הטלפון החכם הוא "שער" לחייו של האדם. דרך החומרים האצורים בתוכו ניתן ללמוד על "סיפור חייו" של אדם בפרטי הפרטים – מקומו בבוקר ועד לכתו לישון דרך המקומות בהם שהה, האנשים עימם שוחח ותכני השיחה, מידע אינטימי ומידע עסקי ועוד ועוד. כך תיאר שופט העליון יצחק עמית בפסקי דינו את היקף החומרים שאותם ניתן לדלות מהסמארטפון, ובהתאם את חומרת הפגיעה בזכות לפרטיות במהלך החיפוש בתוכו.
ועדיין, הציבור הישראלי ברובו אדיש לפגיעה הזו בזכויותיו. בכך הוא אינו חריג מהציבור במדינות מערביות אחרות. בהכללה גסה, ניתן לומר שבמדינות דמוקרטיות הציבור בעיקר מודאג מהפגיעה בזכות לשוויון ואילו הזכות לפרטיות נראית כשולית בעידן שבו ממילא רוב הציבור "חי" ברשתות החברתיות.
דווקא במדינות לא דמוקרטיות, בהעדר שוויון והגנה על חירויות אחרות, הציבור חווה על בשרו את המשמעות של פגיעה בזכות לפרטיות. המעקבים והחדירה של המשטר לכל היבט בחייו של אדם מונעים לקיים חיים עצמאיים ולהחזיק בדעות עצמאיות אפילו במרחב הפרטי, ומגבילות את אפשרותו לארגן בעצמו או יחד עם אחרים מחאה כלשהי נגד המשטר המדכא.
הניגוד הזה הוא אולי הסיבה שבישראל ובמדינות המערב קשה לשכנע את הציבור מה הבעיה הגדולה במכירת מערכות ריגול ופריצה לפלאפונים כמו "פגסוס" של חברת NSO למדינות לא דמוקרטיות. לא פעם שמעתי מישראלים את המשפט, "עדיף שנמכור להם פגסוס מאשר רובים".
למשטרת ישראל יש מערכת נוחה ויעילה נוספת לפריצה למכשירי פלאפון ולהעתקם המלאה, שהיא פשוטה לתפעול וזולה יחסית לכלי הפריצה מרחוק של NSO
הציבור בישראל יצא קצת מאדישותו לזכות לפרטיות, כאשר "כלכליסט" פרסם סדרה של כתבות על שימוש במערכת של חברת NSO על ידי משטרת ישראל. הסערה הציבורית והפוליטית הובילה להקמתו של צוות בדיקה בראשותה של עו"ד עמית מררי, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט פלילי), שפירסם את מסקנותיו ב-1 באוגוסט 2022. בדו"ח לא נמצא בסיס לטענות "כלכליסט" על שימוש נרחב וללא צווים כדין במערכת ("סייפן", בעגה המשטרתית). גם לא לטענות הספציפיות לגבי היעדים למעקב שפורסמו על ידי "כלכליסט" (העיתון חלק על הממצאים).
בין הממצאים שכן הופיעו בדו"ח, נקבע שהמערכת של חברת NSO אשר המשטרה עשתה בה שימוש אספה חומרים עודפים אשר חרגו ממסגרת הצווים וגם כאלה שאינם מותרים לפי חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979. הצוות הסיק שהיועץ המשפטי לממשלה והגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים לא ידעו על החריגה ועל עוצמת היכולות של המערכת. כלומר, הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים חיו על הירח בשנים הקודמות ולא שמעו על הסקנדלים האינסופיים שנטען שחברת NSO מעורבת בהם, אשר פורסמו שוב ושוב בתקשורת הישראלית והבינלאומית והובילו להכנסת החברה לרשימת הסנקציות של ארה"ב.
כך או כך, לאחר פרסום דו"ח מררי דעך הדיון הציבורי בשימוש של משטרת ישראל בטכנולוגיות לפריצה ומעקב ובחשיבות הזכות לפרטיות, והציבור הישראלי עבר לעסוק בבעיות אחרות.
לא רק פגסוס, תכירו את סלברייט
כל זה נכון למערכת "פגסוס", או "סייפן", אבל למשטרת ישראל יש מערכת נוחה ויעילה נוספת לפריצה למכשירי פלאפון ולהעתקם המלאה. בעוד שעל פי שלל התחקירים שפורסמו עד כה, המערכות של חברת NSO דורשות לצורך תפעולן ידע טכני מורכב, ועלויות השימוש לגבי כל יעד לפריצה ולמעקב גבוהות יחסית, מזה מספר שנים יש בידי משטרת ישראל מערכת נוספת לפריצה לפלאפונים שהיא פשוטה לתפעול וזולה יחסית (התשלום הוא עבור רישיון הפעלה למכשיר ולא עבור כל יעד שימוש).
