חברת כרם-נבות, חברה לתועלת הציבור שמתמקדת במעקב אחר ההתנחלויות הישראליות בשטחים, תפצה משפחת מתנחלים ב-40 אלף שקלים, כך פסק לאחרונה בית-המשפט.
התביעה נגד כרם-נבות התקבלה חלקית, לאחר שנקבע כי הוכח שהתובע, המתנחל צבי בר-יוסף, מטיל אימה על הפלסטינים באיזור מגוריו ומאיים עליהם, אך לא כי הוא מפגין "אלימות חריפה" ותוקף אותם.
בר-יוסף הוא אחד מארבעה מתנחלים שעליהם בריטניה הטילה לאחרונה סנקציות. לגביו נטען כי "השתמש באיומים ובאלימות כלפי תושבים פלסטינים מקומיים, לרבות איומים באקדח, פעמיים, על משפחות צעירות שערכו פיקניק".
בחודש מאי 2020 התפרסם בדף הפייסבוק של כרם-נבות פוסט עם תמונותיהם של צבי בר-יוסף, בת-זוגו ספיר וביתם התינוקת, ובו נכתב כך: "ברוכים הבאים לחוות הטרור שהוקמה ממזרח להתנחלות חלמיש". בהמשך הפוסט נכתב כי "צבי בר יוסף הוא מתנחל אלים שבכל מקום נורמלי היה מן הסתם מזמן מועמד לדין".
עוד נטען בין היתר כי הוא ושותפיו לחווה "בונים מבנים לא חוקיים", "תוקפים בעלי קרקעות או סתם פלסטינים שבאים לעשות פיקניק באופן אכזרי במיוחד. וגם נטפלים באלימות מפעם לפעם לישראלים שבאים לתעד את ההשתלטות שלו ושל חבריו על אלפי דונם". באותו היום פורסם ציוץ בחשבון הטוויטר של כרם יוסף עם הפנייה לפוסט.
הציוץ של "כרם נבות"
בני-הזוג בר-יוסף הגישו, בשמם ובשם בתם הקטינה, תביעה נגד כרם-נבות בטענה כי הצגתו של בר-יוסף כאדם אלים במיוחד שיש להעמידו לדין נועדה לבזותו ולהשפילו. באמצעות עורכי-הדין שלומי וינברג ואביתר כהן דרשו התובעים פיצוי בסך 70 אלף שקלים הן בשל פרסום לשון הרע והן בטענה להפרת פרטיותם.
בכרם-נבות טענו להגנתם, באמצעות עו"ד כרמל פומרנץ, כי כל אחד מהפרטים בפרסום הינו אמת. בכתב ההגנה התעקשו כי בר-יוסף הוא "איש אלים במיוחד" אשר "תוקף פלסטינים באכזריות מיוחדת וגזענית, באופן הגובל בסאדיזם (דריכת נשקו והפנייתו לראשו של אדם, יריקות בפניהם של קרבנותיו הכפותים, ועוד) ובאופן שיטתי".
עוד נטען כי המבנים בחוותו אכן נבנו בניגוד לחוק וכי "למשטרה נמסרו ראיות המצדיקות ללא כל ספק את העמדתו לדין, לו היתה מערכת אכיפת החוק בגדה המערבית פועלת באופן שמתקרב או בכלל שואף להיות הגון ונאות בכל הקשור לחקירת תלונות על אלימות אזרחים ישראלים כלפי פלסטינים". בכתב ההגנה פירטה הנתבעת לגבי אירועים שונים שבהם נהג בר-יוסף באלימות.
הרשמת הבכירה ריבי לב-אוחיון מבית-משפט השלום בבית-שמש קיבלה את התביעה באופן חלקי. הטענות להפרת פרטיות בפרסום התצלומים של התובעים נדחו, אך הטענות ללשון הרע התקבלו.
הרשמת קיבלה את טענת כרם-נבות להגנת "אמת דיברתי" בכל הקשור לאי-חוקיותם של מבני החווה, וזאת לאור העובדה כי חלק מהמבנים בחווה פורקו, נהרסו או הוזזו. טענת "אמת דיברתי" של כרם-נבות התקבלה גם בכל הקשור לטענתם כי הצאן והבקר של בר-יוסף פולש לשטחי פלסטינים באזור.
