שופטי בית-המשפט העליון שוקלים להוציא צו על-תנאי בעתירת האגודה לזכויות האזרח נגד החוק המכונה "חוק אל-ג'זירה", וזאת במטרה להרחיב את הרכב השופטים שידון במקרה, כך עולה מהערת השופט יצחק עמית, ראש ההרכב שדן היום (3.6) בעתירה.

בתחילת חודש אפריל, זמן קצר לאחר שאושרה בכנסת בקריאה שלישית הוראת השעה למניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה, הידועה בכינוי "חוק אל-ג'זירה", עתרה האגודה לזכויות האזרח בטענה כי החוק אינו חוקתי.

באגודה טענו, באמצעות עורכי-הדין הגר שחטר וגיל גן-מור, כי החוק פוגע לא רק בחופש הביטוי, חופש העיתונות ובזכות למידע, וזאת דווקא בתקופה של מלחמה שבה הזכויות הללו חשובות מתמיד, אלא גם "רומס את הפרדת הרשויות, שלטון החוק ועצמאות הרשות השופטת, שכן הוא כולל 'פסקת התגברות', המונעת מבית משפט מראש את האפשרות לבטל החלטה לא חוקית מכוח החוק".

לדברי האגודה, המניע להוראת השעה כלל אינה ביטחוני אלא פוליטי.

בתגובה לעתירה טענה המדינה, באמצעות עורכי-הדין רן רוזנברג ושי כהן, כי על אף "הפגיעה יוצאת הדופן בחופש הביטוי הטמונה בו", יש לדחות את העתירה שהוגשה נגדו וזאת מטעמי ביטחון ובשל הנוסח המאוזן של החוק.

השופטים גילה כנפי-שטייניץ, יצחק עמית (במרכז) ואלכס שטיין, לפני הדיון בבית-המשפט העליון בעתירת האגודה לזכויות האזרח נגד "חוק אל-ג'זירה", 3.6.24 (צילום: חיים גולדברג)

"מובן וברור לכל כי במשטר דמוקרטי קיים קושי של ממש במניעת שידורים  מהציבור, לא כל שכן בהסמכת הרשות המבצעת להשפיע על תכנים עיתונאיים, ובפרט שידור של ערוץ חדשות", מודה המדינה, אולם לדבריה "גם נסיבות השעה הביטחוניות הן חריגות ביותר וההסדר שנקבע בהוראת השעה מבטא זאת היטב".

בדיון היום, שנערך בפני השופטים יצחק עמית, גילה כנפי-שטייניץ ואלכס שטיין, התגלעו מחלוקות בין השופטים. בעוד השופט שטיין הביע עמדה נחרצת נגד העתירה של העמותה לזכויות האזרח, השופט עמית גילה הבנה לטיעוני העותרת ואף נטל פעם אחר פעם את רשות הדיבור כדי לתמוך בטיעוני באי-כוח העותרת.

"ביטחון במובן הרחב"

כבר בפתח הדיון הקשה השופט שטיין על עו"ד שחטר, שטענה כי "יישום החוק מצביע על הפגמים החוקתיים" שבו. לדבריה, כבר באופן שבו אושר לשר התקשורת להוציא צווים נגד אל-ג'זירה אפשר לראות כיצד הפוליטיזציה של החוק באה לידי ביטוי.

בהסתמך על כתבות עיתונאיות טענה עו"ד שחטר כי ב-2.5 הגיעה הבקשה להטלת צווים על אל-ג'זירה לאישור הקבינט המדיני-ביטחוני אולם שם התברר כי ראש המוסד מתנגד להטלת הסנקציות והשר גדי איזנקוט ביקש הבהרות. בעקבות זאת, ובהתאם לנוסח המעודכן של החוק כפי שאושר בוועדה לביטחון לאומי, הועברה הבקשה לאישור הממשלה כולה. כשהנושא עלה יצאו השרים איזנקוט ובני גנץ מהחדר וההצעה אושרה.

