צעירים במקסיקו (צילום: sarihuella)
המשוטט
"זה מתפשט", צועקת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר, כשהמלה "זה" מכוונת כמובן לשפעת החזירים, אשר החל מאתמול מככבת בכל סיקורי החדשות, וככל הנראה עתידה ללוות אותנו עוד כברת דרך עד למיגורה או למיגורנו.
אבל הכותרת האמיתית על שער "ידיעות אחרונות" הבוקר אינה נוגעת להתפשטות השפעת בעולם. במרכז העמוד, ולכל רוחבו, מודפס תצלום של ילדים במסכות משחקים בגן ילדים. הכתובת בפינת התצלום מבהירה לנו שאלה לא סתם ילדים החוששים להידבק במחלה, אלא ילדים משלנו. "ישראלים במסכות", נכתב שם, ותחת התצלום מוסבר כי אלה ילדיהם של שליחי הסוכנות במקסיקו סיטי. חוסר היכולת של העיתונות לדמיין את האפשרות שקוראיה יתעניינו במי שאינו ישראלי מדאיג.
ילדיהם של שליחי הסוכנות אינם הישראלים היחידים על שער "ידיעות אחרונות" שפניהם עטויים מסכות. גם פניו של אבנר הופשטיין, שליח העיתון לעיר והנציג הראשון לעיתונות המודפסת, מופיעים שם כשמסכה מכסה אותם. הם מופיעים גם בכפולה הפותחת של העיתון, לצד דיווחו של הופשטיין מהעיר (בימים כתיקונם הופשטיין הוא שליח העיתון לחוף המערבי של ארה"ב, וגם כותב מדי פעם ל"העין השביעית").
כמיטב המסורת של העיתונות הצהובה, העיתון חוגג את ההישג, תוך ציון שמו שלו הן בשער והן לרוחב כל הכפולה הפותחת, עם כותרת גג אפוקליפטית: "שליח 'ידיעות אחרונות' מדווח מרחובותיה השוממים של מקסיקו סיטי מוכת המגפה הקטלנית". הכבוד לעיתון שמיהר לשלוח נציג לעיר, ולהופשטיין עצמו שלא נרתע מהמשימה, אבל עד כמה נחוצה שליחת כתב ישראלי לעיר?
הופשטיין מספק הבוקר לקוראי "ידיעות אחרונות" דיווח הנראה יותר כפרק ראשון ביומן מסע של תייר מן המניין המשוטט בעיר זרה מאשר כדיווח עיתונאי: חוויות משדה התעופה בדרך למקסיקו (המסכות בבית-המרקחת אזלו), ראיון בן שלוש פסקאות עם נהג המונית שהסיע אותו משדה התעופה לעיר ("הם מדווחים על 80 מתים [...] אבל אני בטוח שיש אלפים"), וביקור בסניף סטארבקס בכיכר המרכזית תוך שיחה עם עוברים ושבים ("אני אולי חולה, אבל הוא הומו").
רק בפסקה הלפני אחרונה מוגש נתון יבש, ולא סיפור צבע: "אתמול עלה מספר הקורבנות הרשמי של מגפת שפעת החזירים במקסיקו ל-86". להשגת הנתון הזה לא צריך, כמובן, כתב במקסיקו. בינתיים, כך נראה, לא נפגש הופשטיין עם גורמים רשמיים, עם ראשי ארגונים מהמגזר השלישי או נציגי מערכת הבריאות. כמובן שזה לו רק היום הראשון בעיר, נמתין ונראה אם העדפת סיפורי צבע תימשך גם בימים הקרובים.
מבחינת העיתון, אם יש הצדקה לשיגורו של כתב מיוחד הרי זו נובעת מהתעניינותו בישראלים בעיר. ואמנם, טור נפרד מאת הופשטיין וכתבי העיתון מוקדש לדיווח על מצבם של הישראלים שעדיין נותרו במקסיקו סיטי. בהקשר זה בולטת העדפת הדיווח על ישראלים לעומת דיווח על יהודים החיים שם.
