בחודש אוקטובר האחרון, אחרי הטבח שביצע חמאס ביישובי הנגב המערבי ותחילת המתקפה הישראלית על עזה, ד"ר האמה אבו-קשק שמה לב לירידה חריגה בשימוש ברשתות חברתיות בקרב חבריה מהחברה הערבית. מכריה חדלו לשתף תכנים ולהגיב לתכנים של אחרים, ולא רק תכנים הקשורים למלחמה. הירידה היתה יוצאת דופן גם לעומת סבבי לחימה קודמים.
ד"ר אבו-קשק חקרה את השתיקה הרועמת הזו, והיא צפויה להציג את ממצאיה ביום שני הקרוב, ב-webna, כנס האינטרנט והדיגיטל בחברה הערבית של איגוד האינטרנט הישראלי, שייערך במרכז אלח'וארזמי באום אלפחם.
ד"ר אבו-קשק, חברת סגל בכיר במכללה האקדמית ספיר וחברת הוועד המנהל של איגוד האינטרנט הישראלי, מכירה מקרוב את השימוש של החברה הערבית באינטרנט בעתות מלחמה, וחקרה אותו בעימותים בולטים מאז "עופרת יצוקה" ב-2008 ועד אירועי מאי 2021. אך גם בעתות רגיעה יש לרשתות החברתיות תפקיד חשוב במיוחד בחברה הערבית בישראל.
לפי המחקר החדש, שהתבצע במסגרת איגוד האינטרנט הישראלי, כ-80% מהחברה הערבית בישראל מעידים שהשימוש העיקרי באינטרנט עבורם הוא לצורך גלישה ברשתות החברתיות. ווטסאפ ויוטיוב בראש, ואחריהן אינסטגרם, פייסבוק וטיקטוק. ההסבר להיקף החריג, היא מסבירה, טמון בהדרה של החברה הערבית מהתקשורת המרכזית בעברית.
ד"ר האמה אבו-קשק (צילום: עדו לביא)
"החברה הערבית סובלת לאורך שנים מהדרה בכל תחומי החיים, ובכללם תקשורת", אומרת ד"ר אבו-קשק בשיחה עם "העין השביעית". "בתקשורת המיינסטרים הערבים מוצגים באופן שלילי, בהקשר של הפרות סדר וטרור. חדירת האינטרנט נתנה לחברה הערבית אפשרות להשתמש באינטרנט כתקשורת אלטרנטיבית וגם כאמצעי לחיבור עם העולם הערבי".
גם התקשורת הישראלית בשפה הערבית, היא טוענת, לא מספקת את צרכיו של קהל היעד. "התלות הכלכלית של אתרי העיתונות הפופולרית במפרסמים ובחברות גדולות במשק הישראלי הביאה אותה לשמירה על שפה מתונה ולעיסוק בנושאים פחות קונפליקטואליים באופיים".
מאמינים לרשתות
לא רק היקף השימוש ברשתות החברתיות חריג בחברה הערבית בישראל לעומת היהודית, גם מידת האמינות שמעניקים לתכנים ברשתות החברתיות, אומרת ד"ר אבו-קשק. בעוד שסקרים מעלים כי בחברה היהודית התקשורת הממוסדת זוכה לאמינות גדולה יותר מאשר הרשתות החברתיות, בחברה הערבית דווקא הרשתות החברתיות נתפסות כמקור המידע האמין ביותר. משום כך, היא מוסיפה, בתקופת הקורונה היו רבים שהאמינו לחדשות כזב שהופצו ברשתות החברתיות.
לצד הניכור משידורי התקשורת המרכזית, גם הפער הדיגיטלי בתכנים שמספקת המדינה גרם להסתמכות על הרשתות החברתיות. מבדיקה שערך איגוד האינטרנט עלה כי כמעט 90% מהמידע שמספקים אתרים ממשלתיים לאזרחים אינו מתורגם לערבית, וכי גם המידע שכן מופיע בערבית רצוף שגיאות.
