מדינת ישראל מודה כי החוק המכונה "חוק אל-ג'זירה" מכיל "חריגות", אך טוענת כי על אף "הפגיעה יוצאת הדופן בחופש הביטוי הטמונה בו", יש לדחות את העתירה שהוגשה נגדו וזאת מטעמי ביטחון ובשל הנוסח המאוזן של החוק.
בתגובה לעתירה שהוגשה נגד "חוק אל-ג'זירה" מתהדרת המדינה בהישגים שהשיגו הייעוץ המשפטי ונציג האופוזיציה ח"כ גלעד קריב, על אפם וחמתם של נציגי הקואליציה, בוועדה שדנה בהכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית.
כל בלם ומגבלה שהצליחו נציגי היועצת המשפטית לממשלה וח"כ קריב להכניס לנוסח החוק כדי למנוע מחברי הקואליציה להעניק לשר התקשורת סמכויות דרקוניות לחסום כלי תקשורת בישראל, מוצגים בתגובה לעתירה כאישוש לכך שהנוסח הסופי מאוזן ומידתי.
חברי הכנסת מהליכוד, הציונות-הדתית ועוצמה-יהודית ושר התקשורת שלמה קרעי, נאבקו ככל יכולתם לנסח חוק שיתן לקרעי ולשר איתמר בן-גביר סמכות לסגור כל כלי תקשורת בישראל, מסיבות שהם יחליטו עליהם וללא פיקוח משפטי או חוות דעת ביטחונית, לא הוזכרה.
עמדת המדינה לא מזכירה את העובדה שחברי הכנסת והשר הצהירו כי בכוונתם לחוקק חוק כזה במושב הכנסת הנוכחי, וכי החוק הקיים הוא רק בגדר "רגל בדלת".
שר התקשורת שלמה קרעי (משמאל) וח"כ צביקה פוגל, יו"ר הוועדה לביטחון לאומי, בישיבת הוועדה בה אושר חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה לקריאה שנייה ושלישית; 27.3.24 (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)
בתחילת חודש אפריל, זמן קצר לאחר שאושרה בכנסת בקריאה שלישית הוראת השעה למניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה, הידועה בכינוי "חוק אל-ג'זירה", עתרה האגודה לזכויות האזרח בטענה כי החוק אינו חוקתי.
באגודה טענו, באמצעות עורכי-הדין הגר שחטר וגיל גן-מור, כי החוק פוגע לא רק בחופש הביטוי, חופש העיתונות ובזכות למידע, וזאת דווקא בתקופה של מלחמה שבה הזכויות הללו חשובות מתמיד, אלא גם "רומס את הפרדת הרשויות, שלטון החוק ועצמאות הרשות השופטת, שכן הוא כולל 'פסקת התגברות', המונעת מבית משפט מראש את האפשרות לבטל החלטה לא חוקית מכוח החוק".
לדברי האגודה, המניע להוראת השעה כלל אינה ביטחוני אלא פוליטי.
"לא הגורם המחליט, לא היעדר הדחיפות, לא התשתית העובדתית ולא הסנקציות הקיימות בהוראת השעה מעידים על כך שתכליתה ביטחונית", נכתב בעתירה, "לאור זאת, אין מנוס מהמסקנה שתכליתה האמיתית של הוראת השעה הינה תיוג וענישת כלי תקשורת זרים בשל תוכן שידוריהם שאינה לרוחה של הממשלה, ובמיוחד בתקופת המלחמה – בשל אימוץ קו ביקורתי נגד צורת הלחימה, וסימונם כסיכון. תכלית זו אינה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית השומרת על חופש הביטוי".
קושי של ממש
המדינה היתה אמורה להגיש את תגובתה המקדמית עד ל-1.5 אך ביקשה שתי ארכות והגישה את תגובתה רק הערב. בתגובת המדינה, שהוגשה באמצעות עורכי-הדין רן רוזנברג ושי כהן מפרקליטות המדינה, נטען כי אין מקום להתערבות שיפוטית וזאת "בשים לב לתכליתו הביטחונית המובהקת של ההסדר, לזמניותו, ולאיזונים הקבועים בו".
"מובן וברור לכל כי במשטר דמוקרטי קיים קושי של ממש במניעת שידורים מהציבור, לא כל שכן בהסמכת הרשות המבצעת להשפיע על תכנים עיתונאיים, ובפרט שידור של ערוץ חדשות", מודה המדינה, אולם לדבריה "גם נסיבות השעה הביטחוניות הן חריגות ביותר וההסדר שנקבע בהוראת השעה מבטא זאת היטב".
