הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת

בימים הכי קשים בלוח השנה העברי, בין יום השואה ליום הזיכרון, אחרי שהעולם התהפך עלינו ב-7.10 ואנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה והכל מדמם, בבזן העסקים כרגיל. בבית הזיקוק המזהם, שכבר שנים מאיים על עוטף חיפה בתחלואה ותמותה הנגרמות מזיהום, בחרו בציניות גדולה דווקא בימים אלו לצאת למסע פרסום ולובינג המנצל את הרגש הפטריוטי שלנו במטרה להוביל את כולנו חזרה לאחור במקום לצעוד קדימה אל האופק.

בטורים ממומנים בתקשורת, בכנס מתוזמר במימון חברות הדלקים המזהמות תחת הכסות של "מכון האנרגיה והסביבה" (מכון הנפט לשעבר) ובתשדירים רגשניים בטלוויזיה, מזהירים אותנו בכירי בזן ושליחיהם שבימים של מלחמה אין לנו אלא את עצמנו - ואת בזן, כמובן - כדי לשמור על עצמאות אנרגטית. בלי בית זיקוק, הם מראים לנו, לא יהיה לנו דלק לצבא, לרכבים ולמטוסים, וגם לא גז לגריל של יום העצמאות. בלעדינו, אומרים לנו בבזן, לא תהיה לכם עצמאות וגם לא יום העצמאות.

השימוש המסחרי ברגש הפטריוטי המתעורר בתקופת מלחמה ודאי אינו ייחודי לבזן. כמו חברות אחרות, גם היא נרתמת לטובת הצבא והמפונים ובו בזמן מקדמת את האינטרסים שלה ושל בעליה, אינטרסים שלא פעם מנוגדים לטובת הצבא והמפונים (וישראל בכלל). מדובר בקו דק וחמקמק, אבל בזן מותחת אותו עד לקצה, וכהרגלה לא מציגה את התמונה השלמה ולא חושפת את האינטרסים הצרים והזרים.

מה בזן מוכרת לנו באמת באותה פרסומת עממית, שבסופה עובדי בזן על מדיהם הכחולים מסתדרים למגן דוד כמו בטקס המשואות על הר הרצל? היא לא מוכרת לנו עצמאות אנרגטית, אל תתבלבלו. היא מוכרת לנו תזקיקים, שמופקים מדלקים שמגיעים בספינות מאזורים רחוקים ולא פעם עוינים, כשתהליך השינוע, האחסון והזיקוק של הדלקים, מזהם ופוגע כבר שנים בבריאות של תושבי מפרץ חיפה.

והיא בכלל לא מוכרת אותם לנו. חלקם הגדול של אותם תזקיקים בכלל מיוצא לחו"ל. בזן קוטפת את הרווחים ואנחנו את המחלות והפגיעה באיכות החיים.

האמת היא, שלישראל אין שום צורך בבזן כדי לשמור על עצמאות אנרגטית. בזן יכולה להיעלם מחר, והעצמאות שלנו לא תיפגע, אולי אפילו להיפך. ראשית, בישראל פועל עוד בית זיקוק, באשדוד. כך שאין באמת עוד צורך בעוד בית זיקוק שכאמור ממילא מייצא חלק גדול מתוצרתו לחו"ל. שנית, בזן מזקקת נפט, שאותו ממילא צריך לייבא. אם ישראל תיקלע חס וחלילה למשבר שלא יאפשר לה לייבא תזקיקים, היא גם לא תוכל לייבא נפט, ואז מה יעזור לנו בית זיקוק?

המשמעות של סגירת בזן אינה הפסקת הזיקוק בישראל אלא צמצום שלו בהתאם לצרכי המשק ולשיקולים סביבתיים ובריאותיים. הדבר היחיד שייפגע הוא שורת הרווח של המיליארדרים המחזיקים בנתחים מבזן. אל תדאגו, הם ימשיכו להיות מיליארדרים גם כך.

בזן מנסה לבלבל אותנו, כאילו המאבק שלה הוא על החוסן המקומי שלנו, כמו למשל המאבק של החקלאות הישראלית שמצביע על היבוא הזול של עגבניות מטורקיה שיכול להיעצר בזמן מלחמה. אבל הנפט של בזן לא גדל על עצים או יוצא מהאדמה כאן בישראל, ובשונה מההשפעה של מחיר העגבניות בסופר על הכיס של כולנו, לפעילות של בזן יש השפעה על הבריאות של כולנו - עד כדי סכנת מוות ממש.

מדוע בזן יוצאת כעת בקמפיין מטעה ומניפולטיבי, ומגייסת לטובת העניין את הפטריוטיות, את העצמאות ואת החוסן של כולנו? בעשור האחרון מתרחש הליך ארוך ומתמשך לסגירת בית הזיקוק המזהם וחברות הבת שלצידו (המזהמות לא פחות). תהליך ארוך ומתמשך מדי, שבזן ממשיכה לנסות לעכב ולטרפד באותן אמתלאות מסולפות של עצמאות אנרגטית.

מה לא תשמעו בקמפיין של בזן? בבזן לא יספרו לכם שרק לאחרונה המשרד להגנת הסביבה הטיל על חברת כרמל אולפינים מקבוצת בזן עיצום כספי בסך 18.7 מיליון שקל, כיוון שלא התקינו אמצעים להפחתת פליטות, כפי שנדרשו על פי חוק, וחרגו מערכי הפליטה המותרים בחוק. הדרישה להתקנת האמצעים, אגב, הוגשה לפני שמונה שנים(!). ורק כדי לסבר את האוזן - הרווח הנקי של בזן בשנה שעברה עמד על כמיליארד וחצי שקל. כך שהקנס הזה הוא אפילו לא מכה קלה בכנף.

הקמפיין של בזן גם לא יספר לכם על העלות החיצונית השלילית העצומה של הפעילות של תשלובת בזן, כלומר, כמה כסף אנחנו משלמים בגלל הפגיעה של בזן בבריאות ובפריון. לא תשמעו גם שבתי הזיקוק וכרמל אוליפינים מככבים שנה אחרי שנה ברשימת החברות המזהמות במשק, ופולטות מזהמים לקרקע, לאוויר ולמקורות מים - בניגוד לחוק.

השבת השחורה בשבעה באוקטובר חייבת לסמן קו בחול: עד כאן ומכאן. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו לחשוב בראש נקי ובאומץ על עתיד אחר, חדש ונקי יותר, לכל אזרחי ישראל ולדורות הבאים אחרינו.

הרכבת לסגירת בזן כבר יצאה מהתחנה, אבל הדלק שמניע אותה אינו דלק פרטי שמיוצר בבזן אלא דלק ציבורי של אזרחים רבים וחפצי חיים. אל תתנו לאנשי בזן לבלבל אתכם כשהם מעוותים את המציאות ושוחטים את מעט הדברים הקדושים שעוד נותרו לנו.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספרים "צריך לקיים" ו"המשבר הגדול"