לפי פרסומים חלקיים של החלטות פטור ממכרז, מזה מספר שנים משטרת ישראל עושה שימוש במערכת של חברת סלברייט. ההחלטה הכי מוקדמת שפורסמה היא משנת 2016, אך ייתכן שהשימוש במערכת החל עוד קודם. כך למשל, ב-21.12.2021, הוארכה ההתקשרות של משטרת ישראל עם סלברייט, כאשר צוין בבקשה שאושרה לפטור ממכרז כי כ-100 רישיונות נרכשו על ידי המשטרה מהחברה ב-2019, כי עתה נדרשו עוד 14 רישיונות, ושהפטור יעמוד בתוקפו עד ה-20.12.2022.
מערכת חברת סלברייט מאפשרת לפרוץ למכשירי טלפון חכם ולאפליקציות על גביהם, העתקת כל המידע מתוכם וגם שחזור מידע שנמחק. להבדיל ממערכות NSO בהן הפריצה מתבצעת מרחוק, במערכת חברת סלברייט הפריצה נעשית באופן פיזי ויש צורך לחבר פיזית את המכשיר הפלאפון באמצעות כבל. כלומר, צריך שמכשיר הפלאפון יגיע פיזית לידי המשטרה.
מתוך סרטון תדמית של חברת סלברייט (צילום מסך)
בשנת 2019 ייצגתי פעיל זכויות אדם שנעצר ונחקר לאחר שהתווכח עם שוטר. מדובר היה באירוע שנמשך דקות ספורות, שתועד בסרטון וידיאו שפורסם ברשתות החברתיות. לכן, כאשר הגעתי למשרד הפרקליטות כדי לקבל את חומר החקירה, התפלאתי מאוד לקבל שקית עם דיסקים וערימת עמודים מודפסים. התברר שהמשטרה העתיקה את כל החומר משני מכשירי פלאפון של אותו הפעיל, ולמעשה מסרה לי ב"חזרה" את התוכן המלא של מכשירי הפלאפון בדיסקים ובעמודים מודפסים שכללו הודעות טקסט בווטסאפ ובמסרונים (SMS).
החומר שהועתק כלל בין היתר סרטוני וידיאו, תמונות, הקלטות קול, תכתובת שלי כעורך דין עם אותו הפעיל בעניינים אחרים, מידע על כלל הפעילות להגנה על זכויות אדם שאותו פעיל היה מעורב בה וגם תכתובת ושיחות שלו עם פעילי זכויות אדם אחרים. בקשת המשטרה לצו חיפוש בשני הפלאפונים, שהשופט אישר, הייתה לאקונית ביותר ולא כללה שום אזכור לכך שהמשטרה מתכוונת להעתיק את הפלאפונים במלואם. לעומת זאת, בדו"ח החיפוש כן צוין שבוצעה "פריקה מלאה" באמצעות מערכת חברת סלברייט.
הסתרה רבת שנים
המקרה של אותו פעיל זכויות אדם אינו חריג. הפרקליטות והמשטרה הסתירו במשך שנים מבתי המשפט שמתבצעת העתקה מלאה של מכשירי הפלאפון. פרקליטות המדינה ידעה במשך כל השנים שהמשטרה מבצעת העתקה מלאה של מכשירי הפלאפון באמצעות מערכת סלברייט, כלומר את כל ה"כספת" או "סיפור חייו" של אדם (כדברי השופט עמית).
כך למשל, בחוות הדעת שהכינה סימה צברי, מנמ"רית יחידתית בפרקליטות המדינה, ב-18.8.2020, לגבי בקשת ההתקשרות של מח"ש עם חברת סלברייט בפטור ממכרז, היא כתבה שהמערכת נמצאת גם בשימוש משטרת ישראל ומאפשרת "לייצר העתק נאמן למקור של כל המידע הקיים בטלפון הנייד... בהיבט התפעולי רכישת המערכת מאפשרת לבצע את החקירות באופן עצמאי ע"י שליפה מהירה של נתונים וקיצור משך הזמן הנדרש לתחקור מכשיר סלולרי בודד".
במשך כל השנים הללו, פרקליטות המדינה והמשטרה לא חשבו שיש צורך ליידע את השופטים שאישרו את בקשות החיפוש, שמתבצעת העתקה מלאה של מכשירי הפלאפון. כלומר, גם אם השופטים נתנו צו המתחם את החיפוש לתאריכים ואירועים מסוימים, בפועל תחילה בוצעה העתקה מלאה של כל תוכן המכשירים באמצעות מערכת חברת סלברייט, ורק אחר כך העיון בתוכן המלא שהועתק היה אמור להיעשות על פי מגבלות הצו.