מנגד, קיבלה הרשמת לב-אוחיון את התביעה בכל הקשור לטענה כאילו בר-יוסף הוא אדם אלים.
הרשמת סקרה מספר אירועים ועדויות שהוצגו בפניה בכל הקשור לטענת האלימות של בר-יוסף. לגבי המקרה בו הותקף פלסטיני בשם מוסא עבד אל ע'אני פאיז בידי יהודים ליד החווה של בר-יוסף, פסקה כי לא הוכח כי בר-יוסף, שטען כי כלל לא היה באזור במועד האירוע, הוא התוקף.
בנוגע לאירוע נוסף שבו נטען כי בר-יוסף תקף פלסטיני מצאה הרשמת כי עדותו של מחמד מחמוד עביאת כאילו הותקף בידי בר-יוסף כללה סתירות מהותיות לעומת תצהירו ולפיכך אינה מהימנה.
בנוגע לשני אירועים נוספים שהציגה ההגנה הדגישה הרשמת כי העדים עצמם סיפרו כי בר-יוסף לא הפעיל נגדם אלימות ואף פעל למנוע מאנשי החווה להמשיך ולתקוף את הפלסטינים.
באירוע נוסף, בר-יוסף, לפי העדויות, התנהג באופן תוקפני ומאיים והשליך חפצים של משפחה פלסטינית. במקרה זה פסקה הרשמת לב-אוחיון כי עומדת לכרם-יוסף הגנת "אמת דיברתי". הרשמת דחתה גם טענות של עדים אחרים בדבר האלימות של בר-יוסף בשל הסתמכות על צדדים שלישיים או סתירות בין התצהיר לעדות.
"סבורתני כי כל קורא סביר שיקרא את הפרסום יסיק כי התובע אדם אלים עד מאוד שמשתמש בכוח הזרוע על מנת להטיל אימתו על תושבים פלסטינים באזור מגוריו או באזור בו ממוקמת 'החווה של צבי'", כתבה הרשמת. "לאלימות פנים רבות והיא יכולה להתממש בדרכים שונות. ישנה אלימות פחותה וישנה אלימות משמעותית יותר, ישנה אלימות מילולית וישנה אלימות פיזית. ישנם מקרים של אלימות אף ללא מילים אלא בהטלת אימה בעצם נוכחות של אדם מסוים מול אדם אחר. גם איומים נחשבים לאלימות.
"במקרה דנן, דמותו של התובע הוצגה בפרסום באופן שניתן להסיק ממנו כי הוא אדם אלים ואף אלים עד מאוד. [...] בפועל מסקנות פסק הדין לאחר בחינה של עדויות למכביר, הביאה למסקנה כי לא התובע הוא שהפעיל אלימות נגד תושבים פלסטינאים, אלא אנשים אחרים. כאמור בעניין זה אין מחלוקת לגבי טענת האלימות נגדם, אך לא הוכח כי התובע הוא שנקט אלימות פיסית והכה אותם בעצמו. לכן, הפרסום החמיר עם התובע והציג אותו באופן שלילי שעשוי לפגוע בשמו.
"על אף זאת, יש להביא בחשבון כי התובע אינו חף מהתנהגות בריונית ומאיימת כלפי מי מתושבי האזור, כאשר לא מן הנמנע מלהסיק כי הוא מהלך אימים עליהם. לפי העדויות הרבות, וכך אף מעדויות התובע עצמו, נוצר הרושם כי התובע מתהלך כ'שריף העיירה', ומי שאחראי על השלטת הסדר ודאגה לשלום יהודי המקום, מבלי שהוסמך לכך".
לפי הרשמת לב-אוחיון, "האלימות החריפה שיוחסה לתובע בפרסום, הופרכה, אך מנגד, הוכח כי הוא נוקט אלימות של הטלת אימה, כפייה, איומים, הפחדות וכד' על תושבים פלסטינאים".
בשקלול כלל מסקנותיה הגיעה הרשמת לב-אוחיון לקביעה כי על כרם-נבות לפצות את בר-יוסף ב-30 אלף שקלים בתוספת הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 שקלים.
58423-08-20