פרח לרנר עבדה בלשכת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מ-2009 עד 2016. התפקיד הרשמי שלה היה יועצת לענייני חקיקה וכנסת. בפועל היא שימשה כמעין שגרירה של נתניהו במגעים מול השרים והח"כים בכל הנוגע לעבודת החקיקה. היא היתה שם כשנתניהו נאלץ לטפל ב"חוק 'ישראל היום'", שנועד לפגוע בביטאון האישי שלו, אבל לטענתה לא ידעה דבר על המשא-ומתן הסודי שניהל במקביל עם נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", על עסקת השוחד של "תיק 2000".

אתמול (3.6) התייצבה לרנר באולם משפט המו"לים והעידה על חלקה במאבק לסיכול הצעת החוק. העדות שלה תמכה באופן מלא בגרסת נתניהו – ולא תרמה דבר לגרסת התביעה, שלפיה ראש הממשלה ניסה להערים על מוזס ולגרום לו להאמין שהוא מסייע לו בקידום "חוק 'ישראל היום'" או לפחות גרסה מרוככת שתפגע בדרך אחרת בחינמון ששבר את המונופול של "ידיעות אחרונות".

מעל העדות של לרנר ריחפו נסיבות עזיבתה את לשכת נתניהו: חקירה פלילית שבסופה הודתה בעבירת מרמה והפרת אמונים והורחקה משירות המדינה. בחקירה התברר שלקוחות של חברת יחסי-הציבור של בעלה, אבי לרנר, שכרו את שירותיו והשתמשו בה כ"קיצור דרך" להנעת תהליכים בזירה הפוליטית.

באולם אמנם הוצגו כמה מסרונים שהחליפה עם בעלה בנושא "חוק 'ישראל היום'", אולם לא כהמחשה לניגוד העניינים שבו פעלה אלא כתיעוד של הלך הרוח שלה בזמן המאבק בחוק.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בשבוע שעבר במליאת הכנסת (צילום: יונתן זינדל)

אף שאחת מהלקוחות של בעלה היתה קבוצת "ישראל היום" של משפחת אדלסון, ואף שהחקירה העלתה שלרנר נטלה חלק בהעברת מסרים בין לשכת נתניהו ל"ישראל היום", כולל המאבק בחוק, ההיבט הפלילי בפעילותה כמעט לא הוזכר – לא על-ידי התביעה, ולא על-ידי ההגנה. החקירה הפלילית של לרנר הוזכרה רק כבדרך אגב, ובלי להציג לה שאלות מהותיות בנושא.

אתמול באולם נדמה היה שפרח לרנר היא שני עדים שונים. בחקירתה הראשית, במענה לשאלות שהציג לה עו"ד אלון גילדין מפרקליטות המדינה, לרנר השיבה לעתים קרובות שאינה זוכרת את הפרטים.

כשהחלה החקירה הנגדית, שאותה ניהל סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, הזיכרון של לרנר שב לתחייה והיא ירתה ברצף מונוטוני "נכון" ו"כן" עשרות פעמים – בלי להרחיב, וכמעט תמיד בלי להוסיף סייגים. קשה להיזכר בעד או עדה ששירתו באופן כה מושלם את קו ההגנה של נתניהו.

"הונחיתי לעבוד חזק נגד ההצעה"

בשנים האחרונות מכהנת לרנר כמשנה למנכ"ל Enlight, חברה ציבורית שעוסקת באנרגיה מתחדשת. אתמול, כשהתבקשה לספר על התפקיד שמילאה בלשכת ראש הממשלה, תיארה אותו כ"תפקיד מאוד מעניין, עם הרבה אדרנלין". לדבריה, מלבד ייעוץ כלל התפקיד גם תיאום שוטף בין נתניהו ומשרדי הממשלה השונים לוועדות הכנסת והח"כים, עבודה צמודה עם יו"ר הקואליציה ומזכיר הממשלה, והשתתפות קבועה בישיבות של ועדת השרים לענייני חקיקה, הנהלת הקואליציה ופורום שרי הליכוד – שבהן תפקידה היה לייצג את נתניהו.