מתוך סרטון תדמית של חברת סלברייט (צילום מסך)
בעוד שלא ידוע אם הפרקליטות והמשטרה כבר מיישמים בפועל את המסקנות של צוות מררי בעניין השימוש של המשטרה במערכת חברת NSO, נראה שבעניין מערכת חברת סלברייט, במשרד המשפטים לא מסיקים את המסקנות הדרושות.
לאחר שנים שבהן אופי השימוש במערכת סלברייט הוסתר מהשופטים, במכתב ששלחה עו"ד מוריה גרין מטעם עו"ד מררי ביום 27.11.2022, היא הודתה שרק בחודש יולי 2022 עודכן טופס בקשת הצו הסטנדרטי של משטרת ישראל כך שיכלול התייחסות מפורשת לכך שתבוצע "העתקה מלאה" של חומר המחשב או הפלאפון. כלומר, שהשופטים יידעו על מה הם חותמים.
עו"ד גרין הצדיקה את הפרקטיקה של העתקה מלאה. לטענתה היא "מחויבת המציאות. ראשית, הפקת עותק פורנזי מלא של המכשיר הנבדק מקטינה את הפוטנציאל של שיבוש, מחיקה, פגם או שינוי בראיית המקור, באמצעות צמצום נגיעה חוזרת במכשיר המקור. שנית, באופן הזה ההעתק הפורנזי הנו מדויק ליום הפקתו. שלישית, עותק פורנזי מאפשר להרחיב את החיפוש לבקשת ההגנה, וזאת מבלי להידרש לחדירה חוזרת לראיה המקורית".
במילים אחרות, פרקליטות המדינה אדישה לסכנה בפרקטיקת ה"העתקה המלאה" באמצעות מערכת סלברייט.
אצבע קלה על ההדק
גם אם ישנן הצדקות לפרקטיקת ההעתקה המלאה, עדיין קיימת לצידן סכנה ל"אצבע קלה על ההדק" בהעתקת מכשירי הפלאפון של עצורים ונחקרים מסוימים. החשש מיד קלה בשימוש במערכת סלברייט נובע מעצם קלות התפעול שלה, באמצעות חיבור פשוט של מכשיר הפלאפון עם כבל והורדת כל החומר בלחיצת כפתור. כפי שכתבה סימה צברי בבקשה לפטור ממכרז, "בהיבט התפעולי רכישת המערכת מאפשרת לבצע את החקירות באופן עצמאי ע"י שליפה מהירה של נתונים".
בנוסף, ישנה שאלה מה נעשה במשטרה בכל החומר העודף העצום שנאסף מכל מכשיר פלאפון בחריגה מצו בית המשפט. על אף שהבעיה של החומר העודף עמדה בלב הבדיקה והמסקנות של צוות מררי בעניין המערכת של חברת NSO, לגבי מערכת סלברייט משרד המשפטים מעדיף לגלגל את העניין למשטרה.
עו"ד גרין כתבה במכתבה מיום 27.11.2022, "נעביר את פנייתך להמשך טיפול משטרת ישראל, וזאת בכל הנוגע לטיפול בעותקים פורנזיים של חומרי מחשב 'שנפרקים' ממכשירי טלפון סלולריים, לאחר שההליך הפלילי הסתיים". עד היום לא ידוע מה המשטרה עשתה בעניין מאז שעו"ד גרין העבירה אליה את המשך הטיפול.
ההתנהלות לגבי מערכת חברת סלברייט סותרת את החשיבות שייחס צוות מררי לפיקוח משרד המשפטים על שימוש המשטרה בטכנולוגיות מתקדמות ובפרט בסוגיית החומר העודף. האם דרוש סקנדל תקשורתי והקמת ועדת מררי 2.0 כדי שהפרקליטות תתעורר?
עלילות סלברייט בהונג-קונג ורוסיה
לא מדובר בסכנה תיאורטית. באמצעות מערכת חברת סלברייט, בשימוש של המשטרה או יחידה אחרת, המשטר יכול לפרוץ למכשירי הפלאפון ולהשיג בקלות מידע על תכנון וארגון ההפגנות ופעילות האופוזיציה, לזהות את אנשי הקשר של העצורים, מקורות של עיתונאים, לעצור ולרדוף אזרחים נוספים שקשורים אליהם, וגם להוציא צילומים והודעות טקסט שעלולים לסייע בהפללתם בעבירות פליליות מופרכות, באיום או בסחיטה שלהם.
