אלי כהן מתראיין למוטי פשכצקי בערוץ הספורט (צילום מסך)
איזה מאמן מעניק ראיון עגמומי אחרי ניצחון ולמה, ומי המאמן שמסמס איומים לפרשן שביקר אותו? מתי נסדקת האתיקה לטובת חשיפה חד-צדדית של מאחורי הקלעים, ומתי מצליחים הצדדים לשמור על גבולות הטעם הטוב?
שני מקרים מהשבוע שעבר חושפים מערכות יחסים מעניינות בין שני מאמנים לבין עיתונאי ופרשן. בראשון התייצב המאמן אלי כהן בעמדת הראיונות בסיום הניצחון המפתיע של קבוצתו, בית"ר ירושלים, על מכבי תל-אביב בגביע. שפת הגוף שלו עצבנית, השמחה ממנו והלאה. אחרי כמה שניות של חילופי דברים עם המראיין, מוטי פשכצקי מערוץ הספורט, קל לנחש שכהן לא מעוניין בראיון הזה, או ליתר דיוק, במראיין הזה.
יום קודם השעה כהן את הקשר הפרובלמטי ערן לוי. פשכצקי פירסם בערוץ הספורט ידיעה על בלגן ומשבר גדול בקבוצה בתוספת ציטוטים עלומי ייחוס. למחרת, ביום המשחק, כתב פשכצקי שהמאמן שלח מסר להנהלת הקבוצה: או אני או ערן לוי. כהן מאוד לא אהב את הנוסח הזה. בראיון החי שיעניק לפשכצקי ירמוז, במלים ובשפת גוף שעל סף התפרצות, שמעולם לא הציב אולטימטום כזה ("זה הספקולציות שלך").
עכשיו כהן עומד מול פשכצקי, עצבני אש, אבל מרוסן. אחרי שתי תשובות לקוניות, פשכצקי מרים לו להנחתה ותוהה למה הוא לא מחייך למרות הניצחון. השאלה מקפיצה את כהן לנקודת רתיחה, והוא יורה מיד: "אני מחייך למי שמגיע לחייך". פשכצקי (מכה בברזל): "הבנתי, בוא נדבר קצת על סיפור ערן לוי". כהן (חוזר לעשתונותיו): "אין מה לדבר עליו, תחכו לוועדת המשמעת". פשכצקי (מתעקש): "בכל זאת, אני זה ששואל את השאלות ואתה זה שצריך לעמוד ולענות גם על שאלות קשות".
כהן מנסה לומר משהו, אבל פשכצקי ממשיך בשצף: "ברשותך, הרבה מאוד צופים בבית צופים בנו, גם אוהדי בית"ר ירושלים, לא שמענו את הצד שלך בענייני ערן לוי, זו לא פעם ראשונה".
כהן (שוב מבעבע): "אתה כנראה הסוכן שלו, אז אתה מדבר ככה". פשכצקי (בקול כבוש): "אני לא ארד נמוך". כהן (נסער): "אל תרד נמוך, אני לא יורד נמוך, אבל תבינו דבר אחד. אתם עוברים את התפקיד שלכם ונכנסים וגולשים, ונהיית גם סוכן שלו. כל הכבוד לעבודה שלך, אבל תשים לב, יש לנו מסגרת, יש קבוצה מסודרת, הוא יגיע לוועדת משמעת ואל תקבע לפני זה אם אנחנו נעשה... או אני או הוא [כהן מתכוון לפרסום בערוץ הספורט ביום המשחק], זה הדברים שלך, זה הספקולציות שלך, זה לא יפה לעשות את זה, לא יפה להעמיד שחקן ברמה של המאמן, אין דבר כזה, אין שחקן כזה. אין שחקן מעל הקבוצה, ותבינו את זה טוב-טוב. שחקן לא יעשה פה עבירות משמעת, ולא אני הראשון שהוא עושה לו את כל הבלגן, עם עוד 15 או 20 מאמנים הוא עשה להם. אז פעם אחת תהיה אובייקטיבי, ולא תיכנס לדברים האלה".
"צפו – אלי כהן יורה לכל הכיוונים", צהלה הכותרת באתר הערוץ שעה קלה לאחר הראיון. אמנם כהן ירה בעיקר לכיוון אחד, מקסימום שניים, אבל ניחא. הפרשן שגיא כהן התמוגג בתוכנית "חדשות הלילה": "כל הכבוד לפשכצקי, הוא הוציא ממנו את כל מה שרצה לשמוע. אלי כהן לא רצה לדבר על ערן לוי, ופשכצקי הוציא ממנו את הכל".
