"גוף שידור ציבורי צריך להיות שני דברים שלעיתים סותרים זה את זה. הראשון הוא לייצר מוצר ציבורי טוב שתקשורת מסחרית לא יכולה לעשות, לסקר נושאים שאין בהם פוטנציאל רייטינג גבוה ולפרסם תחקירים נוקבים על חברות מסחריות. מצד שני, מוצר חדשותי ציבורי צריך גם להיות רלוונטי, כלומר שלחשיפות ולסיפורים שהוא מייצר תהיה תהודה בשיח הציבורי ותהיה השפעה על סדר היום", מסביר עורך לשעבר ב"כאן", בפתח השיחה עימו על חטיבת החדשות של תאגיד השידור.

"האיזון העדין בין שני מאפיינים אלו הוא מטרת חטיבת החדשות של התאגיד. לפעמים היא מצליחה להגיע אליו ולספק סקופים משמעותיים שתופסים את השיח הציבורי, אבל לרוב זה לא המצב", הוא ממשיך, "חטיבת החדשות של תאגיד השידור הציבורי אמורה להיות חלופה הולמת למי שלא רוצה לצרוך תקשורת מסחרית פרטית שלכאורה מונעת מאינטרסים פרטיים, פוליטיים או שיווקיים. האם היא עומדת ביעד שלה? לפעמים כן, אבל לרוב לא".

האם חטיבת החדשות של השידור הציבורי בישראל אכן ממלאת את ייעודה? כדי לנסות ולענות על שאלה זו שוחחנו עם 26 עיתונאים, מכל הדרגים והמערכות, בעבר ובהווה, בחטיבת החדשות של תאגיד השידור הישראלי, אשר תחתיה פועלים שידורי החדשות בכאן 11 ומכאן 33, תחנות הרדיו כאן ב', רדיו מכאן ורדיו רק"ע ומחלקת דיגיטל.

כמעט כולם, יש לציין, מהזוטר ועד הבכיר ביותר, לא הסכימו לדבר "און רקורד" ודבריהם מובאים כאן בעילום שם.

חלק מהעיתונאים ביקורתיים פחות וחלקם יותר, אך רובם המכריע גורס כי לחטיבת החדשות יש פוטנציאל אדיר שעדיין אינו ממומש. עורך לשעבר אשר נשאל האם אנחנו כאזרחים מקבלים את מה שמגיע לנו משידור חדשותי ציבורי, השיב בפשטות: "במילה אחת - לא".

"התאגיד שמרן מדי, כשמסתכלים על הרצועה היומית, במשך שבע שנים, במבנה, במחשבה, זה דומה מאוד לחדשות של 12 ו-13"

מה שאנו כן מקבלים בחטיבת החדשות של התאגיד, אומרים רבים מהעיתונאים שראיינו, הוא חיקוי חיוור של החדשות המסחריות בערוצים 12 ו-13. "טוב שיש תאגיד, טוב שהוא החליף את רשות השידור. הוא הביא איתו רוח מרעננת לעולם התקשורת, למשל כל תחום הדיגיטל - זו רלוונטיות. בזכות פריצת הדיגיטל בחטיבת החדשות בתאגיד, חדשות 12, לדוגמא, הרחיבו את עולם הדיגיטל שלהם", מסביר עורך לשעבר. גם יתר המרואיינים סבורים כי מחלקת הדיגיטל עובדת היטב ומבצעת את תפקידה.

עובד לשעבר הסביר ש"טכנולוגית היתה כל הזמן התקדמות ודאגו לשכלל את דרכי העברת המסר ולפתח דברים חדשים, זה עבד יפה. מצד שני, במובנים רבים מדובר בקופי פייסט של 12 ו-13. התאגיד שמרן מדי, כשמסתכלים על הרצועה היומית, במשך שבע שנים, במבנה, במחשבה, זה דומה מאוד לחדשות של 12 ו-13".

עיתונאים אחרים טוענים כי חטיבת החדשות של תאגיד השידור לא הצליחה לייצר ייחודיות ולהביא לציבור מוצר אחר ושונה מהחדשות המסחריות, ובנוסף, מכיוון שהיא פועלת ללא "טאלנטים" גדולים, גרפיקה מתקדמת ובימוי והפקה גרנדיוזיים כפי שיש בחדשות המסחריות, המוצר המוגמר לא רק שאינו ייחודי, אלא גם אפור.

לא צריך מידע פנים כדי לעמוד על הדמיון בין מהדורת החדשות הציבורית לבין אלו המסחריות. מספיק להסתכל במסך. מהדורות החדשות של כאן 11 עוקבות אחר אותו סדר יום שקובעת התקשורת המסחרית, מעוצבות באותו אופן ומחקות את הפורמט והנראות של ערוצים 12 ו-13 - מהאופן בו נפתחת המהדורה ועד לצורת ההגשה.

"בסופו של דבר המוצרים של חטיבת החדשות, פרט לחריגים, הם כמו של המתחרים מבחינת פורמט, מגיש, פאנל, כתבות, עורכים - המוצר אותו דבר רק חיוור ודהוי יותר", טוען עובד לשעבר בחטיבת החדשות. לדבריו "כשעסוקים בהישרדות וכיבוי שריפות ולא מביאים חשיבה לטווח ארוך וחזון, יוצא מוצר אפור ולא מעמיק".

הציבור מצביע באצבעות שעל השלט. מהדורת החדשות המרכזית, המשודרת מדי ערב בימות החול, היא גולת הכותרת של יום החדשות בחטיבה ומושקעים בה משאבים רבים. למרות זאת, מהקמת התאגיד ועד היום, היא נמצאת בדרך-כלל בתחתית טבלת הרייטינג, הנשלטת ללא עוררין על ידי חדשות 12.

בהנהלת החטיבה מנופפים בנתוני רייטינג בהם מהדורת החדשות של כאן 11 עוקפת את זו של חדשות 13, אולם מדובר בימים אקראיים - הנתונים האמיתיים עגומים וחד-משמעיים: עד לנובמבר 2022 מהדורת החדשות של כאן 11 הגיעה לממוצע חודשי של 1.5% (פרטים בגילאי 4+ בכלל האוכלוסייה). מאז, עלה הממוצע החודשי ל-2%, אולם עדיין נותר נמוך מאוד - הן ביחס לאוכלוסייה והן ביחס למהדורות המתחרות.

בחדשות כאן 11 בחרו בקרב הלא נכון, זה של שבלונת התקשורת המסחרית, והפסידו גם בו

בדצמבר 2022 המהדורה המרכזית של כאן 11 עקפה לראשונה את המהדורה של רשת 13 (ממוצע חודשי של 2.9% לעומת 2.7%), אך ההישג לא הפך לתקדים ולא חזר על עצמו. למעשה, מאז הקפיצה ברייטינג של ערוץ 14 בשנה שעברה, מפסידה מהדורת כאן 11 לא רק לחדשות המסחריות בערוצים 12 ו-13 אלא גם לערוץ התעמולה באפיק 14 בשלט.

טבח ה-7 באוקטובר וכיבוש עזה הביאו לזינוק בצפיית החדשות בישראל בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה - חוץ מבמהדורת כאן 11. הדבר הביא לכינוס שתי ישיבות של מועצת התאגיד, שלפי הפרסום ב"וואלה" נמתחה בהן ביקורת על נתוני הצפייה הנמוכים, על היעדרם של "טאלנטים" ו"סמכות טלוויזיונית מוכרת" על מסך כאן 11.

ובקיצור, בחדשות כאן 11 בחרו בקרב הלא נכון, זה של שבלונת התקשורת המסחרית, והפסידו גם בו.

בשבח החטיבה

בהנהלת חטיבת החדשות לא מסכימים עם הניתוח שמציגים העובדים עימם שוחחנו.

"חטיבת החדשות סיימה את שנת 2023 בשיא רייטינג למהדורה מאז ההקמה", מדגישים שם וטוענים: "ברוך שי הקים חטיבת חדשות ענפה שכוללת שידורים בשני ערוצי טלוויזיה ושלוש תחנות רדיו ארציות. השיאים ברייטינג בטלוויזיה ובנתוני האזנה ברדיו, בהישגים העיתונאיים, הפרסים, בחשיפות ופרסומים הבלעדיים, בגיוס עיתונאים מובילים בתחומם ובנתוני החשיפה בדיגיטל מדברים בעד עצמם על טיב החטיבה ואיכותה העיתונאית".

לא מדובר בהתפארות ריקה. בשנים האחרונות חטיבת החדשות אכן היתה חלוצה בישראל בתחום הנגשת החדשות בפלטפורמות דיגיטל ומדיה חברתית ואף זכתה בפרסים על כך. "הדיגיטל שלנו מאוד חזק, יותר משל הערוצים המתחרים", נמסר מהנהלת חטיבת החדשות.

"היינו חברת החדשות הראשונה שהשיקה ערוץ טיקטוק חדשותי וגם הראשונים שפתחו ערוץ תוכן חדשותי בווטסאפ, במקרה זה הושק ממש יום-יומיים לפני המלחמה וזכה להצלחה כבירה בקרב המשתמשים". לערוץ היוטיוב של חדשות 11 למעלה מ-600 אלף מנויים, הוא מציין, ולאפליקציה למעלה ממיליון הורדות (אם כי יש לציין שהיא כוללת גם את השידורים הפופולריים של חטיבת התוכניות).

כאן חדשות גם מנצחת באופן עקבי את החדשות המסחריות במדדי אמינות, הישג משמעותי לאור החרבת המוניטין של השידור הציבורי בידי הנהלות רשות השידור (אם כי, מאז חלפו כבר שנים לא מעטות). כאן חדשות גם מובילה באופן עקבי ב"מדד הייצוג" של "העין השביעית" בהקשר של ייצוג החברה הערבית וייצוג נשים.