במדינות אחרות הסכנה כבר התממשה. מערכת חברת סלברייט כבר הוכיחה את יעילותה בדיכוי האופוזיציה וההפגנות בהונג קונג וברוסיה. ברוסיה פרצו עם מערכת סלברייט לכ-26 אלף מכשירים, כולל של פעילים בארגון של אלכסיי נבלני שהוביל את האופוזיציה ברוסיה נגד פוטין. בין היתר, יחידת החקירות של פוטין עשתה שימוש במערכת של חברת סלברייט כדי לפרוץ למכשיר הפלאפון של ליובוב סובול, עורכת דין ופעילה בכירה בארגון שבראשו עמד נבלני.
רק לאחר שתי עתירות ופרסומים בעיתון "הארץ", חברת סלברייט הודיעה ב-18.3.2021 שתפסיק לתת שירותים ברוסיה, עבור סובול זה כבר היה מאוחר מדי והיא נאלצה להימלט מרוסיה והיתה לפליטה.
ב-2014, הממשלה בסין החליטה לקיים רפורמה בשיטת הבחירות הנהוגה בהונג-קונג, דבר שהוביל להפגנות ענק של תומכי הדמוקרטיה שהתאגדו בתנועה עממית שכונתה "מחאת המטריה", בשל המטריות שנשאו המפגינים. ההפגנות נמשכו מספר חודשים וזכו לסיקור בינלאומי נרחב שגרם מבוכה עצומה לממשל בסין ובהונג-קונג.
הכרסום בדמוקרטיה בהונג-קונג עלה מדרגה בשנת 2019, כאשר הממשל שם החליט לקדם חוק שיאפשר הסגרה רשמית לסין של מי שהורשעו בעבירות חמורות. המשמעות הייתה פגיעה חמורה בעצמאות של מערכת המשפט בהונג-קונג ושפיטת תושביה בבתי משפט מפרי זכויות האדם והאזרח בסין, על פי חוקים דיקטטוריים.
על הרקע הזה, פרצו שוב הפגנות ענק בכל רחבי הטריטוריה של הונג-קונג, בהן השתתפו המוני תושבים שהרגישו שאין להם מה להפסיד. בחלק מן ההפגנות השתתפו מעל למיליון איש. על אף שימוש מופרז בכוח ומעצרים המוניים – ההפגנות נמשכו ללא הפסקה עד לקיץ 2020. אז חוקק חוק ביטחון לאומי חדש, שהפך כל התבטאות פוליטית ביקורתית לעבירה ביטחונית שבצידה עונשי מאסר ממושכים.
לעומת המחאה ב-2014, במחאה בשנת 2019 המשטרה בהונג קונג הייתה ערוכה היטב עם המערכת של חברת סלברייט הישראלית, ועשתה בה שימוש מסיבי כדי לפרוץ ולשאוב מידע מכ-4,000 מכשירי פלאפון של מפגינים ופעילים למען הדמוקרטיה, כולל מכשיר הפלאפון של אחד ממנהיגי המחאה, ג'ושוע וונג.
המידע שנשאב שימש כדי להפליל את הבעלים של חלק מהמכשירים, ועל פי ההערכות של הפעילים למען הדמוקרטיה בהונג קונג – גם כדי לזהות את רשתות המארגנים של המחאה ותוכניותיהם וכך לחסל אותה. רק לאחר שהוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ונוהל קמפיין מקביל על ידי פעילי זכויות אדם בישראל ובהונג-קונג נגד חברת סלברייט, בתחילת אוקטובר 2020 החברה הודיעה שתפסיק לתת שירותים בהונג-קונג.
בינתיים, בישראל
ומה בישראל? הסכנה הטמונה בשימוש במערכת של סלברייט על-ידי השלטונות בישראל גדולה, במיוחד לנוכח דורסנות הממשלה הנוכחית, וכשישנה מחלוקת משפטית אפילו על שאלת החובה של המשטרה להוציא צו חיפוש כדי להשתמש במערכת.
הוראת סעיף 23א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, קובעת כי " לא ייערך חיפוש... אלא על פי צו של שופט...". אלא שהנחיית פרקליט המדינה מס' 7.14 שעודכנה ב-24.5.2022, מאפשרת לבצע חיפוש ללא צו ב"הסכמה מדעת" של הנחקר, על פי כללים מסוימים לקבלת המשטרה את ה"הסכמה". בימים אלה נידונה בבג"ץ (תיק 8298/22) עתירה שהגישה הסנגוריה הציבורית בטענה שנוהל פרקליט המדינה הינו בניגוד לחוק ופוגע בזכויות חוקתיות של הנחקרים לפרטיות ולהליך הוגן.
