המלחמה הקשה בעזה שפרצה בעקבות הטבח הברוטלי שביצע חמאס ב-7 באוקטובר, גרמה לתגובות חריפות ונוקבות מצד קולות מוסלמיים רבים ברחבי העולם, שברובם התעלמו ממעשי חמאס והדגישו רק את ההתקפות הישראליות על עזה ועל הפלסטינים. מציאות זו חיזקה את הקונספציה בשיח התקשורתי בישראל לפיה לא היו כמעט, אם בכלל, אנשי דת מוסלמים שגינו את מתקפת חמאס.
כך לדוגמה התבטא הח"כ לשעבר ד"ר מיכאל בן ארי, שחוקר בשנים האחרונות את דת האסלאם והוציא לאחרונה את ספרו "חזון ופגיון" במטרה ליידע את הציבור על "כוונותיו המסוכנות של האויב האסלאמי". בריאיון לפודקאסט "על המשמעות" של עו"ד תמיר דורטל, טען בן ארי שלא היו קולות דתיים בעולם המוסלמי שהוקיעו את מעשי חמאס לאחר המתקפה, תוך שהוא מזכיר בחצי פה "אימאם צרפתי אחד בטוויטר" כקול בודד ולא מייצג. עמדה דומה ביטא בן ארי בתוכנית הפופולרית "הפטריוטים" בערוץ 14.
מעט בדומה לבן ארי, התבטא חוקר האסלאם הוותיק ד"ר אפרים הררה בריאיון לפודקסט הפוליטי של רז זאובר. הררה ציין אומנם כמה אנשי דת בודדים שגינו את המתקפה, אך הם הוגדרו כאימאמים "יוצאי דופן" בשיח האסלאמי המודרני, שאינם מייצגים ארגונים, מגמות או קולות נוספים בעולם המוסלמי זולת עצמם.
לעומת הלך רוח חד-ממדי זה, המייצג כנראה עמדות של חוקרים ופרשנים נוספים, מסקירה מחקרית שערכתי ניתן לראות שמדובר בטענות מוטעות. ישנה רשת של קולות מוסלמים מגוונים של אנשי דת שאכן גינו את מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר.
בארצות-הברית לדוגמה, גינויים נגד מעשי חמאס נשמעו מהקואליציה העולמית לשלום ולפיוס (ICPR), ארגון מוסלמי אפרו-אמריקאי הממוקם בוושינגטון הבירה, שהולך בעקבות וארית' דין מוחמד, בנו של אלייג'ה מוחמד, מייסד הארגון אומת האסלאם.
הארגון הוקיע את מעשי ההרג והחטיפה שביצע חמאס כנגד אזרחים חפים מפשע בטענה כי מעשיו של חמאס אינם לגיטימיים באסלאם, וכי שום סבל מהצד הפלסטיני אינו יכול להצדיקם, וקרא לקיום צודק ומכובד של העם הפלסטיני. הארגון אף הצהיר כי הנביא מוחמד היה מתנגד באופן נחרץ לפעולה שביצע חמאס, והדגיש את הכבוד הראוי לחיי אדם גם בזמנים של סכסוך דמים, במיוחד כלפי אוכלוסייה אזרחית.
במשלחת בין-דתית למרוקו שהשתתפתי בה לאחרונה, היתה לי אף הזכות להתוועד עם חלק מאותם אימאמים, ומהם שמעתי באופן אישי את ביקורתם הנוקבת נגד חמאס. אימאמים אלו אף חתמו על הצהרה משותפת עם הארגונים הישראלים שאראקה ומכון אור סטון, המקדמים שיח בין-דתי, שבה הוקעה המתקפה ב-7 באוקטובר באופן נהיר.
חשוב גם לציין שחלק מאותם אימאמים ומנהיגות דתיות, כמו טאלב שריף ופיטרה מוחמד, מקורבים לדמויות אסלאמיות מרכזיות באמריקה, כמו האימאם זאיד שאכר, פרופ' שרמן ג'קסון וחמזה יוסף, מה שמלמד על חשיבות ארגון זה ועל הנפשות הפועלות בו.