כשבהנהלת החטיבה נשאלים על הישגים עיתונאיים הם נותנים כדוגמה פרסומים של הכתבים מיכאל שמש, משה שטיינמץ ורועי שרון: הקלטות סמוטריץ' על נתניהו ועל הקהילה הגאה והפרסום על כוונת רה"מ נתניהו למנות את מקורבו יוסי שלי לתפקיד הסטטיסטיקאי הראשי; חשיפת הקלטות המפכ"ל והשוטרים בזמן ההתרחשות של אסון מירון; וחשיפת הסטת הכוחות המיוחדים מעזה לאיו"ש טרם המלחמה והאישור הרשמי לחיסול מספר 3 בחמאס ("ועוד", מוסיפים ליתר ביטחון בהנהלת החטיבה).

כדי להצביע על הבידול שלהם מהחדשות המסחריות, מצביעים בהנהלת החטיבה על כך שמאז תחילת המלחמה שידרו כ-400 כתבות מגזין ("לא תראו כזה דבר במהדורות המסחריות"), מעלים על נס את כתבי התחקירים שלהם, אורן אהרוני ויפעת גליק, ואת עיסוקם בנושאי סביבה ופריפריה. גליק עצמה, בשיחה עימה, מצביעה על החופש שניתן לה בפרסום תחקירים על מזהמים גדולים, למשל, חופש שלא קיים בשידור המסחרי.

אהרוני, שמונה ב-2022 למנהל מחלקת התחקירים בחטיבת החדשות, זכה ב-2022 בפרס אורי אבנרי לעיתונות אמיצה על סדרת התחקירים "ארץ עיר". "אף ערוץ אחר לא היה לוקח את הפריפריות ומשדר 40 פרקים על ראשי עיריות במקומות שאף אחד לא שמע עליהם בחיים", הוא אומר בשיחה עם "העין השביעית" ומציין כי הכתבות אף הובילו לחקירות משטרה ולמעצרים.

לפני שלוש שנים התפרסם כאן, ב"עין השביעית", תחקיר של איתמר ב"ז על היעדר תחקירים בתאגיד השידור. בשל חטא קדמון, תוכניות התחקירים אינן מסורות לחטיבת החדשות אלא לחטיבת התוכניות של התאגיד, שהתחקיר הצביע על כשלונה בתחום זה. דווקא העשייה בחטיבה סיפקה נחמה מסוימת.

בהנהלת התאגיד מסרו אז כי "בחדשות לא חסרים תחקירים – היה אפשר לעשות יותר, אבל אם תשווה את זה לכמות התחקירים במהדורות של חדשות 12 או 13, אני די בטוח שהתוצאה תחמיא לתאגיד. מעבר לכמות, זה בא לידי ביטוי גם בנושאים. תחקירים של יפעת גליק על גופים מזהמים ומשבר האקלים, ותחקירים של אורן אהרוני על שחיתות ברשויות מקומיות או כימיקלים לישראל. בחדשות 12 לא תראה תחקיר על כימיקלים לישראל".

שלוש שנים אחרי, ניתן לעשות העתק-הדבק לאמירה הזו. גם ב-2024, בחטיבת החדשות עדיין מתגאים, בצדק, בתחקירים של יפעת גליק על גופים מזהמים ובתחקירים של אורן אהרוני על רשויות מקומיות. כשהצבענו על כך בפני הנהלת חטיבת החדשות, הם הוסיפו תגובה כתובה עם שמותיהם של עיתונאים נוספים: מיכאל שמש, גילי כהן, קרן נויבך, דניאל אלעזר, נופר משה פרדו, כרמלה מנשה, אוריה אליקים, רועי שרון, גילי מלניצקי, שלי טפיירו, יאיר אטינגר, חן ביאר ואבישי גרינצייג.

"היתרון של כל הכתבים של חטיבת החדשות הוא בעיניי שאי אפשר לקטלג אותם לשום מחנה, האמינות שלהם גבוהה מאוד בעיני הצופים. פרט לאיילה חסון שזו חרפה"

"אלו רק חלק קטן מהעיתונאים שהובילו תחקירים משמעותיים בשנים האחרונות בנושא צבא וביטחון, מדיניות, פוליטיקה, שחיתות שלטונית, משפט, מזהמים סביבתיים, כלכלה, עוולות חברתיות, סחר בנשים, ניצול חסרי ישע, דיור ציבורי ובירוקרטיה", נכתב שם, "כתבי התחקירים של החטיבה אלו זכו בפרסי העיתונות היוקרתיים ביותר בישראל כמו פרס סוקולוב, פרס מגני שקיפות השלטון ופרס אורי אבנרי לעיתונות אמיצה. לאורך השנים התחקירים שהובילו עיתונאי כאן חדשות השפיעו באופן ישיר על הציבור בישראל , הובילו לשינוי חקיקה ודיונים בוועדות הכנסת, ביטול מינויים ציבוריים, מעצרים של עבריינים וצדק חברתי ועל כך אנחנו גאים מאד".

בהנהלת החטיבה גם סיפקו נתון: "בשנת 2023 עד תחילת המלחמה שודרו בכאן חדשות כ-51 תחקירים" (לפי הנהלת החטיבה, "מדובר בנתון שיא", כלומר, בכל השנים הקודמות מספר התחקירים היה קטן עוד יותר). בפועל מדובר ב-44 פרסומים (שבעה הם כתבות פולו-אפ); המככבים העיקריים ברשימה הם עדיין גליק ואהרוני וחלק מהפרסומים הם כתבות על הונאות צרכניות או סיפורים פיקנטיים שאינם מצרך בחסר בחדשות המסחריות, אולם לצידם יש גם תחקירים  חשובים שבשבילם הוקם שידור ציבורי: על תאגידים גדולים, מגזרים מושתקים ואיומים שלטוניים על הדמוקרטיה.

"חוזקתה של החטיבה היא הכתבים המצוינים שלה", מסכם אחד העיתונאים הבכירים בתאגיד, שמביא כדוגמה את רועי שרון ומיכאל שמש. "היתרון של כל הכתבים של חטיבת החדשות הוא בעיניי שאי אפשר לקטלג אותם לשום מחנה, האמינות שלהם גבוהה מאוד בעיני הצופים. פרט לאיילה חסון שזו חרפה" (ועוד נחזור לחסון בכתבה זו).

"הבידול המובהק של כאן חדשות בא לידי ביטוי בעיסוק מעמיק בסוגיות הליבה של החדשות ובמתן במה לכל גווני הקולות בחברה הישראלית"

גם בהנהלה מדגישים ערכים כאמינות וחופש עיתונאי, ומצביעים עליהם כעל מה שמבדיל בינם לבין החדשות המסחריות. בגזרת התוכן, לצד התחקירים של גליק ואהרוני, מצביעים בהנהלה על העיסוק הנרחב בחדשות חוץ והתוכניות הייחודיות המוקדשות להן, ועל דסק הערבים "הרציני והמושקע ביותר בנוף התקשורתי".

"ההישגים העיתונאיים, התארים והפרסים שקיבלה חטיבת החדשות, על כל מרכיביה, מעידים על איכותה ועל העבודה העיתונאית המצטיינת של נשות ואנשי החדשות", מסכמים בהנהלת החטיבה, "בשנה החולפת הגיעה מהדורת חדשות הערב לשיא רייטינג מאז הקמת תאגיד השידור ובכל מדד בדיקה, פנימי וחיצוני, ישנה עלייה מובהקת בהשפעת החשיפות העיתונאיות של כאן חדשות על סדר היום הציבורי. הבידול המובהק של כאן חדשות בא לידי ביטוי בעיסוק מעמיק בסוגיות הליבה של החדשות ובמתן במה לכל גווני הקולות בחברה הישראלית".

הבעיה היא בראש

כיצד ניתן ליישב את הפער בין הביקורת העקרונית והמקיפה שמעלים עובדים רבים כל-כך לבין הדימוי הנוצץ של החטיבה כפי שמתארת אותו ההנהלה?

מבין המרואיינים עימם שוחחנו, היו כאלה שבחרו להתמקד בהישגי החטיבה ובהיבטים החיוביים בהתנהלותה. אולם הם היו מיעוט. מרבית העובדים ששוחחו עם "העין השביעית" מצביעים על קשיים וכשלים באופן בו מנוהלת החטיבה. מתוך שלל האבחנות והעדויות השונות שאספנו, עולה טענה מרכזית לפיה חטיבת החדשות של תאגיד השידור הציבורי לא מצליחה לאזן בין יצירת מוצר חדשותי בעל אופי ייחודי של שידור ציבורי מחד, ומאידך בעל פופולריות ורייטינג.

החטיבה, אומרים עיתונאים רבים שעבדו או שעובדים בה, מחמיצה הן מטרה זו והן את המטרה האחרת, וכושלת רוב הזמן ביצירת תהודה בשיח הציבורי והשפעה על סדר היום.

כשהעובדים עימם שוחחנו נשאלים על הגורם המרכזי לכשלים ולבעיות שהם טוענים שקיימים בחטיבה, הם מצביעים על המנהל. ברוך שי.

"האחריות היא כן על ברוך בסוף", טוענת עורכת לשעבר, "הוא לא מסוגל למצוא כיוון ייחודי שמתאים לשידור ציבורי ורק מנסה לחקות את 12. הסיבה לכך היא פחד להיכשל, כי הציבור לא הוכיח שהוא שם עדיין. הם מפחדים שחדשות רלוונטיות ונשכניות לא יביאו רייטינג".

"המהדורה, איך שהיא נראית, הצורה, השפה, לא רואים פה בשורה", אומרת עורכת אחרת בחטיבת החדשות, "הסיבה המרכזית היא ברוך שי".

עורך נוסף טען כי "ברוך הוא מנהל ריכוזי, לא משתף, לא מתייעץ, לא נותן מקום למנהלים, לא מקשיב לאף אחד". לדבריו, "לסיבה של כישלון התאגיד יש שם - ברוך שי. הבנאדם לא יודע לנהל, לא יודע להתנהג עם בני אדם באשר הם".

