובה קריאה להימנע באופן גורף מכל שותפות עם צה"ל ומערכת הביטחון".
"עולם התורה במחאה רבתי בעקבות תמיכת הח"כים החרדים בקידום גזירת השמד", נכתב בכותרת הראשית של "הפלס", בטאון הפלג הקיצוני בחברה החרדית המרכזית, שפרש לפני מספר שנים מהמפלגה החרדית האשכנזית. "חוק הגיוס", שמכונה בתקשורת הכללית "חוק ההשתמטות", נקרא ב"הפלס" דרך קבע בשם "גזירת שמד".
ידיעה נרחבת מאת י. שכטר נפתחת במילים "עולם התורה והחסידות אפוף הלם כבד מאז נודע על מעשה הבגידה של נציגי המפלגות החרדיות, שהצביעו בעד קידום חקיקת גזירת השמד והעניקו בקולותיהם את הרוב הפרלמנטרי הנחוץ להמשך הליכי החקיקה המבקשת להחריב רח"ל את עולם הישיבות ולקעקע את יסודי קיומו של ציבור היראים".
הביקורת החריפה שספגו חברי-הכנסת מהליכוד והציונות-הדתית שהצביעו בעד החוק הם כאין וכאפס לעומת הביקורת שמטיח "הפלס" בחברי-הכנסת החרדים: "ארוע מחפיר של חילול שם שמים בצורה בוטה ומבישה", "המפלגות החרדיות מרימות יד בתורת משה", "ההצבעה הבוגדנית של הח"כים החרדיים התקבלה בזעזוע", "שיא חדש של ההידרדרות הנוראה במדרון החלקלק", "מלחמה מרושעת נגד קיום התורה והיהדות".
לידיעה צורף תצלום של הסתודדות בין שר הביטחון יואב גלנט לאדם חרדי בפינת אולם מליאת הכנסת. כיתוב התצלום קורא: "מוטי בבצ'יק, איש סודו של נתניהו בצמרת מפלגת 'יהדות התורה', מתחנן במליאת הכנסת לשר גלנט כי יתמוך בהחלטת הרציפות על חוק הגיוס של הממשלה הקודמת".
עזה
"מוות, הרס, פליטות, משבר הומניטרי - אלה הדברים שהתרגלנו לקבל כחלק מהמציאות של מלחמה", אומרת כתבת המלחמות לשעבר ארווה דיימון בראיון לשני ליטמן הרואה אור במוסף "הארץ".
"אבל בעזה ראיתי גם את מותה של הנשמה האנושית. העזתים הם מתים מהלכים. מוות של נשמות בהיקף כזה, חורבן פסיכולוגי ברמה הזאת, לא ראיתי בשום מקום. ברגע מסוים נסעתי דרך רפיח, והרחובות היו מלאים אוהלים של פליטים, ואנשים, ודוכנים, ואין כמעט כלי רכב נוסעים כי אין דלק אז התחבורה היא באמצעות עגלות וחמורים, והאנשים זזים ביניהם באטיות. לקח לנו שעתיים לעבור מרחק שבזמן רגיל לוקח עשר דקות. וכל הזמן הזה הסתכלתי על הפנים של האנשים שעברו על פנינו והזדעזעתי מזה שהם פשוט נראו מתים".
בשל המראות שראתה ככתבת מלחמה ברחבי העולם הקימה ארגון הומניטרי בשם אינארה, שתומך בילדים שנפגעו במלחמות. לפני כשנתיים החליטה לעזוב את התקשורת ולהתמקד בסיוע הומניטרי. בכובעה זה נכנסה לעזה במלחמה הנוכחית.
"באזורים שנקראים הומניטריים התנאים לא אנושיים. אין שם סניטריה. במקרה הטוב, באזורים של האו"ם 600 איש משתמשים בחדר שירותים אחד, אין מקלחות, אין מי שתייה נקיים ואין מספיק אוכל, אז אנשים אוכלים ארוחה אחת ביום. כשאת נכנסת לעיר אוהלים כזאת, בכל צעד שאת עושה, מיד עולה ענן של זבובים", היא אומרת.
חלוקת מזון בדיר אל-בלח, 13.6.2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב)
לפי דיימון, חמאס איבד כל שליטה על הנעשה בעזה. "חמאס גמור", היא אומרת. "לא רואים את חמאס ברחובות עזה. המקום היחיד שבו ראיתי אנשים חמושים בצד של עזה היה ליד הגבול, כדי למנוע מהאזרחים לרוץ למעבר רפיח ולפרוץ אותו. אבל בשום מקום אחר בעזה לא רואים את חמאס. [...] האנשים שדיברתי איתם אמרו שמראש הם לא אהבו את חמאס, וכרגע נמאס להם לגמרי. הם פשוט משתוקקים לנשום לרגע. הם רוצים לאכול, לשתות, שבתי הספר ייבנו מחדש. [...] לאנשים נמאס להיות בשר תותחים עבור החמאס, ונזק אגבי בעיני ישראל".
