תחושת הפסד
כל העיתונים עוסקים בכותרותיהם הראשיות במשא-ומתן הקואליציוני. כל הכותרות תמימות דעים באשר להתפתחות האחרונה: ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יכניס לקואליציה את המפלגות החרדיות, וזאת כדי לקבל את הסכמת מפלגות הבית-היהודי ויש-עתיד. ואולם, ב"ישראל היום" הניואנסים שונים. שם, ברוח דף המסרים של לשכת ראש הממשלה, שהובלט אתמול מאוד בכותרות העיתונים, ההתפתחות הנ"ל אינה מתוארת כהפסד של נתניהו, אלא כגחמה מוזרה של שותפיו הטבעיים החדשים, שאחד מהם (לפיד) "מתעקש" לקבל תיק מסוים (החוץ). שלי יחימוביץ', שהבטיחה לבוחריה שלא תצטרף לממשלת נתניהו, מתוארת כמי ש"מסרבת להיכנס".
בעומק טורו מציין הפרשן המפלגתי מתי טוכפלד כי "בקרב הזה, אם לא תהיינה הפתעות, ראש הממשלה עלול לחוות תחושת הפסד". המבוכה בקרב אנשי "ישראל היום" מהמציאות המסרבת להיכנע לחזונו של המו"ל באה לידי ביטוי גם בתופעה נדירה יחסית: סתירה קיצונית בין שני טורי הפרשנות בכפולה הפותחת, של טוכפלד ("תעודת פטירה של המחנה הלאומי [...] הקואליציה הגרועה ביותר") ושל דן מרגלית ("מנקודת מבט ימנית, זו הממשלה הטובה ביותר שהכנסת ה-19 יכולה להעמיד").
ולכותרות: "נתניהו פועל להקים ממשלה עם לפיד", נכתב בזו של "הארץ". "בכיר בליכוד: לפיד קיבל את תמונת הניצחון שביקש", ב"מעריב". ב"ידיעות אחרונות" מבליטים ניחוש: "הערכה: חינוך, פנים ורווחה ללפיד. שיכון, תמ"ת ודתות לבנט". וב"ישראל היום": "הכיוון: מו"מ מואץ עם בנט".
"לאחר שנכשל בהפרדת 'בעלי הברית', ינסה ראש הממשלה להגיע איתם להסכם", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "הארץ". ברם, נתניהו עדיין מנסה. הספין התורן מלשכת ראש הממשלה קשור להבדל (לכאורה לפחות) בין עמדותיהן המדיניות של מפלגות יש-עתיד ("מרכז") והבית-היהודי ("ימין"). נחום ברנע כותב בעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות" ש"בתוך חודשים אחדים יכריז נתניהו על הקפאת הבנייה בהתנחלויות מחוץ לגושים. בנט ומפלגתו יפרשו מהממשלה. במקומם ייכנסו החרדים".
זהו איום ריק, כותב ברנע, משום שליברמן והאגף הימני בליכוד לא יאפשרו זאת. וב"מעריב" מחזקים את הפרכה מכיוון אחר: "רבני הציונות הדתית פירסמו מכתב תמיכה בברית בנט-לפיד", מדווח עמיחי אתאלי.
החברה האזרחית
"חלשים, למרות הכל", נכתב בכותרת הגג לכתבה של מיקי פלד ב"כלכליסט". "משרד התמ"ת בודק באופן לקוי את התנהלות חברות הקבלן מול עובדיהן, וההסתדרות מתנגדת להגשת תביעות ייצוגיות נגד המעסיק על-ידי עובדי הקבלן", נכתב בכותרת המשנה. "יותר מדי פרצות ומחדלים מאפשרים להמשיך ולפגוע בעובדים החלשים ביותר".
ב"גלובס" מקדישים את הכותרת הראשית לנעשה בקרן רוטשילד-קיסריה. "דליה איציק, שלום שמחון ורוני בר-און מחפשים ג'וב חלומי בקיסריה", נכתב בכותרת הראשית. "הפטור ממסים השנוי במחלוקת והתרומות הזעומות: כך הפכה קרן קיסריה למכונה שמייצרת הון (לעצמה)", נכתב בכותרת הסקירה של יובל אזולאי, הנסמך על דו"ח של מבקר המדינה. על הכתבה המרכזית חתומה סטלה קורין-ליבר, והיא עוסקת בשאיפתם של פוליטיקאים לשעבר לזכות במשרה המתגמלת של סגן יו"ר העמותה.