במלחמה הנוכחית, כאמור, שמה ד"ר אבו-קשק לב כי בשונה מן העבר גם המרחב הדיגיטלי האלטרנטיבי של הרשתות החברתיות נאלם כמעט לחלוטין עבור החברה הערבית. "אני רואה שיש השתקה, אני לא רואה שחברים שלי משתפים, יש משהו שמאוד מפריע לי ורציתי לחקור אותו", היא אומרת.
בסקר שערכה בקרב מדגם של החברה הערבית נמצא כי כמעט 70% דיווחו ששינו את פעילותם ברשתות החברתיות מאז טבח ה-7.10. השינוי בא לידי ביטוי בכך שחדלו לפרסם תכנים בכלל או שעברו לפרסם לעיתים רחוקות (76% העידו על כך לגבי החודשיים הראשונים של המלחמה) או שנמנעו מלהגיב, לשתף או אף לעשות לייק לפוסטים הקשורים למלחמה (77%). כ-63% מהערבים דיווחו שהם נמנעו לחלוטין מהבעת דעות בקבוצות מעורבות ליהודים וערבים ברשתות החברתיות ועוד כ-20% העידו כי נמנעו מכך במידה רבה מאוד.
ד"ר אבו-קשק הוסיפה לסקר שאלה פתוחה, וביקשה מהמשתתפים לשתף אותה בפרטים על שינוי התנהגותם ברשת. "כתבו לי למשל: 'נהייתי זהיר יותר, ואני לא עושה לייקים', 'צופה בשקט ולא מפרסמת על המלחמה', 'מאז תחילת המלחמה הפסקתי לשתף, לפרסם או ליצור קשר עם הרשתות החברתיות', 'מחקתי את כל חבריי מהחברה היהודית וכל פוסט אני מפרסמת בזהירות'.
"'יש תחושה של דאגה זהירה, שכל תנועה או מילה נחשבת נגדך'. חשוב לציין, שזה לא רק בשיתוף נושאים פוליטיים אלא גם נושאים חברתיים וכל תוכן אחר שבדרך-כלל אנשים משתפים בימי שגרה"
"למה זה קורה עכשיו? למה בעצם יש מחיקה של חברים יהודים? כי מאז תחילת המלחמה אנו עדים לתופעה של רדיפה פוליטית, עבור ערבים בעיקר, אך גם עבור כל אלה שדעתם שונה מהמיינסטרים. דיווחים מראים כי ננקטו צעדים נגד ערבים, אם זה סטודנטים ומרצים במוסדות להשכלה גבוהה או עובדים שהוזמנו לשימוע או פוטרו בגלל פוסטים, ובחלק גדול מהמקרים היו טענות שווא והבנה לקויה של השפה הערבית. נעשה שיימינג ברשתות החברתיות. סיפורי הרדיפה הפוליטית האלה גרמו לחשש ולמחיקת חברים יהודים.
"עוד תשובות שקיבלתי הן 'הפסקתי לעקוב אחרי אתרי החדשות וסגרתי את חשבון האינסטגרם', 'היה חופש ביטוי, אבל עכשיו יש סיכוי שיטילו עליך מאסר או קנסות', 'התחלתי להשתמש בטלגרם כדי לקבל חדשות'. 'אני לא יכול לדבר, לפרסם בחופשיות, לא משתף פוסטים, מאוד זהיר בתגובות'. 'יש תחושה של דאגה זהירה, שכל תנועה או מילה נחשבת נגדך'. חשוב לציין, שזה לא רק בשיתוף נושאים פוליטיים אלא גם נושאים חברתיים וכל תוכן אחר שבדרך-כלל אנשים משתפים בימי שגרה".
כשד"ר אבו-קשק שאלה את משתתפי הסקר מדוע הם חוששים להביע דעתם ברשתות החברתיות גילתה כי הסיבה המרכזית היא חשש ממעצר והליכים משפטיים, יותר מפגיעה תעסוקתית, שיימינג או פגיעה במשפחה. החשש מבדידות חברתית היה הנדיר ביותר במניעים להשתקה העצמית של משתתפי הסקר.
