הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת

"אתמול", אומר דורון שנפר, דובר עיריית קריית שמונה, "ב-26.5, על שמונה טילים שנורו על מרכז הארץ הפסיקו את כל השידורים ועברו בשידור חי לכל ערי המרכז. טילים שלא נפלו וכמעט שלא גרמו לנזק. באותו ערב נפלו 20 טילים על קריית שמונה, גרמו לנזק רב ולנפגעים. חוץ מדיווח קצר, לא הופסקו השידורים והכל המשיך כרגיל".

הפער הזה, בסיקור התקשורתי של הזירה הצפונית מול זירות אחרות, מטריד את שנפר יום יום. מפרוץ המלחמה, ב-7 באוקטובר 2023, צפון הארץ מותקף ומופגז ללא הפסקה. למעלה מ- 4,200 שיגורי טילים וחדירות כטב"מים הסבו נזק עצום למאות בתים, לרכבים ולתשתיות בערים, בקיבוצים ובמושבים.

24 בני אדם נהרגו, רבים אחרים נפצעו. עשרות אלפי תושבים פונו מבתיהם. אלפים נוספים התפנו עצמאית. גם כעת, שמונה חודשים מפרוץ המלחמה, הם עדיין עקורים בארצם.

"אין סיקור הולם למלחמה שמתחוללת בצפון", מוסיף שנפר, "כן עולים לשידור, כן מדווחים בחדשות, אבל לא באופן פרופורציונלי לגודל האירוע. דיווח של דקה-שתיים על הצפון במהלך המהדורה זה לא מספיק. מדוע ההפגנות בתל אביב, בהן אין סכנת חיים לאנשים, פותחות מהדורות והמצב בצפון לא? איך זה שנפילות טילים בקריית שמונה מסתכמות בהתראה על המסך ולא בדיון בפאנל או כתבה משמעותית במהדורה?".

עשן עולה מפגיעת רקטה במושב אביבים בצפון הארץ, 26.3.24 (צילום: אייל מרגולין)

עשן עולה מפגיעת רקטה במושב אביבים בצפון הארץ, 26.3.24 (צילום: אייל מרגולין)

שנפר אינו לבד בטענותיו כלפי תת-הסיקור של המלחמה הצפון על ידי התקשורת הישראלית. "אם יש משהו ששובר לנו את הלב", אומר ניסן זאבי, תושב הצפון ופעיל בלובי 1701 (על שם החלטת מועצת הביטחון של האו"ם), "זה לראות את יונית לוי ממשיכה לדבר במהדורה על כל מיני פוליטיקות בזמן שבצד המסך מופיעים פסים כתומים - 'מרגליות, מלכיה, כפר גלעדי, קריית שמונה'. היא אפילו לא עוצרת לומר - שימו לב, צבע אדום - זה הפך לרעש לבן גם שם".

לובי 1701 היא התארגנות אזרחית של תושבי הצפון שלדברי זאבי "הבינו שהם צריכים לנקוט בגישה יותר פרואקטיבית". "אנחנו, במודע, לא שוברים את הכלים. נתנו למדינה, לממשלה, איזשהו קרדיט של זמן מתוך הבנה שאנחנו באמת באירוע שלא היה בישראל, וכולם מקריבים. אבל זה היה לפני 7 חודשים" מתאר זאבי.

"בדיעבד, זו אולי היתה טעות כי הפכנו לשקופים. אמרנו: לא ניקח את סדר היום מהחטופים, מהחיילים הנופלים, מ-1,200 משפחות שאיבדו את יקיריהם. ובפועל מה שקרה זה שהפכנו להיות פס כתום בצד הימני של המסך של יונית לוי".

"אין התייחסות משמעותית לעובדה שמתחילת המלחמה ניזוקו כאלף בתים ורכבים בעיר", אומר שנפר, וזאבי שואל: "מישהו מדבר על זה שיש כבר יותר מ-850 בתים הרוסים בצפון? על הקריסה הכלכלית של אלפי עסקים? לא בפינה של איזו תוכנית כלכלית, במרכז הדיון במהדורות".

