במחקר נדגמו ארבעים ואחד אתרים: דגימת אתרי האינטרנט המשויכים לקבוצות טרור נלקחה מתוך הגדרת משרד החוץ האמריקני, ואילו הדגימה של אתרי אינטרנט המשויכים ככלל לתנועות חברתיות, ובפרט לתנועת שאינן ממשלתיות (NGO) נלקחה מתוך הגדרת האו"ם.

מן המחקר: המדיום האינטרנטי מאפשר שלושה סוגי פעילות, הבאים לידי ביטוי בהתארגנות אינדיבידואלית (בקשת תרומות), בהתארגנות פוליטית (הפצת ההיסטוריה, אידיאולוגיה/מניפסט) ובהתארגנות אוניברסאלית (הצגת הפעילויות). בפועל, יש שימוש בפעילות ההפצה (עלוני מידע, מידע על הפעילות), בפעילות הדו שיח (דואר אלקטרוני, קישורים חיצוניים) ובפעילות הלובי (הצגה מתונה של הדברים, שימוש בתמונות המגיעות לרגשות הגולשים) וכל זאת במטרה להכרה ולגיטימציה.

השאלה שנשאלה במחקר זה והיא האם קיימים הבדלים בשימוש באינטרנט שעושות תנועות חברתיות לעומת השימוש באינטרנט שעושות קבוצות טרור. ההשערה היתה, שכפי שנמצאו בעבר הבדלים בשימוש במדיה המסורתיים בקרב הארגונים השונים, ניתן יהיה למצוא הבדלים גם בשימוש בתכונות האינטרנט – המדיום התקשורתי החדש, בקרב קבוצות טרור לעומת תנועות חברתיות.

מממצאי המחקר עולה כי נמצאו הבדלים בשימוש באינטרנט בקרב הארגונים השונים, כך שפונקציות שימוש מסוימות, שהמדיום האינטרנטי הציע, היו בשימוש רב יותר בקרב אתרי האינטרנט של התנועות החברתיות. פונקציות כגון: הצגת המבנה, עלוני מידע, רשימת כתובות דואר אלקטרוני משותפת, תרומות, קישורי פנים וחוץ ונִראות. ואילו בקרב אתרי האינטרנט של קבוצות הטרור, היו בשימוש רב יותר פונקציות שימוש אחרות כגון: הצגת ההיסטוריה, הצגת אידיאולוגיה/מניפסט, גלריית תמונות ושפות. מבחינת ההופעה וההצגה, רק בפונקציות של סרגל כלים ומנועי חיפוש נמצא איזון כלשהו בין סוגי הארגונים השונים.

האינטרנט מוצג במחקר זה, כפונקציה המייצגת את התקשורת האלטרנטיבית, כך שהיא מהווה תחליף לתקשורת הקיימת. אך מדובר לא רק בתקשורת חלופית אך גם מתווכת: הארגונים אינם מוותרים על הסיקור במדיה המסורתיים, שנחשבים למקור המידע הדומיננטי בזירת התקשורת, גם אם הדבר מצריך מהם שימוש לעיתים מתון ולעיתים קיצוני, אך עקיף ברשת.

המחקר נערך לשם קבלת תואר מוסמך בחוג לתקשורת באונ' בן-גוריון, בהדרכת פרופ' הלל נוסק וד"ר יעל קינן. לקריאת המחקר