עיתון "הארץ" יפצה את גלעד אך, מייסד ומנהל עמותת עד-כאן, בשל פרסום לשון הרע על אודותיו. עם זאת, סכום הפיצוי שנפסק נמוך יחסית וזאת משום שלפי בית-המשפט אך הגיש "תביעה מופרזת" וגרסאותיו התאפיינו ב"חוסר עקביות".
בפברואר 2019 פרסם יותם ברגר, אז כתב השטחים של "הארץ", ידיעה תחת הכותרת "החטיבה להתיישבות העניקה משכנתא מכספי ציבור לבניית בית בלתי חוקי בהתנחלות עלי". בכותרת המשנה נכתב כי "הבית, השייך לפעיל ארגון הימין 'עד כאן' גלעד אך, ממוקם על אדמה השייכת למדינה, אך ללא היתר. המשכנתא ניתנה לבית על אף שהוא בלתי חוקי, ללא היתר וללא תב"ע".
הידיעה נפתחה במילים: "החטיבה להתיישבות העניקה משכנתא מכספי ציבור לבניית בית בלתי חוקי בהתנחלות עלי. הבית שייך לגלעד אך, העומד בראש ארגון 'עד כאן', שפעילותו המרכזית היא 'השתלת' פעילים סמויים בארגוני שמאל ותיעוד פעילותם מבפנים".
בעקבות הידיעה הגיש אך, באמצעות עו"ד רון לוינטל, תביעה בסך 150 אלף שקלים נגד ברגר ו"הארץ". לפי התביעה, הטענה כאילו ישנם יחסי שחיתות בין החטיבה להתיישבות לבינו היא "דבר שהוא חסר כל ביסוס, שיקרי ובא להשחיר את פניו ולפגוע בשמו הטוב". אך טען כי לא נעשה כל דבר מיוחד, שונה או חריג, באופן שבו רכש את ביתו והדגיש כי לא קיבל מהחטיבה להתיישבות אף לא שקל אחד מכספי ציבור או כספים אחרים.
ברגר ו"הארץ" טענו להגנתם, באמצעות עו"ד שירה בריק-חיימוביץ', כי התביעה של אך "נשענת על על פרשנותו הסובייקטיבית ומרחיקת הלכת לידיעה". לפי הנתבעים, הידיעה עוסקת בהתנהלותה של החטיבה להתיישבות, כחלק מסדרת כתבות שהכין ברגר. הידיעה כללה מידע נכון על משכנתא שהעניקה החטיבה להתיישבות לבניית ביתו של אך, מידע שנתמך ברישומים רשמיים של רשם המשכונות במשרד המשפטים. עוד נטען כי כספי החטיבה הם כספי ציבור וכי הבית בעלי אכן נבנה ללא היתר, וכל זאת אמת לאמיתה.
השופטת אפרת בוסני, סגנית נשיאת בית-משפט השלום בת"א-יפו, קיבלה את התביעה.
"מדובר בפרסום המהווה לשון הרע במובנו של החוק כלפי אך", קבעה.
"לצד ביקורת בגוף הכתבה על התנהלות החטיבה להתיישבות ה'מזרימה' כספים ומעניקה הלוואות מכספי ציבור לצורך הקמת מאחזים והתנחלויות בניגוד לחוק, אך מצוין בכתבה כמי שהחטיבה להתיישבות העניקה לו משכנתא מכספי ציבור לצורך בניית ביתו הלא חוקי והלוואה עבור הבית הלא חוקי הגם שלא ניתן לתת משכנתאות לבתים לא חוקיים וללא היתר", כתבה השופטת.
"הקורא הסביר יסיק מהכתבה שאך בנה בית לא חוקי ושהוא קיבל מהחטיבה להתיישבות משכנתא מכספי ציבור והלוואה עבור ביתו שאינו חוקי שלא ניתן לתת - ובכך להציג אך באור שלילי ולהפוך אותו מטרה להשפלה ולבוז".
בבואה לקבוע האם עומדת לעיתון הגנת "אמת הפרסום" כתבה השופטת כי "הפרסום בכתבה שביתו של אך בעלי אינו חוקי וללא היתר, הוא אמת". מנגד, השופטת קבעה כי לא הוכח שהחטיבה להתיישבות העניקה לאך כספים והלוואה עבור ביתו. לצורך זה הבחינה השופטת בין הטענה בכתבה להענקת "משכנתא", כלומר משכון של מקרקעין, לבין המציאות שבה אך קיבל "משכון", כלומר שעבוד נכס כערובה לחוב.