"המנגנון החלופי [של אישור הממשלה במקום הקבינט; א"פ] מאפשר לאינטרסים פוליטיים לגבור על עמדות של הגורמים הביטחוניים", טענה עו"ד שחטר.

השופט שטיין טען כי ישנם גם חוקים אחרים, כמו חוק האזנת סתר, שבהם ראש הממשלה מקבל החלטות הרות גורל, וכי אין בכך כדי ללמד על אי החוקיות של החוק. "אנחנו לא נזרוק את החוק, גם בהנחה שגברתי צודקת שיש כאן חריגות כאלה או אחרות", אמר. לדבריו, ניתן לבטל חוק רק אם החוק מנוגד לנורמות שהן מעל לחוק.

עורכי הדין הגר שחטר וגיל גן מור, באי כוח האגודה לזכויות האזרח, לפני הדיון בבית המשפט העליון בעתירת האגודה נגד "חוק אל-ג'זירה", 3.6.24 (צילום: חיים גולדברג)

בהמשך הדיון ציטטה עו"ד שחטר מהודעת ווטסאפ שיצאה מטעם משרד התקשורת בזו הלשון: "מיועד לכלל מערכות התקשורת כאן שצלמים אצליכם מעבירים בדרך כזו או אחרת חומרים לאלג'זירה. תעבירו לכלל המערכות. כל מי שישתף פעולה בכל דרך שהיא עם הערוץ, ציודו יוחרם ועלול לעמוד לדין פלילי", זאת למרות שהחוק כלל לא עוסק בפלילים.

השופט שטיין הדגיש גם הוא כי בחוק לא נזכרת אפשרות להעמדה לדין פלילי בשל סיפוק אמצעי שידור לערוץ שנגדו הוצאו הצווים, אך הדבר לא מספיק כדי לתמוך בטענה כי החוק אינו חוקתי. "ביטול חוק לא יכול להתבסס על טענות אנקדוטליות, אלא רק על משהו אינהרנטי", הדגיש השופט שטיין.

"גברתי חוששת לאפקט מצנן", העיר השופט עמית.

"יש המון חששות", השיב השופט שטיין, "אז מה? זה אומר שזה חוק לא חוקתי?".

"ההתנהלות היא התנהלות של חרם בכיתה, לא של הגנה על ביטחון המדינה, וההתנהלות חושפת את התכלית"

באת-כוח האגודה לזכויות האזרח טענה כי לא מדובר באפיזודות מקריות, אלא בדפוס המלמד כי החוק מוביל בפועל לפגיעה חמורה בזכויות. "אנחנו רואים שסדק בסכר של ההגנה על העיתונות החופשית ממוטט את הסכר", אמרה, "ההתנהלות היא התנהלות של חרם בכיתה, לא של הגנה על ביטחון המדינה, וההתנהלות חושפת את התכלית".

לדברי עו"ד שחטר, המדינה לא הציגה הסבר משכנע מדוע הצורך בחוק הוא צורך ביטחוני. בתגובת המדינה, היא הזכירה, נכתב כי "לדידם של גורמי הביטחון, בראייתם של ארגוני הטרור – התכנים המשודרים בחלק מערוצי התקשורת הזרים בערבית משרתים את המערכה התודעתית שהם מנהלים כנגד ישראל". לדבריה, נימוק זה אינו קשור לא לחשיפת מידע שעלול לפגוע בביטחון המדינה ולא בהסתה שעלולה לפגוע בביטחון המדינה.

"גברתי שכחה את ה-BDS", העיר השופט שטיין. "יש אינטרס למדינה למנוע את הדבר הזה כי זה יכול לפגוע בביטחון המדינה".

"זה הסברתי", העיר השופט עמית.

"לא יודע", השיב לו השופט שטיין. "מי שאמור לנהל את הדבר הזה זה המדינה, לא האגודה לזכויות האזרח".

"השאלה אם זה נכלל במובן של ביטחון במובן הצר", טענה עו"ד שחטר.

