העיתונאי בן כספית חויב לשלם לשר לשעבר אריה דרעי פיצוי של 40 אלף שקלים כי כתב ש"דמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו". בנוסף ישלם כספית 20 אלף שקל הוצאות משפט.
בחודש דצמבר 2021 בגיליון סוף השבוע של "מעריב", הופיעה בטורו של כספית חטיבה על דרעי, שבה תיאר אותו כ"עבריין מורשע שדמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו".
בשבוע הבא פירסם כספית טור נוסף, בו שב והתייחס לאחריותו של דרעי לאסון:
"בפני הוועדה הזו נשמעו עד עכשיו עדויות מפי היועצת המשפטית של משרד הדתות, הרל"שית של מפקד מחוז הצפון במשטרה ועדים נוספים, שמהן עולה בוודאות שהדחיפה לקיומה של הילולת מירון במתכונת הרגילה שלה, ללא הגבלות כלשהן, הגיעה מדרעי. היו עדים שטענו שמדובר גם בלחץ מאסיבי של השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה. היו עדים שאמרו שמאחורי שני אלה היה לחץ כבד של נתניהו. המעורבות של דרעי לקיים את ההילולה בלי הגבלת כניסה עולה בעדויות הללו בבירור. על פי היועמ"שית של משרד הדתות, דרעי 'ביטל' את השר המכהן במשרד, נכנס לנעליו וניהל את העסק".
בגין פרסומים אלה הגיש דרעי, באמצעות עו"ד אילן בומבך, תביעת דיבה בסך 400 אלף שקלים.
דרעי טען כי כספית לא רק "הלבין את פניו" אלא גם "שפט" אותו טרם הגיעה למסקנותיה ועדת החקירה הממלכתית לחקר האסון. כספית, טען דרעי, ניסה להשפיע בטורו על החלטות הוועדה ואף לא ביקש את תגובתו טרם הפרסום. השימוש שעשה כספית בביטוי "עבריין מורשע", הוסיף וטען דרעי, "מלמד על כוונה יתרה לפגוע".
בכתב ההגנה, שכספית הגיש באמצעות עורכי-הדין יורם מושקט ואוריין אשכולי-יהלום, טען העיתונאי כי כשכתב ש"דמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו" של דרעי לא התכוון לעשות שימוש במונח משפטי אלא במטבע לשון, שנועד להביע את דעתו לגבי מעורבותו של דרעי באסון הכבד. לפי כתב ההגנה, עו"ד גליה קליין, היועצת המשפטית של המשרד לשירותי דת, העידה כי דרעי היה מי ששלט בפועל במשרד הדתות, מעל לראשו של השר המכהן באותה תקופה.
נרות לזכרם של הרוגי האסון במירון, כיכר רבין בת"א, 2.5.2021 (צילום: תומר נויברג)
השופט אביים ברקאי קיבל את התביעה באופן חלקי.
ביחס לפרסום השני של כספית, קבע השופט: "האמירות בפרסום מתייחסות לתיאור
עיתונאי של מצב דברים נתון והתייחסות לעדויות שכנטען נשמעו בפני 'ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון'. בנסיבות הענין אין לראות באמירות אלה כהוצאת לשון הרע".
לגבי האמירה כי דרעי הוא "עבריין מורשע", קבע השופט כי היא אמירה שחוסה תחת הגנת "אמת דיברתי" לאור הרשעת דרעי כבר בשנת 1999 בעבירת שוחד, שלוש עבירת מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. אמנם חלפו למעלה מ-20 שנה מאז ההרשעה, ואמנם חוק המרשם הפלילי אוסר על משטרת ישראל למסור מידע על הרשעה לאחר שהתיישנה, "ואולם", מדגיש השופט ברקאי, "הוראות החוק אינן רלוונטיות לפרסומים עיתונאיים או לכל פרסום או דיווח שלא על ידי משטרת ישראל".