בלימודי תקשורת ישנה תיאוריה בשם "ספירלת ההשתקה", מסבירה ד"ר אבו-קשק, לפיה אינדיבידואלים מסוגלים לזהות את הדעה הפופולרית ולבחון את אקלים הדעה החברתית, באמצעות חוש המכונה 'כמו-סטטיסטי'. הדבר מאפשר להם להחליט האם לבטא את דעותיהם או לבחור בשתיקה, כדי להימנע מהזדהות עם עמדות מיעוט. שתיקה זו משמשת כמנגנון הגנה אישי, המגן על הפרט מפני הסביבה החברתית, אך במקביל נושאת מחיר חברתי. אולם במלחמה הנוכחית, כאמור, סיבה זו היתה הנדירה ביותר.
צמצום של המרחב הדמוקרטי
ברקע הנתונים החריגים, מזכירה ד"ר אבו-קשק, עמדו הצהרות ברורות של המוסדות להשכלה גבוהה על מדיניות של אפס סובלנות כלפי הסתה לאלימות או הזדהות עם האויב. בנוסף, נצרבו בתודעה מקרים כמו זה של ד"ר עבד סמארה, מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב בבית החולים השרון בפתח תקווה, שהושעה מתפקידו בטענה שפרסם פוסט התומך בטרור בעמוד הפייסבוק שלו, טענה שאפילו המשטרה דחתה.
"מה שקורה עכשיו הוא בעצם צמצום של המרחב הדמוקרטי", אומרת ד"ר אבו-קשק. "יש השתקה, פחד, יש גם הגנה עצמית, ויש לזה כמובן השלכות. פחות ופחות אנשים משתפים והפסיקו בעצם להיות חלק במרחב הדיגיטלי".
מנגד, המדינה טוענת שבזמן מלחמה קשה יש חשש מפעולות חבלניות בתוך תחומי ישראל ולכן החריפה את הפעולה נגד ביטויים ברשת למרות הפגיעה בחופש הביטוי.
"אם מדובר באפס סובלנות לאלימות", אומרת על-כך ד"ר אבו-קשק, שתהיה גם כלפי כל מי שמסית נגד ערבים או החברה הערבית. יש חוסר הוגנות, מה קרה עם ישראלים דוברי עברית שפרסמו תוכן מסית נגד ערבים? דבר שני, תמיד אומרים לי 'אחרי המלחמה יהיה יותר חופש ביטוי', אני אומרת שזמן המלחמה זה המבחן האמיתי שלנו לבדיקת חופש הביטוי".
תיארת את הרשתות החברתיות כזירת השיח המרכזית עבור הציבור הערבי. מה עושים כשהוא נחסם? נפגשים בבתי קפה ומדברים? לאיפה הולך הביטוי שמושתק?
"ההיגיון אומר שיהיו אלטרנטיבות להשתקה. בעבר, באירועי מאי 2021, ראינו כיצד הצליחו להתגבר על הסרת תכנים וחסימות שנגרמו על ידי אלגוריתמים מבוססי אינטליגנציה מלאכותית, לעיתים ללא הסבר ולמרות שהתכנים לא הכילו שנאה. למשל, פנו לרשתות עם פחות צנזורה, כמו טלגרם וטיקטוק. באירועי מאי הצליחו להתגבר על הניסיון להשתיק.
"אבל כעת יש השתקה שלא ראיתי במשך כל השנים שאני חוקרת את הרשתות החברתיות בזמן מלחמות. זו הפעם הראשונה שאני רואה השתקה כזו. יש כל כך הרבה חשש, יש הרתעה דרך חקיקת חוקים והליכים משפטיים. חברה שבה קולות אינם נשמעים היא פחות דמוקרטית. השתקה של מיעוט היא תופעה הרסנית שיכולה להוביל להשלכות חברתיות רחבות היקף".
הרצאתה של ד"ר האמה אבו-קשק, "ספירלת ההשתקה: המרחב הדיגיטלי בחברה הערבית", תתקיים ביום שני הקרוב, 10.6, במסגרת webna, כנס האינטרנט והדיגיטל בחברה הערבית של איגוד האינטרנט הישראלי