עו"ד גילדין שאל את לרנר על ההנחיות שקיבלה מנתניהו לגבי הצעת החוק. "לאורך כל הדרך קיבלתי הנחיה לעבוד חזק נגד הצעת החוק הזאת", השיבה לרנר. את העבודה תיארה כאיסוף מודיעין – כולל הכנת טבלאות ובהן תחזיות הצבעה לגבי כל אחת ואחד מהח"כים – והצגת סיכומים לנתניהו בכל פעם שחל שינוי משמעותי. "אני זוכרת את עצמי מנסה ממש עד הדקה האחרונה – למרות שלא היה שום סיכוי – לשכנע עוד ועוד חברי-כנסת שלא יתמכו בה".

בהמשך שאל אותה עו"ד גילדין אם בשלב מסוים השתנתה ההנחיה שקיבלה מנתניהו, באופן שאותת ש"פניו לפשרה". לרנר השיבה בשלילה.

שלדון ומרים אדלסון במהלך ביקור בירושלים, מאי 2008 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

"חוק 'ישראל היום'" הונח על שולחן הכנסת במרץ 2014. את היוזמה הוביל חבר-הכנסת דאז איתן כבל, שעמד בקשר רציף עם מוזס. באוקטובר באותה שנה, עם פתיחת כנס החורף, ביקש כבל להעלות את ההצעה להצבעה בקריאה טרומית. לבסוף ההצבעה נדחתה בשבועיים כדי לאפשר לוועדת השרים לענייני חקיקה לדון בהצעה.

ועדת השרים העניקה לחברי הקואליציה חופש הצבעה, ובכך סידרה לכבל ומוזס רוב במליאה. לפי כתב האישום, המהלך נעשה ביוזמת נתניהו כמעין הטעיה שתואמה עם יו"ר הקואליציה דאז, זאב אלקין, והוזכרה באחת משיחות הסתרים שקיים עם מוזס.

לדברי לרנר, היא לא ידעה כלל על הקשר החשאי שקיימו נתניהו ומוזס. היא טענה גם שאינה זוכרת את שיחותיה עם כבל בתקופה ההיא, אך אישרה שעמדה בקשר עם אלקין בנוגע להעברת ההצעה דרך ועדת השרים. במסרון שהוצג באולם, אלקין הודיע ללרנר שהמהלך הושלם: "איתן אישר לי, מבקש עדיין לשמור בסוד".

התכתבות אחרת מעידה גם היא על אווירה חשאית: לרנר כתבה לאלקין שנקבעה לו שיחת ועידה עם נתניהו בנוגע ל"חוק 'ישראל היום'", ואלקין השיב: "זה לא נושא לוועידה, זה נושא לפגישה".

כשנשאלה מדוע הוחלט להעניק לחברי קואליציה חופש הצבעה השיבה לרנר שהיא לא זוכרת. התשובה הזאת השתנתה בהמשך, בחקירה הנגדית, כשהוצגה לה פרשנות שהיטיבה עם קו ההגנה של נתניהו.

השרבוטים של נתניהו

עו"ד חדד, סנגורו של נתניהו, שאל את לרנר שוב ושוב האם באיזשהו שלב קיבלה מראש הממשלה הנחיה לסייע להצעת החוק – ולרנר שללה זאת בתוקף. "זו הנחיה אחת ויחידה, ורציפה, לאורך כל הדרך: לעשות הכל כדי לסכל את החוק", אמר עו"ד חדד. "נכון", השיבה לרנר. חדד המשיך: "בלי פזילות, בלי למצמץ – את עובדת בסיכול החוק". לרנר שוב אישרה. לדבריה, אף שהיה ברור שהחוק יעבור במליאה, היא ניסתה לכל הפחות לדחות את המועד שבו זה יקרה.

"כשנחקרת השתמשת במילה 'להתאבד' על החוק, עד היום האחרון. תאשרי שזה מלמד על מידת המחויבות שלך", המשיך הסנגור. "נכון, אני מאשרת", אמרה לרנר. "ולא שמעת, לא ראית ולא הבחנת שראש הממשלה מנחה מישהו אחר בצורה אחרת", הוסיף הסנגור. "נכון", השיבה לרנר. "ההנחיה ששמעת מראש הממשלה היא רק להתנגד לחוק הזה", חזר ואמר הסנגור. "נכון", אישרה העדה.