"יש מי שמאמין בביטחון במובן הרחב", אמר השופט שטיין. "זכותה של המדינה להאמין בביטחון במובן הרחב".

מפקחי משרד התקשורת בליווי שוטרים מחרימים ציוד תקשורת של ערוץ "אל-ג'זירה" במלון אמבסדור בירושלים, 5.5.24 (צילום: משרד התקשורת)

"אין פה קשר ישיר בין איך שהמדינה מדברת על הביטחון לבין איך שהחוק הזה נחקק כהגנה על הביטחון", התעקשה עו"ד שחטר.

"גברתי, אני מצטער", העיר השופט שטיין, "המתודולוגיה שבה נוקטת גברתי לא מקובלת עלי - ואני מדבר בשמי - מפני שיש כלל גדול במשפטים וגם בשיח האינטליגנטי שאומר שהראייה שגברתי רוצה להביא לתמיכה בטענה שלה צריכה להיות פחות מסובכת מהנדון. הראייה שגברתי מביאה לא קשורה לנדון. ביטול חוק זה דבר מאוד משמעותי, גברתי צריכה להראות אסמכתא מביטול חוק".

השופט שטיין הזדהה עם הקביעה בדבר הפגיעה החריפה בחופש הביטוי שמביא עמו החוק, וזאת בעיקר בכל הקשור לחופש של תושבי ישראל להיות חשופים לתכנים

לדברי השופט שטיין, כשם שיש להקפיד שלא להרשיע חפים מפשע ברצח, שכן הסנקציה במקרה זה היא חמורה במיוחד, כך יש להקפיד שלא לסגור כלי תקשורת מתוך החוק הזה, אולם כל זאת נוגע ליישום החוק ולא לחוק עצמו. כשם שלא נטען שיש לבטל את עונש המאסר הממושך על עבירת רצח, הסביר, כך אין גם מקום לטעון שיש לבטל את הסנקציה על ערוץ שנקבע כי שידוריו פוגעים בביטחון המדינה.

"לפי מה שגברתי מבקשת", התנדב השופט עמית לסייע לבאת-כוח העותרת, "גם אם לא תהיה פסילת חוק תהיה פרשנות מקיימת שתבהיר מהו באמת ביטחוני ולכן אולי יש צורך בעתירה הזו".

על אף התנגדותו העקרונית לטיעונים שבבסיס העתירה, השופט שטיין כן הזדהה עם הקביעה בדבר הפגיעה החריפה בחופש הביטוי שמביא עמו החוק, וזאת בעיקר בכל הקשור לחופש של תושבי ישראל להיות חשופים לתכני הערוץ. זהו, לדבריו, "חופש ביטוי מאוד משמעותי שצריך להגן עליו [...] שלילת מידע מישראלים זו בעיה".

"משאלות לב פרלמנטריות"

עו"ד חוסיין אבו-חוסיין, בא כוחה של אל-ג'זירה אשר עתרה בעצמה נגד החוק אך הצטרפה גם לעתירה הנוכחית, טען כי "מאז שהערוץ הזה נוסד ב-1995 הוא לא קיבל ולו הערה אחת על ידי הצנזורה הצבאית או על ידי גורם אכיפת חוק במובן של עבירה על החוק או זימון לשימוע או חקירה פלילית".

השופט עמית עמד על נקודה זו ושאל כמה פעמים את עו"ד אבו חוסיין האם לא היתה כל פנייה של הצנזורה לערוץ גם בתקופת המלחמה הנוכחית. בא-כוח הערוץ הקטארי השיב בשלילה.

עו"ד רוזנברג, בא-כוחה של המדינה, התמקד בטיעוניו בכך שהחוק אכן נועד לשרת מטרה ביטחונית ואינו פוליטי. כדי לאשש זאת הציע פעם אחר פעם לקיים דיון במעמד צד אחד שבו יציגו נציגי גורמי הביטחון, שהגיעו לבית-המשפט העליון, את הראיות המצדיקות הגבלת שידורי אל-ג'זירה.