קורין-ליבר ואזולאי משרטטים תמונה של ארגון שתדמיתו הפילנתרופית אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותו בפועל, ששותפותו עם המדינה אינה מועילה למדינה דווקא ושהוא נהנה מהאפשרות לגבות מס מכמה מאזרחי ישראל היותר עשירים - ומעלה מחשבה על הנסיבות ההיסטוריות ההופכות את העשירים לעשירים עוד יותר.
בטבלה המצורפת ננקבים סכומים שונים הקשורים לפעילות הקרן: ב-2010 עמד שווי נכסיה על 753 מיליון שקל. באותה שנה השקיעה הקרן 22.5 מיליון שקל בקרנות הון-סיכון. 20.7 מיליון ניתנו שקל כתרומה.
"אבל מתחת לכל אלה, השמחה שבעצב ולהפך, היופי שבכיעור ולהפך, הסמרטוטיות ופעולת המיפוי המשוטטת, עולה בעוצמה עניין נוסף של התערוכה", כותבת גליה יהב ב"גלריה" של "הארץ" על תערוכה של נורית ירדן. "ירדן מצלמת גם תקריבי כרטיסי ביקור של נערות ליווי, צעירות, אסתטיות, מטופחות ומאופרות, בהנגדה מושלמת לצילומי הרחובות. הן בבגדים תחתונים מבריקים, בתנוחות שונות של כניעה. על כל הכרטיסים כתוב 'CALL ME AND I WILL COME'. משפט פשוט של קנייה ישירה עם ליריקה מתמסרת נוסח שירי קרול קינג.
"אלה נשים תלושות מהקשר, חסרות שם, מולדת ובית, נשים של היקום הפורנוגרפי, של מרחבי האינטרנט, לא אמיתיות, מסווגות לפי סוגי פנטזיות של הגברים-הלקוחות. הן מישירות מבט אל המצלמה כמדברות אלינו מן העבר האחר של יקום מקביל, מן המתים או גרוע מכך – מתיקי האיקס של הלכודות בצינוקים. מספרי הטלפון נמחקו מהכרטיסים כך שאלה נשות-פנטזיה שלא תתממש, בין שזו הפנטזיה לקנות מהן סקס או הפנטזיה להציל אותן מפני קוני-הסקס. והן גם לא הן-עצמן, כמובן, אלא רק ייצוגים גנריים של 'נשים פתייניות' שנלקחו מהיכנשהו ומשועתקים שוב ושוב, כייצוג אוניברסלי ברוטלי של סוג העסק המוצע כאן. קוד שאין לטעות בו".
היבט כלכלי
"האמת מאחורי הקיצוץ בארה"ב: אובמה תיכנן אותו כל הזמן", נכתב בכותרת על שער "גלובס". כותרות העיתונים הכלכליים מוקדשות כולן (חוץ מזו של "דה-מרקר": "לנובו נחושה להפוך ליצרנית המכשירים הניידים המובילה בעולם") לקיצוץ הצפוי בתקציבה של ישראל, וגם הן מדווחות על ניסיון לתכנון מראש.
לפי כותרת המשנה השנייה בחשיבותה על שער "דה-מרקר", "שר האוצר הכריז כי יציג בקרוב ניסוי לבדיקת התוכנית להוציא עובדים לגמלאות תוך הפחתה הדרגתית של היקף המשרה". "פרישה לפנסיה מ-100% משרה ל-0% בתוך יום היא מזיקה", מצטטת הכותרת עצמה את שטייניץ. "מומחים רבים מברכים על היוזמה, אך יש מי שמזהיר כי משרד האוצר מעוניין בה כדי להעלות את גיל הפרישה 'בדרך עוקפת'". "יש מי שמזהיר" - קבל סיגר.
ב"גלובס" זהירים פחות. "האוצר כבר נערך לגזירות", נכתב בכותרתו הראשית של "גלובס על הבוקר", "העלאת גיל הפרישה ושווי השימוש ברכב צמוד". "שר האוצר שטייניץ הודיע על עבודת מטה מקיפה לרפורמה להעלאת גיל הפרישה, בעוד באגף התקציבים בוחנים אפשרויות לחסוך על חשבון הוצאות הרכב של העובדים", נכתב בכותרת המשנה על השער, ובכותרת המשנה לכתבה עצמה: "באוצר לא מסתירים כי לצד ההיבט ה'אנושי', קיים היבט כלכלי, שהוא זה שמעניין את פקידי האוצר".