פשכצקי עשה את היומית וחילץ מהמאמן פגוע האגו כותרת שהציתה להבה בינונית. עיתונאים אחרים היו אולי נזהרים ונענים לדרישתו של המרואיין לעבור לנושא הבא, אבל פשכצקי לא נתן לרסיסי הדם הרע מכיוונו של כהן להרתיע אותו.
הטקטיקה הזו, המקצועית הגם שחצופה, הזכירה אירוע אחר לפני כשלושה חודשים, אז התייצבה הדס גרינברג (צ'רלטון) מול מאמן הפועל תל-אביב לשעבר, יוסי אבוקסיס, ושאלה לדעתו על השיפוט במשחק. הקבוצה של אבוקסיס חשה מקופחת, ואבוקסיס העצבני הדגיש שהוא לא רוצה לדבר על השיפוט, רק על כדורגל, והאשים את המראיינת: "את רוצה למשוך אותי במלים". גרינברג טענה שאינה מושכת במלים, היא בסך-הכל שואלת, אבוקסיס עוד התעקש כמה שניות, ולבסוף פלט את המשפט המבוקש נגד השופט. גם במקרה זה המראיינת הרוויחה את לחמה ביושר, ואפילו בלי תוקפנות יתרה.
המקרה של פשכצקי, נוסף לתוקפנות שגילה כלפי המרואיין שלו, היה שונה. כהן עלב בו אישית וכינה אותו "הסוכן של ערן לוי", או במלים אחרות, שופרו של השחקן. ואכן הפרסומים האחרונים של פשכצקי על אודות השחקן הגיעו מ"מקורבים לערן לוי". פשכצקי אף ידע למחרת לפרסם ציטוטים מדויקים מוועדת המשמעת שנערכה לערן לוי בחדרו של היו"ר. החדר, הסביר פשכצקי, שוכן קרוב לחדר ההלבשה, והיו שחקנים ששמעו. פשכצקי זכה, מסתמא, למקורות עם חוש שמיעה נדיר.
צופה שמצוי קצת בהשתלשלות העניינים יבחין בהיתממות של פשכצקי כשהוא אומר לכהן, "אני לא ארד נמוך". כהן, מצדו, לא הצליח להימנע מלנצל את הבמה כדי לחסל חשבון עם הכתב ועל הדרך לפגוע באמינותו. כשהכתב מחזיר מלחמה, כהן מבין שזה הזמן להתעשת. כשפשכצקי מקבל את מה שהוא רוצה, גם הטון שלו נרגע, ושניהם מיישרים קו ומנהלים שיחה עניינית. מה שהתחיל במופע רדוד הסתיים בעיתונות במיטבה. קיבלנו קצת אמוציות, קצת חיסול חשבונות, גילויים של איפוק, כבוד מקצועי משני הצדדים, וכותרת אחת. כולם יצאו מרוצים, גם הצופים.
המארב לקלינגר בערוץ הספורט, עמרי אפק (מימין) מתעמת בשידור עם מאמן הפועל חיפה (צילום מסך)
המקרה השני התחיל בפרסום יוצא דופן באתר ערוץ הספורט. מאמן הפועל חיפה ניר קלינגר שלח מסר מאיים לפרשן עמרי אפק, שביקר אותו בשידור הדרבי החיפאי בגביע המדינה. בידיעה דווח כי קלינגר סימס לאפק מסרים מאיימים, ביניהם "אפס, לא תגיע לשום מקום. זו הבטחה אישית שלי. אנחנו עוד ניפגש".
אפק אמר לאתר הערוץ: "מפתיע ועצוב לראות התנהלות והתנהגות של מי שהיה סמל בכדורגל שלנו". בהמשך הסביר את טיב עבודתו, רטן שלא יאה לדרדר את השיח לרמת ביבים וסיים בעקיצה למאמן שקבוצתו משתרכת בתחתית.
"האם נחצה קו אדום ביחסים בין פרשן למאמן?", תהתה הכותרת, אלא שהידיעה עצמה חצתה קו אדום ביחסים שבין עיתונות למסוקר: לקלינגר לא ניתנה זכות תגובה, או אם תרצו חובת התגובה, כדי להסביר את פשר מסרוניו ואולי לאזן את הדיווח.
בחלוף יומיים חזרו בערוץ הספורט למקרה הזה. בתוכנית "שבת ביציע" הועלה קלינגר על קו הטלפון, לא לפני שרוב הפאנליסטים באולפן גינו אותו ודרשו שיתנצל. קלינגר הסביר כי בינו לבין אפק היתה בתחילת העונה מערכת יחסים של שיחות סמס בענייני טקטיקות משחק, שנערכו ביוזמתו של הפרשן. "חשבתי שהשיחות שלי איתו נשארות איתו. כתבתי לו סמס כועס, אבל לא שחורג מגבול הטעם הטוב... עמרי עשה דבר שלא ייעשה, כי זה היה ביני לבינו. זה שהלך והתבכיין אצל העורך שלו זו ילדותיות".