אך, כך התברר בהליך, קיבל משכנתא עבור הבית מבנק מזרחי-טפחות, ובהמשך נוצר רישום משכון על ביתו לטובת ההסתדרות הציונית העולמית, שהחטיבה להתיישבות היא חלק ממנה, כדי לאפשר לאך לקבל הלוואה מהבנק.
השופטת בוסני הסתמכה בפסק-דינה בין היתר על עדותו של ברגר, שבחקירתו הנגדית נסוג מהטענה שבכתבה וטען כי אך קיבל "שווה כסף" מהחטיבה להתיישבות, וזאת על ידי מתן קרקע "חינם", ולא כסף. לפי השופטת, "חקירתו הנגדית של ברגר סתמה את הגולל על הטענה שהידיעה שהחטיבה להתיישבות העניקה לאך הלוואה ומשכנתא מכספי ציבור עבור ביתו, היא אמת".
השופטת בוסני קבעה עוד כי "המסד הראייתי מלמד על בדיקה עיתונאית מקצועית ואחראית, לפני פרסום הכתבה", וכי ברגר והעיתון לא פעלו מתוך כוונת זדון. ובכל זאת שללה השופטת מהעיתון את הגנת תום הלב, וזאת בשל התנהלותו לאחר פרסום הכתבה.
אך שלח לעיתון מכתב התראה ובו טען כי הפרסום שקרי וכי מעולם לא קיבל משכנתא או תשלום או סיוע כספי אחר מהחטיבה להתיישבות, ודרש התנצלות, תיקון ופיצוי כספי. ב"הארץ" לא תיקנו את הפרסום ועל כן נשללה מהם הגנת תום הלב. השופטת מדגישה כי לכך אחראי עורך "הארץ" ולא ברגר, שפעל בתום לב וכמצופה מעיתונאי אחראי.
יחד עם זאת, אך טען במכתבו לעיתון כי קיבל את המשכנתא מהבנק ללא קשר לחטיבה להתיישבות, טענה שנסתרה בראיות. "זו אינה הגרסה היחידה של אך שנמצאה תלויה על בלימה", מציינת השופטת. "כך גם ניסיונו של אך להציג
בכתב התביעה ובתצהיר עדותו שרישום המשכון על ביתו הוא פרקטיקה מקובלת בכל הבתים בעלי. אלא שניסיונו של אך להציג שמדובר בחזות הכל, נכשל".
אחרי שהוכח שבנכסים אחרים בעלי, כולל נכס אחר של אך, אין רישום של משכון לטובת החטיבה להתיישבות, למרות שניתנה הלוואה מבנק ונרשם משכון לטובת הבנק, "שינה אך בחקירתו הנגדית את גרסתו מפרקטיקה שגורה לכל הבתים ביישוב, לטענה כי כך מקובל ביחס למספר משפחות ברחוב שלו בלבד. תימוכין לכך לא הוצגו".
אשר לפיצוי, השופטת קבעה כי הדרישה לפיצוי בסך 150 אלף שקלים היא "דרישה מוגזמת". בין היתר מציינת השופטת כי מדובר בפרסום אחד ולא בשניים כפי שטען אך (בעיתון ובאתר), כי ניתנה לאך אפשרות להגיב אך הוא הסתפק בהכחשה לקונית ולא במענה ענייני, כי חלק מהטענות בכתבה בגינן הוגשה התביעה חוסות תחת הגנות החוק וכי אך "בחר להכביד על ההליך בעמידתו על הטענה כי ביתו בנוי בהיתר ואשר גרסתו נמצאה תלויה על בלימה".
לפיכך העמידה את סכום הפיצוי על 15 אלף שקלים בלבד, 10% מסכום התביעה.
גם בחישוב הוצאות המשפט הקלה השופטת עם "הארץ" וחייבה את העיתון ב-5,000 שקלים בלבד, וזאת בשל הפיצוי הקטן יחסית שנפסק והתנהלותו של אך לאורכו. "להתנהלותו הדיונית של התובע וחוסר העקביות בגרסאותיו, ניתן ביטוי בהוצאות", כתבה.
18753-04-21