גם אם העתירה של הסנגוריה הציבורית תתקבל, ובג"ץ יחייב את המשטרה לבקש ולקבל בבית המשפט בכל פעם מחדש צו חיפוש במכשיר פלאפון ולא להסתפק ב"הסכמה מדעת" (בהנחה שממשלת נתניהו לא תסדיר בחקיקה את אפשרות ההסתפקות ב"הסכמה" ללא צו בית משפט), הרי שהציבור הישראלי עדיין יצטרך להסתמך על כך שהחומר העודף, שנשאב בהעתקה המלאה באמצעות מערכת סלברייט ואינו קשור לצו שבית המשפט, לא יועבר לצוות החקירה, לא יישמר במאגר לא מאושר ולא ייעשה בו שימוש שלא כדין לצורך הפרת זכויות אדם ואזרח ול"מסע דיג" לאיתור תיקים פלילים כאשר מדובר בנחקרים אופוזיציוניים שהממשלה או גורמים אחרים אינם חפצים ביקרם.
בימים אלה, מפכ"ל-העל הוא השר איתמר בן-גביר, שקורא למפגינים נגד הממשלה "אנרכיסטים" ולמשטרה להפעיל כוח לא מוצדק כלפיהם. שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן טוענת שההפגנות ממומנות בכסף איראני. שר האוצר בצלאל סמוטריץ הצהיר כי לאחר שיסורס בית המשפט, הוא יהיה מי שישמור בעצמו על זכויות האדם בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו השווה את המפגינים נגדו בתל אביב למי שביצעו פוגרום בכפר חווארה הפלסטיני. ממשלת הימין "מלא-מלא" רוצה למנות בעצמה את כל השופטים ופועלת להפיכת מדינת ישראל לדיקטטורה מלאה. על רקע זה – קשה לאדם לסמוך שכל המידע הפרטי שלו וגם מידע של אנשים אחרים שהיו בקשר איתו יוחזקו בנאמנות בידי הארגון הנתון למרותו של השר בן-גביר.
מה אפשר לעשות? צריך להיות מודעים לבעיה וגם להכיר את הזכות העקרונית של נחקר לסרב לחיפוש במכשיר הפלאפון ללא צו של בית המשפט. מן הסתם, יכולת המיקוח מול החוקרים של נחקר או עצור, לעיתים אזוק, היא מוגבלת ולא הוגנת. לכן יש אינטרס ציבורי עליון שבג"ץ יקבל בהקדם את העתירה שהגישה הסנגוריה הציבורית, כך שלפחות יהיה פיקוח שיפוטי כלשהו.
כמובן, גם בכך אין פיתרון מלא, בוודאי לא בישראל שבה עוד לפני ה"רפורמה המשפטית" של השר יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן, השופטים מאשרים את רוב הבקשות של המשטרה. לפי נתונים שהשיג פעיל חופש המידע גיא זומר, מדי שנה מבקשת המשטרה כ-65 אלף צווי חיפוש וחדירה לחומר מחשב, כאשר בשנת 2020 עמד שיעור הבקשות שהתקבלו על 97.5%.
בינתיים, מבחינה פרקטית, אלה מבין המשתתפים במחאה ובהפגנות אשר מודאגים מהיכולות הללו של המשטרה, יכולים ללמוד מנוער הגבעות ופעילי הימין הקיצוני, ולהשתמש באופן בלעדי או חלופי ב"פלאפונים טיפשים", לפחות בכל הנוגע לארגון פעולות מחאה. כמובן, הפיתרון הזה אינו מתאים לכולם והמשטרה של השר בן-גביר עדיין תוכל להוציא צו לחיפוש בבית של המפגין כדי לאתר את מכשיר הפלאפון החכם שלו, אך הדבר אולי יקשה על ביצוע פריצה מסיבית ומהירה למכשירי הפלאפון של המוני מפגינים ופעילי אופוזיציה בישראל כפי שנעשה בהונג-קונג.
אלה מבין עובדי חברת סלברייט המשתתפים בהפגנות ובמחאה נגד הממשלה, עלולים לגלות הפעם שהמערכת של החברה בה הם עובדים משמשת כדי לפרוץ למכשירי הפלאפון לא של פעילי אופוזיציה בארץ רחוקה אלא של עצמם. לנוכח ההידרדרות המהירה, האם לחברה יהיה האומץ להפסיק לספק את שירותיה גם בישראל?