המדינה מציינת בין היתר כי החוק נחקק כהוראת שעה, כלומר ממילא תוקפו מוגבל, והוא כולל הסדר שמחייב את שכנוע ראש הממשלה כי התכנים המשודרים פוגעים פגיעה ממשית בביטחון המדינה ואת אישור הממשלה או הקבינט לאחר קבלת חוות-דעת מגורמי הביטחון. עוד מוסיפה המדינה, כי לפי הוראת השעה ישנו פיקוח משפטי צמוד לאחר מתן הצווים וממילא הם פוקעים לאחר 45 ימים.
"במהלך הדיונים בכנסת העלו חלק מחברי הכנסת הצעות שונות לשינוי ההסדר המוצע, הן במישור התהליכי של ההסדר, הן במישור המהותי", מוסיפה המדינה בתגובתה. "ביחס לחלק מהצעות אלה עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה הייתה כי יש בהן כדי להפוך את ההסדר ללא חוקתי".
פסקת הגבלה
לשיטת האגודה לזכויות האזרח, הנוסח שאושר בכנסת שונה מהותית בכמה פנים מהנוסח המקורי שהובא לוועדה, אולם המדינה טוענת כי "בסופו של יום, לאחר ליבון הסוגיות השונות, ההסדר שאושר בכנסת אינו שונה במהותו מהצעת החוק הממשלתית, והאיזונים החוקתיים העדינים הקיימים בהסדר נשמרו".
בעתירת האגודה לזכויות האזרח הדגישו כי בעוד שהצעת החוק הממשלתית הסמיכה את שופט המחוזי שבפניו יובאו הצווים "לבטל" אותם, הרי שבנוסח הסופי הוסמך המחוזי "לשנות" את הצווים. "אין ענייננו בשירה או ספרות אלא בטקסט משפטי בעל משמעות נורמטיבית, ומחיקת סמכותו של בית המשפט לבטל הוראה מנהלית והחלפתה בסמכות לשנות הוראה מינהלית נקרא באופן פשוט ואינטואיטיבי כשלילת סמכותו של בית המשפט לבטל הוראה", נטען בעתירה.
המדינה דוחה טענה זו ומפנה לדברי היועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד מירי פרנקל-שור, שהבהירה כי אף שהוסרה המילה "לבטל" ברי כי המילה "לשנות" מעניקה לבית-המשפט המחוזי גם את סמכות לבטל את הצווים.
לטענת המדינה, "ניתן לאמץ פרשנות מקיימת" לסעיף זה בחוק, שלפיה נותרה לביהמ"ש הסמכות לבטל את הצווים. המדינה מודה כי "אימוץ הפרשנות האחרת, שאליה מכוונת העותרת, עלולה שלא לאפשר להסדר לעמוד באמות המידה החוקתיות".
חלק מהמוטיבציה
המדינה מדגישה בתגובתה את הצורך הביטחוני בהוראת השעה. "לדידם של גורמי הביטחון, בראייתם שלארגוני הטרור – התכנים המשודרים בחלק מערוצי התקשורת הזרים בערבית משרתים את המערכה התודעתית שהם מנהלים כנגד ישראל", נטען בתגובת המדינה. "האמור בא לידי ביטוי באופן שאינו מתמצה בקשרי עיתונות, ראיונות ומסירת מידע לרשת אלא נושא גם מאפיינים נוספים החורגים ממערכת היחסים המקובלת בין ערוץ תקשורת לבין מושאי הסיקור שלו".
המדינה לא מפרטת מהם אותם מאפיינים נוספים.
המדינה מוסיפה גם כי "להערכת גורמי הביטחון, התכנים המופצים באמצעות חלק מערוצי התקשרות הזרים מקדמים תפיסת מציאות שעלולה, בנסיבות מסוימות, לדחוק במפגעים בודדים לבצע מעשה טרור ואף לייצר 'רוח גבית' שעלולה, במקרי קיצון, לדחוק גורמים מסוימים להשתתף באירועי אלימות על רקע לאומני. לפיכך, עמדת גורמי הביטחון, מאז פרוץ המלחמה, כי שידוריהם של חלק מערוצי התקשורת הערביים הצריכו את הפעלת החוק".