בעמדה דומה מחזיק גם שלומי אלדר, שמתראיין לרענן שקד במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", לרגל צאת ספר חדש על חמאס. "חמאס יוכל להמשיך לשלוט שם?", תוהה שקד. "לא", משיב אלדר נחרצות. "הפלסטינים שם ירצחו אותם, כולל את סינוואר ואחרים. שמע, יש שם הרס מוחלט. יש שם אנשים שאין להם יותר מה לאבד. תשמע איך הם מדברים. חמאס יפחד להוציא את האף. מי שיבוא איתם חשבון ויחסל אותם יותר טוב מאיתנו אלה הפלסטינים. יש אנשים בעזה שיעשו את זה, ואני שומע את זה מהרבה אנשים".
ליטמן שואלת את דיימון האם לא היה לה קשה ככתבת CNN לבקר את הממשלה האמריקאית, למשל כשסיקרה את המלחמה בעיראק. "כעיתונאית, אני לא שייכת לשום מדינה, ואין אומה שהיא מעל ביקורת. את עושה שירות לא טוב לציבור אם את רואה דבר שגוי ולא מצביעה עליו. זו נטישה של החובה שלנו כעיתונאים וכאזרחי העולם", משיבה דיימון.
"אז לא הרגשת שהתפקיד שלך כעיתונאית הוא גם לעזור למורל וללכידות של אזרחי המדינה שלך, לעזור לכך שיישארו מאוחדים?", מחדדת ליטמן. "לא", מתעקשת דיימון, "מלחמה היא מכוערת ודוחה, ואין בה מנצחים. כל עוד נסרב להבין מה מלחמה עושה לנפש האדם, ואיך זה משפיע על ההתפתחות של מי שנפגעים בה, לעולם לא נהיה מסוגלים לשבור את המעגלים שאנחנו נמצאים בהם. כל עוד אנחנו לא מבינים זה את זה על בסיס אנושי, לעולם לא נצליח להפסיק להיות יצורים כל כך אלימים".
כשהיא נשאלת איך כל זה ייגמר משיבה דיימון כי "רמת ההרס בתקופה קצרה כל כך בעזה והריסוק הפסיכולוגי של האוכלוסייה אינם בני השוואה לשום מקום אחר. לא יהיה קל לתקן את זה, אבל אפשר. זה לא מאוחר מדי להציל את עזה. צפויות לנו 20 או 50 שנה קשות, אבל הן לא חייבות להוביל למשהו נורא".
יוצא מן הכלל
בן-גביר. ב"הארץ" מדווח יהושע (ג'וש) בריינר כי מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי דיווח ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה כי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הורה לניצב אבשלום פלד, אותו הוא מייעד לתפקיד המפכ"ל, להימנע מאבטחת שיירות הסיוע לרצועת עזה - מבלי שהמפכ"ל ידע על כך. פעולה זו עומדת, לכאורה, בניגוד להחלטת בג"ץ, שאוסרת על השר בן-גביר לחלק הוראות אופרטיביות.
ב"ידיעות אחרונות מדווחים על כך גלעד מורג ומאיר תורג'מן ואילו ב"מעריב" אפשר למצוא דיווח מאת אלון חכמון על טענות המפכ"ל.
ב"ישראל היום" אין על כך כל ידיעה.
מבצע ארנון. כתבת השער במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" היא ראיון שערכה טל אריאל יקיר עם שלושה קציני ימ"מ שחילצו את החטופים במבצע ארנון. גם כתבת השער של "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", מאת אתי אברמוב ומאיר תורג'מן, היא ראיון עם השלושה. בעמודי החדשות של "מעריב" מתפרסם ראיון קצר יחסית עם שלושת הקצינים שחילצו את החטופים ממחנה הפליטים נוסייראת, מאת אלון חכמון.
ב"הארץ" אין ראיון עם המחלצים.
אסקפיזם
המילים "צפון" ו"גליל" לא מופיעות היום בגיליון "בשבע", הטוען לכתר העיתון הנפוץ בציבור הדתי-לאומי.
ובינתיים, בעיתונות הפלסטינית
עיתונים פלסטינים 14.6.24|
♦️אלקודס- החמצן ברצועה לקראת סיום
♦️אלאיאם- 40 שהידים.. הסלמה בקרבות בשאבורה
♦️אלחיאת- אוצרה היקר#صحف #القدس #الأيام #الحياة #فلسطين#يوم_البادية #الجنوب pic.twitter.com/4opAFNqbNI— Yasser Okbi (@OkbiYasser) June 14, 2024
פרטיות
טובה צימוקי מדווחת בהרחבה ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" על הסכנות שיעמיד חוק השב"כ החדש לפרטיות אזרחי מדינת ישראל. "התיקון לחוק יאפשר לשב"כ לערוך חיפוש סמוי במחשב ובטלפון הנייד של כל אזרח באמצעות רוגלות (כמו 'פגסוס') באישורו של ראש הממשלה, ויעניק לשירות גישה גורפת למאגרי המידע הרגישים ביותר של רשויות המדינה כמו משטרה, משרדי הממשלה וביטוח לאומי, כל זאת ללא פיקוח של שופט ותחת פיקוח מינימלי ביותר של הכנסת", כותבת צימוקי.