תושבי הצפון מפגינים בצומת עמיעד, 23.5.24 (צילום: אייל מרגולין)

תושבי הצפון מפגינים בצומת עמיעד, 23.5.24 (צילום: אייל מרגולין)

חיפוש באתרי החדשות אחרי נתונים בסיסיים, כמו מספר המפונים מהצפון או מספר השיגורים שהאיזור ספג, מדגים פן אחר של הסיקור החסר. ברוב הדיווחים אין התייחסות לכמות המפונים או השיגורים, או עדכון הסוכם ומציג את המצב בצפון לאשורו. בדיווחים בהם ניתן למצוא מספרים, הם משתנים מדיווח לדיווח. כתבה אחת טוענת כי 58 אלף איש פונו מהצפון, באחרת המספר עולה ל-61 אלף. דיווח אחד קובע כי 6,000 תושבים התפנו עצמאית, דיווח שני טוען כי מדובר ב-15 אלף ושלישי כבר מעפיל ל-30 אלף.

"אנחנו היום מנהלים בינינו, בלובי 1701, דיון האם לחזור או לא לחזור הביתה לצפון. ראית דיון ציבורי, תקשורתי על זה? זה דיון מאוד מעניין, למה התקשורת לא מציפה אותו? האם זה נכון? לא נכון? למה הדיון לא מתרחש באמצעי התקשורת?".

גם כשישנה התייחסות למצב בצפון, הוא טוען, היא אינה משודרת. "יש את הרגע הזה שדובר צה"ל נותן הצהרה לתקשורת ופותח את ההצהרה לשאלות עיתונאים. השאלה הראשונה תמיד קשורה לסדר היום התקשורתי הנוכחי, מה שקרה לפני שעתיים-שלוש. אבל השאלה השניה או השלישית מגיעה לצפון. ומה קורה אז? כל המהדורות חותכות את השידור חזרה לאולפנים".

"אם אתה לא ראש רשות או קצין בדימוס אין לך קול. למה מביאים כל יום לאולפנים חבורה של גברים לבנים מאפירי שיער, שחלקם אחראים ליצירת המציאות הזו, ולא תושבים מהאיזור?"

ישראל מצויה במלחמה ארוכה ומתמשכת, למעלה משבעה חודשים של לחימה ברצועת עזה, חיילים שנפגעים כמעט מדי יום ו-125 חטופים שמשפחותיהם ממשיכות לזעוק לשחרורם. אין ספק שלתקשורת הישראלית יש הרבה זירות לסקר בחודשים הללו, ושיקולי העריכה אינם פשוטים. גם זאבי מודע לכך, אולם סבור כי גם במצב זה ניתן היה להתנהל אחרת.

"זה לא מצב רגיל, יש את החטופים, את עזה וחיילים שנופלים. אבל מצד שני, בצפון קורה משהו דרמטי והיסטורי. חבל ארץ שלם שננטש על ידי המדינה. לא הגיוני שבמציאות כזו לא מביאים את הפרצופים שלנו, תושבי הצפון, למרקע. בתקשורת הישראלית - אם אתה לא ראש רשות או קצין בדימוס אין לך קול. למה מביאים כל יום לאולפנים חבורה של גברים לבנים מאפירי שיער, שחלקם אחראים ליצירת המציאות הזו, ולא תושבים מהאיזור? מדוע לא פותחים אולפן מהצפון?.

"בסוף אנחנו רואים את האנשים שמדברים באולפנים, במקום לשתוק ולחשוב מה הם עשו במשך 17 שנים שגרם לי לחשוב שיש שקט בזמן שנבנה פה צבא טרור ענק מול הבית שלי. הם יושבים באולפנים, לא ביקרו בשטח במשך שבעה חודשים, ומספרים לי סיפורים על הסדרים מדיניים או על זה שצה"ל תוקף תקיפות משמעותיות, ושאנחנו במגננה התקפית או התקפה מגנננתית".

גם זאבי וגם שנפר מדגישים כי הבעיה אינה טמונה בעיתונאים שבשטח. "כתבי הצפון עושים את עבודתם נאמנה", אומר שנפר, "אנחנו פה יחד, אוכלים יחד, שותים יחד ומסקרים יחד. הם לא הבעיה, הבעיה היא העורכים שלהם שלא נותנים מקום ומשקל מספקים לדיווחים שהם שולחים". "חד משמעית", אומר זאבי, "לצערנו, מערכות התקשורת עצמן לא נותנות מספיק מקום לסיקור של כתבי הצפון. הם מקבלים 'סטנדאפ' של דקה. הגיוני שאחרי יום של 150 רקטות נותנים לכתב דקה?".