"מעריב", להבדיל, בוחר לתרגם דיווח מאת כתב סוכנות הידיעות AP למקסיקו סיטי, דייוויד קופ. ההבדל בין שני הדיווחים ניכר, גם משום שקופ מקדיש מלים רבות לתיאור סגירת בתי-התפילה הנוצריים בעיר, אך בעיקר מפני שדיווחו שמרני ומאופק יותר מבחינה סגנונית. תרגום דיווח מסוכנות ידיעות, לא מיותר לציין, הוא גם פתרון זול ופשוט בהרבה מאשר שליחת נציג למקום ההתרחשות. ב"ישראל היום" פירסמו משבצת קטנה עם דיווח שמסר ישראלי הנמצא בעיר, ב"הארץ" גם זה אין.
ידו הארוכה
לא רק במירוץ לשליחת עיתונאי ישראלי למקסיקו סיטי זוכה הבוקר "ידיעות אחרונות"; גם במירוץ להגברת הפאניקה. אל מול הכותרת "זה מתפשט" עשויים העוברים והשבים ליד דוכני העיתונים בקיוסקים להחוויר, אבל גם כותרות העיתונים האחרים מחווירים לעומתה. "הארץ" מקדיש את הכותרת הראשית למצב החירום שהכריזה ארה"ב (רשמי, ארוך, רחוק); "מעריב" מקדיש את עמוד השער כולו ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (ועל כך מיד), ואילו "ישראל היום" יוצא בכותרת כמעט פארודית על האמון העיוור שיש לתת במערכת הביטחון הישראלית – "משרד הביטחון יטפל בשפעת". לפי כותרת זו, ידו הארוכה של צה"ל מסוגלת לכסות במהרה גם את הפה המשתעל של המדינה.
קריאה בכותרת המשנה של "ישראל היום" מבהירה כי הכותרת הראשית מבקשת להדגיש שיהיה זה משרד הביטחון, ולא, נניח, משרד הבריאות שבראשו אין שר, שימונה להתמודד עם המגפה. יחד עם זאת, המשמעות הנוספת העולה מן הכותרת, כאילו למשרד הביטחון יש דרכים משלו לטפל בשפעת כמו היתה איזה מסתנן פלסטיני, מהדהדת בראשו של הקורא. בעמ' 4 עוד פרץ קצר של פטריוטיות: דיווח מאת חזי שטרנליכט על חברה מרחובות שאמורה לבדוק בקרוב חיסון שפיתחה נגד המחלה, המופיע תחת כותרת הגג "המוח הישראלי".
ב"ידיעות אחרונות" ההבהלה ממשיכה גם בעמודים הפנימיים, עם דיווחים כמו זה של שרית רוזנבלום, נעם ברקן ואיתמר אייכנר תחת הכותרת "אין לנו די תרופות למגפה המונית" (בגוף הידיעה מצוין כי משרד הבריאות דווקא מבקש להרגיע את הציבור). נראה כי הפאניקה שיבשה גם את הדיווח הקצר מאת אורלי אזולאי, הכתבת בוושינגטון, שכותבת כך: "דובר הבית הלבן מסר אמש כי מסעו של ברק אובמה לוושינגטון לא העמיד בסכנה את בריאותו של הנשיא האמריקאי".
דווקא מומחית לווירוסים מהאוניברסיטה העברית, ד"ר דליה גינזברג, ששליח העיתון למקסיקו סיטי פוגש בלובי מלון שרתון בעיר, מביעה עמדה מרגיעה. "זה לא נראה לי כמו מגפה", היא מעריכה באוזני הופשטיין, "התחושה שלי היא שיש הגזמה פראית".
סלב שכול
ב"מעריב", כאמור, מוקדש כל השער ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בין השאר משום שנועם שליט, אביו של החייל החטוף גלעד שליט, הסכים להתראיין לעיתון ולהתייחס לראשונה לאחיו התאום שנפל בשבי ונהרג במלחמת יום כיפור [חן קוטס ואלי לוי]. מלבד השער, תופס תקציר הראיון את הכפולה הפותחת של העיתון, את שער מוסף "המגזין" ואת ששת העמודים הראשונים בו.