גם עיתונאים אחרים עימם שוחחנו מצביעים על אופי הניהול של ברוך שי, מנהל חטיבת החדשות, כגורם המרכזי למוצר הלא מספק שהיא מייצרת. "זה שאתה עיתונאי טוב לא אומר שאתה מנהל טוב", הינו ציטוט שחזר על עצמו בשיחות עם מרואיינים שונים בשיחות שקיימנו באשר לאופי ניהולו של ברוך שי.

אין בכך פלא. שי, לטוב ולרע, מנהל את החטיבה מאז הקמתה.

מתוך השיחות עם עובדי החטיבה בהווה ולשעבר, ניתן לרכז שלושה מאפיינים עיקריים בביקורת על אופן הניהול של החטיבה. מעל כל אלה, מצביעים העובדים על מאפיין בעייתי נוסף: שמרנות והעדר חזון

שי הוא מנהל חטיבת החדשות של תאגיד השידור הציבורי מזה שבע שנים. התפקיד מקביל לזה של מנכ"לי חברות החדשות של הערוצים המסחריים 12 ו-13, וכולל בתוכו הן תפקיד של עורך ראשי והן של מנהל. שי, בניגוד לעמיתיו בתקשורת הפרטית, חולש גם על מספר תחנות רדיו ארציות, לצד ערוץ הטלוויזיה ונכסי הדיגיטל. הוא גויס כדי לנהל את חטיבת החדשות של התאגיד על ידי המנכ"ל לשעבר, אלדד קובלנץ, כחודשיים לפני עליית שידורי התאגיד לאוויר במאי 2017.

שי סיים קדנציה ראשונה במרץ 2021, אז הוחלט על ידי קובלנץ ומועצת התאגיד להאריך את העסקתו לקדנציה נוספת. הקדנציה הנוכחית של שי היתה אמורה להסתיים במרץ 2025, אולם לאחרונה הודיע כי יקדים את פרישתו לאוגוסט הקרוב. בזמן הקצר שנותר לכהונתו הנוכחית של שי, כנראה שאי אפשר יהיה לשנות הרבה. אך הלקחים מהשנים בהן ניהל את החטיבה יהיו ודאי משמעותיים עבור מחליפו.

מתוך השיחות עם עובדי החטיבה בהווה ולשעבר, ניתן לרכז שלושה מאפיינים עיקריים בביקורת על אופן הניהול של החטיבה: שחיקה קיצונית של העובדים, העדפת צייתנות ו"יסמניות" על פני כישורים ומקצועיות ומיקרו-ניהול ("Micromanagement"). לדבריהם, אלו מביאים לעזיבה של עובדים איכותיים ומקצועיים רבים, לתחלופת עובדים גבוהה ולמוצר החדשותי של החטיבה.

מעל כל אלה, מצביעים העובדים על מאפיין בעייתי נוסף: שמרנות והעדר חזון.

שחיקה קיצונית

המרואיינים עימם שוחחנו הרבו לדבר על רמת השחיקה הגבוהה של עובדי החטיבה. לדבריהם, לא מדובר בשחיקה הצפויה מעבודה אינטנסיבית בערוץ חדשות, אלא בתוצאה ישירה של ניהולו הבעייתי של ברוך שי ש"לא רואה אנשים, רק חדשות". דוגמה מרכזית שהועלתה בשיחות היא תפקיד עריכת מהדורת השבת. "עורכי מהדורת השבת עבדו שלוש שבתות בחודש וקרסו תחת העומס. במשך חמש שנים מתוך שבע שנות קיום החטיבה, אף עורך של מהדורת השבת לא שרד יותר משנה", אומר עורך לשעבר, "מדובר ברמת שחיקה קיצונית ששוברת אנשים".

מרואיינים אחרים העידו על מחסור בכוח אדם מיומן שמוביל לשחיקה של העורכים ומנהלי המחלקות אשר נאלצים לפצות על כך בעצמם. "נתנו לי עורכת משנה חסרת ניסיון לגמרי ומפיק גרוע, הייתי צריכה להיות גם עורכת, גם תחקירנית וגם מפיקה" סיפרה עיתונאית לשעבר שעבדה בחטיבת החדשות.

עובד אחר העיד כי "סביבת העבודה שם היתה קשה מאוד, מצב של שחיקה מתמדת כי עובדים יותר מדי קשה. זה נבע ממחסור בכוח אדם - יש יותר מדי עבודה ואין מספיק אנשים שיעשו אותה. מגיעים למצב של שמונה שעות משמרת של עבודה רצופה כמעט בלי הפסקות, עבודה מאוד אינטנסיבית. אמנם בערוצים אחרים יש גם עבודה אינטנסיבית אבל בתאגיד זה היה על טורבו. אחר כך עוד יורדים עליך שמה שעשית לא מספיק טוב. תמיד אתה מרגיש שאתה לא מוערך ושאף אחד לא שם לב לעבודה הקשה שנעשית בחטיבה. מבחינת ההנהלה, 150% שלך זה המובן מאליו".

"יש הרבה מינויים של אנשים בתאגיד שהם בכלל לא מתאימים לתפקיד. זו בעיה של משאבי אנוש לא תקינים והעובדה שאין מנהל נורמלי. הם לא שורדים כי הם פשוט לא מתאימים", אומר עורך אחר. הדוגמה של רועי ינובסקי עולה שוב ושוב בשיחות. עורך לשעבר סיפר כי ינובסקי היה כתב משטרה מוערך ודומיננטי שהביא סקופים טובים ואף זכה בפרס על שם אילן רועה. במקום לשמר אותו, אומרים לנו, נתנו לו לערוך מהדורה ואחר כך לעזוב לחברה מתחרה.

"הסיפור של התאגיד זה התחלופה של האנשים, תחלופה משוגעת, אנשים פשוט לא שורדים שם"

"כשעילי (לוין), עורך המהדורה, עזב, במקום להביא עורך עם ניסיון או כישורים, ברוך לקח כתב מאוד טוב שכנראה חשב שיוכל לשלוט בו, שם אותו בתפקיד שהוא לא מתאים לו, טמטם לו את הצורה והתאגיד הפסיד כתב מצוין" סיפרה עורכת לשעבר. עובד אחר נתן את הסיפור של ינובסקי כדוגמא להחלטות הון אנושי גרועות. לדבריו "ההחלטה למנות את ינובסקי לעורך המהדורה גמרה אותו, זו רק דוגמה אחת לליהוקים לא נכונים ששחקו אנשים והובילו לעזיבתם".

"הסיפור של התאגיד זה התחלופה של האנשים, תחלופה משוגעת, אנשים פשוט לא שורדים שם", הסבירה עורכת לשעבר. מי שמתבטא באופן חריף יותר, והיחיד שאינו מפחד לעשות זאת בשמו, הוא הבמאי דורון צברי, יוצר "המדריך למהפכה" ו"מגש הכסף".

צברי עבד בחטיבת החדשות של התאגיד מהקמתה במשך שנה והיה מועמד לנהל את חטיבת הדוקו, אך סיים את עבודתו בתאגיד בטונים צורמים. "חטיבת החדשות בתאגיד היא מקום שמבזה את העובדים שלו, מדכא ומשפיף אותם - זה קובלנץ ושי שלא רואים בני אדם. תחלופת העובדים בחטיבה זה בית מטבחיים, כל העורכים ברחו". לדבריו, "לוקח שנים לגדל תחקירן טוב ואיכותי ואי אפשר לעשות את זה בתחלופה כזו של עובדים. אחרי שנתיים מההקמה 40% מהעובדים עזבו. כל עסק שזה קורה בו זה מנהל כושל, בכל חברה מסחרית אחרת ברוך שי היה עף תוך חצי שנה".

בהנהלת חטיבת החדשות דוחים את הטענות. לדבריהם, תחלופת העובדים בחטיבת החדשות אינה גבוהה יותר מבמקומות אחרים ועומדת רק על ממוצע שנתי של 10%. "תחלופת העובדים בכאן חדשות אינה שונה מהנהוג בתעשיית החדשות בישראל", הם טוענים. קשה לאמת באופן עצמאי את הטענות המספריות לכאן ולכאן, אולם בשיחות עם אנשי ההנהלה ניכר כי למרות הוויכוח על המספרים, הם מודעים לתופעה עליה מלינים העובדים. הם גם מספקים לה הסברים.

לדבריהם, התחלופה הגבוהה היא במקצועות עריכה והפקת פוסט, המאופיינים בעובדים צעירים ש"באים לשנה-שנתיים". טענה נוספת היא כי התחלופה נובעת מהשכר הנמוך יחסית לזה שמציעים הערוצים הפרטיים, שמקל עליהם "לגנוב" עובדים מהתאגיד.

התאגיד, מדגישים עוד בהנהלה, הוא גוף ציבורי המנוהל לפי כללי תקציב ומשאבי אנוש נוקשים הקבועים בחוק התאגיד וכפוף לביקורת מתמדת של הממונה על השכר באוצר. "כמות העובדים בחטיבת החדשות גדלה במרוצת השנים", אומרים שם, "אבל כיוון שמדובר בגוף ציבורי אנחנו מוגבלים במכסת העובדים ובטווחי השכר שאנחנו יכולים להציע". לאחרונה גם ביקשו בתאגיד ממשרד האוצר לאפשר להם לתת שכר גבוה יותר ל"טאלנטים".

קושי נוסף, לדבריהם, נובע מהחובה לערוך מכרז לכל תפקיד, מה שמסרבל את תהליך גיוס ומינוי העובדים ויוצר "חורים" במצבת כוח האדם. אלו, בתורם, יוצרים עומס עבודה. "גם אצלנו", אומרים בהנהלה.

