עד כמה אכפת לתקשורת הישראלית מפשעי מלחמה של ישראל נגד הפלסטינים? אם לשפוט לפי הטיפול התקשורתי בקריאה של השר בצלאל סמוטריץ' "למחוק" כפר פלסטיני, ובסדרת ה"הבהרות" שבאה אחריה, כנראה שלא ממש. למרות הזגזוגים הפראיים וחוסר הכנות הבוטה בניסיונות לחזור בו, מרבית התקשורת מיהרה לחבק את השר באותה הרדידות בה נזפה בו קודם לכן.

זהו לקח מאלף לגבי אופיה של מרבית התקשורת בישראל, המסביר כיצד יכול להיווצר מצב בו יו"ר מפלגה ואחד השרים הבכירים בממשלה מרשה לעצמו לקרוא בפומבי לפשע מלחמה, להתפתל במשך ימים ארוכים ולבסוף להסתפק בפרסום הבהרה רפה שלא כוללת חזרה מהדברים החמורים.

ראשיתו של הסיפור בתגובה של סמוטריץ' לפוגרום שערכו מתנחלים בכפר חווארה ב-26 לפברואר, אחרי רצח האחים הלל ויניב מגל בידי פלסטיני בעת שנסעו בכביש הסמוך לכפר. סמוטריץ', שר האוצר ושר במשרד הביטחון, סימן חיבוב לציוץ של סגן ראש מועצה אזורית שומרון, דוידי בן ציון, שפרסם בטוויטר "את הכפר חווארה צריך למחוק היום" ו"אין מקום לרחמים".

ה"לייק" של סמוטריץ' תפס תשומת לב תקשורתית, אך במקום לקחת צעד לאחור, סמוטריץ' הבהיר (בכנס "דה מרקר") רק כי הקריאה שלו לא היתה מכוונת לעודד תגובה אזרחית אלא צבאית: "אני חושב שאת הכפר חווארה צריך למחוק, אני חושב שמדינת ישראל צריכה לעשות את זה, חס וחלילה לא אנשים פרטיים".

האמירה ספגה גינויים בישראל ובחו"ל, כולל מדובר מחלקת המדינה של ארה"ב, והציתה קמפיין לביטול ביקורו של סמוטריץ' בארה"ב בשבוע הבא בכנס הבונד. סמוטריץ' רץ לתוכנית "פגוש את העיתונות" - לא כדי להתנצל או לחזור בו מהדברים, אלא כדי להסביר שהוא למעשה הקורבן האמיתי של הפוגרום בחווארה, בעקבות "מסע השחרה ודמוניזציה".

ההתעלמות של סמוטריץ' מהקורבנות האמיתיים של הפוגרום בחווארה - להלן, הפלסטינים - וההתקרבנות הילדותית, הזכירה את הטענה של השרה מירי רגב בראיון עם חנוך דאום, כי ראש הממשלה יצחק רבין שנרצח לא שילם מחיר כמותה כי "לא הרגו אותו בתקשורת" (דאום נאלץ להזכיר לה ש"הרגו אותו במציאות").

אתמול בערב (8.3), פירסם סמוטריץ' בפייסבוק התנצלות. לא בפני תושבי חווארה – שממשיכים לסבול מאלימות המתנחלים גם אחרי הפוגרום – אלא "בפני צה"ל ומפקדיו, בדגש על אנשי חיל האוויר, אם היה לי חלק בשבירת האמון החשוב כל כך בין צה"ל, כצבא העם, לדרג המדיני הנבחר". וכמובן, שוב התקרבן וטען שלא הובן כשורה.

התקשורת ברובה דיווחה על ה"התנצלות" באופן לא ביקורתי, כלומר ציטטה את ה"התנצלות" כפי שהיא, וגם דיווחה ששר הביטחון יואב גלנט צייץ "מברך את חברי לממשלה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', על מילים חשובות וגילוי אחריות". לכל היותר שאלו בתקשורת אם צריך להאמין לשר סמוטריץ' שהוא אכן מתנצל בכנות או שההתנצלות נכפתה עליו, כאילו שמדובר בוויכוח בין תלמידי בית ספר יסודי לגבי משמעות ההתנצלות של אחד התלמידים אחרי שהמורה הורתה לו "להתנצל מכל הלב" בפני הילד עליו זרק שולחן.