בהקשר זה יצוין כי בדיון שהתנהל בבית-המשפט המחוזי על הצווים המגבילים את שידורי אל-ג'זירה מסרה המדינה כי בחקירת פיגוע הדריסה בחיפה בסוף ינואר השנה, ובחקירת התארגנות טרור בסחנין, שכמה מחבריה עומדים לדין בעבירות ביטחון, הצטבר בשב"כ מידע לפיו המעורבים "הושפעו משידורי אל-ג'זירה במהלך המלחמה, והצפייה בשידורים הייתה חלק מהמוטיבציה שלהם לקדם פעילות כנגד הביטחון".
אלא ש"חוק אל-ג'זירה" כלל אינו מטפל באיומים הביטחוניים הללו.
בעתירת האגודה צוין כי הוראת השעה אינה מגבילה, הלכה למעשה, את קליטת שידורי אל-ג'זירה בישראל שכן ניתן להמשיך לקלוט את הערוץ בלא קושי באינטרנט ובצלחת לוויין פרטית. בכך, נטען, נכשלת הוראת החוק במבחן האפקטיביות.
המדינה דוחה זאת. "על רקע חריגותו של ההסדר, נדרש היה למצוא נקודת איזון אשר מצד אחד תגשים את התכלית הביטחונית ותאפשר נקיטת צעדים משמעותיים מול הגוף הזר, ומצד שני לא תיפגע יתר על המידה בזכות של אזרחי ותושבי המדינה לחופש ביטוי", נטען בתגובת המדינה. "סגירה הרמטית של היכולת לקלוט בישראל שידורים של ערוץ זר מחייבת נקיטה בצעדים ממשלתיים אגרסיביים ביותר, לרבות התערבות ממשלתית בתכנים המצויים בפלטפורמות השונות".
גם כאן נסמכת המדינה על "עמדת גורמי הביטחון", לפיה הצווים שניתן להוציא מקיימים "תכלית ביטחונית גם אם מוגבלת, המצדיקה את השימוש בסמכויות אלה"
לטענת המדינה, "התועלת הביטחונית שתתקבל כתוצאה מיישומה של הוראת השעה בנסיבות המתאימות, עולה על הנזק הטמון בפגיעה בזכויות במסגרת יישום כאמור".
להתעלם מהאופן בו החוק מיושם
במקביל לתגובת המדינה הוגשה גם תגובה מטעם הכנסת, וזאת באמצעות עו"ד פנחס גורט. בתגובתה המקדמית של הכנסת נכללות טענות דומות לאלו שבתגובת המדינה. הכנסת מפרטת ארוכות לגבי ההצעות הקיצוניות שעלו בדיונים לאישור הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, ולגבי המענים שהעניקו היועצת המשפטית של הוועדה ונציגי הייעוץ המשפטי לממשלה.
בתגובת הכנסת מודגש כי העתירה מופנית נגד חוקתיות החוק ולא נגד החלטות מינהליות שהתקבלו מכוח החוק או שעשויות להתקבל מכוחו. "הבחנה זו היא חשובה ביותר", טוענת הכנסת ומסבירה כי "כל הוראה הניתנת מכוח החוק נדרשת להיות מידתית, וזאת בהתאם לחוקי היסוד ולפסיקת בית המשפט הנכבד".
שר התקשורת שלמה קרעי משתופף מאחורי רה"מ בנימין נתניהו ושר המשפטים יריב לוין, 21.2.13 (צילום: דוברות השר קרעי)
לפי הכנסת, "החוק הקיים מעניק לגורמי הממשלה הרלבנטיים כמה סמכויות: הפסקת שידורים, סגירת משרדים, תפיסת משרדים וחסימת אתר האינטרנט. כמובן שבהחלטת גורמים אלו אם להפעיל אחת מהסמכויות או כמה מהן, ובהחלטתם איזו מהסמכויות להפעיל, עליהם לפעול באופן מידתי, וכבר ציינו כי החלטתם תעמוד לביקורת שיפוטית מובנית".
מאז שהחוק אושר והממשלה אישרה לשר קרעי לפעול נגד אל-ג'זירה הורה שר התקשורת לפקחיו להחרים את ציוד השידור של הערוץ, להחרים ציוד שידור של אולפנים בנצרת שסיפקו אמצעי שידור לערוץ הקטארי, לבלוש אחר צוותי שידור בהפגנה בתל-אביב כדי לוודא שאינם עובדים עבור אל-ג'זירה ולהחרים מצלמה של סוכנות הידיעות הבינלאומית AP שבין מאות כלי התקשורת שהשתמשו בחומרי הגלם שצילמה נמנתה גם אל-ג'זירה.