הפקעת השער לטובת סיפורו של שליט מזכירה את ימי ממשלת אולמרט האחרונים, כשהעיתונות התגייסה לקמפיין למען שחרור גלעד שליט משבי חמאס. "מעריב", כזכור, היה הבולט מבין המתגייסים לקמפיין. כעת הוא זוכה לראיון בלעדי על האסון הכפול של המשפחה. לידוענות חוקים ברורים, לא משנה אם היא באה מתחום הבידור הקל או מתחום השכול.
על עזים וכותרות בעיתונים
"כלכליסט" מספק הבוקר את הסיקור המקיף ביותר על הסעיפים הכלולים בחוק ההסדרים החדש. בשער העיתון מובאות כמה מהגזירות הבולטות ביותר; "פגיעה קשה בהטבות המס לנכים ולעיוורים" היא רק אחת מהן. כתבי העיתון מדווחים מעמ' 4 ועד עמ' 10 על סעיפי החוק לפי המשרדים השונים והשינויים הצפויים בכל אחד מהם (ב"דה-מרקר" מוקדש עמוד שלם לביקורת של עו"ד דידי לחמן-מסר על פרק התקשורת בחוק ההסדרים).
גדעון עשת, במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", מזכיר בטור פרשנות כי "מאז שנולד חוק ההסדרים, לפני יותר מ-30 שנה, הוא כולל בתוכו מרכיב חשוב של עזים". לפי עשת, האיום לבטל את הפטור ממע"מ באילת ועל הפירות והירקות הוא העז הוותיקה והבולטת ביותר.
ב"דה-מרקר" מקלים על הקוראים לגלות את יתר העזים. ההצעות הבולטות בחוק ההסדרים מחולקות בטבלה נוחה לשלוש קטיגוריות: "ההצעות שסיכוייהן קלושים", "ההצעות שסיכוייהן בינוניים" ו"ההצעות שסיכוייהן גבוהים".
בין ההצעות שסיכוייהן להתממש גבוהים, לפי "דה-מרקר": ביטול הפחתת המס שממנה נהנים עיתונאים זרים. בין ההצעות שסיכוייהן קלושים נמצאות רוב אלו שזוכות הבוקר לכותרות בולטות בעיתונים, כגון הגדלת המס על טלפון נייד מהעבודה, קיצור שירות החובה בצה"ל ואישור לייבא מארז סיגריות אחד מהדיוטי-פרי, ולא שניים.
נפילתו של אחמדינג'אד
לפני ימים אחדים הוא היה כוכב בלתי מעורער של העיתונות הישראלית, היום הוא בקושי זוכה לידיעה. הכירו את מחמוד אחמדינג'אד, מי שבשבוע שעבר ביקר בחריפות את מדינת ישראל, ואילו אתמול הסכים להכיר בזכותה להתקיים.
ההתקפות היו לשערים ולכותרות ענק, ודמותו הושוותה לזו של אדולף היטלר, אך היום "מעריב" הוא העיתון היחיד המדווח על כך שנשיא איראן אמר במסגרת ראיון לרשת ABC כי הוא תומך ב"שתי מדינות לשני עמים", אם הציבור הפלסטיני יחליט על כך במשאל עם [ג'קי חוגי].
הגוונים של הפרסום הסמוי
טעות היא להתייחס אל הפרסום הסמוי כאל מקשה אחת. גם בפרסום הסמוי גוונים ותתי-גוונים. במגזין "MANTALK", מוסף הגברים החודשי של "גלובס", אפשר להבחין בנקל בין כתבה פרסומית רגילה, ששלחה את מחברה לנופש בחו"ל לבדיקת מבשלות בירה או מזקקות ויסקי, לעומת כתבה פרסומית יוצאת מגדר הרגיל.
הרמז הבולט לכך שלפניך כתבה פרסומית יוצאת מגדר הרגיל נמצא בשורת הקרדיט. אין אף אדם שמוכן לראות את שמו חתום על כתבה שכזו, אפילו לא בפסבדונים. כתבה כזו לעתים מזומנות היא זו הפותחת את הגיליון (למען הגדלת הסיכוי שתיקרא על-ידי המנויים).