בדומה להוקעת מעשי חמאס בידי אימאמים אפרו-אמריקאיים אלו, היו גם אימאמים אחרים בארצות-הברית שגינו את מתקפת חמאס. האימאם שמסי עלי, לדוגמה, אימאם ידוע בעיר ניו-יורק המוכר בפעילותו הבין-דתית ובביקורתו כלפי האסלאם הראדיקלי, גם היה אחד מהקולות שהוקיעו באופן ברור את מתקפת חמאס
גינוי חשוב נוסף הגיע מצידם של חמישה עשר אימאמים בריטים בכירים ומשפיעים שהוקיעו את מתקפת חמאס כלפי אזרחים חפים מפשע, זאת לצד גינוי ההתקפות של ישראל בעזה וקריאה לסיוע הומניטרי לפלסטינים.
חשוב לציין שמדובר באימאמים חשובים ומשפיעים על השיח האסלאמי בדורנו, כאשר הדמות הבולטת ביותר היא השיח' עבדול חקים מוראד, ראש המרכז האסלאמי בקיימברידג', שנחשב לאחד האינטלקטואלים המוסלמים החשובים במערב. לצידו ישנן דמויות חשובות אחרות כמו קארי עאסם, האימאם של מסגד מכה בעיר לידס, והשיח' אברהים מורגה, אימאם בכיר מלייצ'סטר ולשעבר עוזר המזכיר הכללי של המועצה המוסלמית בבריטניה.
גינוי של מועצת האימאמים הגלובלית (GIC)
גינויים נשמעו גם מהמזרח התיכון. מועצת האימאמים הגלובלית (GIC), ממקום מושבה בסמינר האסלאמי בעיר נג'ף בעיראק, הוקיעה בצורה נוקבת את מתקפת הטרור הברברית של חמאס כנגד יהודים, נוצרים ומוסלמים בישראל, תוך שהיא מכנה את חמאס ארגון "אנטישמי בעל אידאולוגיה רצחנית".
הארגון גם הביע את תנחומיו למשפחות הקורבנות ואף האיץ בקהילה הבינלאומית לעמוד לצד העם היהודי במאבקם נגד חמאס-דאעש. מדובר בארגון אסלאמי המונה קרוב ל־1,500 אימאמים ומלומדים מוסלמים מרחבי העולם מכל הזרמים והפלגים, ומכאן חשיבות תגובתו לאירוע.
מצרפת ועד סינגפור
גינויים נוקבים יותר נגד חמאס הגיעו מאימאמים מצרפת. כך לדוגמה, האימאם טארק אוברו, האימאם של המסגד הגדול בעיר בורדו, הוקיע בחומרה את פעולת הטרור של חמאס. בדומה לרטוריקה המוסלמית כנגד דאעש, שבה טענו חלק מאנשי הדת שארגונם הרצחני של דאעש כלל איננו אסלאמי, אוברו הצהיר ש"חמאס אינם מוסלמים, אינם ערבים ואפילו אינם פלסטינים".
גינוי חריף יותר מצרפת הגיע מהאימאם חסן שלגומי, אימאם של אחד המחוזות בקרבת פריז. שלגומי תקף את מעשי חמאס במילים חריפות אלו: "חמאס אינו העם הפלסטיני, הם קבוצה של טרוריסטים. חמאס זה טרור שמשתמש באותן שיטות כמו דאעש. ראיתי את סרטוני הזוועה של עריפת ראשים, כיצד הם שרפו משפחה שלמה ברכבם, הם משוללים כל שביב של אנושיות".
גם בגרמניה, זמן קצר לאחר מתקפת חמאס, גינו קולות מוסלמיים וטורקיים את חמאס והביעו סולידריות עם היהודים וקראו לשלום. כך לדוגמה, מועצת האימאמים של ברלין הוקיעה את האלימות הטרוריסטית של חמאס, ואף הביעה פליאה על הצהרות ועל קולות תמיכה מצד מוסלמים בברלין שמעודדים אלימות נגד יהודים.