וב"כלכליסט" חריפים עוד יותר: "מעבדות לעבדות" היא כותרת הגג לראשית, המדווחת על "התוכנית באוצר: הצמדת גיל הפרישה לתוחלת החיים". לפי תומר אביטל ומיקי פלד, חוק ההסדרים הקרוב "יכלול מתווה מורכב וארוך טווח להעלאת גיל הפרישה של נשים וגברים". בטור הפרשנות כותב פלד כי "אין מנוס מהעלאת גיל הפרישה", אולם הבעיה היא עם אופן ההעלאה - "במחשכים, בחוק ההסדרים, בעסקאות חצי מפוקפקות שחותמים אנשים שהאינטרס העיקרי שלהם הוא לשמר את כוחם הפוליטי או להגדיל אותו, ולא טובת הציבור".
גם הכותרת הראשית ב"ממון" עוסקת בתקציב המדינה, אולם דווקא בביטול הקיצוצים בו: "בגלל ארה"ב: הקיצוץ בביטחון צפוי להתבטל", נכתב בה. "באוצר תיכננו לחתוך 5 מיליארד שקל מתקציב העתק של מערכת הביטחון - אבל חזרו בהם בעקבות הקיצוץ בסיוע הבטחוני האמריקאי לישראל", מוסרת כותרת המשנה לדיווח של גד ליאור.
ובינתיים, באי.די.בי
"הסדר חוב כפוי באי.די.בי פיתוח?", שואלת כותרת על שער "גלובס על הבוקר", לצד תמונה של בעל השליטה, נוחי דנקנר. לפי רון שטיין, נציגות מחזיקי אגרות החוב, בראשות ג'רמי בלנק מקרן יורק וחגי בדש מפסגות, קיבלה רשות מכלל המחזיקים לפעול לקידום או לכפיית הסכם על החברה, החייבת להם כ-6 מיליארד שקל. ידיעה דומה מתפרסמת גם ב"כלכליסט" על-ידי רחלי בינדמן וגולן חזני, ובגרסה מרוככת גם במוסף "ממון" על-ידי רועי ברגמן.
כותרת השער האחורי של "דה-מרקר": "התובע בעסקת ישראייר: פישר ואי.די.בי טישטשו את קשריהם עם סוארי". "רו"ח יצחק סוארי ביצע את הערכת השווי שתמכה במכירת ישראייר של אבי פישר ונוחי דנקנר לאי.די.בי. התובע: 'מוכרי ישראייר הם שותפיה לעסקים של קרן סקיי, שיצחק סוארי הוא מבעלי השליטה בה'". באי.די.בי מכחישים.
ענייני תקשורת
"ביום הנעת הרפורמה: שוב בוטלה פגישה מכרעת עם רשות השידור", מדווחת כותרת ידיעה של לי-אור אברבך ב"גלובס". לפי אברבך, הממונה על השכר באוצר, קובי אמסלם, ביטל את הפגישה שבמסגרתה היה אמור לחתום על ההבנות האחרונות שאליהן הגיעו הנהלת רשות השידור ואגודות העיתונאים. על-פי ההסכם, מוסיף אברבך, "כ-1,270 יישארו ברשות השידור, מתוכם כ-800 עיתונאים. 520 עובדים יפרשו, 200 מהם יהיו עיתונאים שייצאו לפרישה מוקדמת". היום דיווח אורן פרסיקו על פגישה שכן נערכה בעניין הרפורמה, בין מנהל קול-ישראל מיקי מירו לבין עיתונאי רשת ב'.
"אייל גולן ישודר בערוץ 2 כי האליטה מתכופפת כשזה נוגע לכסף", טוענת הכותרת המשונה (ציטוט של פרופסור לסוציולוגיה) לדיווח של נתי טוקר, התופס עמוד שלם ב"דה-מרקר". "המאבק של קשת הצליח, וגמר התוכנית 'אייל גולן קורא לך' ישודר בערוץ 2 ולא בערוץ 24 הנישתי", נכתב בכותרת המשנה.
"לאס-וגאס סנדס של שלדון אדלסון מודה: 'כנראה שהפרנו את חוקי השוחד בארה"ב'", נכתב בכותרת ידיעה מתורגמת ב"דה-מרקר", העוסקת בחברת המלונאות וההימורים של אדלסון, מו"ל "ישראל היום", שפעילותה בסין נחקרת על-ידי הרשויות הפדרליות בארה"ב.
"תביעת ערוץ 9 נגד ועדת המדרוג נמחקה", מדווחת זוהר שחר לוי ב"כלכליסט".
גם היום השער האחורי של "ידיעות אחרונות" מוקדש לזמר הבית, שלמה ארצי.