בגיליון "MANTALK" שחולק אתמול סוקרת הכתבה הפותחת קצביות מומלצות לקראת יום העצמאות. בסופה ממליצה הכתבה על קצבייה מקורית – הסופרמקט. "תשמחו לדעת", כותב הכותב האנונימי, "שהכניסה של 'אדום אדום' לתחום הבשר הטרי ברשתות השיווק שידרגה משמעותית את התחום הזה [...] נתחי הבשר השונים שלהם הם מצוינים".
עולה הרושם כי כתבה זו אינה אלא פרסומת שעוצבה במיוחד על-ידי תנובה לשם שיווק מותג הבשר שלה לקראת יום העצמאות. מי שיסיים לקרוא את ההמלצות על מוצרי הבשר של תנובה ויסיט מבטו לעמוד הבא במגזין, יראה שכולו תפוס על-ידי פרסומת שעוצבה במיוחד על-ידי תנובה למען שיווק מותג הבשר שלה לקראת יום העצמאות (הפעם במתכונת של פרסום גלוי).
מה החמיץ גולן
מתי גולן מקדיש את טורו ב"גלובס" לשערוריונת האחרונה שהתחוללה כאשר ירון לונדון אמר בראיון למוסף "G" של העיתון כי בערוץ 10 נשמעו קולות להשתמש בכוח העיתונאים בניסיון לסחוט פוליטיקאים.
גולן מצטט הן מהראיון המקורי והן מהתנצלותו של לונדון, ומצביע על סתירה בין הווידוי על הקולות שקראו להפעלת לחץ על פוליטיקאים ובין הקביעה של לונדון במסגרת הודעת ההתנצלות כי "ערוץ 10 הינו ערוץ עצמאי ובלתי תלוי, ומעולם לא עלה בפני רעיון לעשות שימוש בכוחנו כעיתונאים כדי לקדם את ענייני הערוץ או כל גורם אחר".
"כבר התרגלנו לזיגזגים מפוליטיקאים", כותב גולן, "אבל מעיתונאים? ועוד ברמה של לונדון? אם רעיון כזה לא עלה, אז מה קרה? לונדון אמר ש'נשמעו קולות', מה שאומר שהוא שמע אותם, לא?".
גולן אינו מצטט את החלק בהודעת ההתנצלות של לונדון שבו הוא מסביר כי "טעותי היתה בכך שלא הטמעתי באוזני המראיינת כי היו אלה קולות שוליים וכי מזימה פסולה שכזאת לא עלתה בשיחות של הנהלת הערוץ, או הנהלת חברת החדשות, או עורכי החדשות, או כתבים מרכזיים בערוץ". אולי גולן פיספס זאת מפני שקרא על התנצלותו של לונדון רק ב"גלובס", שם הושמטו שורות אלו.
ענייני תקשורת
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי לפי יו"ר דירקטוריון רשת, יוסי רוזן, הרשות להגבלים עסקיים העבירה לזכיינית הזו מסרים נגד איחוד עם הזכיינית קשת.
שלמה צזנה מדווח ב"ישראל היום" כי הממשלה אישרה אתמול תקנה שלפיה אסור לעובד מדינה לפרסם בלי אישור ספרים ומאמרים בתחום שבו עסק.
מיטל זדה מדווחת ב"כלכליסט" כי הרשות השנייה פותחת בהליך הפרה נגד קשת, בגין חריגה בזמן הפרסום בתוכנית הגמר של "האח הגדול".
תמר טרבלסי-חדד מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי הפרשן הכלכלי של העיתון, סבר פלוצקר, יקבל בעוד כשבועיים פרס למצוינות בעיתונות מטעם אוניברסיטת תל-אביב.
"ישראל היום" מברך את אזרחי מדינת ישראל לרגל יום העצמאות על פני כפולה שלמה בגיליון "גלובס". "לפעמים עיתונות משנה את העולם", קוראת הסיסמה המופיעה לצד תצלום דיוקנו של העיתונאי בנימין זאב הרצל.