אימאמים אלו גם יצאו כנגד הלעג לקורבנות הטרור היהודים והצהירו כי הוא אינו מקובל ואינו יכול להיות מוצדק בשום עילה דתית. על קריאה זו של מועצת האימאמים של ברלין חתמו שמונה עשר אימאמים. גם ראש הקהילה הטורקית בגרמניה, גוקאי סופוגלו, קרא למוסלמים בגרמניה להתרחק מהמניפולציות של חמאס, שפוגע במוסלמים בכל העולם ומזיק להם. בגינויו הנוקב נגד חמאס, הביע סופיגלו דאגה לעתיד הדו-קיום בין מוסלמים ליהודים בגרמניה בגלל ההסלמה בישראל והתמיכה בחמאס של חלק לא מבוטל מהמוסלמים בגרמניה.
גינוי למתקפת חמאס הגיע גם מתנועת האחמדיה שבדרום אמריקה. מרוואן גיל, תאולוג מוסלמי והנשיא של הקהילה המוסלמית האחמדית בארגנטינה, הדגיש שגם במצבי מלחמה, האסלאם אינו מתיר הרג של נשים, ילדים, קשישים ואזרחים חפים מפשע באשר הם, ושחמאס הוא זה שהצית את ההסלמה בעזה בכך שתקף אזרחים ישראלים, ועל כן יש להוקיע את מעשיו.
גינויים אסלאמיים נוספים הגיעו גם מסינגפור הרחוקה. במכתב ששיגר המופתי של סינגפור נאזירודין מוהד נאסר לרב הראשי של סינגפור הרב מרדכי אברג'יל, הוא הביע את מחאתו הנוקבת על הרג חפים מפשע, ובכלל זה התייחס במפורש גם למתקפה של ארגון חמאס כנגד ישראלים.
להערכתי, ניתן יהיה למצוא בנקל הוקעות וגינויים נוספים מקרב אנשי דת ברחבי העולם המוסלמי, אך לצערי הטון הדומיננטי בקרב חכמי הלכה מאפיל על קולות מתונים אחרים וזוכה לתשומת לב ולפופולריות בולטת יותר. מציאות זו פורטת על הרגש היהודי-ישראלי הפגוע בעת הזו, ומחזקת את התפיסה הדיכוטומית "שכולם אנטישמיים וכולם שונאים אותנו".
חשוב לציין כי חלק מהגינויים הושמעו זמן קצר לאחר ה-7 באוקטובר, אך המשך הפעולות הצבאיות המסיביות של ישראל בעזה מן הסתם הקשה על הבעת מחאה והתנגדות כלפי חמאס באופן ציבורי, כשההריסות בעזה גוברות ופלסטינים רבים נהרגים.
גינויים אחרי ה-11 בספטמבר
על אף שהטבח ב-7 באוקטובר היה חמור יותר מהפיגועים ב-11 בספטמבר, ניתן לראות הקבלה בהלך הרוח שהכליל את האסלאם ואת המוסלמים כמקשה שלילית אחת לאחר מתקפות הטרור. אחרי 11 בספטמבר, לצד הנסיקה בתופעת האסלאמופוביה, שררה תפיסה בקרב חלקים בציבור האמריקאי הלא-מוסלמי שאימאמים בארצות-הברית מיעטו לגנות את הפיגועים ואת אל-קאעידה.
זכורה לי לדוגמה שיחה עם אמריקאי נוצרי טיפוסי בקליפורניה לפני כמה שנים, שבה הוא שיתף אותי באכזבתו מ"שתיקת האימאמים" באמריקה אחרי 11 בספטמבר. אך כמי שנחשף לספרות המחקר המעמיקה והעשירה בנושא, יכולתי להעיד שמדובר במציאות שונה בתכלית, וכי קולות אסלאמיים רבים באמריקה יצאו כנגד הטרור של אל-קאעידה וגינו את פיגועי 11 בספטמבר ללא כחל וסרק.
אין ספק שהטבח ב-7 באוקטובר והתסיסה האסלאמית האנטי-ציונית הבוטה ואף האנטישמית בחלקה מחזקים תפיסות ואג'נדות פוליטיות של חלקים נרחבים בציבור הישראלי השרוי בפוסט-טראומה, וברובו מחזיק בתפיסה הרואה את העולם האסלאמי כמקשה אחת. אולם כפי שעולה מן הסקירה שהוצגה כאן, ישנו מאגר לא מבוטל של קולות מקרב אנשי דת מוסלמים שאף הם צריכים לטעמי לקבל מקום של כבוד בשיח הישראלי.
ד"ר אלעד בן דוד הוא עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית שליד מכון ון ליר