איך פייק נולד? מקרה מהשבוע האחרון ממחיש כיצד עלילה שבקעה במחוזות הקונספירטיביים של הבלוגוספירה הביביסטית קיבלה רוח גבית בתחנת רדיו מיינסטרימית – ולבסוף הגיעה היישר אל העיתונאי הפופולרי במדינה, עמית סגל, שפִרסם אותה כעובדה מעל דפי "ידיעות אחרונות" וברשתות החברתיות, ונאלץ לחזור בו.
משפט נתניהו מייצר שטף קבוע של חדשות כזב. המפיצים הראשיים הם אנשי תקשורת שמתיימרים לסקר ולפרשן את המשפט אך בפועל ממלאים תפקיד ביצועי במכונת התעמולה של ראש הממשלה: תחזוקת אשליית החפוּת של נתניהו בקרב תומכיו האדוקים, ועידוד תחושת הרדיפה שלהם. כשהמכונה פועלת ביעילות הכזבים יגיעו גם לגופי תקשורת מחוץ לביצה הביביסטית, לרוב בכסות של "טורי דעה" – ושם הם בדרך כלל ייעצרו. אך לא במקרה הזה.
הרקע למקרה הוא עדותו של תנ"צ כורש ברנור, שבזמן חקירות נתניהו כיהן כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). מבין עדי התביעה במשפט המו"לים, ברנור הוא קצין המשטרה הבכיר ביותר. במהלך החקירה הנגדית שערך סנגורו של נתניהו ב"תיק 1000" ו"תיק 2000", עו"ד עמית חדד, הוא התעכב על אפיק פעולה שולי של החוקרים: האזנות סתר שבוצעו לנתן אשל, מקורבו של נתניהו, בחודש מרץ 2017 – כלומר אחרי שהחקירה נעשתה גלויה (מעט לפני כן, בפברואר 2017, ביקשו החוקרים את פלט השיחות שקיים אשל באמצעות הטלפון הסלולרי שלו מתחילת השנה).
הסנגור הציג באולם את הצווים שהתירו את ההאזנות והתעכב באריכות על החשדות החמורים שפורטו בהם: מידע מודיעיני שלפיו ראש הממשלה נתניהו ובני משפחתו מקבלים כסף מזומן מאיל ההון שלדון אדלסון, שהקים עבור נתניהו את החינמון "ישראל היום"; וטענות שלפיהן אדלסון היה מוכן להפסיד הון על תפעול העיתון משום שתכלית קיומו אינה מסחרית אלא פוליטית. נתן אשל, לשעבר סמנכ"ל ב"ישראל היום" ואחר-כך ראש הסגל בלשכת נתניהו, תואר כגורם שנהג לתווך בין נתניהו לאדלסון ו"ישראל היום".
אשל לא נחקר באזהרה ולא הועמד לדין, והחשדות שיוחסו לו מעולם לא אומתו. גם תוצרי האזנות הסתר מעולם לא נחשפו. על-פי העדויות שנשמעו בבית-המשפט, עמדת ההאזנה נסגרה ביוזמת המשטרה אחרי כשבועיים, וזאת אף שהצווים התירו להאזין לטלפון הסלולרי ולטלפון הקווי של אשל במשך חודש שלם.
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נתן אשל (צילום: יוסי זמיר)
חרושת הכזבים נפתחה ב-15 באפריל, מעט אחרי שבע בערב, שעות אחדות אחרי תום הדיון הראשון שבו התבקש ברנור להתייחס להאזנה לאשל.
הבלוגר אלי ציפורי, שכלל לא נכח באולם, בישר לעוקביו ברשתות החברתיות על "דרמת ענק" שלטענתו נחשפה במהלך הדיון: לטענתו, לא מדובר בהאזנה סטנדרטית – אלא בעדות לשימוש ב"פגסוס", הרוגלה הנודעת לשמצה של חברת NSO, שמאפשרת לפרוץ למכשיר הסלולרי של חשודים ולשאוב ממנו מידע בלי ידיעתם. משטרת ישראל משתמשת בגרסה של הרוגלה המכונה "סייפן".