יסמנים

טענה חוזרת נוספת שמשמיעים העיתונאים בחטיבת החדשות היא על אווירה המעודדת צייתנות, גם על חשבון איכויות מקצועיות. לדברי ההנהלה, מדובר בטענה מופרכת. הנהלת החטיבה, טוענים בהנהלת החטיבה, מחויבת למקצועיות ולתוצאות בלבד והסיבה להזזת עובדים מתפקידם היא מקצועית בלבד. "אנו בוחרים עובדים לפי מידת המקצועיות, וכל טענה אחרת הינה שקרית".

"ברוך מעדיף לגייס ולגדל יסמנים שייכנעו לתכתיביו", אומר לעומת זאת עורך לשעבר, "מדובר בכל רמות העובדים, רובם עובדים מאחורי הקלעים ולא כתבים, החל ממנהלי מחלקות וכלה בעורכים ועורכי משנה".

"הרוב המוחץ בתאגיד הוא מאוד איכותי אבל ישנו קומץ שמחזיק בכוח ושומר ומקדם רק אנשים מסוימים על סמך טובות אישיות ויחסים אישיים"

עורך נוסף טען כי "ברוך מבריח אנשים עצמאיים, שחושבים, מבקרים ולא מוכנים לקבל את התכתיבים שלו. מי שנשאר הן דמויות בינוניות המתאימות לסוג הניהול שלו. לראייה, כמות האנשים המוכשרים והמקצועיים שעזבה את חטיבת החדשות בשנים האחרונות. כשאתה שואל את עצמך אם אני מוכן להיות יסמן כדי להתקדם בעבודה ואתה עונה לעצמך שלא, אז אתה הולך הביתה".

"ברוך אגרסיבי מאוד, מי שלא מתיישר למרותו מקבל שימוע. מי שלא רוצה לעבוד בתנאים מסוימים - אז ביי. יש לו אפס יכולת לשמר עובדים ולכן עזבתי", אומר עורך שלישי. ועורך רביעי מסביר: "זה התחיל בהדחה של אנשי רשות השידור לשעבר והפך לחלוקה של מי לצידנו ומי לא". "ברוך מוכן להביא כתב שלא יודע לכתוב אבל ניתן לשלוט בו, ויצמיד לו עורך משנה למשך שנים, אבל לא יביא כתב טוב שהוא דעתן", מסכם אחד הכתבים.

היו גם מי ששיתפו טענות קשות יותר ותיארו מצב של חונטה מצומצמת השולטת ביד רמה בחטיבת החדשות. לדבריהם, "הרוב המוחץ בתאגיד הוא מאוד איכותי אבל ישנו קומץ שמחזיק בכוח ושומר ומקדם רק אנשים מסוימים על סמך טובות אישיות ויחסים אישיים".

עובדת לשעבר סיפרה: "הגעתי לתאגיד מתוך ההבטחה ששם עושים רק מה שטוב, חשוב ורלוונטי, בניגוד לחדשות המסחריות שמקדמות סיקור צהוב ונוצץ. בהתחלה באמת זה הרגיש ככה", היא מסבירה, "אבל באיזשהו שלב ראיתי שמגיעות בקשות ודרישות מלמעלה שהן לא מקצועיות או ענייניות. למשל, בחירה לוותר על פושים חשובים ומשמעותיים כי רוצים להחרים את מי שהפוש מדבר עליו או רוצים להדיר את הכתב או את העורך שעבד על האייטם. היה ברור שיש פייבוריטים ויש מודרים".

"באיזשהו שלב ראיתי שמגיעות בקשות ודרישות מלמעלה שהן לא מקצועיות או ענייניות. למשל, בחירה לוותר על פושים חשובים ומשמעותיים כי רוצים להחרים את מי שהפוש מדבר עליו"

"זה פרסונלי ולא מקצועי ולא משנה כמה קשה תעבוד וכמה אתה איכותי וטוב, התקרה שלך ברורה", סיפר כתב לשעבר, "מה שחמור אף יותר היא התחושה שאין חשיבה על התאגיד, התוכן, המוצר או ציבור הצופים, אלא על נאמנות וצייתנות. למשל, כשמסרבים לפרסם אייטמים חשובים מתוך נקמנות בכתב או מוותרים על עורך מקצועי ונותנים לו לעבור לערוץ אחר מסיבות לא ענייניות, מי שנפגע זה ציבור הצופים שלא זוכה לחדשות איכותיות וראויות. כשמדובר בשידור ציבורי בו הלקוח והמממן הם האזרחים, זו מעילה בתפקיד של חטיבת החדשות ובאמון הציבור".

בדומה לשי, גם עילי לוין, עורך המהדורה, הוא "עורך מצוין אבל חסר כישורי ניהול" נאמר שוב ושוב. אחת המרואיינות היללה את העבודה עם לוין, אך התרשמותה היתה יוצאת דופן. "הוא לא מנהל, מלווה או מנחה את עובדיו ואף בקושי מדבר עמם", טענה כתבת לשעבר. כתב אחר ציין כי "אם אתה לא עושה מה שעילי לוין דורש, אז אתה נשרף, אתה לא חייל נאמן".

עורך לשעבר הסביר כי לוין "מקבל יד חופשית מברוך ובהתאמה מנהל את מי שכפוף לו בהתאם לשיקוליו האישיים ולא בהתאם לכישורים ושיקולים מקצועיים". דוגמאות שעלו בשיחות הן תעדוף של חברים מגלי-צה"ל לעומת אחרים שלא הגיעו משם, והדחה מהמהדורה של עובדים שאינם מצייתים לו או מסתדרים איתו.

"מי שלא בא לו בטוב, לא קיים יותר, לא יהיה יותר במהדורה, יעוף הביתה", הוסיף העורך. לדבריו, "עילי עורך מהדורה טוב מאוד, הוא פשוט לא יודע לנהל. להיות בניהול שלו זה בלתי אפשרי".

האח הגדול

הטענה הנוספת הנשמעת שוב ושוב מעובדים כלפי סגנון הניהול של חטיבת החדשות נוגעת ל"מיקרו-ניהול". שי הגיע לתפקיד מנהל חטיבת החדשות בתאגיד לאחר שהיה עורך המהדורה המרכזית בערוץ 10 במשך שנתיים ולפני כן ראש מערכת החדשות באתר "וואלה" (על תקופה זו העיד בשנה שעברה במסגרת משפט המו"לים).

כמה מהעובדים עימם שוחחנו מציעים את הניתוח הבא: שי המשיך להתנהל כעורך מהדורה ולא הפנים את צרכי התפקיד החדש שקיבל בתאגיד - ניהול העורכים ויתר עובדי חטיבת החדשות תחתיו, ולא עריכת כותרות ו"סטרייפים" (רצועת טקסט על גבי המסך). כתב לשעבר טען כי "ברוך נשאר עורך מהדורה טוב, אבל הוא אף פעם לא התקדם באמת להיות עורך החטיבה".

"ברוך מאשר כותרות מהדורה, זה מיקרומנג'מנט ברמה לא סבירה. או שתשים אנשים שאתה סומך עליהם לערוך את המהדורה, או שתערוך אותה בעצמך"

"הוא היה על הפרטים הכי קטנים שיש, ברמת ניסוחי הכותרות. אנשים הרגישו שיש אח גדול שמתערב להם בכל פרט הכי קטן וזה יצר המון תסכול", אומר לנו עורך לשעבר על שי. עורך שני סיפר כי: "ברוך מאשר כותרות מהדורה, זה מיקרומנג'מנט ברמה לא סבירה. או שתשים אנשים שאתה סומך עליהם לערוך את המהדורה, או שתערוך אותה בעצמך". עורך שלישי טוען כי "ברוך הוא מנהל דומיננטי מדי", לדבריו, אופן הניהול הזה יוצר "מציאות בה גם עורכים טובים ומקצועיים לא מכוונים לעשות בהכרח את מה שהם חושבים שהוא הטוב והמקצועי ביותר אלא מכוונים למה שברוך רוצה".

"אני לא יכול לשים את האצבע בדיוק על התקופה בה שמתי לב לרמת המיקרומנג'מנט של ברוך, אבל זה היה קיצוני. הוא עסק בניסוח של פושים וניסוח כותרות", מספר עובד לשעבר. "בהתחלה זה היה מול מנהל הדיגיטל בזמנו, איתו הוא היה מתכתב על כך שהפוש הזה לא טוב, הניסוח הזה לא מוצלח וכו'. אבל באיזשהו שלב זה הגיע לרמת הפסיק וזה היה מאוד שוחק וקשה, זה היה משפיע על כל המשמרת, גם על העורכים".

"מתוך דרג הביניים", מסכמת אחת העובדות, "ההנהלה הבכירה שמתחת לברוך, לפחות ארבעה עובדים עברו התקף לב או התמוטטות עצבים בשנה וחצי-שנתיים" (השמות שמורים במערכת).

אותן טענות עולות גם בקשר למעורבותו של שי בניהול רשת ב'. עובד לשעבר טען כי "גל ברגר מנהל את רשת ב' אבל הוא לא מנהל את הכתבים ולא מנהל את מערכת החדשות, מי שעושה את זה זה ברוך. וזה לא טוב ומתסכל. ופוגע בשידור של הרדיו". "גל מנהל בסדר גמור את רשת ב', אבל המנהלים האלה לא קובעים כלום. ברוך מחליט הכל", אומר עורך ותיק. טענות דומות הושמעו גם לגבי התקופה בה כיהנה שרון עמית בתפקיד מנהלת הרשת. חוסר היכולת להאציל סמכויות, אומר אחד המרואיינים, הוא הסיבה שבגינה שי "לא הצליח לגדל שדרה ניהולית מקצועית תחתיו שתיקח את המקום הזה קדימה".