עו"ד חדד ציין שלרנר אמרה דברים זהים גם לחוקרי המשטרה. "עבדתי עד הדקה התשעים כדי לסכל את החוק, ב-100% עבודה", ציטט מתוך תמליל החקירה – ושוב נענה באישור. "נלחמתם בחוק הזה במקל, בחנית, בחרב", המשיך חדד, "ומעולם לא שמעת 'בוא נוותר על כלי כזה או אחר כי אנחנו רוצים לעזור לחוק הזה להתקדם'". לרנר שוב אישרה.

ארנון (נוני) מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות" ונאשם מס' 4 במשפט המו"לים. בית-המשפט המחוזי בירושלים, פברואר 2024 (צילום אורן פרסיקו)

להגנה היה גם מסמך שתמך בגרסתה: "מסמך פרח לרנר", שנחשף באתר "העין השביעית" ב-2020. המסמך הוא מעין תרשים זרימה שמתאר תחנות שונות בדרך לאישור החוק, כשבכל תחנה נכתב כיצד יש לפעול כדי לסכל אותו. לרנר היא זו שהכינה את המסמך ב-2014.

במהלך הדיון הציג עו"ד חדד גרסה של המסמך שעליה, לטענתו, שורבטו הערות בכתב ידו של נתניהו. ההערות לא קוהרנטיות במיוחד, ונדמה שנכתבו במהלך דיון כך שנתניהו או בן שיחו אמורים להבין מה לעשות איתן. הן כוללות את שמותיהם של הפוליטיקאים משה פייגלין וגילה גמליאל, את צירוף השמות "לפיד-ארנון", שמו של העיתון הדתי-לאומי "מקור ראשון" (שנרכש ב-2014 על-ידי משפחת אדלסון, בעלת "ישראל היום"), המונח המשפטי Lex Specialis והמילים "ממונה על ההגבלים", "משפטן בעל שם", "ישראל היום – לפגוע בעיתון" ו"עלוני השבת". לדברי עו"ד חדד, נתניהו מסר את המסמך לחוקרים באחת מחקירותיו.

לעיון ב"מסמך פרח לרנר" עם ההערות שנוספו עליו בכתב יד

להורדת הקובץ (PDF, 633KB)

עו"ד חדד הציג ללרנר התכתבויות שלה עם פוליטיקאים סביב הניסיון לברר מה עמדתם. "זרקי לי משהו על 'ישראל היום', חשוב", כתבה לרנר לאיילת שקד, שחתומה על ההצעה לצד כבל וחברי-כנסת נוספים. שקד התחמקה. "נדבר על זה מחר", כתבה ללרנר, ולאחר מכן הוסיפה סמיילי ואת המילים "הנה, זרקתי". יעקב ליצמן ומשה גפני, שני הנציגים הבכירים של יהדות-התורה, כלל לא השיבו לפניותיה (לבסוף לא השתתפו השניים בהצבעה).

לרנר אישרה שעמדה בקשר עם הלוביסטית תמר אברמוביץ' מחברת פוליסי של בוריס קרסני, שהיתה אז חברת הלובינג הגדולה והמשפיעה בישראל. האדלסונים שכרו את פוליסי כדי לסכל את יוזמת החקיקה, ולרנר ואברמוביץ' חלקו ביניהן מידע על תחזיות ההצבעה. "פעלתי עם כל מי שיכול היה לעזור לי לסכל את ההצעה", הסבירה. גם בהזדמנות הזאת לא הוזכרה החקירה הפלילית שהובילה להרחקתה של לרנר משירות המדינה.

"אני קוראת ווטסאפים, ונזכרת"

אם לכל אורך הדרך נתניהו התנגד לקידום "חוק 'ישראל היום'", כיצד מסבירה לרנר את ההחלטה להעביר את ההצעה לוועדת השרים לענייני חקיקה, תוך סיכום שיוחלט בה על מתן חופש הצבעה? כשנשאלה על כך בחקירה הראשית היא כאמור השיבה שאינה זוכרת את הנסיבות. אבל עו"ד חדד גרם לה לאשר רצף של היגדים שמרכיבים יחד גרסה שכמובן משרתת את קו ההגנה של נתניהו.

לרנר אישרה שבבדיקות שערכה עלה שאם ההצעה תעלה במליאה בלי לעבור קודם בוועדת השרים, היא תאושר ברוב גדול – בין היתר בקולותיהם של ח"כים ושרים מהקואליציה, בהם ציפי לבני, נפתלי בנט, איילת שקד ואביגדור ליברמן (לבני וליברמן תמכו לבסוף בהצעה, שקד ובנט נעדרו מההצבעה).