"ברנור ומני יצחקי (ראש אגף החקירות במשטרה דאז; א"ב) החליטו לפתוח עמדת פגסוס נגד נתן אשל על דעת עצמם בלי אישורו של מנדלבליט ובניגוד לחוק. זה חמור במיוחד, כי האזנה לאשל כמוה כאופציה על האזנה לשיחותיו עם נתניהו", טען ציפורי, וחתם: "הפרקליטות והמשטרה הן ארגוני פשע".
למחרת הפרסום הראשון של ציפורי הגיעה התיאוריה גם למדיה מיינסטרימית: תחנת הרדיו 103FM. אראל סג"ל, מהכוכבים הבולטים ביקום הביביסטי ושדרן בתחנה, העלה על הקו את עו"ד מיכאל דבורין ושוחח איתו על ההתפתחויות במשפט.
דבורין, שבעבר ייצג את הליכוד בהליכים משפטיים ועבד כיועץ משפטי ואסטרטגי של המפלגה, העלה השערה בנוגע לסיבה שבעטיה נסגרה עמדת ההאזנה לפני פקיעת הצווים: "למה לא צריך צו כזה אחרי שבועיים? רמז, זה מתחיל ב-פ'. להערכתי, או לפחות צריך לבדוק את זה, המטרה הלוא היתה לשים פגסוס, לשאוב את הטלפון של נתן אשל ולהמשיך הלאה, כפי שנעשה במקרים אחרים".
סג"ל לא הסתפק בהשערה: "אני משוכנע שהפעילו פגסוס על נתן אשל". עו"ד דבורין השתכנע, ומיד חזר על דבריו: "אני משוכנע שהפעילו".
אלי ציפורי, בינתיים, חזר על העלילה שוב ושוב בחשבונותיו בטוויטר ובפייסבוק, וגם בבלוג שהוא מנהל. הצטרף אליו עמיתו הבלוגר אבי וייס, שקבע גם הוא כעובדה שהמשטרה והשב"כ השתמשו בפגסוס נגד נתן אשל – ואף הוסיף שהוא זיהה זאת כבר ב-2022.
הדובדבן שבקצפת הגיע ארבעה ימים אחרי הפרסום הראשון, במהדורת שישי של "ידיעות אחרונות". עמית סגל, העיתונאי הפוליטי הבכיר של חדשות 12, הקדיש לחקירה של ברנור חטיבה שלמה מתוך טור סוף השבוע שלו. גם סגל לא נכח בעצמו באולם, והפרוטוקול הרשמי טרם פורסם, אבל הוא חש נוח למסור לקוראיו שלל ציטוטים מתוך הדיון – והוסיף כעובדה שעל נתן אשל "הופעל פגסוס בלי אישור היועץ, כדי להאזין, בניגוד לחוק, לשיחותיו עם ראש הממשלה".
תנ"צ כורש ברנור ועו"ד עמית חדד, החודש מחוץ לאולם משפט המו"לים (צילום: יונתן זינדל)
הטור של סגל זכה לפולו-אפ עוד באותו יום באתר "כיכר השבת", וגם אצל ציפורי – אם כי במקרה הזה היה זה פולו-אפ חמוץ. "יש לי בעיה ותהייה", כתב ציפורי. "כל הציטוטים שהבאת הם מ'האולפן הפתוח' של כנרת בראשי והבלוג של אלי ציפורי – כלי התקשורת היחיד והמקורות היחידים שמשדרים וכותבים על כל מילה מהדיונים, בניגוד לכל כלי התקשורת שמעלו ובגדו בתפקידם, כולל אלו שבהם אתה עובד".
זה המקום לעצור ולהדגיש עד כמה מלחמת הקרדיט מגוחכת: האמת היא שבמשפט כלל לא "הוכח" שהמשטרה החדירה לטלפון של אשל רוגלה כלשהי. למעשה, הטענה הזאת אפילו לא הועלתה במישרין. הסנגור עמית חדד פלירטט איתה, ניסה לאמת אותה באמצעות העד – אבל בשום שלב לא אמר זאת במפורש, וממילא לא הצליח לגרום לעד לאשר.
הבסיס לעלילה שנחגגה כ"דרמת ענק" ביקום הביביסטי הוא ניתוח ספקולטיבי של הצווים שהתירו למשטרה להאזין לשיחותיו של אשל. עו"ד חדד הצביע על כך שאחד מקציני המשטרה שחתומים על הצווים הוא שמואל שרביט, שכיהן בזמן החקירה כראש מפלג מודיעין ובילוש. לטענת חדד, זהו פרט חריג שממנו ניתן לגזור מסקנה אחת בלבד: "אני אומר לך שצווים לפגסוס מי שמוציא זה מפלג המודיעין, וצווי האזנת סתר רגילים מי שמוציא זה ראש המפלג הרגיל".