בשלב הזה שלפו בערוץ הספורט הפתעה, שהיתה למעשה מארב. בעוד שהמאמן שוטח את גרסתו, נכנס לפתע אפק לאולפן ותפס את מקומו בשולחן. קלינגר, שעד לאותו רגע התעמת עם הפאנליסטים, מצא את עצמו נגרר לוויכוח אישי עם הפרשן שהתלונן עליו.
קלינגר: "התנהגת כמו תינוק והלכת ובכית לעורך שלך". אפק: "אתה לא תאיים על אנשים, לא תאיים בשביל להפחיד אנשים כדי שלא יבקרו אותך". קלינגר: "זה היה צריך להישאר ביני לבינך". אפק: "כשאתה מבטיח לי שלא אגיע לשום מקום ושעוד ניפגש זה סוג של איום". קלינגר: "זכותי להביע את דעתי לאפק, זה ביני לבינו". כך זה נמשך כשתי דקות, עד שלפתע נותק הקו.
גם במקרה הזה, כמו במקרה כהן ופשכצקי, צפו על פני השטח יחסים עכורים, בעייתיים ולא מקצועיים בין מסקר למסוקר. אלא שבמקרה הזה, יחסים שהתחילו בקרבה יתרה, אולי יתרה מדי, גלשו למריבה. אילו התרחשה בין שני חברים, היא היתה נפתרת בסולחה צנועה. כשהיא מתנהלת במרחב העיתונאי, היא מעידה בעיקר על אובדן הגבול הבריא בין שני צדי המתרס המקצועי, מצדם של שני הצדדים.
הודעות המאמן לפרשן חריגות בחומרתן. קלינגר היה כנראה שקוע ביחסיו עם אפק עד כדי כך ששכח שמדובר ביחסים מקצועיים שחוקיהם ברורים, ושאינטימיות מהסוג הזה עלולה להפוך כהרף עין לחרב פיפיות. המאמן יצא רע מהסיפור, אבל גם ההתנהלות של הפרשן אינה חפה מטעויות: אם היה מקפיד על דיסטנס מקצועי ראוי, אולי לא היו היחסים מגיעים לרמת אלימות כזו. גם המעסיק שלו, ערוץ הספורט, יוצא רע: בתחילה נמנע מלהביא בהגינות תגובה של קלינגר לטענות, ובהמשך זימן אותו לראיון טלפוני בלי גילוי נאות על נוכחותו העתידית של אפק בדיון הזה.
שני מקרים של התנהלות עיתונאית. הראשון הולך על הגבול ביחסים שבין מאמן לעיתונאי, וחוצה אותו בשלום בזכות סטנדרטים מקצועיים הולמים של שני הצדדים. השני שובר בגסות את כל הכללים, וחוץ מלתרום עוד מסמר לארון האלימות בספורט הישראלי, לא הוסיף כבוד לאף אחד.
לא יורים בתוך הנגמ"ש
יום אחרי הפסד 3:1 לריאל מדריד בגביע, שפך עליה איתי מאירסון ב"הארץ" את מרירתו. "הכדורגל של ברצלונה הוא שעמום צרוף שעטוף באריזה סקסית, מכבש תעתועים [...] הטיקי טאקה שלה הוא בונקר לכל דבר, שמשוחק 30 מטר משער היריב במקום 70 מטר ממנו".
למחרת באותו מדור כתב אלון עידן על "הטיפשות במפגן הסדיזם כלפי ברצלונה". הטור שלו נראה בעיקר כתשובה לקולגה הכעוס. "מעניין לראות כמה שנאת ברצלונה ניגרת מאנשים שנאלצו להתאפק כמה שנים עד שהמועדון יתחיל בהידרדרות האולי בלתי נמנעת. ומעניין לראות איך המציאות מתוארת בדיעבד באופן מעליב ומקטין, והמלים הגדולות מתחלפות במלים קטנות, וברגע אחד הזיכרון מוחלף בזיכרון אחר".
שמו של מאירסון לא הוזכר משום מה. מי שכן זכו ששמם יוזכר תחת הטייטל "טיפשים במפגן סדיזם" היו מאיר איינשטיין וניר לוין, ששידרו את המשחק.
התיקונים
מתוך חדשות ערוץ 2 (צילום מסך)
בקבוק מים שזרק שחקן בית"ר ירושלים הפך בחדשות 2 לבקבוק מסוג נפיץ ביותר.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il