בנוסף הוציא משרד התקשורת הודעה באמצעות ווטסאפ בזו הלשון:
מיועד לכלל מערכות התקשורת כאן שצלמים אצליכם מעבירים בדרך כזו או אחרת חומרים לאלג'זירה. תעבירו לכלל המערכות. כל מי שישתף פעולה בכל דרך שהיא עם הערוץ, ציודו יוחרם ועלול לעמוד לדין פלילי".
האיום בהודעה זו להעמיד לדין פלילי "כל מי שישתף פעולה בכל דרך שהיא עם הערוץ" חורג מהסמכות שהקנתה הוראת השעה לשר התקשורת. כך גם המשך החסימה של אתר "אל-מיאדין", שנחסם מכוח תקנות חירום שקדמו להוראת השעה, ושפקעו זה מכבר.
אלא שלפי תגובת הכנסת, "חוקתיות החוק – כחוק מסמיך – אינה צריכה להיבחן על יסוד השאלה אם יישומו במקרה זה או אחר נעשה כהלכה אם לאו. החלטות שיינתנו מכוח החוק יתבררו בהליך הביקורת השיפוטית שנקבע בחוק".
בהתעלם מאופן יישומו, הכנסת טוענת כי החוק אכן חוקתי, עומד בכל המבחנים שנקבעו, ועל כן אין מקום להתערבות בג"ץ.
שימוע בדיעבד
ביום שני הקרוב תידון העתירה בפני הרכב בראשות השופט יצחק עמית, כשלצידו השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ. לצד האגודה לזכויות האזרח יעמוד ערוץ אל-ג'זירה עצמו שעתר בנפרד נגד החוק והשבוע ביקש להצטרף לעתירה הנוכחית.
מתגובת המדינה לעתירה מתברר כי היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, סברה כי יש להעניק לאל-ג'זירה זכות טיעון עוד לפני הוצאת הצווים להגבלת שידורי הערוץ. בסופו של דבר הוחלט שלא להעניק לערוץ זכות טיעון אך השופט שי יניב מבית-המשפט המחוזי בת"א, שדן באישור הצווים, לחץ על המדינה לאפשר לערוץ להשמיע את עמדתו בדיעבד, לאחר שהצווים כבר ניתנו.
שר התקשורת שלמה קרעי ומנכ"לית משרד התקשורת עינבל משש, בצילום מסך מתוך סרטון שפרסם קרעי, 8.3.24
נציגי הערוץ, שמנהלים במקביל גם את ההליך בבית-המשפט המחוזי, נפגשו ביום רביעי שעבר עם מנכ"לית משרד התקשורת (בפועל) עינבל משש, לצד היועצת המשפטית של משרד התקשורת עו"ד ברוריה מנדלסון ונציגת אגף משפט במטה לביטחון לאומי. מטעם אל-ג'זירה הגיעו לשימוע באי-כוח הערוץ ובהם עורך-הדין חוסיין אבו-חוסיין, כשלצדו מנהל אל-ג'זירה בישראל וואליד אל-עומרי.
"זה התנהל באווירה רגועה", אמר עו"ד אבו-חוסיין בשיחה עם "העין השביעית". "הרושם שלי שהדרג המקצועי, להבדיל מהדרג הפוליטי, מבין שהם פה טיפסו על עץ גבוה. למזלנו זה היה למחרת היום שהיתה הפדיחה של ה-AP, ואמרנו להם שזו דוגמה מצוינת לדרך שבה הם מתנהלים". לדברי עו"ד אבו-חוסיין, נציגי משרד התקשורת הקשיבו לטענותיהם ושאלו שאלות, אם כי אלה היו, כהגדרתו, "פרוטוקוליות".
אתמול הודיעה המדינה לבית-המשפט המחוזי כי הטענות והחומרים שהתקבלו במשרד התקשורת מידי נציגי אל-ג'זירה בשימוע המאוחר הועברו לגורמי הביטחון ואלה יעבירו את התייחסותם בימים הקרובים, אז יקבל המשרד את החלטתו.
בג"ץ 2859/24