כתבי הצפון, הוא ממשיך, "גרים פה, חלקם הגדול מפונה והם במלחמה על מקום בסדר היום". לדבריו, "מערכות התקשורת מפעילות סוג של צנזורה עצמית, בעוד הן עצמן רחוקות מפה. הכל תלוי ב-12-13 כתבים, שגם הם מתוסכלים. את יכולה לראות כתבים שנלחמים ומצליחים, כמו יאיר קראוס, הכתב של 'ידיעות אחרונות' בצפון. בעיתון שלו תראי הרבה מקום לסיקור הצפון. אני בעיקר מאוכזב ממהדורות החדשות של הערוצים הגדולים - 12 ו-13. הכתבים עושים את עבודתם, אבל בסוף יש עורכים שמחליטים מה ישודר".

היעדר הסיקור התקשורתי, אומר שנפר, מביא לכך שהוא מדווח בעצמו ישירות לציבור. "אני מצלם תמונות וסרטונים ומדווח בעצמי מהשטח דרך קבוצת ווטסאפ בה חברים כ-9,000 מתושבי העיר, בדף פייסבוק וברשתות חברתיות אחרות. הסרטון האחרון שהעלתי הגיע ל-200 אלף צפיות, אבל הוא לא נכנס לחדשות. זה אבסורד. 21 אלף תושבים מפונים צורכים את המידע על העיר ממני ולא מהתקשורת".

מדוע המהדורות אינן מקדישות מקום הולם לנעשה בצפון? יתכן כי העורכים מעוניינים לשמור על המורל במהלך המלחמה ומצמצמים פרסומים על המשבר הצפוני שנדמה כעת בלתי פתיר. יש אולי מי שרואים בהצנעת המשבר סוג של פטריוטיות ויש גם, אפשר להניח, מי שפוחדים מתגובות הצופים.

"תחושת בגידה והפקרה, גם מצד המדינה וגם מצד התקשורת שנירמלה את הפסים הכתומים האלו. איך יונית לוי לא חושבת שניה להגיד שכרגע ירו טיל מדויק על בית במלכיה?"

יש גם מי שסבורים שהסיבה טמונה בכלל מחוץ לאולפנים, בצנזורה צבאית המוטלת על אירועים וגם בהתנהלות התושבים עצמם. "לא התקשורת אשמה" אומר יואב איתיאל, כתב חיפה והצפון באתר "וואלה". "יכול להיות שהממשלה מורידה פרופיל, אבל אני לא חושב שעובר יום בלי שמדווח על מה שקורה בצפון. אין מישהו בארץ שלא יודע מה קורה שם. אולי קשה למי שלא גר שם לקלוט את זה. קשה להסביר, אבל זה לא בגלל הכתבים. אני רואה את גיא ורון, אדר גיציס ורובי המרשלג עומדים מול ערב מול מצלמות ומדווחים. אולי זה נקלט פחות אצל הצופה כי זה לרוב שטחים פתוחים. זה לא כמו המלחמה בעזה".

הסיבה לכך שהצפון מסוקר פחות מהדרום, אומר איתיאל, היא המציאות עצמה, הפער האמיתי בין לחימה פעילה ברצועת עזה לבין מגננה פסיבית בגבול הצפון. לזכותם של תושבי הצפון, הוא מוסיף, ייאמר כי הם פשוט נחמדים מדי. אם היו הופכים שולחנות או מבעירים צמיגים, הסיקור היה משתנה בהתאם.

התושבים, מצידם, אומר זאבי, נמצאים "בתחושת בגידה גדולה מאוד והפקרה. גם מצד המדינה וגם מצד התקשורת שנירמלה את הפסים הכתומים האלו. איך יונית לוי לא חושבת שניה להגיד שכרגע ירו טיל מדויק על בית במלכיה?". הוא מזכיר כיצד רה"מ נתניהו אמר לשרים גנץ ואייזנקוט בישיבת הקבינט: "עזבו את זה, אל תדברו על הצפון" וכי לא פנה ולו פעם אחת לתושבי הצפון בהצהרותיו.

"אם היו מסקרים את הצפון באופן בו מסקרים זירות אחרות או אירועים אחרים", אומר שנפר, "אני בטוח שהמצב אצלנו היה נראה אחרת".