שר התקשורת שלמה קרעי (משמאל) וח"כ צביקה פוגל, יו"ר הוועדה לביטחון לאומי, בישיבת הוועדה בה אושר חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה לקריאה שנייה ושלישית; 27.3.24 (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)

השופטת כנפי-שטייניץ הקשתה על נציג המדינה. "יש היבטים רחבים מאוד של חופש עיתונות בזמן מלחמה ומה גבולותיו, הדברים לא פשוטים", אמרה.

"אני מסכים עם כל מה שכבודה אמרה", השיב עו"ד רוזנברג. "לרגע לא אמרתי וגם לא כתבנו שהדברים פשוטים. רק מה לא מקובל מבחינתנו, לבוא ולהציג טיעונים שנסמכים על כתבות עיתונאיות כדי להציג תזה שאין לחוק תכלית ביטחונית".

עו"ד רוזנברג התייחס בטיעונו להערה של השופט עמית במהלך הדיון, כאילו ניתן להחיל את החוק הזה גם על CNN. "אני לא חושב שזה יכול לחול על CNN עם כל המגבלות שהוכנסו לחוק", אמר, למרות ששר התקשורת כבר החרים ציוד וסגר עמדת שידור של סוכנות הידיעות האמריקאית AP מכוח "חוק אל-ג'זירה".

"אני לא בטוח", הגיב השופט עמית, "אחרי שראיתי את ההתבטאויות של חברי הכנסת למה שזה לא יכלול גם לערוצים ישראלים, אני לא בטוח".

"אני בא לשכנע את כבודו על החקיקה הקיימת, לא אולי במשאלות לב פרלמנטריות"

בכך התייחס השופט עמית לדיונים בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, שם אושר נוסח החוק. במהלך הדיונים ביקשו השר שלמה קרעי מהליכוד, יו"ר הוועדה צביקה פוגל מעוצמה-יהודית וחברי כנסת אחרים החברים בוועדה, לנסח את החוק כך שיתן לשרים קרעי ובן-גביר סמכויות לסגור ערוצי תקשורת ישראלים, ולא זרים בלבד, ולעשות זאת מסיבות שהם יחליטו עליהם, ללא חוות דעת ביטחוניות או פיקוח משפטי.

"אבל זה עניין של פרספקטיבה", השיב עו"ד רוזנברג. בא-כוח המדינה הודה כי "בהליך החקיקה היו ניסיונות לשנות" את נוסח החוק אולם בסופו של דבר הנוסח שנקבע דומה באופן יחסי להצעת החוק הממשלתית המקורית. "אני בא לשכנע את כבודו על החקיקה הקיימת, לא אולי במשאלות לב פרלמנטריות".

השאלה אם מדובר במשאלות לב פרלמנטריות תבוא למבחן במושב הכנסת הנוכחי, שכן חברי הקואליציה בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת הצהירו כי מבחינתם החוק הנוכחי הוא בחינת "רגל בדלת" וכי בכוונתם להגיש הצעת חוק פרטית שאכן תעניק לממשלה סמכות לסגור כלי תקשורת ישראלים באופן שרירותי.

השופט שטיין הקשה גם הוא על בא-כוח המדינה. "האם אין כאן פגיעה עודפת קשה בישראלים, שערוץ עושה פעולה שבעטיה מחליטים לסגור אותו ולא זו בלבד שסוגרים, תופסים ציוד, מגרשים מהמשרדים, בסדר, אבל להורות לספק תכנים על הפסקת שידור? האם זה לא בלתי מידתי?".

"אנחנו סבורים שבהינתן הנסיבות הייחודיות של המלחמה, בהינתן העובדה שאנחנו עוסקים פה בתכנים, שהיקף התכנים פוגע פגיעה ממשית בביטחון המדינה, הנסיבות הללו עם כל האיזונים שיצרנו, אנחנו סבורים שזה מקיים את המידתיות. אנחנו לא חולקים על עוצמת הפגיעה".