איך להכשיר שרצים ולהרשים את חבריכם
במוסף "ממון" מתפרסמת פינה קבועה בשם "מילה גבוהה". מעין תקציר מנהלים לאנשים עסוקים שרוצים להרשים את עמיתיהם. הפעם המילה הגבוהה היא "הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו". לפינה שלושה תתי-מדורים: "מה זה", "מה זה באמת" ו"כך תשלבו בשיחה". בתשובה לשאלה "מה זה" מוסבר כי הרשות השנייה היא "הגוף שאחראי לרגולציה על שידורי טלוויזיה ורדיו מסחריים בישראל".
בתשובה לשאלה "מה זה באמת" לא נכתב "מפעל ג'ובים פוליטי", "דוגמה לרגולטור שבוי" או "חבורה של חדלי אישים". תחת זאת נכתב כי הרשות "אמורה לדאוג שהערוצים והתחנות משדרים מידע מהימן, הוגן ומאוזן". הטיפים הופכים בעייתיים עוד יותר בתת-המדור השלישי. לפי "ממון", אפשר לשלב את המילה הגבוהה הזו בשיחה על ידי ציון העובדה כי "הח"כית לשעבר יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שהייתה בעבר יו"ר הרשות השנייה, 'חצתה את הקווים' ומונתה למנכ"לית חברת החדשות של ערוץ 13".
זו אולי נקודת פתיחה לשיחה, אבל היא בוודאי לא תרשים איש. במקום זאת עדיף להקריא משפט מטור הדעה של נתי טוקר, המתפרסם הבוקר ב"הארץ": "מינויה הבלתי ייאמן של יוליה שמאלוב-ברקוביץ' למנכ"לית חדשות 13 הוא לא רק עריפת ראשו של גוף החדשות, אלא גם חילול הגופה באמצעים מבזים".
ענייני תקשורת
בשער "הפלס" מכינה המערכת את הקוראים לאפשרות שבקרוב עלול מחיר המנוי לעיתון לעלות. "יש לציין כי מאז הקמתו ועד עתה, מעולם לא כיסה מחיר המנוי את עלויות הפקת העתון", מודה המערכת בהזדמנות זו. "למעשה, המנויים משלמים במשך כל השנים מחיר מסובסד במידה כזו או אחרת, כאשר, כאמור, ישנם יחידים המתמסרים לכך שהעתון ימשיך בס"ד בהופעתו בכל עוז ותעצומות, למרות שמחיר המנוי רחוק מלכסות את העלויות האמיתיות".
גם בחודשים האחרונים, נכתב בהמשך, "נחלצו כמה יקירי רוח מציבור בני התורה, לפעול ולהפעיל למען המשך קיומו והצלחתו של בטאון עולם התורה". יחד עם זאת, "אם חלילה יתברר שלא איסתייעא מילתא, עכ"פ בטווח המיידי, לא יהיה מנוס מהעלאת המחיר כבר בזמן הקרוב".
בראיון של רענן שקד עם שלומי אלדר ב"7 ימים" מתייחס אלדר לניסיונותיו להשיג עבודה חדשה בתקשורת אחרי שחזר משהות ממושכת בארה"ב. "אחד המפגשים הכי מעליבים היה עם ברוך שי, שהיה חבר טוב שלי מערוץ 10", מספר אלדר.
"הצעתי לו לתת לי את מגזין יום שישי שלהם והוא אמר: רעיון טוב. הזמין אותי לפגישה – שנקבעה באופן תמוה בארומה בכביש 443, בתחנת דלק – והגיע עם הסגנית שלו, אילאיל שחר. הרגשתי שזו הייתה הפגישה הכי מעליבה שהייתה לי בחיים, היא נמשכה בין חמש לשבע דקות, וחשתי שהמסר הוא 'מי אתה, הארכאי הזה שבא להגיד לנו איך לעשות טלוויזיה' ו'תשמע, מה שאתה מדבר איתנו זה היומן של שנות ה-90'. כי באתי ואמרתי להם את מה שאני אומר לכולם: תעשו יותר כתבות שטח, זו עיתונות נכונה יותר. השטח יותר חשוב מכל אחד שכף רגלו לא דרכה בעזה ופתאום נהיה לי מומחה חמאס, וכל אחד יושב באולפנים ומברבר פרשנויות שהוא קם בבוקר וניסח לעצמו".
על ההישגים והכישלונות של מחלקת החדשות בראשות שי ושחר אפשר לקרוא בהרחבה בתחקיר שפרסמה חן אגרי כאן, ב"העין השביעית".
עדכון, 15.6: מהסקירה נמחקה פסקה שהתבססה על טעות.