מקרה כזה, אישרה, היה נתפס כשבירת כלים – תקרית חריגה שהיתה מחייבת את נתניהו לפטר את השרים שתמכו בחוק, ולפרק את הקואליציה. כמו כן אישרה לרנר שבוועדת השרים היה רוב לשרים שתמכו בהצעה – ושהיתה סכנה שזו תהפוך לעמדה הרשמית של הממשלה. לכן, אישרה, ניתן להתייחס למתן חופש הצבעה כאל פשרה שמנעה תרחיש גרוע יותר מבחינת נתניהו.

"חופש הצבעה זו התוצאה הכי טובה שמי שמתנגד לחוק יכול להשיג בוועדה", טען עו"ד חדד. "נכון", השיבה לרנר. וממילא, הוסיפה, התוכנית היתה לקבור את ההצעה בוועדת הכנסת אם וכאשר תאושר בקריאה טרומית – תרחיש שעליו הופקד יו"ר הוועדה דאז, יריב לוין.

עו"ד עמית חדד (משמאל) עם עו"ד אלון גילדין ועו"ד קרן צבירן-לצטר מהפרקליטות. בית-המשפט המחוזי בירושלים, יולי 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

בשלב מסוים, לרנר גם חזרה בה מהישג זעיר שבכל זאת העניקה לנציגי התביעה. בחקירה הראשית אמרה לרנר שאינה זוכרת מי סיפר לה לראשונה על הגשת החוק של כבל, אבל שהיא משערת שהיה זה ארי הרו – ראש הסגל של נתניהו והמתווך הראשי בינו לבין מוזס, שהפך בהמשך לעד מדינה. עו"ד חדד ביקש ממנה לאשר שהאזכור הזה של הרו הוא "לא זיכרון, אלא לא יותר מסברה או הערכה". לרנר אישרה.

כשסיים עו"ד חדד את החקירה הנגדית עלה שוב עו"ד גילדין מהפרקליטות כדי לערוך ללרנר חקירה חוזרת קצרה. הוא הזכיר לה שכאשר חקר אותה קודם היא אמרה שאינה זוכרת את תוכן הישיבות שבהן הוחלט על חופש הצבעה – וציין שכאשר הסנגור של נתניהו חקר אותה היא נזכרה לפתע בסיבות להחלטה ובשיח שקיימה עם אלקין.

לפיכך, עו"ד גילדין ביקש ממנה לציין מה מבין הדברים שאמרה מבוסס על זיכרון אותנטי, ומה רק נשמע לה "הגיוני" לנוכח ההיגדים והחומרים שהציג לה הסנגור באולם. לרנר לא נסוגה, ואמרה שהדברים שאמרה זכורים לה ואינם בגדר השערות. "אני קוראת הודעות, ווטסאפים – ואני נזכרת".

* * *

בתום עדותה של פרח לרנר נקרא לדוכן העדים רפ"ק יצחק קסיאל, חוקר מומחה בתחום המחשוב, איש להב 433 בדימוס שנטל חלק בחילוץ קבצים מטלפונים ניידים שנתפסו במסגרת חקירת "תיק 2000". העדות של קסיאל היתה טכנית וקצרה, ונועדה לגבּות הגשה של כמה מוצגים – חומרים שנתפסו אצל לרנר והתכתבויות בין נוני מוזס לארי הרו.

בסיום הדיון יצא משפט המו"לים להפסקה שתימשך למעלה מחודש. שמיעת העדויות תתחדש בשבוע הראשון של יולי, עם עדותם של מנכ"ל yes לשעבר רון אילון, שייחקר על חלקו ב"תיק 4000", ועו"ד דוד שמרון, איש סודו הוותיק של נתניהו ואחד מפרקליטיו האישיים. שמות עדי התביעה הבאים לא פורסמו, ונראה ששמרון יהיה האחרון שבהם.

בתום שמיעת עדי התביעה ייצא המשפט להפסקה ממושכת, שבתומה – אם לא יחולו התפתחויות מפתיעות – יזומנו עדי ההגנה, ובראשם ככל הנראה הנאשמים נתניהו, מוזס ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', בעלי השליטה בקבוצת בזק לשעבר.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.56MB)