טענות דומות נשמעות גם באשר לסגניתו של שי, אילאיל שחר. לדברי עובדים רבים שעימם שוחחנו, שחר אינה מצליחה לפצות על הכשלים בסגנון הניהול של שי ו"אינה מהווה כתובת לעובדים המתוסכלים או מודל לחיקוי מקצועי". בפועל, טענו חלק מהמרואיינים, היא בעיקר "צינור להעברת החלטות ועדכונים בין שי לצוות". "היא שם רק כדי שתהיה אישה בהנהלה והיא שם כי היא היסמנית הכי גדולה", טוען עובד לשעבר.

כאמור, בהנהלת חטיבת החדשות לא מסכימים עם הטענות הללו. באופן כללי, הם טוענים כי מה שנתפס כניהול דומיננטי וריכוזי הוא למעשה הגדלת ראש ולקיחת אחריות של המנהלים, וה"מיקרו ניהול" הוא ירידה מבורכת לפרטים.

על שכבת המנהלים שמתחת לשי, יש להנהלת החטיבה רק מילים טובות: "אילאיל שחר ליס היא עיתונאית בעלת ניסיון של 25 שנה בתחום החדשות. בארבע השנים האחרונות מובילה יחד עם ברוך שי, שכם אל שכם, את ניהול החטיבה. אילאיל הביאה לחטיבה רוח רעננה, מקצועיות ומהווה גורם מרכזי וחשוב בתכלול עבודת החטיבה, פריצות לשידורי חירום ומהווה אוזן קשבת לעובדים.

"גל ברגר הוא עיתונאי בעל ניסיון של למעלה מ-20 שנה בתחום החדשות. תחת ניהולו של ברגר עברה תחנת רשת ב' מתיחת פנים והגיעה לשיאים חדשים בנתוני האזנה. רק בחודש ספטמבר האחרון הוביל גל ברגר את השינוי הדרמטי וההיסטורי ביותר שנעשה בתחנה מאז הוקמה - שינוי פורמט מהדורות החדשות העגולות. תחת ניהולו של ברגר הושקו תוכניות חדשות בדגש על אקטואליה מגזין, תרבות והושקו פורמטים עדכניים של תוכניות והוא מוביל את התחנה במקצועיות רבה.

"עילי לוין הוא מטובי עורכי החדשות בישראל, איש מקצוע משכמו ומעלה עם חוש עיתונאי חריף. הוא מוביל את מהדורת חדשות הערב כבר שנים רבות להישגים עיתונאיים. עילי דוחף את מערכת החדשות קדימה ומהווה אבן יסוד בהצלחה חטיבת החדשות".

ברוך שי עצמו, בתגובה כתובה שמסר, מסכם: "כעורך הראשי של כאן חדשות אני מכיר היטב את כובד האחריות. בשבע השנים שחלפו הקמנו את גוף החדשות הגדול, המשפיע והחופשי בישראל – ואני גאה על כך. הבאנו לקדמת הבמה דור חדש של כתבים ופרשנים, שיקמנו את האמון בחדשות השידור הציבורי, קידמנו תהליכי חדשנות ויצירתיות וייצבנו את המערכות.

"בוודאי שבעבר ולאורך הדרך נעשו טעויות, אבל אני מאמין כי יש ללמוד מהן ולהמשיך הלאה. כאן חדשות הוא גוף חדשות עצום שפועל תחת כללי המגזר הציבורי ובסביבה תחרותית מסחרית, מציאות שמייצרת קשיים. אני מאמין שהדרך להישגיות בתפקיד מורכב ורגיש כרוכה גם בסוג ניהול מעורב, שיורד לפרטים, ואני אישית רואה בכך גם חלק בלתי נפרד מדרישות התפקיד".

לחצים פוליטיים

מול הטענות לניהול הדומיננטי, מרואיינים מתארים את עמידתו האיתנה של שי מול לחצים פוליטיים. הם מדגישים כי מעולם לא קיבלו ממנו הוראה לוותר על אייטם או לשנות סיקור מסיבות פוליטיות. "כן, יש מיקרומנג'מנט קיצוני, אבל זה רק על ליינאפ וסטרייפים", הסבירה עורכת לשעבר, "ברוך הוא עיתונאי פר אקסלנס, בעל עמוד שדרה, שמעולם לא בלם לי אף סיפור או אייטם בגלל לחצים חיצוניים כלשהם".

"מעולם לא הוגבלתי פוליטית, אין פרות קדושות", סיפר כתב בחטיבה והוסיף "אני רוצה שתדעי - נושאים כלכליים נפיצים, עשרות איומים בתביעות שאני חוטף כל הזמן - באמת אין פחד ואין עצירה. וזה לתקוף את הממשלה הזאת ואת הממשלה הקודמת, אין איפה ואיפה". שתי עיתונאיות אחרות ששוחחנו עמן הדגישו את החופש העיתונאי המלא שיש להן בתאגיד, חופש שלא קיים בחדשות המסחריות, וכי מעולם לא התבקשו לוותר על אייטם מסיבות פוליטיות.

עורך לשעבר הסביר כי "זה לא דבר מובן מאליו שבמשך שבע שנים יש מישהו שהודף לחצים זרים ועובד באמת מהמקום העיתונאי. יש לזה ביטויים רבים, דברים שתראי רק בתאגיד, למשל האלימות בחברה הערבית אשר מסוקרת בתדירות ובבולטות רבה יותר מאשר אצל המתחרים. הנושא הזה פותח מהדורות רק בתאגיד. דו"ח על בזן פתח מהדורה בתאגיד כשבמהדורות המתחרות זה לא הוזכר. בכלל, כל סוגיית סיקור חברות מזהמות בתאגיד היא דוגמה לשידור ציבורי".

צברי, לעומתם, סבור אחרת. "ברוך פחדן ולא עומד בלחצים", הוא טוען, "אני באתי להיות הקומנדו של התחקירים בחדשות. הצעתי לברוך סדרה על הגז - הפילו את זה. על הצוללות - הפילו את זה. הדבר היחיד שיצא זה 'דו"ח רולניק' [בגלגולו הראשון; ח.א], אותו הכנתי לפני שהתאגיד עלה לאוויר אז הוא לא היה יכול להפיל את זה. הוא כן קיצץ בעריכה והוריד את כל הקטע של 'באים לבנקאים' בתירוץ של ייעוץ משפטי".

בכיר בחטיבה שעבד בה מיום הקמתה, וסירב להזדהות בשמו, דוחה את טענותיו של צברי. הוא אומר כי התחקירים שצברי מדבר עליהם הוצעו בכלל למחלקת התכניות ולא לחטיבת החדשות, ומוסיף כי צברי מנהל ונדטה נגד שי מאז שפוטר.

מרואיינים אחרים מצביעים על הורדת התוכנית של מוטי גילת ותמר אלמוג ברשת ב' ועל פיטוריה של גאולה אבן-סער כעל החלטות פוליטיות שנועדו לרצות את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשיו.

אותו בכיר התייחס גם לאמירות אלו. לדבריו, תוכנית הרדיו של גילת ואלמוג הורדה כי סיימה את תפקידה לאחר שלוש שנות שידור והוחלפה בתוכנית של עומרי אסנהיים ורוני קובן; ואילו גאולה אבן-סער לא פוטרה, אלא התפטרה לאחר שנאסר עליה לשדר את חדשות שישי בזמן תקופת הבחירות עקב חשש לניגוד אינטרסים (אבן-סער נשואה לפוליטיקאי גדעון סער) ולאחר שהוצעו לה אפשרויות אחרות שלא היתה מעוניינת בהן.

יש גם מי שטוענים שלמרות החופש העריכתי, בקרב ההנהלה קיים "פחד מהקהל של נתניהו", ומביאים כדוגמה את חוסר התגובה להתקפות החוזרות ונשנות של העיתונאי קלמן ליבסקינד, מגיש "קלמן ליברמן" ברשת כאן ב' ואחד המשתכרים הגבוהים בחדשות כאן, על מקום עבודתו. "לא עשו כלום לקלמן שמצייץ וכותב נגד התאגיד ולא עשו כלום כדי שלא יוציא את הצבא שלו ברשתות נגדנו", אומרת עיתונאית בחטיבה (בהנהלת התאגיד אומרים כי הם דווקא כן מטפלים בנושא).

אולם מעל כל אלו, הדוגמה הבולטת ביותר לכניעה ללחץ פוליטי שמעלים עיתונאי חטיבת החדשות עימם שוחחנו, גם אלו הסבורים כי החטיבה ככלל אינה חדירה להשפעות פוליטיות, היא הבאתה לתאגיד של העיתונאית והמגישה אילה חסון.

רוב העיתונאים עימם שוחחנו מתחו ביקורת חריפה על חסון וטענו כי תוכניתה היא "חרפה עיתונאית" וכי היא עצמה "שופר פוליטי"

חסון החלה את דרכה ברשות השידור, גלגולו הקודם של התאגיד, בילתה שם את רוב הקריירה העיתונאית שלה והגיעה עד לתפקיד המנהלת בפועל של חטיבת החדשות, האישה הראשונה בתפקיד. בצל ההסתאבות המוחלטת של הרשות ופלונטר של סכסוכים אישיים עברה חסון ב-2015 לחדשות ערוץ 10, שנוהלו אז בידי ידידה, גולן יוכפז, כיום מנכ"ל התאגיד. באוגוסט 2022 מונה יוכפז למנכ"ל התאגיד, ובפברואר בשנה שלאחר מכן הגיעה חסון בחזרה לשידור הציבורי, שם היא מגישה את "שבע עם אילה חסון" (וזוכה, לפי הערכות, לשכר הגבוה ביותר בכלל תאגיד השידור).