ההתנהלות התקשורתית הזו ראויה לציון. הרי גם אם נניח שאפשר לפרש בדרך אחרת את שילוב המילים "למחוק את הכפר חווארה", או להתעלם מהתבטאויות קודמות של סמוטריץ' שפורשו כתמיכה פומבית בביצוע ג'נוסייד כלפי האוכלוסייה הפלסטינית (בין היתר, ב"תוכנית ההכרעה" שלו ובטענתו לחברי כנסת ערבים "אתם פה בטעות - כי בן גוריון לא גמר את העבודה"), הרי שבסופו של דבר יש לפנינו טקסט פומבי שניתן לקרוא ולהבין.

במקום לנסות לנתח מבחינה פסיכולוגית את כנות ההתנצלות של השר סמוטריץ', העיתונות היתה צריכה להתמקד בעובדות. עובדה רלוונטית היא שגם בהודעת ה"התנצלות", השר סמוטריץ' המשיך להביע תמיכה במחיקת חווארה, רק בחר לעשות שימוש במילים אחרות. במקום לעשות שימוש בלקסיקון של "נוער הגבעות", הפעם הוא ניסה לעשות שימוש בלקסיקון של אנשי הצבא שבפניהם התנצל: "חשבתי מקסימום על פרשנות לפיה צריך להרוס את בתי הכפר משני צידי הכביש כדי למנוע את המשך הטרור על הכביש, שמשמש לתנועה של אלפי מתיישבים, גברים נשים וילדים", כלומר, הפעולה המכונה בצה"ל "חישוף".

במקרה של חווארה, משמעות הדבר בפועל היא מחיקה של מרבית המבנים בכפר – הכביש הראשי בו נוסעים המתנחלים עובר בלב הכפר שנמתח לאורכו כמו נקניקיה, כאשר יותר ממאה בתים ובניינים בני מספר קומות, הכוללים בתי עסק ודירות מגורים רבים, בנויים בצפיפות רק בקו הראשון משני צדדיו של הכביש. מאחוריהם יש עוד קו צפוף של בתים הצמודים אליהם. סביר להניח שהשר סמוטריץ' יודע עובדה זו היטב שכן הוא מתגורר בעצמו בהתנחלות קדומים, ובדומה למתנחלים אחרים נוסע דרך הכביש בחווארה כאשר הוא מגיע מכיוון ירושלים בדרום (כפי שגם העיד בעצמו באותו כנס בו קרא למחוק את חווארה).

העובדה שמרבית העיתונאים הסתפקו בניתוח פסיכולוגי או ספרותי של טקסט ה"התנצלות" של השר הבכיר, ולא פשוט בדקו אותו עובדתית, מעידה שמלכתחילה הפוגרום בחווארה לא באמת עניין אותם. בתוך עמם הם חיים ורוב הציבור הישראלי לא מתעניין בכיבוש השטחים הפלסטינים. הפוגרום בחווארה סוקר בהרחבה בעיקר כי הוא השתלב בנרטיב התקשורתי שממשלת הימין "מלא-מלא" היא ממשלת האנרכיה וכי ראש הממשלה נתניהו אינו שולט בשריו.

השר סמוטריץ', שאינו טיפש, כנראה הבין זאת, ולכן נראה שהוא תחילה קיווה "לסגור את הפינה" בהבהרה לפיה ה"מחיקה" צריכה להיעשות בידי הצבא ולא באופן פרטי. מאחר שנוצר סיבוך עקב סמיכות ביקורו המתוכנן בארה"ב, השר סמוטריץ' נאלץ לפרסם הודעת התנצלות נוספת על התבטאותו, שבנסיבות אחרות כנראה לא היתה מעוררת עניין ציבורי ובינלאומי (כאמור, סמוטריץ' היה ח"כ בקואליציה וגם שר בממשלות נתניהו הקודמות, והיו לו התבטאויות חמורות גם בעבר).

השר סמוטריץ' ידע מראש שלמרבית התקשורת לא יהיה אכפת אם הוא ימשיך לתמוך במחיקה של חווארה, אם רק יעשה שימוש במילים אחרות. לא רק שלתקשורת לא יהיה אכפת, אלא היא אפילו תתרגש מכך. הרי המודה ועוזב ירוחם, אף אם מדובר בנמר קטלני וגזעני שלא שינה את חברבורותיו.