"מה זה פגסוס?", אמר ברנור בחיוך, ועורר רחש של צחוקים בחלק האחורי של האולם, שם ישבה קבוצה של אוהדי נתניהו.
"זו גם תשובה, 'מה זה פגסוס'", אמר לו עו"ד חדד. "סייפן, אתה מכיר?".
ברנור: "סייפן אני מכיר".
כשהסנגור של נתניהו שב ושאל אותו לגבי המצב שתיאר – הטענה שראש מפלג המודיעין חותם על בקשות לצווי פריצה למכשירים באמצעות פגסוס, ואילן קצין אחר חותם על בקשות להאזנה רגילה – ברנור הגיב: "אני לא מכיר את ההפרדה הזאת".
אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה בתקופת חקירות נתניהו (צילום: יונתן זינדל)
ברנור לא ידע לומר מדוע דווקא ראש מפלג המודיעין חתום על הצווים של אשל – אבל גם לעו"ד חדד לא היתה שום הוכחה שהסיבה לכך היא נוהל כלשהו בנוגע לשימוש בתוכנת הריגול, והוא המשיך הלאה. הטענה על פריצה למכשיר הסלולרי של מקורבו של ראש הממשלה נותרה תלויה באוויר, ולא הוּכחה גם למחרת, כשחדד שב והציג לברנור שאלות בנושא.
אורן פרסיקו, בסקירת עיתוני סוף השבוע של "העין השביעית", עמד על הפער הזועק בין הפרסום הנחרץ של סגל והטיעונים החלשים שהועלו בבית-המשפט: "יכול להיות שבעתיד יתברר כי במשטרה לא הסתפקו בהאזנה לשיחותיו של נתן אשל", כתב. "יכול להיות שיתברר אפילו שהשתמשו בתוכנת סייפן, מבית היוצר של NSO ופגסוס, כדי להאזין לשיחות עם נתניהו. רק שהשבוע, בחקירת כורש ברנור, לא היתה כל עדות לכך". שוקי טאוסיג הוסיף טור ביקורת שבו עמד על השירות המיוחד שמעניק סגל לנתניהו.
למחרת, במוצאי שבת, עמית סגל צייץ "תיקון": "לא מדובר בפגסוס אלא בהאזנה 'רגילה', גם היא בניגוד לחוק ובלי אישור יועמ"ש".
גם התיקון של סגל חוטא למציאות, בלשון המעטה. צווי ההאזנה לנתן אשל נחתמו כחוק על-ידי השופטת רות לורך, שהיתה אז סגנית נשיא בית-המשפט המחוזי בלוד. לפי אחד הסייגים שמופיעים בהם, אם ההאזנה תיירט "שיחות חסויות בשל זהות הדובר, הן תטופלנה לפי החוק ונוהליו". בבית-המשפט הסביר ברנור שמשמעות הסייג היא שלחוקרים אסור להאזין לשיחות של אשל עם נתניהו. עד כה לא הוצגו ראיות לכך שבמשטרה האזינו לשיחות עם ראש הממשלה.
הסנגור של נתניהו, עו"ד חדד, אמנם טוען שהחוקרים פעלו ללא אישור של היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, אבל התלונן שלא קיבל את המסמכים שלשיטתו מוכיחים זאת – פרוטוקולי הדיונים הסגורים שקיים מנדלבליט עם נציגי הפרקליטות והמשטרה. גם ברנור לא אישר זאת בעדותו: הוא טען שההאזנה לאשל עלתה בשיחות שקיימו החוקרים עם מנדלבליט, ואמר שאת האישור הרשמי קיבל מראש אגף החקירות מני יצחקי, שהיה מעליו בהיררכיה הפיקודית. עו"ד חדד כבר הבטיח שיזמן לעדות את מנדלבליט וישאל אותו על כך ישירות.
עד אז, זו השורה התחתונה: לצוות ההגנה של נתניהו יש תיאוריה, אין הוכחות, אבל יש הרבה חסידים שוטים בתקשורת הישראלית.
67104-01-20