החשיפה הזכורה ביותר של חסון תישאר, כנראה, זו של פרשת "בר-און חברון" מ-1997: הדיל המושחת של נתניהו, בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, למינוי יועץ משפטי שיפעל לפי האינטרסים שלו. אלא שבשנים האחרונות הפכה חסון לאחת מאוסף אנשי תקשורת המזוהים עם נתניהו. בתוכניתה היא מרבה לארח דמויות המדקלמות את דף המסרים של ראש הממשלה ומזוהות עם פרסום קונספירציות וחדשות כזב; והיא אחראית לפרסומים שהם, לכל הפחות, שנויים במחלוקת (1,2,3,4,5,6,7,8,9,10,11,12,13,14,15). לא פלא שהיה מי שראה במינוי של חסון קריצה לנתניהו, שהמלחמה הנצחית שלו בשידור הציבורי הגיעה לשיא בממשלה הנוכחית.

רוב העיתונאים עימם שוחחנו מתחו ביקורת חריפה על חסון וטענו כי תוכניתה היא "חרפה עיתונאית" וכי היא עצמה "שופר פוליטי". "אילה חסון היא הדוגמא הבולטת של יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל להתערבות לא בריאה של מנכ"ל התאגיד", אומר עורך לשעבר, ביחס לטענה השגורה לפיה סיבת הגעתה של חסון לתאגיד היא חברותה רבת השנים עם מנכ"ל התאגיד גולן יוכפז.

בהנהלת תאגיד השידור מבקשים בתגובה להדגיש כי לא מדובר בהנחתה מלמעלה של יוכפז אלא בהחלטה עצמאית של הנהלת חטיבת החדשות. בהנהלת חטיבת החדשות מאשרים את הדברים, אולם כשלוחצים אותם אל הקיר האישור הופך רפה יותר. בסביבתו של שי יש גם מי שמצביעים על המינוי של חסון כאחת הסיבות לכך שהחליט להקדים את פרישתו.

כך או כך, גם בהנהלת התאגיד וגם בהנהלת החטיבה מתעקשים שמינויה של חסון הוא לא אתנן פוליטי לממשלת נתניהו אלא רצון כן להוסיף "קול אחר" לחטיבת החדשות: "חסון היא חלק מהגיוון האנושי שמאפיין את חטיבת החדשות של התאגיד כפי שאמור להיות בשידור ציבורי".

מהשיחות שערכנו עם עובדי החטיבה ניכר כי תשובה זו אינה מספקת אותם. עורך לשעבר טוען כי "חסון לא באמת מהווה ייצוג הולם של כל חלקי החברה הישראלית. היה אפשר לשפר את תחום הייצוג בצורה אחרת, זה לא שווה את העלבון העיתונאי שהתאגיד צריך לספוג מאילה חסון".

אילה חסון עצמה לא התראיינה לכתבה זו, אולם בסביבתה אומרים כי הטענות נגדה אינן נכונות, כי הרמה העיתונאית של התוכנית גבוהה והפאנלים מאוזנים

אילה חסון עצמה לא התראיינה לכתבה זו, אולם בסביבתה אומרים כי הטענות נגדה אינן נכונות, כי הרמה העיתונאית של התוכנית גבוהה והפאנלים מאוזנים, כי חסון אינה משרתת את נתניהו אלא רק "נלחמת למען האדם הפשוט" וכי עיתונאי החטיבה ששים ושמחים להתארח בתוכנית.

הנהלת תאגיד השידור מסרה גם, בנפרד מהנהלת חטיבת החדשות, תגובה כתובה בנוגע לחסון: "העסקה בתאגיד השידור אינה מבוססת על שיטת 'חבר מביא חבר'. העיתונאים שמגויסים לתאגיד, ובהם אילה חסון, עיתונאית רבת זכויות ועתירת הישגים מקצועיים מהבולטות בתחומה, מגויסים רק כי יש בכוחם לתרום לשידורי כאן. אילה חסון הכפילה, ולעתים אף יותר מזה, את שיעורי הצפייה בתוכנית שלה - מה שסייע בשנה האחרונה (בין היתר) לחיזוק גם של 'חדשות הערב' וגם של שידורי הפריים".

בחינה של נתוני הרייטינג מעלה רושם מעט אחר מזה שמנסה לייצר הנהלת התאגיד. העלייה בשיעור הצפייה בתוכנית מאז החלה להגיש אותה חסון עומדת על חצי נקודת רייטינג בלבד והוא לא הוכפל אלא עלה ב-50 אחוז. בסופו של יום, ברוב הימים מתחרה חסון על המקום האחרון בטבלת הרייטינג מול שלושת הערוצים האחרים.

החטא הקדמון

"כשבוחנים את מצב חטיבת החדשות היום, אי אפשר להתעלם מהסיפור של ההקמה", אומר עיתונאי ותיק בחטיבת החדשות. בהקמת התאגיד נקבע הד.נ.א של חטיבת החדשות. המקודד היה אלדד קובלנץ, המנכ"ל והאיש החזק בתאגיד עד להדחתו בשנה שעברה, הוא אומר.

הקמת תאגיד השידור לוותה מן הרגע הראשון בלחץ בלתי פוסק של נתניהו, שביקש לסכל אותו, לחבל בו ולפגוע בעצמאותו. מי שהובילו את התאגיד היו צריכים להיות, לכן, אנשים בעלי עור עבה המסוגלים לעמוד בלחצים פוליטיים כבדים. מצד שני, קובלנץ עצמו מעולם לא היה עיתונאי, לא העריך עיתונות ולא גילה חיבה לטיפוח מנהלים דומיננטיים לצידו ומתחתיו.

"קובלנץ הוא שחקן מפתח בסיפור הזה", אומר עובד לשעבר בתאגיד שליווה את הקמתו. הוא אמנם "הביא את גיא רולניק", אבל גם "הביא את שלומית אברהם להקים את חטיבת החדשות. הניסיון שלה היה עורכת חדשות הבוקר של קשת. כדי להקים מאפס חטיבת חדשות בכלל, בגודל כזה בפרט, אתה צריך אוטוריטה מקצועית בעלת ניסיון רב, זו לא שלומית אברהם, זה גדול עליה באלפי מונים. הבחירה בה פשוט מופרכת", הסביר.

"היא היתה אמורה להכניס קלילות במקום חריפות ונשכנות - אבל שלומית לא ידעה לנהל", ממשיך ומספר עיתונאי אחר שהכיר מקרוב את תהליך ההקמה. "היא עזבה חצי שנה לפני העליה לאוויר, במשך שלושה חודשים חיפשו מנהל לחטיבה ובסוף הביאו את ברוך שי כחודשיים לפני העלייה לאוויר. שי היה בעל איכויות וידע מקצועי, ובעיני גם אדם רגיש וחם, אבל בגלל הסיטואציה הכאוטית בתאגיד מהקמתו ועד היום, ניתק עצמו רגשית והסתגל להתנהלות רובוטית".

"ברוך שי הגיע ברגע האחרון ונאלץ להתמודד עם הכאוס ששרר בתהליך הקמת התאגיד", מאששת גם עורכת בכירה לשעבר, "מדובר בכמות עובדים גדולה, יומרות רבות, שילוב מורכב של עובדי רשות השידור לשעבר, דרישות של פוליטיקאים ועמידה בניסיונות סגירה חוזרים ונשנים".

צברי סבור כי הבחירה של קובלנץ למנות את שי היא "החטא הקדמון", בשל חוסר ניסיונו היחסי של שי, וכי קובלנץ בחר בו משום ש"קובלנץ לא יכול שאף אחד יהיה מעליו. מקיאוולי היה יכול לקבל סמינר מקובלנץ. גם גיל עומר, יו"ר מועצת התאגיד, צריך לתת דין וחשבון על הבחירה בברוך ועל הישארותו שם, למרות שבמשך שבע שנים הוא לא עיצב את סדר היום החדשותי".

"ברגע האחרון הביאו את ברוך שי ויאמר לזכותו שלולא הוא, זה לא היה קם. להקמה של הדבר הזה היה צריך בולדוזר וברוך היה האיש האידיאלי - אבל מבחינת חזון, אני לא יודעת אם ברוך הוא האיש הנכון לשלב זה"

העיתונאי שצוטט לעיל מגדיר אחרת את "החטא הקדמון" של הקמת חטיבת החדשות. לדבריו, הוא נעוץ בחוסר ההבנה והעניין של קובלנץ בכל הנוגע לעיתונות. "בעלייה לאוויר, מי שמשך בחוטים מאחורי הקלעים היה אלדד קובלנץ, שאין לו כל רקע חדשותי. הוא חיפש מוצר נוצץ וצעיר בלי רצף עיתונאי. על חוסר הידע שלו בעיתונות הוא ניסה לפצות על ידי הבאת שילה דה-בר, עורך 'ידיעות אחרונות' לשעבר. אלו היו שיעורי העיתונות הראשונים של אלדד וזו היתה הרמה. הוא משך לכיוון 'ידיעות אחרונות' נוצץ ומגישים שעוברים מסך, אבל לא עיתונאים. זאת למרות שהיה ברור שבידול יגיע רק מתחקירים ועשייה עיתונאית".

לטענות אלה נמסרה תגובה כתובה ממועצת התאגיד, הגוף המפקח על הנהלת התאגיד. "אלדד קובלנץ סיים את תפקידו בתאגיד לפני למעלה משנה וחצי", נכתב בה, "כל התייחסות לטענות הנוגעות אליו אינה רלוונטית. המועצה פועלת על פי חוק התאגיד, הקובע כי סמנכ"לים נבחרים על ידי ועדת איתור, שבראשה עומד המנכ"ל ושני נושאי משרה (לרוב סמנכ"לים). בסוף תהליך האיתור מובא המועמד המומלץ, ורק הוא, לאישור המועצה". קובלנץ עצמו ביכר שלא להגיב לדברים.

"חטיבת החדשות הוקמה פחות או יותר בנס, כי שלומית אברהם היתה חסרת ניסיון לחלוטין וברגע האחרון הביאו את ברוך שי ויאמר לזכותו שלולא הוא, זה לא היה קם", מסכמת עורכת ותיקה לשעבר בחטיבה, "אבל במקום לייצר משהו חדש לגמרי, היינו צריכים לקלוט 50 אחוז מרשות השידור. היתה מרירות והרגלי עבודה ישנים אז זו לא היתה התחלה נקייה וחדשה. להקמה של הדבר הזה היה צריך בולדוזר וברוך היה האיש האידיאלי - אבל מבחינת חזון, אני לא יודעת אם ברוך הוא האיש הנכון לשלב זה".