"בכל מקרה", סיכם השופט עמית חלק זה בדיון בעודו פונה אל עו"ד רוזנברג, "אני שמח על דבר אחד שאדוני מסכים איתי שזה חוק דרמטי, שזה חוק שאין הרבה מדינות דמוקרטיות שמחוקקות חוק כזה, לפחות לא ראיתי במשפט משווה, נחשוב. יכול להיות שנוציא צו על תנאי רק על מנת לחדד את הדברים, אולי כדי שזה יעבור ביקורת שיפוטית בהרכב מורחב. צווי ביניים אנחנו לא נוציא".

אם אכן יוציא בג"ץ צו על תנאי יעבור הנטל למדינה שתצטרך לשכנע מדוע לא לקבל את העתירה. במקרה כזה תובא העתירה בפני הרכב מורחב של שופטי העליון.

"מידתי בצורה לא מידתית"

בדיון היום השתתפו גם באי כוח ארגון אם-תרצו, שביקשו להצטרף להליך כדי להביע את עמדתם.

השופט עמית פנה אליהם בהערה ביקורתית, וזאת לאור העובדה שבבקשתם ציינו כי ערוץ אל-ג'זירה אינו רשאי לפעול גם בערב הסעודית, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים.

"מדינת ישראל, לפי המבקשים להצטרף, נכנסת למועדון מכובד של מדינות שחופש הביטוי שלהן הוא מן המפורסמות", העיר השופט עמית.

"לא הייתי מציע לזלזל במדינות השכנות ובהגבלות שהטילו על הרשת המדוברת", השיב עו"ד ערן בן-ארי, בא-כוח אם-תרצו, "כי אנחנו מדברים מצד אחד על חופש הביטוי ומצד שני על ביטחון האזרחים".

לדברי עו"ד בן-ארי, המדינות שהגבילו את פעילות אל-ג'זירה הן "המדינות דווקא המתונות יותר והציר שהיינו יותר רוצים להתקרב אליו". בא-כוח אם-תרצו טען כי החוק בנוסחו הנוכחי "מידתי בצורה לא מידתית" ואינו שומר די הצורך על ביטחון המדינה.

עו"ד בן-ארי הזכיר כי באת-כוח האגודה לזכויות האזרח הצטרפה להליך של אישור הצווים בבית-המשפט המחוזי בטענה כי היא מייצגת לא את אל-ג'זירה אלא את הציבור הרחב. "יש חלקים אחרים בציבור שהביטחון שלהם מצוי בשאלה אם לאשר או לא לאשר הסדר חקיקתי מצומצם שבא להגן על הזכות לחיות. ראוי לשמוע עוד חלקים בציבור, יש להם מה לתרום לדיון".

לאחר הפסקה קצרה הודיע השופט עמית כי החלטה תתקבל בהמשך.

פעילי אם-תרצו מתעדים את עצמם צועקים על עו"ד גיל גן-מור, בא-כוח האגודה לזכויות האזרח, ביציאה מהדיון בעתירה נגד "חוק אל-ג'זירה", 3.6.2024 (צילום: אורן פרסיקו)

בסיום הדיון ליוו שני פעילי אם-תרצו את באי-כוח האגודה לזכויות האזרח תוך שהם מטיחים בעורכי-הדין כי הם מסייעים לאויב ודורשים מהם לגנות את הטרור החמאסי.

הצעקות והטחות האשמה שהחלו בהיכל בית-המשפט העליון נדדו יחד עם עורכי הדין כל הדרך אל הרחבה שמחוצה לו ולאורך הגשר שמוביל מבית-המשפט אל הקניון הסמוך. פעילי אם-תרצו המשיכו בהפגנת הבודדים שלהם גם בתוך שטח הקניון ורק כאשר נכנסו באי-כוח האגודה לבית-הקפה ארומה שבתוך הקניון נגדע לפתע חופש הביטוי של הפעילים והם גזרו על עצמם שתיקה.

בג"ץ 2859/24