עם זאת, לפי השופט ברקאי הפרסום של כספית לפיו דמם של הרוגי מירון מרוח על ידיו של דרעי, מהווה לשון הרע ואינו חוסה תחת הגנות החוק. "אין מדובר בדיווח אינפורמטיבי או אזכור הרשעה פלילית של אדם – אלא קביעה עיתונאית בדבר אחריות אישית למותם של אנשים", כתב השופט על דברי כספית.
ראשית, הדיווח אינו בבחינת "פרסום מותר" במשמעות בחוק איסור לשון הרע, המתיר לדווח על עבודתה של ועדת חקירה. זאת משום שהוא אינו "דין וחשבון הוגן" על דיוני הוועדה לבדיקת אסון מירון, כנדרש בחוק. הביטוי "דמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו".
השופט ברקאי דחה גם את הטענה כי מדובר בהבעת דעה, אף שפורסמה במאמר פובליציסטי, וכן דחה את הטענה כי כספית זכאי להגנת "עיתונאות אחראית": "על מנת ליהנות מהגנת 'עיתונאות אחראית' יש לקיים שני תנאים מצטברים –
ראשית, יש לתמוך את הפרסום בעובדות קיימות וחד משמעיות, דבר שלא נעשה כדבעי בעניינינו", פסק השופט. "שנית ובנוסף, יש לקבל את התייחסות הנפגע, בעניינינו התייחסות התובע. דבר שאין חולק על כך שלא בוצע".
אריה דרעי מגיע להעיד בפני ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, 2.6.22 (צילום: יונתן זינדל)
השופט דחה גם את טענת כספית כי דבריו חוסים תחת הגנת "אמת דיברתי", שכן דרעי לא נכלל בין מקבלי מכתבי האזהרה מוועדת החקירה שבדקה את האסון, וגם לו היה מקבל בדיעבד מכתב, "עדיין קיים קושי בפרסום המוקדם המייחס לו אשם במותם של נספי האסון".
כספית טען כי תביעת דרעי עונה על המאפיינים שנקבעו בפסיקת בתי-המשפט להגדרת תביעת השתקה: היא עוסקת בפרסום שהינו הבעת דעה על עניין שבראש סדר היום הציבורי; מטרתה להטיל אפקט מצנן על נכונות הציבור להשתתף בדיון על אחריותו של דרעי לאסון מירון; היא הוגשה נגד כספית בלבד ולא נגד כלי התקשורת שבו פרסם את הטור, ועל כן ישנם פערי כוחות מהותיים בין הצדדים; היא הוגשה בסכום מופרך של 400 אלף שקל; והיא כוללת טענות סרק ונסמכת על עילה גבולית ומשוללת סיכוי.
השופט ברקאי דחה זאת. "אין בהגשת התביעה רק כנגד הנתבע כדי לשלול
את הסעד לו זכאי התובע", כתב. "סכומה של התביעה והסיכון שבצידה אינו מביא את ההליך לכדי דיון האם מדובר בתביעת 'השתקה'. גם נימוקי התביעה אינם מופרכים ואינם כאלה שיש בהם כדי לדון בחשש מתביעת 'השתקה'. ודוק, לא כל תביעת לשון הרע המוגשת בניסיון לקבל פיצוי ואולי אף בניסיון להרתיע מפרסום מכפיש נוסף – תיחשב לתביעת השתקה. יש להיזהר מהגדרת תביעה כ'תביעת השתקה' כאשר התביעה עצמה מוצדקת, כאשר סכום התביעה אינו מופרך וכאשר לא קיים פער בלתי סביר בין התובע לנתבע מבחינת יכולתם הכספית, ואף לעיתים מעמדם הציבורי".
אחרי שדחה טענות נוספות של דרעי, פסק השופט כי כספית יפצה אותו בסכום של עשירית סכום התביעה, 40 אלף שקלים, ולכך יוסיף עוד 20 אלף שקלים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
56450-12-21