"ברוך שי הגיע ברגע האחרון, אז באמת הכאוס היה הכי אובייקטיבי שיכול להיות. אבל, עם ניהול נכון ומעט שאר רוח ואומץ, הדברים היו יכולים להסתדר", ממשיך ומסכם עורך לשעבר, "בסוף, האחריות היא כן על ברוך, כי הוא לא מסוגל למצוא כיוון ייחודי שמתאים לשידור ציבורי. רק לנסות לחקות את ערוץ 12".

חזון מול חדשנות

ואכן, הבעיה המהותית של הנהלת חטיבת החדשות, כפי שעולה מהשיחות שערכנו, מעבר לתלונות וביקורת על אופן הניהול שלה, היא היעדר החזון. לדברי צברי, "ברוך שי מראש לא חיפש להתבלט ולא שאל את עצמו מה הייחוד שלך, מה אתה רוצה, מה החזון שלך. בשנה שהייתי בתאגיד, לא שמעתי פעם אחת בישיבה מה רוצים ומה התוכנית. בדרך כלל יש מנהיג שמתווה חזון - זה פשוט לא היה". עובדת לשעבר הצהירה כי "לא רק שאין חזון, אלא ברור שהמטרה היא להיות כמו 12 ו-13, במקום להיות חלופה ראויה. להבין שהמטרה היא להיות שונה כדי להביא דברים שאין בחדשות המסחריות".

גם מי שניסו מיוזמתם לקדם שיח של חזון במערכת, טוענים כי לא הצליחו לשנות דבר. "במשך השנתיים שעבדתי בתאגיד לא היה שום חזון", מסביר מנהל מחלקה לשעבר, "שאלתי את ברוך אינספור פעמים - מה אנחנו רוצים להיות? לאן אנחנו רוצים להוביל? מעולם לא קיבלתי תשובה". עורך לשעבר אחר סיפר: "אני ניסיתי לנהל שיח כזה של חזון ואפילו הקימו את פרויקט 'חדשות העתיד', אבל זה הרגיש כמו סימון וי. הרגישו את חוסר הנוחות של אנשים עם המוצר ורצו רק להשקיט את הרוחות".

פרויקט "חדשות העתיד" מוצג גם בפנינו כתשובה הניצחת לטענות על היעדר חזון בהנהלת החטיבה. בתגובה כתובה שהעבירה הנהלת החטיבה, הוא מתואר כ"פרויקט ייחודי בתחום החדשות בישראל, שהושק בשנת 2021 במטרה לעצב את החזון החדשותי לשנת 2025".

בחטיבת החדשות שכרו חברת ייעוץ חיצונית להובלת הפרויקט, המתמחה ב"ייעוץ אסטרטגי תקשורתי, ניהולי, ופיתוח חדשנות". באתר החברה מצוטט אלעד טנא, לשעבר סמנכ"ל הדיגיטל בכאן, שמשבח את הייעוץ שקיבל מהחברה בכך שסייע לו לשפר את יכולות הניהול והארגון שלו. אך מהי המומחיות הרלוונטית שבגינה חשבו שייעוץ מסוג זה יסייע לגיבוש חזון חדשותי וסדר יום עיתונאי ייחודי של שידור ציבורי?

עיון בסיכום פרויקט "חדשות העתיד" שהנהלת החטיבה שלחה ל"עין השביעית" מעלה כי אין בו תובנות, מחשבות, מסקנות או החלטות הנוגעות לחזון חטיבת החדשות, לאופי החדשות שהיא מעוניינת לספק ולייעוד ששמה לעצמה כספקית חדשות ציבוריות.

עיקר התובנות והשינויים שנערכו בעקבות הפרויקט הם בתחום הנראות והמיתוג: "שדרוג האולפן, עמדת טאץ', רענון המהדורה: פתיח, אריזה גרפית, מדיום שוט, לכאן רשת ב' פיתחו מהדורה משולבת אינסרטים ואנדר, פתיחת טיקטוק, החלטות לגבי פושים ועדכון לוח השידורים". הפרויקט גם עסק בשינויים פנים ארגוניים כגון "טיול גיבוש, מסיבת חטיבה וחדר ישיבות קריאייטיב".

כל הדברים הללו, מעמדת טאץ' ועד לטיול גיבוש, ודאי חשובים וטוב שבהנהלת חטיבת החדשות הקדישו זמן ומשאבים על מנת לשפר אותם, אולם הם אינם יכולים להחליף עיסוק רציני בחזון העיתונאי של החטיבה ושאיפה לבידול וייחודיות בתוכן החדשותי של השידור הציבורי.

שמרנות

אחד העיתונאים שראיינו מציין את מהדורת שישי של כאן 11, "מהדורת הדגל" בכל חברות החדשות, כדוגמה הקלאסית לשמרנות שבולמת את התפתחות חטיבת החדשות. "מהדורת שישי מביאה אחוז וחצי רייטינג. למה להביא לפאנל את כל מי שלא הצליחו להיכנס ל-12 ו-13? למה לא מתפרעים? שוברים את המבנה? למה משחקים את המשחק הזה שגם ככה מפסידים בו?", הוא תוהה.

כשאחד המגישים בחטיבה, שסירב להתראיין בשמו, נתקל בטענות הללו, הוא מתגונן ושואל מה בדיוק אפשר לחדש במבנה ובסגנון של מהדורת חדשות טלוויזיונית. פורמט יציב למדי שהתהדק במשך עשרות שנים. אולם הדמיון בפורמט אינו לב הבעיה, אלא החיקוי בגזרת התוכן. מניסוח הסטרייפים ועד לבחירת הסינקים, צפייה במהדורות המשודרות במקביל לא מגלה הבדלים משמעותיים.

על מנת להמחיש את הטענות הללו בחרנו במהדורה אקראית של חדשות שישי של התאגיד. יום שישי ה-5 באפריל היה תאריך משמעותי עבור מהדורות החדשות: ימים ארוכים לפני כן הציגו בשידורי חברות החדשות את הסלוגן "מלחמת ששת החודשים" ובמהדורות עצמן הקדישו סרטון מיוחד לציון חצי שנה למלחמת עזה.

השוואה בין שני הסרטונים, של חדשות 12 ושל חדשות כאן 11, מתמצתת את הטענות נגד חדשות השידור הציבורי: המשדר הקצר של חדשות 12 עולה על זה של כאן 11 לא רק מבחינת ערכי ההפקה והאיכות העיתונאית, אלא גם בביקורת על השלטון ומחשבה עצמאית.

בעוד הסרטון של כאן 11 הוא אוסף ערוך, כמעט אקראי, של קטעי ארכיון בליווי (יותר מדי) שטיחים מוזיקליים - בחדשות 12 בנו נרטיב ענייני וכרונולוגי ושלחו את מנחה המהדורה, דני קושמרו, להצטלם בארבעה לוקיישנים. בעוד בכאן 11 העניקו את הבמה לחברי הממשלה ולדובר צה"ל, בחדשות 12 התמקדו באזרחים: החיילים והחללים, החטופים והנרצחים.

בשידור הציבורי בוחר המנחה מואב ורדי למסגר את הדיווח  על ההפגנות בהתאם לדף המסרים של נתניהו. בחדשות 12 ההקשר שנבחר הוא ביקורת על כך שנתניהו וחברי הממשלה מנצלים את הקבינט כדי להשמיץ את המפגינים נגדם

גם בהמשך המהדורה בולט ההבדל בדיווח על ההפגנות נגד הממשלה ובעד עסקת חטופים, שתפסו אז תאוצה. בשידור הציבורי בוחר המנחה מואב ורדי למסגר את הדיווח בהתאם לדף המסרים של נתניהו: המחאה לא מתרוממת, המפגינים שמאלנים, הם משתמשים בחטופים באופן ציני, האלימות היא דווקא של המפגינים. בחדשות 12 ההקשר שנבחר הוא ביקורת על כך שנתניהו וחברי הממשלה מנצלים את הקבינט כדי להשמיץ את המפגינים נגדם.

אמנם מאז כניסתו של ורדי לתפקיד מגיש "חדשות שישי" ישנה עלייה ברייטינג, אולם מדובר בעלייה מאחוז רייטינג אחד לאחוז וחצי. על אף העלייה, "חדשות שישי" נותרה בסוף טבלת הרייטינג, אחרי "אולפן שישי" של ערוץ 12 ולרוב גם אחרי "שישי" של ערוץ 13. כאמור, מצבה של המהדורה המרכזית, המשודרת בימות השבוע, אינו משופר בהרבה: היא מגיעה ל-2% רייטינג. גם הביקורת עליה דומה.

"זו מהדורה שאין לה קול או אופי משלה", אומר ירון טן-ברינק, עורך "טיים אאוט" ומהוותיקים במבקרי הטלוויזיה בעיתונות הישראלית. לדבריו, "הבידול של המהדורה המרכזית של כאן 11 מהמתחרים הוא בעיקר שהיא לא סוטה לאזורים היותר בידוריים והצהובים של החדשות ומתמקדת יותר באקטואליה. אבל בהתחשב בוואקום העצום שיש מבחינת סיקור עיתונאי של תחומים שלמים בחיי היומיום הישראלים, בציבוריות הישראלית, מיוקר המחיה ועד משבר הדיור, אני חושב שהציפייה משידור הציבורי היא לעשות את מה שהערוצים המסחריים לא יכולים לעשות".

"זה נראה כאילו השידור הציבורי קיבל החלטה שהוא לא מנסה לנענע את הספינה באמצעות מהדורת החדשות שלו. זו החלטה שאם היא התקבלה, היא צריכה להיות שקופה לציבור"

טן-ברינק מוסיף כי "יש באמת ערימה של נושאים שהיו יכולים להיות נושאי דגל ואפשר היה לעשות עבודה עיתונאית חשובה שגם נוגעת בציבור, ויש בשידור הציבורי היום עיתונאים שיודעים לעשות את זה, מקרן נויבך ברדיו ועד עיתונאים חרוצים כמו יפעת גליק. אפשר היה לבנות מוצר עיתונאי אחר לגמרי והשאלה האמיתית לדעתי היא אם יש למישהו אינטרס שהמהדורה המרכזית של כאן 11 תהיה כזאת, אנמית וחסרת השפעה. אני חושב שזאת השאלה המעניינת בסיפור הזה כי אי אפשר להתחמק מזה".

נתוני הרייטינג, הוא אומר, "הם אמנם לא חשובים במובן הזה ששידור ציבורי לא אמור להימדד ברייטינג, אבל חשוב להתייחס אליהם כי הם מעידים על ההתייחסות של הציבור למוצר התקשורתי ולהשפעה על סדר היום. אנחנו רואים שכאן 11 יודע להביא פי שתיים רייטינג מהרייטינג הממוצע של המהדורה. דווקא המהדורה היא נקודת חולשה בלוח השידורים. מחלקת התוכניות, הדוקו המתוסרט והלא מתוסרט, שם עושים עשייה טלוויזיונית מדהימה. המהדורה המרכזית, שהיא בערוצים אחרים המקפצה של כל הערב, אף פעם לא הצליחה".

חולשת החדשות בערוץ 11, הוא מסכם, היא "בעיה ברמה הכי בסיסית של להחזיק ערוץ אבל גם בעיה עיתונאית. זה נראה כאילו השידור הציבורי קיבל החלטה שהוא לא מנסה לנענע את הספינה באמצעות מהדורת החדשות שלו. זו החלטה שאם היא התקבלה, היא צריכה להיות שקופה לציבור".

רגע מפתח

"חשוב להבין", אומר צברי, "עצם זה שקם התאגיד זה נס. אי אפשר להסביר איזה נס זה".

צברי היה ממובילי המאבק לרפורמה ברשות השידור בתקופת ממשלות שרון ואולמרט, שהובילה לשינוי החוק והרחקת הפוליטיקאים משליטה בשידור הציבורי (מאבק שתועד בסרט "המדריך למהפכה"). אחרי שנתניהו נבחר לראשות הממשלה ב-2009 הוא שינה חזרה את החוק, והרשות נכנסה לעידן של היפר-שחיתות שהסתיים בסגירה היסטורית, חקיקתו של חוק שידור ציבורי חדש בהובלת שר התקשורת גלעד ארדן מהליכוד ושר האוצר יאיר לפיד מיש-עתיד, ופתיחתו של תאגיד השידור הישראלי.

"המאבק הזה לקח 15 שנה, אבל יש לפעמים רגעים נדירים שהממשלה עושה את הדבר הנכון", ממשיך צברי, "אני חושב שהקמת התאגיד היתה הפעם האחרונה שממשלת ימין, בראשות נתניהו, עשתה משהו נכון לטובת כלל האזרחים ולא רק עבור סקטור מסוים או ה'בייס'".

"הדבר שהיה הכי חשוב לנו", הוא מדגיש, "זה שהמנכ"ל ומנהל החדשות יהיו עצמאיים. שאי אפשר יהיה לגעת בהם. נאבקנו במשך שנים בהתנגדויות רבות, ניסיונות חוזרים ונשנים לרוקן את חוק התאגיד מתוכן, אבל בסופו של דבר ניצחנו. דאגנו שאי אפשר יהיה לגעת במנהל חטיבת החדשות בתאגיד. ברגע שהוא נבחר יש לו ארבע שנים לעשות מה שהוא רוצה. הבעלים שלו זה הציבור, אין לו בעל הון על הראש, אין לו זכיין, והוא נאמן רק לדבר אחד, לציבור". בתנאים אלו ניתן לייצר שידור ציבורי ראוי, שאינו מושפע מלחצים פוליטיים או אינטרסים מסחריים פרטיים.

תאגיד השידור הציבורי הוא מוסד הכרחי לקיומה של מדינה דמוקרטית ולא בכדי ממשלות נתניהו מנסות לסגור ולהפריט אותו חדשות לבקרים. אך אין די בעצם קיומו, אלא גם באופיו, איכותו ובסוג החדשות שהוא מספק לנו, האזרחים והאזרחיות. שבע שנים מיום הקמתו ניתן לומר כי חדשות תאגיד השידור הציבורי לא מספקות את הסחורה.

חטיבת החדשות של כאן 11 מציגה תחקירים, חשיפות וחדשות, אך לא מעצבת סדר יום וחסרה את הייחוד שראוי שיהיה לערוץ חדשות ציבורי. "אמנם יש טון שונה", אומרת עורכת לשעבר בחטיבת החדשות של התאגיד, "אך היה צריך להיות כיוון יותר חתרני כפי ששידור ציבורי מאפשר. שידור ציבורי חייב להיות שחקן משמעותי, אחרת הוא חוטא לתפקיד שלו. חטיבת החדשות היתה צריכה להיות הכי אגרסיבית וחריפה והכי נשכנית שיש, וזה לא קרה".

ברוך שי, המנהל היוצא של חטיבת החדשות, התמודד עם קשיי דור המדבר של הקמת התאגיד ועם הלחצים הפוליטיים הבלתי נפסקים מצד נתניהו ואנשיו. מחליפו יקבל חטיבת חדשות שכבר צברה קילומטרז', אבל יפעל במציאות פוליטית קשה לא פחות: ממשלת נתניהו השישית הביאה לשיא את המאמצים לפגוע בתקשורת החופשית ושר התקשורת שלמה קרעי, פופוליסט קיצוני ואויב העיתונות החופשית, שם לו למטרה לפגוע בתאגיד מן היום הראשון לכניסתו לתפקיד.

פרישתו של שי היא רגע מפתח בסיפורו של השידור הציבורי בישראל, וקרעי כבר מתחמם על הקווים, בוחש במינויים בוועדת האיתור ובמועצת התאגיד, על מנת להשפיע על זהות המחליף שינהל את חטיבת החדשות של כאן 11 למשך ארבע השנים הבאות. אם קרעי יצליח במזימתו, בעיות ניהול או היעדר חזון יהפכו ללא רלוונטיים משום שהחדשות הציבוריות יהיו לעוד ערוץ תעמולה בשירות נתניהו, בדומה לחדשות ערוץ 14.

מנכ"ל התאגיד, גולן יוכפז, שצמח בגלי-צה"ל ובטלוויזיה המסחרית, מתמודד כבר עכשיו עם לחצים ואיומים בלתי פוסקים מצד חברי הקואליציה של נתניהו. אולם למרבה הצער, עמידה בלחצים פוליטיים אינה מספיקה על מנת למצות את הפונטציאל של עיתונות במימון הציבור. ההחלטה להביא לערוץ את אילה חסון, תהא הסיבה האמיתית אשר תהא, מראה על סדר עדיפויות קלוקל.

עורך לשעבר סיכם זאת כך: "יש בחטיבת החדשות של התאגיד עובדים מקצועיים ואיכותיים, יש חופש עיתונאי מאוד משמעותי מבחינת לחצים פוליטיים, זה יכול להיות גן עדן - גוף שמביא אחוזי רייטינג נאים ויחד עם זאת טלויזיה שונה ובועטת, אבל גן העדן הזה הולך ומתרחק".

תגובה

מעבר לשיחות ומפגשים ארוכים עם הנהלת חטיבת החדשות, שתוצריהן עזרו לצייר את התמונה הכוללת המוצגת בכתבה ושולבו בין פרקיה, ביקשו בהנהלה להוסיף גם תגובה כתובה. בחרנו להיעתר לבקשתם, למרות שהתגובה כוללת שקר מצוץ מן האצבע שלפיו את כתבת התחקיר יזם גורם עלום המבקש להשתלט על חטיבת החדשות.

דווקא השקר הזה מלמד משהו חשוב, בלתי אמצעי, על האופן בו ההנהלה הנוכחית של חטיבת החדשות תופסת את מהותה של ביקורת עיתונאית ואת האחריותיות המיוחדת של שידור ציבורי.

"מכאן חדשות נמסר: מיום תחילת השידורים ועד היום, אנחנו בחטיבת החדשות פועלים ללא מורא וללא משוא פנים, כפי שהוכח גם לאחרונה בשורת החשיפות והפרסומים הראשונים. אנו משבחים את עובדי החטיבה שעובדים ימים ולילות, תוך סיכון חייהם, בזמן מלחמה. אנו שמחים שהעבודה המסורה והמקצועית של החטיבה על כל זרועותיה - ברדיו, בטלוויזיה בדיגיטל ובערבית - באה לידי בסקרים כמי שנחשבים כגוף החדשות האמין בישראל ובעלייה המתמשכת ברייטינג, כולל ניצחונות על המתחרים.

"חשוב לציין שהכתבה כוללת מספר טענות מוטעות וחסרות בסיס. אנחנו מאמינים שתפקידה של עיתונות אחראית הוא להציג עובדות בצורה מדויקת ומאוזנת. ברור לחלוטין שמי שיזם את הכתבה הזו מעוניין במנהל חטיבת חדשות שישרת את האינטרסים האישיים והפוליטיים שלו, ולא מנהל עצמאי ומקצועי שדואג לאינטרס הציבורי. כל ניסיון להתערב בעצמאות שיקול הדעת העיתונאי שלנו ובהחלטות הניהוליות, מנוגד לחוק ולערכי היסוד של העיתונות החופשית. נמשיך לעמוד על המשמר כדי לשמר את אמון הציבור שרוחש לנו, ולשרת נאמנה את הצופים והאזרחים".